עומר טויב
הזמן של
עומר טויב

בעל תוכנית רשת – שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

מהו עתידו של המוסר הליברלי?

מעטים הם הרעיונות שעומדים מחוץ למבחן הזמן. רעיונות שנכתבו בהווייה אחרת, אך עדיין נמצאים בתודעת האדם. דוגמא לרעיון עתיק יומין שכזה הן עשרת הדברות. בכדי להבין את עוצמתן, יש לדמיין לרגע את התקופה בה נכתבו, במציאות אחרת מימינו – אלפי שנים מן הקיום הממשי, הרחק מן הזמן הנוכחי.

מה היא המהות של עשרת הדברות? מה הופך דווקא אותן לרלוונטיות גם היום? תהייה זו, עלתה למחשבותיי אל מול שקיעתו האיטית של הליברליזם בן זמננו. מה דורש המוסר הליברלי בבסיסו? כוחו גלום כביכול בפשטות שלו – הדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל.

מה מהות עשרת הדברות? מה הופך אותן לרלוונטיות גם היום? התהייה עלתה בי אל מול שקיעתו האיטית של הליברליזם בן זמננו. מה דורש המוסר הליברלי בבסיסו? כוחו בפשטותו – הדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל

האם יש אדם שאינו שואף לזכויות וערכים אלו בחייו – להיות חופשי בין שווים, תחת משפט צדק? מאין מגיחה ההתנגדות החריפה לזרם הליברלי? מדוע רעיון זה זוכה להתנגדות כה גדולה במאה ה-21? מה הוא האיום שהאדם  חש ביחס לדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל?

בכדי לנסות לענות על שאלה זו, אערוך השוואה בסיסית, בין שני רעיונות מוסר – הליברליזם אל מול עשרת הדברות. בעוד הרעיון והדרישה הערכיים העומדים בבסיס עשרת הדיברות הם אינדיבידואלים בעיקרם – המתבטאים ב"צווי האלוהי – לא", הליברליזם פונה אל האדם מן הכלל (המדינה או המדינות) בכדי "להגן ולחנך" את הפרט.

מכאן עולה המחשבה (שבה גם גלומה חלק מן הביקורת) – כיצד יכול הליברליזם לחשוב על עצמו כמייצג הרשמי של התפיסה האוניברסלית המוסרית? משמע, מה היא ההצדקה של הליברליזם לדרוש מן האזרח (בחוק) את רצונות המוסר הליברלי? של מי היא בכלל, הבעלות על המוסר? ומעבר לכך, האם המוסר הליברלי הוא מקור כוחה הבלעדי של המדינה המודרנית? כמו כן, על כל ליברל לחשוב אם הוא עומד בפועל ברמה האישית בדרישה המוסרית שהוא דורש או שואף להנחיל לכלל על ידי השלטון הליברלי?

גישה המאמינה ביכולתה להשליט סדר מוסרי אבסולוטי, תפיסה הרואה את עצמה מתקרבת לאינסוף, עליה להגיע לסופה בעצמה, כיאה לסיפור המיתולוגי של איקרוס או לסיפור התנכ"י של מגדל בבל.

לדידי, על סתירה ומוגבלות זו (הנחלת המוסר כערך אבסולוטי) – עשרת הדיברות ניסו להתגבר. במהותן, הן אינן דורשות מהאדם לשנות את דרכו של אדם אחר. אלא הן קובעות לאדם עצמו בלבד את גבולותיו ועל ידי כך נוצר המוסר אישי.

ביכולתן של הדברות להנחיל לפרט את הגבולות של הרע והטוב ביחס אל עצמו בלבד (גם אם אינם מתקיימים בכל אחד מאתנו בפועל בצורה מלאה)  – ועל ידי גבול זה של טוב והרע עשרת הדיברות מצליחות בעקיפין ליצור את הסדר החברתי המוסכם על הכלל לאורך אלפי שנים, ללא קשר לאמונה הדתית. על ידי כך נוצר מעין סדר מוסרי האבסולוטי לא מחייב, ברוחן של עשרת הדברות, סדר אשר נמצא בתודעתנו גם בימים אלו.

מנגד, שקיעתו של  הליברליזם המוסרי בן זמננו נובעת, בין היתר, מן המאבק הגלובלי האבסולוטי המושרש בו, כתפיסה מוסרית הדורשת מן הפרט לקיים את המוסר הכללי (השליטה ההגמונית של המוסר הליברלי על ערכי מוסדות לאומיים ובין לאומיים) מוסר שלא באמת קיים בכל אחד ואחד מאתנו באופן שווה כדרך חיים ואינו מוסכם על הכלל כמוסר הבלעדי.

בנוסף, המוסר הליברלי ספג ניצול ציני של ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית. הגמוניה אשר מחריפה את הפערים החברתיים ואת אי השווין מכל עבר, משנה לשנה. הקפיטליזם הדורסני של ימינו, אינו מהווה כלל את מלוא מהותו של  המוסר הליברלי.

המוסר הליברלי ספג ניצול ציני של ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית, שמחריפה את הפערים החברתיים ואת אי השווין מכל עבר, משנה לשנה. הקפיטליזם הדורסני של ימינו לא מייצג את מהות המוסר הליברלי

חופש הביטוי, חופש העיתונות והלשון, חופש הדת והמצפון, חופש ההתאגדות וההתכנסות, זכות האדם על גופו וחופש התנועה, זכויות פוליטיות למיעוטים, מדיניות הגירה מתירנית, עזרה הדדית, סובלנות. כל אלו הם פרי יצירתו של תפיסת המוסר הליברלי, ללא קשר מחייב לגישה הכלכלית שנוצרה מתוכו ובדמותו.

עקרונות אלו הן הבסיס לחיים החופשיים, של העת המודרנית. בכדי להצליח לשמר את אותן העקרונות, בכדי לנצח את מבחן הזמן, על הליברלים לעשות חשבון נפש עמוק ולבחון את המודל הכלכלי הדורסני, הרוכב על תפיסתם המוסרית – ולשאול, האם באמת יש קשר מחייב של יחסי גומלין בין השניים? כאדם המחזיק במוסר ליברלי, אני סבור שאין קשר כלל.

לכן, על המחזיקים במוסר הליברלי לשמר את העקרונות של התפיסה הליברלית (שוויון, חופש וצדק – ברוחו של  סטיוארט מיל) ולתרגם את ערכי הליברליזם, לערכי מוסר אישיים (ברוח עשרת הדברות). ליצור טרנספורמציה חדשה של המוסר הליברלי. ליצור ערכים אשר אינם תלויים או מוגדרים תחת מדינה או מפלגה. להפך, ערכים אלו יהוו את הלך הרוח של האדם עצמו, כשהם מייצגים את המוסר האישי הנמצא בנפשו וברוחו ולא בהשקפתו הכלכלית והפוליטית, כפי שהם באים לידי ביטוי במתכונתם הנוכחית, בימים אלו.

לכן, על המחזיקים במוסר הליברלי לשמר את העקרונות של התפיסה הליברלית (שוויון, חופש וצדק – ברוחו של  סטיוארט מיל) ולתרגם את ערכי הליברליזם, לערכי מוסר אישיים (ברוח עשרת הדברות)

ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית חייבת להיפסק, אך המוסר הליברלי חייב להישאר. חלופה של מודל כלכלי חברתי, איננה חלופה של ערכי המוסר. ההגמוניה הניאו-ליברלית משרתת את מבנה הכוח הדורסני של הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית של המאה ה-21, ולא עושה צדק וחסד עם הרוב המוחלט של אזרחי העולם.

אומנם אני מייחל לשינוי הפרדיגמה הכלכלית במאה ה-21, אך אני גם חרד לגורלו של המוסר הליברלי בן זמננו – חובה להפריד בין השניים ויפה שעת אחת קודם.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 812 מילים

לפני שחוזרים לשגרה – חייבים להתאחד

כשיבחנו את ימי הקורנה במבט לאחור יוכלו להגיד מה היתה השפעתה וסכנתה הבריאותית של המגפה ביחס לשפעת עונתית. בעוד כמה חודשים יהיה ניתן גם לבחון אם מדיניות הסגר הייתה הכרחית.

אולם, כשהחזרה לשגרה נושפת בעורפנו ניתן כבר לומר דבר אחד בוודאות לגבי "ימי הקורונה" – המחאות הרבות שצצו כמו אש בשדה קוצים ברחבי הארץ – היו יוצאות דופן. אזרחי מדינת ישראל מעולם לא היו כל כך אקטיביסטים. מדי יום מתקיימת מחאה או שתיים (בממוצע) ובסופי השבוע מתקיימות בין שתיים לשלוש הפגנות במקביל, עם קהל ממשתפים של כ-3,000 אנשים ויותר בחישוב כולל.

כשהחזרה לשגרה נושפת בעורפנו ניתן לומר דבר אחד כבר בוודאות לגבי "ימי הקורונה" – המחאות הרבות שצצו כמו אש בשדה קוצים ברחבי הארץ – היו יוצאות דופן. אזרחי מדינת ישראל מעולם לא היו כל כך אקטיביסטים

השגרה שעתידה לחזור היא כמו חמצן לנשימה לאחר ימי הסגר. אך היא גם עלולה להיות מכת מוות סופית לגל המחאות של החודשים האחרונים. העם יצא להפגין בכל רחבי הארץ, מכל צידי הקשת הפוליטית. העם זועם – בעקבות המצב הכלכלי, בעקבות הדמוקרטיה, עקב ההשלכות של הסגר או לנוכח המציאות שהייתה כאן לפני הסגר.

ברם, אל מול מציאות אקטיבית אחידה זו, פערים אידאולוגיים רבים מתקיימים ומפרידים בין המחאות. מנהיגיהן לא מסונכרנים ונראה לפעמים שיש יותר סיכוי לממשלת אחדות אמיתית מאשר אחדות בין המחאות.

על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, העוסק בשאלה – מה לדעתך הסיכוי שבקרוב יתחיל גל של מחאה ציבורית נגד הממשלה בדומה למחאה החברתית בקיץ של שנת 2011? הדעה השכיחה (51%) היא שצפוי גל מחאה חברתית שכזה (38% אינם צופים שכך יקרה).

מעבר לזעם הציבורי במישור הפוליטי, אין כמעט אזרח שהמשבר הנוכחי לא נגע בו ברמה האישית – בהכנסה, בשגרה, בתוכניות. בכדי להתמודד אם מציאות מורכבת זו, הממשלה תצטרך לפעול באופן מידי, לצורך מענה וסיוע לכלל האזרחים, בכדי לאושש את הכלכלה ולחזור לשגרה במהרה. אך גם, בכדי לחזק את המורל הלאומי, אשר עלול להידרדר במהירות בעקבות אחוזי האבטלה הגבוהים ועל ידי כך לסכן באופן ישיר את יציבות הממשלה ואת תמיכת הציבור בפעולות שלה.

השגרה היא כמו חמצן לאחר ימי הסגר. אך עלולה להיות מכת מוות סופית לגל המחאות האחרון. פערים אידאולוגיים רבים מפרידים בין המחאות ומנהיגיהן לא מסונכרנים

ממשלת "האחדות" הנוכחית היא בגדר חידה. אין לדעת כיצד היא תתמודד עם המשבר, בטווח הארוך. אין גם לדעת כיצד אזרחי ישראל, יגיבו לחוסר היציבות ששורר כרגע בהוויה הציבורית. השאלה שעולה בשיח האקטיביסטי בימים אלו, כפי שציינתי לעיל, היא – האם המחאה תצליח להמשיך לאחר החזרה לשגרה?

חשוב לציין, שעל פי התחזיות, גם לאחר החזרה לשגרה אחוזי האבטלה לא יחזרו להיות כשהיו, והפגיעה הכלכלית שאזרחי ישראל חוו בחודשים האחרונים תורגש ברוב בתי האב. בנוסף לכך, הממשלה הנוכחית אינה מהפופולריות שהיו כאן והיא מוחזקת על ידי הסכם קואליציוני שביר במיוחד. מציאות זו היא בהחלט קרקע נוחה לגל מחאות שעשוי לשטוף את ישראל בקיץ הקרוב.

ישנם שני זרמים מרכזיים אך מפולגים אשר מנהיגים את גלי המחאה בארץ – הזרם הראשון והוותיק הוא הזרם הפועל כנגד השחיתות השלטונית של נתניהו וההסכם הקואליציוני. הוא בא לידי ביטוי במחאות הדגלים השחורים, בתנועה לאיכות השלטון ודומיהם.

הזרם השני הוא הזרם הכלכלי סקטוריאלי – קבוצות כמו העצמאיים, השולמנים, הפגנות הסטודנטים ורבים אחרים – קבוצות הפועלות כנגד הפגיעה האישית בהן בעקבות המצב הכלכלי, והן דורשות מהממשלה חבילת סיוע. קבוצות אלו מוחות בעיקר כנגד האטימות של המערכת והגישה הכלכלית הנוכחית שלה למשבר.

מעבר לזרמים אלו, קיים עוד מגוון רחב ומגוון של הפגנות מכלל ארגוני החברה האזרחית בישראל – כמו מחאות תוכנית 100% של 'עומדים ביחד' או מחאת 26 השעות במשמרת של ארגון הרופאים המתמחים, ואפילו התארגנות המתנגדים למדיניות ה-g5 הנקראת "אספת העם" שאינה זוכה כרגע לחשיפה תקשורתית.

בקיצור – השטח בוער. הדבר היחיד המשותף לכל המחאות היא ההבנה, שבכדי להזיז דברים בשיח הציבורי ובשלטון חובה לצאת לרחוב.

המציאות כיום היא בהחלט קרקע נוחה לגל מחאות שעשוי לשטוף את ישראל גם בקיץ הקרוב. בינתים – השטח בוער. הדבר היחיד המשותף להן היא ההבנה, שבכדי להזיז דברים בשיח הציבורי ובשלטון – חובה לצאת לרחוב

בנוסף, שאלה נוספת הנשאלה בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה היא – אם היית צריך לבחור אחת מבין שתי האפשרויות: הקמת הממשלה כפי שמסתמן שתוקם או בחירות רביעיות בקיץ, איזו אפשרות היית מעדיף? התשובה בסקר הייתה ברורה – רוב בקרב מצביעי כל המפלגות (כולל מצביעי כחול לבן), למעט מצביעי עבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת, מעדיפים את האפשרות של ממשלה כפי שמסתמן שעומדת לקום (57% ממשתפי הסקר).

הצלבה בין שני הנתונים של הסקרים שהצגתי – מצד אחד הציפייה לגל מחאות ומצד שני הציפייה להקמת הממשלה הנוכחית, מראים על ציבור רחב אשר משלים מחד גיסא עם הממשלה הנוכחית ומאידך גיסא מאמין שיש לפעול באופן מידי ואקטיבי לשינוי על ידי מחאה. דהיינו, העם אינו סומך על המדיניות הנוכחית של הממשלה, אך הוא מקבל את המשילות שלה.

העם לא מוכן להיות שקוף, הוא רוצה פתרונות – לא מנהיגים. מחאה שאינה מתעסקת בדמות העומדת בשלטון אלא במהות השינוי שהעם דורש מהשלטון עשויה לסחוף אחריה רבבות. הציבור אשר הצביעו למפלגות השלטון (כחול לבן, ליכוד) יכול לשתף פעולה עם הציבור שאינו מרוצה כדרך קבע עם מדיניות השלטון בישראל. שילוב זה הוא תקדימי.

לכן, אין להתעסק בקיץ הקרוב רק בבנימין נתניהו כדמות מושחתת וגם לא בבני גנץ כאלטרנטיבה כושלת. אין לראות במנהיגי האופוזיציה תחליף, או בבחירות רביעיות ישועה, ואין לחפש פתרון כלכלי סקטוריאלי בלבד – המשבר הוא של כולם והוא רחב. 

הסקרים מראים על ציבור רחב אשר משלים עם הממשלה הנוכחית, ומאידך מאמין שיש לפעול באופן מיידי ואקטיבי לשינוי ע"י מחאה. דהיינו, העם אינו סומך מדיניות הממשלה הנוכחית, אך מקבל את משילותה

יש להפנים את צו השעה: זאת הממשלה הנבחרת – והעם הוא הריבון. לפיכך, המסר לממשלה הוא פשוט: אם לא תתחילו לעבוד בשבילנו – אנחנו נתאחד ונפעל יחד, נגרום לכם להבין אחת ולתמיד דרך השטח, מה היא טובתו האמיתית של האזרח.

איחוד העם תחת הדרישה למדיניות כלכלית חברתית רחבה, שמטיבה עם האזרחים ועם שלטון החוק ולא רק עם הטייקונים והלוביסטים – היא התשובה לממשלת "האחדות", זו היא האחדות האמיתית.

יהודים וערבים, חילונים ודתיים – הם העם, הם הציבור שנפגע מהמשבר. מחאה עממית ולא סקטוריאלית היא התגובה הראויה לממשלת 36 שרים המנותקת שנרקמה במסווה של מצב חירום בריאותי, במקביל למשבר כלכלי.

אם העם הבין שעליו לצאת לרחוב בכדי להשיג שינוי, אם העם אינו שואף לבחירות נוספות – העם חייב להתגבר על המחלוקות שמפרידות בין המחאות, העם חייב להתאחד. אנחנו צריכים מחאה חברתית עממית – אנחנו דרושים צדק חברתי. הפעם יותר מתמיד.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 986 מילים

קול קורא לדור הצעיר

אלו הם ימים מוזרים. ימים של שקט עם אי שקט פנימי. לפני כחודשיים פקדה אותנו מגפה עולמית. בהתאם לכך, הסתגרנו בבתים בפחד גדול. ראש הממשלה  וערוצי החדשות סיפרו לנו על רבבות נדבקים ועשרת אלפים הרוגים פוטנציאלים. הזהירו אותנו ממשבר בריאותי היסטורי ואנחנו הקשבנו וצייתנו.

אך כפי שזה נראה כעת – המדינה בכלל בתחילתו של משבר כלכלי שלא פוסח על אף אחד. אם זה לא מספיק, היא נמצאת בשיאו של משבר פוליטי חסר תקדים, שלוש מערכות בחירות רצופות, אין הנהגה ברורה, אין תוכנית מסודרת, אין יציבות. ספק אם נשארה כאן בכלל דמוקרטיה. אולם יש עדיין כאלו שמתייחסים אל המצב בזלזול. הם מאמינים שזו רק מכה קלה בכנף ותכף הכל נגמר – חוזרים לשגרה. אולי פשוט לא אכפת להם – הם אדישים.

מנגד יש גם אחרים. "אנשי המחר".

אם יש בכם חזון ואמונה שהמציאות הנוכחית אינה רק גזירה משמים, שבעזרת עשייה ולקיחת אחריות היא יכולה להשתפר ולהשתנות, אם אתם חושבים, שהשיטה הכלכלית אינה מורכבת רק מקביעות דיכוטומיות, שההפרדה השבטית והניכור החברתי בישראל הם גם תולדה של שיסוי ומניפולציה ולא רק של "תהליכים חברתיים", אם אתם מאמינים שיש יותר מדרך אחת לחיות כאן ביחד, אם יש בכם תקווה – אתם אנשי המחר.

יאיר אסולין הגדיר זאת נפלא –"אל מול אנשי האתמול יש להעמיד "שיח של מחר" — שלא מתיימר כרגע להציע תשובות מוחלטות, שמבין שדווקא בזמן כזה הכרחי להעמיד את הכל בספק, לשאול שאלות לעומק, להתעקש, להבין, לערער על הנחות היסוד, להתבונן במציאות נכוחה. שיח שמבין שזה המפתח היחיד שיאפשר לנוע קדימה".

יאיר אסולין הגדיר זאת נפלא –"אל מול אנשי האתמול יש להעמיד 'שיח של מחר' — שלא מתיימר כרגע להציע תשובות מוחלטות, שמבין שהכרחי לערער על הנחות היסוד…"

אני מאמין, שבשביל ליצור את השיח, בשביל להתחיל לשנות את המציאות – הדור הצעיר חייב להתעורר.

סטודנטים וסטודנטיות! פעילים ופעילות חברתיים! עצמאיים ועצמאיות! א.נשי תנועות הנוער! ועוד רבים וטובים! הגיע הזמן להתאחד. מה לא אמרו על הדור שלנו, מפונקים, מנותקים, אדישים. הגיע הזמן להוכיח אחרת. אם יש בכם אש קטנה שבוערת, אם אתם יודעים שיכול להיות כאן יותר טוב, אתם חלק מהמאבק. משבר הקורנה, הוא משבר בריאותי, כלכלי, חברתי ופוליטי. המערכת הדמוקרטית לא מתפקדת. זו לא השעה לפתרונות ישנים, לפוליטיקאים שקרנים, למפלגות מתות. הם כבר אכזבו אותנו יותר מדי פעמים. דווקא היום, כשאנחנו מחוסרי עבודה, הגיע העת שנגרום להם לעבוד בשבילנו, יותר מתמיד.

הגיע הזמן שהדור הצעיר בישראל ייקח אחריות על גורלו. זה לא עומד להיות קל. הם ירצו אותנו אדישים, עייפים, מבולבלים ופסיביים. הם אפילו העזו לחשוב לשלוט בנו עם צוותי תודעה ותעסוקה. אבל אנחנו לא מפחדים. כשהמערכת הפוליטית לא מתפקדת, נשאר רק לקוות שהמערכת האזרחית, תמשיך לתפקד. לא מדובר בהפלגה של קברניט בודד, אלא בהרבה סירות שמפליגות זו לצד זו, יחד אל מציאות חדשה. מהיום, לסטודנטים ולסטודנטיות, יש הזדמנות לקחת חלק אקטיבי בשינוי המציאות.

יש לנו מאבק על שכר הלימוד, על שכר המעונות, מאבק לתמיכה כלכלית ישירה. רובנו, הצעירים, לא זכאים לדמי אבטלה! לא בגלל שלא עבדנו קשה, אלא בגלל ביורוקרטיה אכזרית. אנחנו, שעכשיו לא מסוגלים לשלם את שכר דירה.

יש לנו מאבק על שכר הלימוד, על שכר המעונות, מאבק לתמיכה כלכלית ישירה. רובנו, הצעירים, לא זכאים לדמי אבטלה! לא בגלל שלא עבדנו קשה, אלא בגלל ביורוקרטיה אכזרית. אנחנו, שעכשיו לא מסוגלים לשלם את שכר דירה

מי דואג לנו? יש לנו מאבק נגד ממשלה מושחתת שסוגרת דילים של 36 שרים, 16 סגני שרים, 2 מעונות ראש ממשלה. על חשבוננו. הם מנותקים – הם לא סופרים אותנו בכלל! מהיום זה עומד להשתנות.

צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
הפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)
צילומים מהפגנת הסטודנטים (צילום: צילום: אור רוזנברג)

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 538 מילים

הקואליציה והאופוזיציה בשירות הדמוקרטיה, החוק והצדק

עד ל-7 במאי אמור להינתן פסק הדין בעתירה לבג"צ נגד ממשלת נתניהו-גנץ. טענת העותרים היא שההסכם הקואליציוני שנחתם בין בנימין נתניהו לבין בני גנץ אינו חוקתי, ובנוסף שח"כ נתניהו לא יכול לשמש ראש ממשלה כשהוא מואשם בעבירות שחיתות.

בהינתן טענות אלו, אני מוצא מחלוקת כפולה בשיח הציבורי: ראשית, האם מלכתחילה תפקידו של בג"צ להכריע בסוגייה – האם נאשם בפלילים ראוי להיות ראש ממשלה? שנית – האם זהו תפקידה של החברה האזרחית והאופוזיציה לעתור לבג"צ בסוגיה שכזו?

מחלוקת זו יוצרת בלבול רב בין שאלת חוקיות העתירה כשלעצמה, לבין תפקידם של המגישים אותה – כלומר, המתח שבין תפקיד בג"צ וחשיבותו במשטר דמוקרטי, לבין תפקידה החברתי של החברה האזרחית והאופוזיציה במאבק לחילופי השלטון. אם נבחן מחלוקת זו במשקפיים ביקורתיים כלפי שני צדדיי המפה הפוליטית, נוכל למצוא סוגייה מורכבת שנעלמת מפני השטח וכמעט ולא מתקיים דיון ציבורי בנוגע להשלכותיה.

תחילה אתייחס לביקורת של הימין כלפי בג"צ. בכתב ההגנה של הליכוד על העתירה נכתב "אין כל מקום לתת לבית המשפט הנכבד לבוא במקום ציבור הבוחרים ולדון בסוגיות מעין אלה. מדובר בסוגיה פוליטית לחלוטין שצריכה להיות מוכרעת אך ורק על ידי הציבור ונציגיו בכנסת". בנוסף, בבסיס מחאת תנועת "אם תרצו" נשמע זעקת דומה – סכנת ההשתלטות של בית המשפט העליון על מנגנוני המדינה.

דהיינו, גם מפלגת הליכוד וגם תנועת החברה האזרחית "אם תרצו" טוענים בשם הדמוקרטיה – שזה אינו מתפקידו של בית המשפט העליון לדון ולהכריע את הרכב הקואליציה ואת זכאות העומד בראשה לכהן כראש הממשלה. מחד גיסא מתוקף הכרעת הבוחר ומאידך גיסא מתוקף ההסכם הקואליציוני בין מפלגות הכנסת.

גם מפלגת הליכוד וגם תנועת החברה האזרחית "אם תרצו" טוענים בשם הדמוקרטיה – שזה אינו תפקידו של ביהמ"ש העליון לדון בהרכב הקואליציה ובזכאות העומד בראשה לכהן כרה"מ

על פניו, יש הגיון רב בטענה זו. עם ישראל יצא להצביע, קיים את זכותו הדמוקרטית, ובהתאם לחוקי המשחק הפרלמנטרים נבחרה לבסוף קואליציה – בה מכהן אומנם ראש ממשלה הנאשם בפלילים, אך בכל זאת ראש ממשלה נבחר.

מנגד, מנקודת מבט רחבה יותר, טענת הליכוד לאי הלגיטימיות של הדיון וטענת "אם תרצו" על הפגיעה בשלטון הדמוקרטי בעצם ההיענות לעתירה, מפספסים את מהות תפקידו של בית המשפט העליון. מחובתו של בית המשפט העליון להיענות לעתירות של כל אדם (לא רק אזרחים או תושבים) כנגד גופים ציבוריים ורשויות שלטוניות, כשהן עתירות חוקתיות ומינהליות לביצוע ביקורת שיפוטית על החלטות הרשויות ופעולותיהן (מתוך אתר בית המשפט העליון).

במלים פשוטות, קיימת חובה דמוקרטית וחוקתית על בג"צ לדון בעתירה. אך לגבי השאלה האם מקומו של בג"צ להכריע בסוגיה, שמורה לבג"צ החירות לפסוק שלא מתפקידו להכריע בסוגיה, כחלק מן הדיון בעתירה עצמה.

מנגד, מלחמתם של מפלגת הליכוד ונציגי החברה האזרחית מימין בשאלת הלגיטימיות של הדיון בעתירה – פוגעת פגיעה חמורה בתפקידו הדמוקרטי והציבורי של בית המשפט העליון ומסכנת את היציבות ואת האיזון שבמהות הפרדת הרשויות.

אם במדינה דמוקרטית, לבית המשפט העליון לא תהיה יכולת ולגיטימציה לדון בעתירות אזרחיות כלפי השלטון ובלגיטימיות החוקית שלו, יהיה זה קץ הדמוקרטיה בישראל. אקטיביזם שיפוטי אינו מתבטא בהיענות עצמה לעתירה – אלא בהכרעת הסוגייה בפועל. ואת תוכן הכרעה זו איננו יודעים בשלב זה.

אל מול טענה זו, על האופוזיציה לשאול את עצמה – האם מתפקידה לנסות להכריע בסוגיה סביב כותלי בית המשפט? כפי שנאמר לעיל, על זכאותה לעתור לבית המשפט העליון בנוגע לסוגיה, מתוקף המשטר הדמוקרטי בישראל אין הגבלה חוקתית (בינתיים) וטוב שכך.

אך מעבר לחוקיות העתירה כשלעצמה, על האופוזיציה לשאול – האם זהו הציר הראוי ביותר לפעול דרכו? מדינת ישראל חוותה שנה קשה של משבר פוליטי עמוק. הוא התבטא בשלוש מערכות בחירות רצופות, רוויות בשנאה, תככים, פילוג והשמצות מראשי המערכת הפוליטית. מנגד לכך, הוא לא נגע ולו פעם אחת בסוגיות הליבה של החברה הישראלית – השיטה הכלכלית, שאלת השטחים הכבושים, הסיכוי לשלום, מערכת החינוך ועוד שלל נושאים שנדחקו מסדר היום, לטובת שאלה אחת – כן ביבי או לא ביבי.

ברם שאלה זו לא הגיעה להכרעה גם במערכת הבחירות השלישית. אם לא היינו נתקלים במגפה עולמית יש לשער שהיינו נגררים למערכת בחירות רביעית ברציפות. כלומר, האופוזיציה נכשלה עד כה במשימתה להציב אלטרנטיבה לשלטון על ידי הרכבת קואליציה נגדית בכנסת. כשלון זה בא לידי ביטוי בימים אלו, כשהעומד בראשה, בני גנץ, חבר אל יריבו המר לצורך קיום "ממשלת חירום" ובכך כשל סופית במשימתו להחליף את השלטון והכשיר כהונה נוספת של בנימין נתניהו כראש ממשלה.

בהינתן הנסיבות, על האופוזיציה העותרת וגופי החברה האזרחית הרבים שהצטרפו אליה לחשוב – מה יקרה ביום שאחרי, אם עתירתם תתקבל? להערכתי הצנועה, אם פסילתו של בנימין נתניהו תקבע על ידי בית המשפט העליון, אנחנו צפויים להיתקל באחד המשברים הגדולים אם לא הגדול ביותר שידעה החברה בישראל.

על האופוזיציה העותרת וגופי החברה האזרחית שהצטרפו אליה לחשוב מה יקרה ביום שאחרי. אם נתניהו ייפסל על ידי בג"ץ, אנחנו צפויים להיתקל באחד המשברים הגדולים שידעה החברה בישראל

פסיקה שכזו תביא לחוסר שיתוף פעולה דמוקרטי מצד חלקים נרחבים של הציבור. פסיקה השוללת את הלגיטימיות החוקית של בנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה תיצור חוסר סובלנות כלפי "המשחק הדמוקרטי" ועל ידי כך תעמיק את הקרע בעם – עד לכדי איום ממשי של מלחמת אזרחים או מרי אזרחי.

מתפקידה של האופוזיציה הפוליטית והאזרחית כאחד להיאבק לטובת החלפת השלטון – אך לטעמי עליה לשקול מחדש את הדרך בה היא בוחרת לקיים מאבק זה. שכן, לגיטימיות האלטרנטיבה ברמת התודעה הציבורית חשובה לא פחות מחוקיותו של המהלך להחלפת השלטון באמצעות בג"צ.

ניתן לסכם בקצרה, שמצד אחד מאבקו של הימין כנגד זכותו של בית המשפט העליון לדון בשאלת חוקיות המשטר בישראל מסכן את עצמאות בית המשפט העליון ואת עקרון הפרדת הרשויות הדמוקרטי. חובתו של בית המשפט העליון במשטר דמוקרטי להיענות לדיון  בעתירה – ולהביע את עמדתו בסוגית כשירותו של נאשם בפלילים לכהן כרה"מ. אבל לא ממקומו של בית המשפט העליון להכריע בסוגיה מתוקף רגישותה הציבורית.

העתירה לבג"צ מבטאת את חוסר היכולת של חברי המחנה האופוזיציוני להחליף את השלטון על ידי מערכת הבחירות לכנסת או על ידי יצירת גוש חוסם פרלמנטרי. מעל למיליון איש בחרו באופן ישיר בבנימין נתניהו לראשות הממשלה, למרות כתבי האישום. פסיקה לביטול כהונתו בממשלת ליכוד-כחול לבן בעקבות כתבי האישום, כמוצא אחרון למניעת כהונתו, עלולה לחבל בלגיטימיות של השלטון שיבוא במקומו, ובכך לערער על הסדר החברתי שעליו מושתת המשחק הדמוקרטי עצמו.

כל ניסיון להתעלם ממורכבות זו – מימין ומשמאל כאחד – עלולים לסכן את יציבות המשטר הדמוקרטי בישראל. בכדי לשמור על יציבות המשטר על הקואליציה והאופוזיציה לפעול לחקיקת חוקים רלוונטים שיוכלו להגביל את כהונת ראש הממשלה או להדיחו אם הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. מנגד, כל ניסיון לפתור סוגיות אלו מחוץ לזירת הכנסת, הן בבית המשפט העליון והן באמירות חסרות אחריות של הממשלה בעניין תפקידו ומקומו של בית המשפט העליון – מסכנות את התרבות הפוליטית בישראל ומובילות אותנו לאסון.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,020 מילים
כל הזמן // יום שישי, 5 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 19 עדכונים

לדאוג ליהדות התפוצות גם ביום שאחרי הקורונה

בשיא משבר הקורונה נחשף הציבור הישראלי לפגיעה הקשה שספגה יהדות התפוצות. ההתעניינות הישראלית בנעשה בתפוצות בחודשים האחרונים היתה מפגן יוצא דופן של עניין ואיכפתיות מצד הישראלים כלפי הקהילות היהודיות בחו"ל. כעת, עם שוך המגפה, אנחנו שבים להתכנס בבעיות שלנו מבית, מה שעלול להוביל אותנו לדחוק שוב את יהודי התפוצות אל מחוץ לתודעה שלנו, דווקא ברגעים בהם הם זקוקים לקשר איתנו.

המספרים מדברים בעד עצמם. בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ.

בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ

בדומה לישראל, גם בניו יורק, בוסטון ומקומות נוספים ההשפעות של הנגיף אינן רק בריאותיות: הקהילות היהודיות חוות משבר כלכלי עמוק, עם פגיעה קשה בתשתיות החברתיות והקהילתיות שעליהן נשענת הזהות היהודית של מיליוני יהודים בעולם. כתוצאה מכך, חלה גם עלייה משמעותית בסיקור שהעניקה התקשורת הישראלית להשפעת הקורונה בתפוצות – נושא שלרוב נדחק לשוליים לטובת נושאים פנים-ישראליים.

העלייה בסיקור ביטאה גם את הרצון של הציבור הישראלי לדעת עוד על יהודי התפוצות בימים של משבר. סקר שנערך בחודש אפריל ביוזמת קרן משפחת רודרמן מצא כי 52% אחוז מהציבור היהודי בישראל עוקבים אחר ההתמודדות של הקהילות היהודיות בארצות הברית ובמדינות נוספות עם משבר הקורונה. 15% בלבד השיבו כי אינם מתעניינים במצב הקהילות בתפוצות.

כעת, כשאנחנו נכנסים לשגרת הקורונה, אסור שיתפוגג העניין שלנו, הישראלים, בקהילות היהודיות בחו"ל. למרות שיהודי התפוצות נוטים להיות רחוקים מהעין, אסור להם להיות רחוקים מהלב. מדינת ישראל היא פרויקט של העם היהודי אשר התגייס להקים אותה, ולאחר מכן לחזק ולפתח אותה. בשנות ה-50, לדוגמא, עשרות אחוזים מתקציב הליבה הממשלתי הגיעו מתרומות שהועברו לישראל. אך המציאות השתנתה. ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית וכלכלית, והשינויים ביחסי הכוחות בין ישראל לתפוצות לא מסתכמות רק בעולם הכלכלי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במאי 1948 חיו בעולם 11.5 מיליון יהודים, ורק 6% מהם בישראל. לעומת זאת ב-2014 חיו בעולם 14.3 מיליון יהודים: 43% מהם היו בארץ.

התמורות שעברו על מדינת ישראל, כמו גם על העולם היהודי, מחייבות דיון מחודש במבנה מערכת היחסים שבין הצדדים. אל מול השינויים שהתרחשו מאז קום המדינה, אי אפשר להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קרה. ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה. דוגמא חריגה לכך ראינו בשנת 2017, כאשר משרד התפוצות העביר כספי שיקום לקהילה בטקסס לאחר שזו נפגעה אנושות בהוריקן הארווי.

ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה

משבר הקורונה מגביר את התובנה הזאת, גם בקרב ההנהגה היהודית בחו"ל וגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. אחריות מסוג זה לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתמיכה כלכלית. דוגמא ראשונה ראינו לפני שבועיים, כאשר משרד התפוצות והסוכנות היהודית כינסו שולחן עגול של ארגונים יהודים במטרה לדון על דרכים שבהן ישראל יכולה לסייע לקהילות בחו"ל.

פורום מעין זה צריך להמשיך ולהתקיים גם בימי שגרה, כמנגנון היוועצות בשלל נושאים הרלוונטיים לשני הצדדים, כגון גיורים או מאבק באנטישמיות. דוגמא נוספת ניתן לראות בשיתוף הידע על התנהלות במצבי חירום של ארגוני חברה אזרחית ורשויות שונות בישראל עם הקהילות בתפוצות.

משבר הקורונה הראה לנו כי הציבור הישראלי שותף לצורך בדיאלוג ובקרבה לקהילות היהודיות בעולם. בין ההצמדויות למסך כדי להתעדכן בהנחיות החדשות של משרד הבריאות, התרגלנו גם להתעדכן בשלום אחינו ואחיותינו בתפוצות. זה חידוש מרענן שצריך להמשיך גם מחר וגם בעוד שנה. אסור שהיחסים עם יהודי התפוצות יהיו ארעיים, כאילו היו חלק מהתקנות לשעת חירום. הם חייבים להיות חלק משגרת החיים שלנו.

אהרון קלמן, ירושלמי מלידה ומבחירה, שתמיד שמח לשחק כדורסל או לשתות כוסית וויסקי טובה. בין לבין עובד כמנהל תכניות יחסי ישראל-יהדות ארצות הברית בקרן משפחת רודרמן.(צילום: פיני סילוק)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 578 מילים

תגובות אחרונות

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

על מלכים ועל הדמוקרטיה בישראל

האכזבה והייאוש ממה שקורה בפוליטיקה הישראלית מייצרים אמירות שנשמעות בלחש ובקול, על כך שצריך לשנות את שיטת המשטר. אמרנו תחושות קשות, אך דומה שהתחושות הללו נוכחות בעיקר אצל אלה שרוצים בכל מאודם שבנימין נתניהו יברך את עמו ויפרוש לחיים פרטיים טובים ונעימים. מקצתם זועמים וכועסים ורוצים לראותו מאחורי סורג ובריח.

הקולות לשינוי המשטר מגיעים משם, ממחצית הבוחרות והבוחרים שחשים מיאוס. הם מאמינים ששינוי השיטה יביא את הבשורה. אז כדי להרגיע, בישראל הנושא הזה עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו כאן על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, ואפילו עשו ניסוי בשידור חי של "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע.

נושא שינוי שיטת המשטר עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, וניסו "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע

במדע המדינה יש תיאורים אינספור לשיטות ניהול משטר דמוקרטי. מדינות העולם מתחבטות בסוגיה הזו לא אחת. לכל המדינות הדמוקרטיות יש תחושת פספוס, שמשהו לא עובד. העקרון הדמוקרטי נראה אידיאלי, צודק ושוויוני, אך בפועל הוא לא אחת כסות למאוויי שלטון חסרי רסן של בודדים, שמכירים את הכללים היטב ויודעים לסחוט את המיץ גם מקליפת הלימון. גם כשנדמה שלא נותרו בו נוזלים.

דוגמאות לכך לא חסרות ולא נתעמק כאן במהלכים הדמוקרטיים לכינון המשטר בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה, אלא ננסה להתעמק בעקרון אחד ויחיד שמהווה מכשול במשטרים דמוקרטיים ונגדיר אותו באופן כללי – תרבות פוליטית.

בין הטוטליטריזם לבין הדמוקרטיה יש מצוק ענק, שבר טקטוני שמסמן את המעבר החד בין דיכוי לבין חירות, בין משטור לבין חופש לבחור. אם נעשה משאל בין אזרחי העולם, מה הם היו רוצים שיהיה, אני מאמין שיש עדיין רבים מאוד שרוצים שמישהו יקבל עבורם החלטות. שהם ישלמו מיסים והמדינה תיתן להם שירותים. אל תהיו מופתעים ממה שכתבתי, קחו למשל את וועד הבית שבו אתם גרים, אף אחד לא רוצה לקחת את המשימה, ולצד עובדה זו, כולם רוצים שהבית יהיה נקי וכשמשהו מתקלקל במעלית, שיהיה מי שידאג לזה, בכספי המיסים.

הדוגמא הזאת של וועד הבית היא לא ייחודית, אפילו בבחירות ללשכת עורכי הדין אחוזי ההשתתפות הם מהנמוכים המוכרים במקומותינו. התכונה האנושית הזאת מלווה אותנו במהלכים רבים בחיינו, כשמעלים ומורידים את מחירי הבנזין, כשמשנים את תעריפי הגז והחשמל ועוד ועוד.

יש המכנים זאת אדישות אזרחית ויש בכך המון ויש שיאמרו, זו דרכו של המין האנושי. יצורים חופשיים שרוצים רועה שינהל אותם.

יש מצוק ענק המסמן את המעבר בין דיכוי ומשטור לבין חירות וחופש בחירה. במשאל בין אזרחי העולם – אני מאמין שרבים ירצו שמישהו יקבל עבורם החלטות. קחו את וועד הבית שלכם למשל

אנחנו קוראים גם את ההיסטוריה של העם היהודי ונזכרים בעם שבא אל שמואל וביקש להמליך מלך שינהל אותם. שמואל ענה:

"וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים."

הסיפור הזה מופיע בספר שמואל א פרק ח' ומלווה אותנו מאז ועד היום. רבים מאיתנו רוצים שמישהו יחליט עבורם מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אם אומר שבעצם כולם רוצים את זה תאמרו, ואולי בצדק, שירדתי מדעתי. אולי. אבל גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור.

אכן, זה אולי לא היה צריך להיות כך, אך הלכה ולמעשה כשנבחר מישהו, הוא חש בגופו את זרמי המלוכה: "אני אחליט, אני אנווט".

ובכל זאת, אמרנו שבין המשטר הטוטליטרי לבין המשטר הדמוקרטי פעורה תהום. כן פעורה תהום, אם כי נבחרי הציבור הדמוקרטים מקפידים לכסות את התהום בערמות של חוקים שנועדו לתת להם עוד ועוד עוצמה למשול ולמלוך.

במהלך השנים, אולי מתחילת הדרך של הדמוקרטיה הישראלית, אנחנו בוחרים אמנם במפלגות, אך חושבים בעיקר על המנהיגים, כשהבולטים שבהם הם דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, אריאל שרון ובנימין נתניהו. אלה מנהיגים שהצליחו לבסס את מעמדם ולהפוך לכמעין מלכים דמוקרטיים בדיוק כפי ש"העם רוצה". היו עוד ראשי ממשלות, אך הם היו אפיזודה חולפת וקשה להיזכר שהיו שם, אלא אם כן היו מעורבים באירועים משמעותיים כמו לוי אשכול במלחמת ששת הימים וגולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים.

גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור

הדמוקרטיה הישראלית צעירה ומהוססת, אך גם דמוקרטיות וותיקות כמו בצרפת ובארצות הברית מתנדנדות כמו כאן אצלנו וניכר שהנשיא הנבחר הוא לא פחות ולא יותר מאשר המלך הדמוקרט. השוני העיקרי והחשוב הוא שלמלך הזה יש תאריך תפוגה, שתי קדנציות כמו בארצות הברית. תאריך תפוגה שלא קיים כאן אצלנו במדינת ישראל הדמוקרטית, שבה יש מלך דמוקרט, נערץ, שיכול להמשיך למלוך גם עם כתבי אישום על שחיתות והפרת אמונים.

כאמור לרבים מאוד מאיתנו זה מצב נוח, כי יש מישהו שמחליט עבורנו כמו בהרבה תחומים אחרים.

ומה לגבי האחרים, אלה שרוצים לשנות את השיטה? התשובה שלי פשוטה, אם תשנו תקבלו את אותה התוצאה. הבעיה בישראל וכנראה במקומות נוספים בעולם, שהמונח נבחר ציבור התעוות.

המילה בחירה מסחררת את בני האדם ומטעה אותם לחשוב שמרגע שנבחרו הם למעשה מלך כל יכול. הנקודה הזאת היא קריטית. נבחרי ציבור, מרגע בחירתם מקבלים חסינות, מתוך התפישה שצריך לאפשר להם לעבוד. זו גישה שגויה, שכן בזמן הזה הם מחוקקים גם חוקים לא אתיים ולא מוסריים שמטרתם לשמר את הכוח שלהם.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו.

מציע לנו לחשוב, איך יכול להיות שיש לא מעט נבחרי ציבור שפוקדים את חדרי החקירות של המשטרה. איך יכול להיות שראש ממשלה, נשיא ועוד כמה שרים בילו מאחורי סורג ובריח. איך יכול להיות שראש ממשלה עם כתב אישום נבחר לקדנציה נוספת וכעת יחלק את זמנו המוגבל בישיבה עם השרים על עתידנו ובישיבה בבית המשפט כדי לדון בעתידו האישי.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו

הבעיה היא לא השיטה, הבעיה היא נבחרי הציבור שלנו, האם אנחנו יודעים באמת עבור מי ומה אנחנו מצביעים. התשובה היא שאנחנו מצביעים למי שימשול בנו ולא מוטרדים מערכיו האישיים, למרות שהכל גלוי לפנינו. מלכים דמוקרטיים, בעלי נכסים, שאינם חתומים על קוד אתי כלשהו וזוכים להערצה ואהדה גם ביום הבחירות. היום שבו אנו הולכים בהמונינו, גם אם זה נעשה שלוש פעמים בשנה, מצקצקים בלשון ומצביעים באדיקות לכל אותם אלה שרוצים רק למשול.

לסיכום: נשנה את התרבות הפוליטית שלנו, נצפה ונתבע מנבחרי הציבור להיות נקיי כפיים, שליחים שלנו שפועלים על פי קוד אתי ברור. נציב בפני המפלגות את הדרישות שלנו ונתבע מהם הגבלת קדנציות, שתיים ולא יותר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפל... המשך קריאה

הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפלגה במבחן מוסרי , נקיון כפיים ובעיקר בקיצוב כהונה .

עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

איימן עודה: "ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה"

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 61 עדכונים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום ל... המשך קריאה

גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום לשבת בשקט,לתת לזמן לעשות את שלו.

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-2 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה