יכול להיות, ואני אומרת את הדברים בזהירות רבה, שצריך יהיה להודות לאחד עשר שופטי בג"ץ, שהכשירו כהונה של נאשם בפלילים בראשות הממשלה. יכול להיות שצריך יהיה להודות, כי הפסיקה היתה אחד מהמהלכים החכמים ביותר שביצע גוף שלטוני נגד החרב המתהפכת מעל לראשו. יכול להיות שצריך יהיה לומר שהפסיקה – לא רק שלא הביאה לנפילתו של המבצר אלא הביאה לביצורו. יכול להיות. ואם כך הדבר, אהיה הראשונה להכות על חטא ולהודות, שלולא פסיקת בג"ץ לא היינו רואים אלפי אזרחים ברחובות.

צריך לומר שהפסיקה – לא רק שלא הביאה לנפילתו של המבצר, אלא הביאה לביצורו. ואם כך הדבר, אהיה הראשונה להכות על חטא ולהודות, שלולא פסיקת בג"ץ לא היינו רואים אלפי אזרחים ברחובות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מבחינת נתניהו – מדובר היה בפסיקה חלומית, בחלומות הכי ורודים שלו הוא לא ציפה לפסיקה שתכשיר את כהונתו כנאשם. בחלומות הכי ורודים שלו הוא לא ציפה שהפסיקה תוכרע פה אחד.

בחלומות הכי ורודים שלו הוא לא ציפה לפסיקה שלא תתערב כמעט בהסכם הכניעה של בני גנץ. הסכם המשנה את המשטר בישראל. הסכם שהוא שורש כל רע. הסכם שנותן בידי נאשם בפלילים כוח חסר תקדים.

והפסיקה החלומית הזו גרמה לנתניהו, הידוע בזהירותו, שלא לומר פחדנותו, לאבד את הראש, לאבד את הבלמים ולהשתין על בג"ץ, על היועמ"ש, על האזרחים – מהמקפצה – במקום לשמור על שקט ולתת לפתיחת המשפט לעבור ללא רעש גדול.

ימים אחדים לאחר הפסיקה הוא כבר נשא את נאום האימים בפתח בית המשפט תוך שהוא מכנס את קומץ סריסיו עם מסיכות על פיהם ומשתלח בשופטים, ביועמ"ש, ברשויות, ומכריז למעשה על שריפת המועדון.

ההשתלחות בפתח בית המשפט היתה רק ההתחלה בסדרת מהלכים מהגיהנום של מי שפסיקת בג"ץ סחררה את ראשו לחלוטין: החל בהקמת ממשלה שכל תכליתה לחלק כיבודים לתומכיו עם משרדים מומצאים, המשך במינוי אוחנה כשר המשטרה, וכלה בחקיקה שנועדה להעביר לידיו סמכויות, אשר טיבן פגיעה באזרחים וריקון הדמוקרטיה מכל תוכן.

כל זאת תוך המשך ניצול הקופה הציבורית לצרכיו. כמו למשל בחוק השערורייתי הפוטר אותו מתשלום מס על הטבות. כמו בקשות נוספות למימון הגנתו המשפטית בעת שאזרחים רבים נטולי פרנסה ואינם יודעים מה יהא עליהם מהבחינה כלכלית והמקצועית. עד כדי כך הגיע חוסר זהירותו, שהוא העז לומר כי הבקשה לפטור אותו ממס היתה מוצדקת, רק שהעיתוי היה בעייתי.

הפסיקה החלומית הזו גרמה לנתניהו, הידוע בזהירותו, שלא לומר פחדנותו, לאבד את הראש והבלמים ולהשתין על בג"ץ, על היועמ"ש, על האזרחים – מהמקפצה – במקום לתת לפתיחת המשפט לעבור בשקט

אבל גולת הכותרת של מהלכיו הפרועים היא ללא ספק הניסיון לרכב על גל שני של קורונה תוך הטלת מגבלות נוספות על הציבור, הגבלות שרירותיות, הגבלות ללא תכלית, הגבלות ללא אופק כלכלי, הגבלות שמועדות לפגוע באזרחים פגיעה אנושה.

והאיש שרגיל להשתין על אזרחיו מהמקפצה, המשיך לשלוח את סריסיו לאולפנים להודיע לאזרחים שהשתן הוא לטובתם. שהסרחון נועד להיטיב איתם. שהם צריכים לברך על הזכות שאיש כה מוכשר, שכל מנהיגי אירופה מתבשמים מחוכמתו – מנהיג אותם ומשתין עליהם – ולומר תודה.

אלא שהניסיון לניצול הגל השני של הקורונה, ההחלטות השערורייתיות על סגר מעכשו לעכשו, והיעדר האופק הכלכלי – היו יותר מדי לאזרחים. מה שלא עשו עשר שנים של שלטון מהמושחתים שהיו פה, מה שלא עשה המחטף להקמת ממשלה חזירית, מה שלא עשו תיקיו הפליליים החמורים, אשתו הפושעת המורשעת, הבן שבגיל 29 אנחנו מפרנסים אותו והוא מצייץ כל היום ציוצי שטנה – עשה הניסיון לניצול הגל השני לביטול הדמוקרטיה והפגיעה האנושה באזרחים.

האזרחים הבינו את מה שהיה עליהם להביו מזה זמן – נתניהו פה כדי לדאוג לעצמו ולמקורביו. הוא פה להתעשרות עצמית. הוא פה למימון חסר מעצורים. הוא פה כדי שקופת המדינה תממן אותו, את משפחתו, את בתיו הפרטיים. הוא פה, ומבחינתו פסיקת בג"ץ היתה הטריגר להגשמת חלומותיו הפרועים ביותר.

האזרחים הבינו את מה שהיה עליהם להבין מזה זמן – נתניהו פה כדי לדאוג לעצמו ולמקורביו. להתעשרות עצמית. למימון חסר מעצורים. כדי שקופת המדינה תממן אותו, את משפחתו, את בתיו הפרטיים

מבחינת בג"ץ – שלטון נתניהו והימין הקיצוני מסוג הריאקציונר יריב לוין, שבית המשפט העליון היה לצנינים בעיניו, או שרת המשפטים לשעבר איילת שקד שהשתלחה במערכת שהיתה אמונה עליה, ולבסוף הכהונה הקצרה והמסוכנת של אמיר אוחנה כשר משפטים – הביאה את מערכת המשפט בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט למצב, בו היה חשש לעצמאות הרשות השופטת. הליך שהואץ מאז הושבעה הממשלה המופקרת הנוכחית.

ככל הנראה החליט בג"ץ שהוא לא יוציא את הערמונים מהאש לציבור ולמערכת הפוליטית. שהחלטה שלו לפסול נאשם בפלילים תהיה כל מה שהימין ונתניהו מייחלים לו – זה יהיה טריגר לקיצוץ הסמכויות של בית המשפט והכפפתו לרשות המבצעת – מהלך שהיה מביא לביטול הדמוקרטיה ועל כן הכשיר את הכהונה.

בפסיקתו זו אמר בג"ץ לימין – לא ניתן לכם את התענוג לומר שבית המשפט נטל לעצמו סמכויות לא לו. לא ניתן לכם לומר כי השופטים מחליטים מי יהיה בשלטון. בפסיקתו זו אמר בג"ץ לאזרחים ולמערכת הפוליטית – אתם רוצים להפיל את נתניהו? יש לכם כלים דמוקרטיים אחרים. השלטון לא יופל דרכנו. יש הבדל בין פסילת שר נאשם בפלילים לפי הלכת דרעי פנחסי לבין פסילת נבחר ציבור.

בפסיקתו זו הגן בג"ץ על עצמו. בפסיקתו זו גרם בג"ץ לנתניהו לאבד את הזהירות האופיינית לו ולנהוג כשור זועם. בפסיקתו זו הוציא בג"ץ את האזרחים לרחוב. הם יודעים כי אינם יכולים עוד לסמוך על עתירה לבג"ץ. הם ברחוב כדי להגן על הדמוקרטיה ולהגן על עצמם מפני רודן פורע חוק. פסיקת בג"ץ היא התגלמות הביטוי "בא לקלל ונמצא מברך", פסיקה שהעבירה את ההכרעה לעם – אין יותר דמוקרטיה מזה.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.