עומר טויב
הזמן של
עומר טויב

בעל תוכנית רשת – שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

בחזרה לשטעטל או לפורטוגל

אולי אנחנו רוצים אשליה של תיפקוד? לא אשליה כזאת שלוחמת, לא כזאת שכובשת, לא כזאת שמתנפצת, גם לא כזו שמתקנת או מחדש נולדת. אולי אנחנו רק רוצים להתעורר מהסיוט, לנגב את הזיעה הקרה. אולי אנחנו רק רוצים להמשיך הלאה, לחיות. ללא יעד גדול, אפילו ללא מטרה. אולי בכל זאת, על אף המבוכה, מדובר במשאלת לב הגיונית, לא כל כך נוראה? הרי למי יש כוח למאבק לאומי, לצדק חלוקתי, לכל מה שכרוך במורכבות של מה שלך ומה שלי?

זהו בעצם כישלונה של הישראליות. מפעל שהפך מיום ליום לעול כבד כמו היהדות. מסתבר שלא מדובר בזהות לאומית "על הדרך" – זהות של קצת חגיגות וזיקוקים, ביטוח לאומי ומסים (כזו כמו של השוודים). אלא מדובר בזהות "כבדה", שבאה עם אחריות, עם משמעות, עם נקיפות מצפון, עם מורכבות. זו זהות שכמעט אך ורק לוקחת ממך וכמעט לא נותנת חזרה. היא רוצה שתילחם עליה, שתגדיר אותה, שתכבוש את ליבה עם רבבות של תומכים – ימין/שמאל וכל הסיבוכים.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 295 מילים

יחסי ציבור עם הציבור – מחשבות על אינסטגרם ופייסבוק

מה היא האובססיה הזאת של האינדיבידואל עם הציבור? היחיד שנמצא בפינה שלו, השקטה, הבטוחה, המוגנת, מה לו ולהמולה אשר סביבו מתנגנת? בימינו כל אחד כותב ממואר קטן ללא הפסקה, בריבוע בר חלוף, ברשת חברתית בה כמעט ואין דבר חברתי.

כל אחד הוא בעל יחסי ציבור, כל אחת היא ישות, או יותר נכון לומר אושייה. אפריז מעט ואומר שיש מקרים בהם האדם לא חי לגמרי במרחב הציבורי, אלא הוא חי את המרחב הציבורי למען המרחב הדיגיטלי, למען הממואר.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 477 מילים

לא להבין ב"פוליטיקה"

לא להבין ב"פוליטיקה". להרגיש חסר האונים מול מסך החדשות, כלומר, להרגיש בעוצמה את הייאוש החוזר והריקנות אל מול מבול השקרים וההבטחות הכוזבות של "נבחרי הציבור". לא להבין למה דווקא הבחירות האלה כל כך גורליות.

לא לקבל את הנחת המוצא הזאת שמפמפמים לנו מבוקר ועד ערב כבר שנים רבות, שהפתק הקטן הזה ישנה עולמות. פשוט לסרב לנסות למצוא הגיון בפוליטיקה הנוכחית. לפרוש קצת מהעסק. כן, דווקא עכשיו, אחרי שנתיים סוערות ומרובות בבחירות של "כן ביבי"-"לא ביבי", אני מרגיש צורך להפסיק לשתף פעולה עם המשחק הפוליטי. זאת אומרת, להפסיק לשתף פעולה עם אחיזת העניים של הפוליטיקה הישראלית.

דווקא עכשיו, אחרי שנתיים סוערות ומרובות בבחירות של "כן ביבי"-"לא ביבי", אני מרגיש צורך להפסיק לשתף פעולה עם המשחק הפוליטי. זאת אומרת, להפסיק לשתף פעולה עם אחיזת העינים של הפוליטיקה הישראלית

והאמת, התחושה הזאת לא באה לי בקלות בכלל. הרי, על הנייר, אני כל כולי פוליטיקה ישראלית. אני לומד מדע המדינה וגיאוגרפיה, אני אוכל את טורי הדעה ב"הארץ" לארוחת בוקר ואת הפרשניות הפוליטיות בפייסבוק לארוחת ערב. בילדות החדר שלי היה מוקף בסטיקרים של מפלגות והראש שלי תמיד היה מפוצץ בשלל דעות פוליטיות נוקבות.

אבל לאחרונה, משהו השתנה. יותר מתמיד, אני מרגיש שהזירה הציבורית בישראל, דווקא היא, מייצגת את הדבר הכי רחוק מפוליטיקה שרק אפשר לדמיין. לפחות כפי שאני תופס את הדבר הזה שנקרא – פוליטיקה.

בסמסטר הנוכחי, אני לוקח קורס מאוד מעניין בתאוריה פוליטית עם ד"ר מיכל גבעוני, ואחת השאלות המרכזיות של הקורס היא "מהו הפוליטי". זו שאלה חשובה שהעסיקה תיאורטיקנים רבים בתחילת המאה ה-20. אולם, כמאה שנים לאחר מכן, במאה ה-21, אני מוצא כי השאלה הזאת רלוונטית שוב, אולי יותר מתמיד. זאת משום שרוב התשובות שהציגו לנו עד היום לגבי "מהו הפוליטי", אינן מדייקות את העידן בו אנחנו חיים – עידן של מהפכת האינטרנט, של משבר האקלים ותהליכים נוספים – גלובליים ומדינתיים.

יאיר אסולין, למשל, כותב על הנושא (מה שהוא מכנה "סוף עידן הפוליטיקה") בעקביות בהארץ ואני ממליץ לעקוב אחרי הניתוח המרתק שלו בעניין. מה גם שאני מאמין שבעתיד יצטרפו למחשבה זו עוד הוגים רבים בישראל ואפילו בעולם, בין אם הם יסכימו עם הניתוח של אסולין ובין אם לא. אני בעצמי, לא יודע אם אנחנו ב"סוף עידן הפוליטיקה" ואני עדיין בספק אם זו באמת שירת הברבור של מדינת הלאום.

אך לבסוף, התחושה הכי טבעית בעיניי בימים אלו היא פשוט להודות באמת ובתמים, שכל הסיפור הזה של הבחירות וכל מה שמסביב לעסק הזה שהעסיק והציף אותי רבות בשנה האחרונה, הוא קצת חרטא, בלוף, לא באמת לב העניין.

וכן, כן, אני יודע כמובן שחשוב לשים את הפתק בקלפי, ואני עושה זאת, אבל אני חייב להודות שאני לא מוצא בכך אקט פוליטי גדול מדי או מרגש כמו בעבר. אולי גם אתם מרגישים כמוני, אבל אתם קצת מתביישים להודות בכך.

אבל לאחרונה, משהו השתנה. יותר מתמיד, אני מרגיש שהזירה הציבורית בישראל, דווקא היא, מייצגת את הדבר הכי רחוק מפוליטיקה שרק אפשר לדמיין. לפחות כפי שאני תופס את הדבר הזה שנקרא – פוליטיקה

לדעתי אנחנו בכלל לא צריכים להיבהל, להתבייש, להתנגד או לבוז לחוסר העניין שאנחנו מרגישים כרגע כלפי ה"פוליטיקה" בישראל. זה לא הופך אותנו לאדישים או מנותקים מהמצב. להפך, לבוז היום לפוליטיקה הישראלית, להתעלם מכל מה שהיא מנסה להציג "כדבר החשוב"– זה הדבר הכי אמיתי, אקטיביסטי ופוליטי שיש לנו להציע כאזרחים.

לסרב לאשליה – זאת מהות הפוליטיקה.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 508 מילים

ומה אם השופט מינץ לא היה בדעת מיעוט?

למי שלא מעורה בנבכי חוקי היסוד של מדינת ישראל, הסמכות לפסול רשימה או מועמד לכנסת מופקדת בידי ועדת הבחירות המרכזית. זו מורכבת מנציגי המפלגות המיוצגות בכנסת, ובראשה עומד שופט בית משפט עליון. עילת הפסיקה עומדת תחת אחד משלושת אלה:

  1. שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
  2. הסתה לגזענות.
  3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

ההחלטה של הוועדה טעונה בסופו של דבר באישור של בית המשפט העליון.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 969 מילים

זאת השיטה, טמבל

סבב הבחירות הנוכחי, אשר הגיע למחוזותינו לאחר משבר פוליטי ארוך (שלושה סבבי בחירות קודמים) ומגפה עולמית, הוא ללא ספק הסבב הכי פחות מעניין ורלוונטי מקודמיו. הרי לפוליטיקאים עצמם כבר אי אפשר להאמין, וכל הבטחה ואידאולוגיה הן כמשענת קנה רצוץ. כל מהותם האידיאולוגית ריקה מתוכן או אמת ואין אפילו צורך לתת דוגמאות.

סבב הבחירות הנוכחי, שהגיע לאחר משבר פוליטי ארוך (3 סבבי בחירות קודמים) ומגפה עולמית, הוא ללא ספק הסבב הכי פחות מעניין ורלוונטי מקודמיו. הרי לפוליטיקאים עצמם כבר אי אפשר להאמין

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 638 מילים

הבחירות הן גם נצחון למחאה וגם סכנה לקיומה

אתמול בשעה 1:00 בלילה נשמעה שאגת ניצחון בקרב פעילי המחאה. היא נשמעה לאחר ביזוי הכנסת באופן חסר תקדים בניצוחו של יצחק פינדרוס מ"יהדות התורה" (שנאם שעות על הדוכן כדי לאפשר לנתניהו לרקום את הדילים הפוליטיים שלו). הכנסת התפזרה לבסוף. נתניהו נכשל. כלומר, נכנסנו לתקופת בחירות באופן רשמי. זאת אומרת נכנסנו לתקופה הזאת בשנה, שבה ישקרו לנו בלי סוף, יפלגו אותנו ללא הפסקה וידברו על כל מה שחשוב חוץ מהחיים עצמם. פיזור הכנסת הוא מכלול של המון גורמים, ולמחאה יש חלק מרכזי בכך.

אתמול באחת בלילה התפזרה לבסוף הכנסת. כלומר, נכנסנו לתקופת בחירות באופן רשמי. זאת אומרת נכנסנו לתקופה הזאת בשנה, שבה ישקרו לנו בלי סוף, יפלגו אותנו ללא הפסקה וידברו על כל מה שחשוב חוץ מהחיים עצמם

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 773 מילים

הגיע הזמן להחליף את הרטוריקה הניאו-ציונית

בתוך כל הכאוס, השנאה וההתפוררות של החברה הישראלית אנחנו נמצאים גם  בתקופה של שינוי, של תקווה. ישנה גם זעקה חזקה האומרת "עד כאן". ישנו מחנה גדול המאמין כי  הגיע הזמן ליצור מציאות חדשה – טובה יותר. השלב הראשון ביצירת המציאות החדשה, הוא ההבנה שיש צורך ממשי בשפה חדשה אשר דרכה נוכל לדבר ולחשוב את השינוי. ישנו הצורך ברטוריקה רלוונטית אשר מסוגלת לשים את הטוב המשותף בקדמת הבמה, אל מול ההפרד ומשול המנוכר, המיושן והאכזר.

בתוך הכאוס, השנאה והתפוררות החברה הישראלית אנחנו נמצאים גם בתקופת שינוי ותקווה. יש זעקה חזקה האומרת "עד כאן". יש מחנה גדול המאמין שהגיע הזמן ליצור מציאות חדשה ושפה חדשה – טובות יותר

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,112 מילים

יש מהפך תודעה בישראל, אסור למחאה לפספס אותו

מערכת הבחירות הארוכה בתולדות מדינת ישראל, התנהלה סביב תיקי נתניהו. זכאי או אשם. ראוי או לא ראוי. מנהיג דגול או ארדואן. אולם דווקא סבב הבחירות השלישי והמכריע (שנערך בפתחו של משבר הקורונה), הסתכם באופן מפתיע על ידי הרכבת "ממשלת אחדות". ממשלה אשר תפקידה היה בראש ובראשונה לנהל את משבר הקורונה ולמנוע אסון בריאותי וכלכלי בחברה הישראלית. בחירה זו שמה כביכול את המחלוקת המשפטית בענין נתניהו מחוץ לסל השיקולים, ועל ידי כך חרצה בעצם את גורלו של המאבק המשפטי בזירה הפוליטית – גנץ הכשיר את השרץ, סופית.

"ממשלת האחדות" שמה כביכול את המחלוקת המשפטית בענין נתניהו מחוץ לסל השיקולים, וחרצה בעצם את גורל המאבק המשפטי בזירה הפוליטית – גנץ הכשיר את השרץ סופית

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 597 מילים

דילמת היהודי הנודד (שנשאר במקום)

איך זה לחיות עם גבולות סגורים?
עם חובת שירות צבאי.
עם כיבוש.
עם מלחמה שתמיד באופק.
עם שלטון מושחת.
עם משבר כלכלי.
עם סגר פוליטי.
מה זה אומר, לחיות במדינת עולם שלישי?

איך זה לחיות ללא תחושת השייכות?
ללא שפה.
ללא משפחה.
ללא חברים.
ללא מנהגים.
ללא מחויבות.
ללא מדינה.
מה זה אומר לחיות כמהגר?

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 48 מילים

ישראל היא דמוקרטיה, אך זה לא מספיק

לא בכדי חוזרות ונשנות האמירות על קץ המשטר הדמוקרטי בישראל, בטורי הדעה של עיתון זה ובערוצי תקשורת נוספים ורבים. ממשלת האחדות, הפועלת במסגרת "מצב חירום" מיום היווסדה, מעבירה חוקים שאינם עולים בקנה אחד  עם עולם הערכים של אזרחים מודאגים רבים.

למשל, בהיבט חירות הפרט, הממשלה העבירה תקנה לשעת חירום המאפשרת לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים בעזרת איכון הפלאפון הסלולרי, טכנולוגיה המשמשת בשגרה כנגד גורמי טרור. בהיבט הפרלמנטרי, הממשלה העבירה ללא היסוס את "חוק הקורונה" או כפי שראוי היה לכנות אותו: "חוק עוקף כנסת" או אפילו בסלנג המחאתי – "חוק ההסמכה". החוק מאפשר לממשלה ליישם את החלטותיה במאבק בקורונה לפני דיון בהן בכנסת, דהיינו להחליש את כוחה לטובת חקיקה מהירה.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 669 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה