מערכת הבחירות הארוכה בתולדות מדינת ישראל, התנהלה סביב תיקי נתניהו. זכאי או אשם. ראוי או לא ראוי. מנהיג דגול או ארדואן. אולם דווקא סבב הבחירות השלישי והמכריע (שנערך בפתחו של משבר הקורונה), הסתכם באופן מפתיע על ידי הרכבת "ממשלת אחדות". ממשלה אשר תפקידה היה בראש ובראשונה לנהל את משבר הקורונה ולמנוע אסון בריאותי וכלכלי בחברה הישראלית. בחירה זו שמה כביכול את המחלוקת המשפטית בענין נתניהו מחוץ לסל השיקולים, ועל ידי כך חרצה בעצם את גורלו של המאבק המשפטי בזירה הפוליטית – גנץ הכשיר את השרץ, סופית.

"ממשלת האחדות" שמה כביכול את המחלוקת המשפטית בענין נתניהו מחוץ לסל השיקולים, וחרצה בעצם את גורל המאבק המשפטי בזירה הפוליטית – גנץ הכשיר את השרץ סופית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בפתחה של שנת תשפ"א, כחצי שנה לאחר מכן, אנחנו עדים לכישלון ניהולה של מדינת ישראל, בממדי מחדל מלחמת יום הכיפורים. שיעור התמותה מקורונה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אחוז האבטלה גם כן. מוקדם עוד לתת את הדעת על הסיבות המדויקות והמובחנות לכישלון זה, לשם כך דרושה וועדת חקירה מסודרת שעוד עתידה לבוא. אולם על אף שאנחנו נמצאים בעצמו של המשבר, ישנה אבחנה אחת שנמצאת מעל לכל: משבר האמון הוא שהוביל לכך.

הסיבה למשבר האמון היא פשוטה: נתניהו, בגרסתו הנוכחית, אינו מסוגל לאחד את העם בכדי להילחם במגפה. בשונה מהסולידריות הישראלית הידועה בדרך כלל. בימים אלו היא איננה באה לידי ביטוי, ודווקא במשבר הקורונה החמור. כשאנחנו צריכים שיתוף ואמון יותר מכל דבר אחר, העם מפולג מאי פעם.

במהדורות החדשות ישנן האשמות בלתי פוסקות כלפי החרדים בגין צפצוף על  ההנחיות, כלפי החתונות בחברה הערבית, כלפי ההפגנות, כלפי תמיכת מצביעי הליכוד במנהיג מושחת. כל ההאשמות האלו הן כותרות מפלגות, מלאות צבע, ארס ורייטינג. החברה הישראלית מפוצלת ומחוררת ומחפשת אשמים בתוכה. כל אוכלוסייה מתנהלת כאוטונומיה, על פי אמונתה או אי אמונתה בשלטון ובבורא עולם. לא ניתן לפתור כך משבר בראותי וכלכלי.

השאלה היא מדוע נתניהו אינו מסוגל לאחד את העם. באופן מפתיע, את התשובה לכך אפשר דווקא לקבל מכמה מעיתונאי הציונות הדתית הבכירים. קלמן ליבסקינד, למשל, טוען כי:

"כל עוד נתניהו נלחם על חייו, על רקע המשפט הפלילי המתנהל נגדו, קשה עד בלתי אפשרי לצפות מהציבור לשתף איתו פעולה, ולרכז מאמץ סביב החלטותיו".

עקיבא נוביק הוסיף גם באותו נושא כי:

"מעייניו של נתניהו נתונים בעיקר למשפטו. כך מעידים חשבונותיו ברשתות החברתיות, ביטאוניו הרבים ואפילו סיעת השלטון, שהתכנסה ביום רביעי בבהילות בפרלמנט — כשהחברה הישראלית עומדת לפני קריסה — כדי לדון בעניין אחד: מצבו המשפטי של ראש הממשלה".

החברה הישראלית מפוצלת ומחוררת ומחפשת אשמים בתוכה. כל אוכלוסייה מתנהלת כאוטונומיה, על פי אמונתה או אי אמונתה בשלטון ובבורא עולם. לא ניתן לפתור כך משבר בראותי וכלכלי

ניתן להסיק מביקורת זו שהמפה הפוליטית משתנה. בעוד שבמשך שנה שלמה התנהלה מערכת בחירות שלמה סביב השאלה: 'האם ראש ממשלה המואשם בשחיתות יכול לנהל מדינה' – כעת ישנה הסכמה רחבה מימין ומשמאל: הוא אינו מסוגל.

קידום השיח על מחדלי המשבר, הנובעים מהמצב המשפטי של נתניהו, חייבים להיות הנושא הבלעדי והמרכזי בתקופת הסגר. כל ההתעסקות בדמוקרטיה החורקת – כמו זעקות הדיקטטורה, משטר צבאי, זכות ההפגנה, משטרת המחשבות וכדומה – הם בעצם מעטפת צעקנית למציאות עגומה. זה כאוב ועצוב, לפעמים קצת מוגזם, ובעיקר לא באמת רלוונטי. חשוב לזכור שמדובר בראש ובראשונה במשבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, ורק לאחר מכן במשבר דמוקרטי.

מה גם שמסתמן כי מחדלי המשבר הם דבר המאחד את הימין והשמאל כנגד נתניהו. כלומר, ההבנה כי מצבו המשפטי של נתניהו היא הגורם למחדל – הפכה לתודעה המרכזית של הציבור. זה הוא נוק-אאוט של ממש. איחוד אינטרסים זה, המתבטא בשינוי התודעה לקראת משפטו בינואר, מבשרים על מצב חסר תקדים במערכת הפוליטית.

"תהפוכות הגורל אינן נוגעות אלא למי שאינם יודעים להתאים את עצמם לרוח הזמן". (מקיאוולי, הנסיך)

אל לנו לפספס את רוח הזמן – המחאה חייבת להיות ממוקדת. כשהיא תחזור לבלפור לאחר הסגר, היא חייבת לצעוק דבר אחד, פשוט וברור: ראש ממשלה עם כתבי אישום, לא מצליח לנהל מדינה. הקורונה היא-היא ההוכחה.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.