מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן / 32 ימים לבחירות

הפתעת אוקטובר

השבוע של טראמפ רק הולך ומתדרדר: הוא התחיל בחשיפת ה"ניו יורק טיימס" על מצבו הכספי של הנשיא ומיעוט המסים ששילם בכל השנים ● זה המשיך בעימות הטלוויזיוני מול ביידן, שהוציא מהארון את הרומן של טראמפ עם ארגוני הימין הקיצוניים ● והסתיים בהודעה הבוקר כי טראמפ ורעיייתו נדבקו בקורונה ● המומחים כבר מחשבים תרחישים אפשריים - כולל משבר חוקתי חסר תקדים

דונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Alex Brandon)
AP Photo/Alex Brandon
דונלד טראמפ

קורונה

ב-26 באוקטובר 1972 כינס הנרי קיסינג'ר מסיבת עיתונאים והכריז כי הוא סבור ש"שלום [בוייטנאם] נמצא בהישג יד". למרות שהמינוח הוטבע רק ארבע שנים לאחר מכן, זה נחשב למקרה המובהק הראשון של "הפתעת אוקטובר" – אירוע חדשותי המתרחש ברגע האחרון לפני הבחירות ויכול לשנות את כל המירוץ.

המשפט בפרשת איראן-קונטראס ב-1988, הורדת מחירי הנפט על ידי סעודיה ב-2004, הוריקן סנדי ב-2012 וכמובן הקלטת "אקסס הוליווד" של טראמפ ופתיחתה מחדש של החקירה נגד הילארי קלינטון שבוע לפני הבחירות ב-2016 – כולם נחשבים הפתעות אוקטובר.

הנרי קיסינג'ר מודיע במסיבת עיתונאים בבית הלבן כי השלום בוייטנאם הוא "בהישג יד", ב-26 באוקטובר 1972 (צילום: AP Photo)
הנרי קיסינג'ר מודיע במסיבת עיתונאים בבית הלבן כי השלום בוייטנאם הוא "בהישג יד", ב-26 באוקטובר 1972 (צילום: AP Photo)

אבל האירוע של היום עשוי להיזכר בהסטוריה כהפתעת אוקטובר הגדולה מכולם.

הזלזול המופגן של דולנד טראמפ במדע ובנהגי בריאות סבירים לבסוף הגיע אליו: הבית הלבן הודיע הבוקר שהנשיא ורעייתו מלניה נדבקו בקורונה, כנראה מהיועצת הקרובה הופ היקס. טראמפ בן 74 ובעודף משקל משמעותי, שני גורמים שמציבים אותו עמוק בתוך קבוצת הסיכון, ולכן אין לדעת איך תתפתח המחלה שלו.

במקרה שחס וחלילה יילך לעולמו, סגנו מייק פנס יירש את מקומו כנשיא, אם כי בתוך תהליך הבחירות זה יותר מסובך. בכל המדינות הליך הרישום לטפסי ההצבעה כבר נסגר וברבות מהן כבר החלה ההצבעה; למעשה, למעלה ממיליון קולות כבר נרשמו.

ידוע על מקרים מהעבר שבהם מועמד נפטר לאחר סגירת קלפי ההצבעה – למשל, מל קרנאהאן, דמוקרט שרץ לכיסא הסנאט במיזורי ב-2000 ונהרג בתאונת מטוס לפני הבחירות, אחרי שטפסי ההצבעה כבר נסגרו. במקרה שלו, המושל התחייב למנות את אשתו ג'ין קרנאהאן במקומו וכך אכן קרה. (וזו ההשראה לדמות של חבר הקונגרס וויליס מאוהיו מהעונה הראשונה של "הבית הלבן").

כמובן שזה מעולם לא קרה עבור מועמד נשיאותי; מומחים למשפט חוקתי עוד ידונו בכך ארוכות, אבל לא מופרך שתרחיש כזה יביא למעורבות של בתי המחוקקים המדינתיים או של 538 האלקטורים – האנשים עצמם – אשר יהפכו פתאום לגורם מאוד חשוב בהליך הבחירות, לראשונה מאז 1800. מה שבטוח, זה יוביל לכאוס, משבר חוקתי ופרנסה להרבה עורכי דין.

ותתכן גם השפעה על הצד השני. טראמפ וג'ו ביידן כזכור התעמתו ביום רביעי לפנות בוקר (שעון ישראל) בתוך אולם סגור וללא מסכות. ייתכן שגם ביידן נדבק (סביר להניח שהוא עובר בדיקה כעת ויודיעו על התוצאות בקרוב) – ובמצב שכזה, הכאוס רק יילך ויגבר.

העימות

בוגרי הפוליטיקה של שנות ה-90 בוודאי זוכרים את "פופוליטיקה", תכנית האולפן של הערוץ הראשון בה צעקו המשתתפים זה על זה, שהורישה לחיינו את ציפי חוטובלי ואת המשפט הידוע "אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי". ובכן, נראה שאחרי "בטיפול", "חטופים" ו"פלפלים צהובים", גם את "פופוליטיקה" הצלחנו לייצא לארצות הברית, שכן העימות הנשיאותי הראשון בין טראמפ לביידן ביום רביעי לפנות בוקר דמה יותר מכל לעוד משדר של התוכנית הצעקנית ההיא.

עימותים הם אירוע עם כללים (שאמורים להיות) מאוד נוקשים, טקסיים כמעט. הצהרת פתיחה, שאלה, כך וכך דקות תשובה למועמד, כך וכך דקות תגובה למועמד השני, עוד שאלה ושאלה, והצהרת סיום. מועמדים מדי פעם ניסו לגנוב כמה שניות אחרי שצפצף להם הבאזר, או במקרים נדירים להשחיל הערת ביניים.

לא השבוע. טראמפ הגיע עצבני ותוקפני ולא נתן לביידן להשלים משפט כמעט לאורך כל העימות. המנחה, כריס וואלאס – אולי העיתונאי הרציני האחרון שנותר בפוקס ניוז – איבד לחלוטין שליטה על האירוע.

שטף ההפרעות פגע בביידן, שלא היה הכי חד, ולעתים לא הצליח להשלים בצורה מדויקת את הנקודה שניסה להעביר. אבל הוא בבירור פגע יותר בטראמפ.

העימות הראשון בין ביידן לטראמפ (בצילום, עם נשותיהם), ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Julio Cortez)
העימות הראשון בין ביידן לטראמפ (בצילום, עם נשותיהם), ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Julio Cortez)

הנשיא נתפס כגס רוח – תכונה שלמעט אצל מיעוט קולני של תומכי טראמפ, לא מוערכת על ידי הציבור האמריקאי – ואף כילדותי וחסר שליטה. ניקול וואלאס, מראשי קמפיין ג'ון מקיין ב-2008 וכעת פרשנית ב-MSNBC, ביקרה את המנחה כריס וואלאס שלא עצר את התנהגותו של טראמפ, וענתה מראש לטענה כי לא יכול היה לעשות דבר, באמירה: "נסו לנהוג בכביש המהיר באמצע סערה עם ילד בן שמונה שצורח במושב האחורי. תמיד יש משהו שאפשר לעשות". באותה פרשנות גם השוותה את התנהגותו של טראמפ בעימות לזו של בעל מתעלל.

לפי מירב המדדים האובייקטיבים, ביידן הצליח טוב יותר בדיבייט: סקר מהיר של CNN בקרב צופי העימות הנשיאותי הראשון (אבל מנורמל לפי מפלגות, כלומר לא מושפע מהאם יותר דמוקרטים או יותר רפובליקאים צפו), מצא כי 60% סברו שביידן ניצח, אל מול 28% שסברו שטראמפ ניצח.

זו הייתה גם הדעה הרווחת בקרב קבוצת מיקוד של פרנק לונץ, סוקר רפובליקאי ידוע. קמפיין ביידן הודיע שהצליח לגייס בשעה שלאחר העימות שיא של 3.8 מיליון דולר, ואפילו פרשני פוקס נאלצו להודות שמדובר לכל היותר בתיקו.

אולי הסיכום החזק ביותר היה של ג'ק טאפר מ-CNN: "זה היה בלגן מוחלט בתוך פח אשפה בתוך תאונת רכבת. זה היה הדיבייט הגרוע ביותר שראיתי אי פעם – למעשה, זה אפילו לא היה דיבייט. זה היה ביזיון. וזה בעיקר באשמת טראמפ".

הסיכום החזק ביותר היה של ג'ק טאפר מ-CNN: "זה היה בלגן מוחלט בתוך פח אשפה בתאונת רכבת. זה היה הדיבייט הגרוע ביותר שראיתי – למעשה, זה אפילו לא היה דיבייט. זה היה ביזיון. וזה בעיקר באשמת טראמפ"

עם זאת, ביידן בפירוש לא היה במיטבו. ב-2016 הילרי קלינטון התמודדה עם טראמפ בצורה יותר חדה, והצליחה גם לרסן אותו יותר (ייתכן שזה קשור גם לזווית המגדרית, שניקול וואלאס רמזה אליה). אבל ביידן נהנה משני יתרונות משמעותיים בתנאי הפתיחה שקלינטון לא נהנתה מהם:

ראשית, מצבו במירוץ. הקמפיין הזה מתאפיין עד כה ביציבות מרשימה, ביידן שומר כבר שבועות על יתרון של 7%-8% בסקרים. זאת, בשונה מ-2016, אז היו מספר גלים של צמצום והתרחבות הפער. אחד מאלה היה בדיוק לפני העימות הראשון, כאשר קלינטון כמעט התעלפה בטקס האזכרה לנפגעי ה-11 בספטמבר, ועוררה חשש שהיא מסתירה בעיית בריאות כלשהי. הפער הצטמצם משמעותית, והיא הייתה זקוקה להופעה טובה בעימות כדי להחזיר את המומנטום.

השנה ביידן מוביל, ואם הכל ימשיך כך הוא כנראה ינצח – ולכן טראמפ הוא זה שהיה צריך את העימות כדי לשנות את פני המירוץ, ואת זה הוא כנראה לא עשה.

שנית, באופן די תמוה, קמפיין טראמפ דחף גם בשבועות האחרונים את התיאוריה שביידן סובל מדמנציה, ואף הועלו ספקולציות שהוא ייקח סמים ממריצים לפני העימות או שיש לו אוזנייה שבה ילחשו לו תשובות. בכך הורידו את רף הציפיות מביידן למינימום, ולכן גם הופעה לא אופטימלית שלו הייתה מספקת.

ההתנהלות הזוועתית של העימות לא אפשרה להתרשם במיוחד מתוכן התשובות. הפאנץ'-ליין הכי חזק של ביידן היה כאשר איבד באחת הפעמים את סבלנותו, והגיב לעוד אחת מההתפרצויות של טראמפ ב"אולי תסתום כבר, בן אדם!".

מכיוון שאין שום סיכוי שהקריאה הספונטנית הזו הייתה מתוכננת, אין אלא להתפעל מהמקצוענות של קמפיין ביידן, שבאתרו הופיעה בתוך פחות משעה אפשרות לקנות חולצה עם השורה הזו.

טראמפ, כצפוי, שצף שקרים למכביר, וזה כמובן לא מפתיע. במקרים לא מעטים גם לא ממש היה ברור לצופה הממוצע על מה הוא מדבר. למשל, כאשר ציין שתיבות קלפי "נמצאו בערוצי נחל". וזאת, מכיוון שהתייחס לאירועים שוליים או על גבול המומצאים, שתפסו נפח גדול בפוקס ניוז אבל לא בשאר העולם.

במובן זה, העימות איפשר לראות את הפער האפיסטמולוגי בין בועת פוקס ניוז – שבה טראמפ צופה באדיקות – לשאר העולם. זה פער מדכא, אבל הוא גם שיפור משמעותי משנים עברו, שבהן ארגוני החדשות הגדולים נסחפו אחרי הספינים של פוקס ניוז ואפשרו לה לשלוט בשיח (למשל, בפרשת Acorn ב-2008).

דונלד טראמפ, כריס וואלאס וג'ו ביידן בעימות הנשיאותי הראשון בקליבלד אוהיו, ב-29 בספטמבר 2020 (צילום: Olivier Douliery/Pool via AP)
דונלד טראמפ, כריס וואלאס וג'ו ביידן בעימות הנשיאותי הראשון בקליבלד אוהיו, ב-29 בספטמבר 2020 (צילום: Olivier Douliery/Pool via AP)

ואולי ההצהרות הכי מטרידות מצד טראמפ היו כאשר המנחה קרא לו להתנער מקבוצות הטרוריסטים הלבנים התומכות בו ולקרוא להן לחדול מפעילות –  וטראמפ התחמק וקרא להן רק להוריד פרופיל. רוב הצופים – כמו גם חברי הקבוצות עצמן – הבינו זאת כקריאת עידוד לאלימות.

בשלב אחר בעימות, טראמפ קרא לתומכיו לבוא לקלפיות כדי להשגיח בעצמם – שוב, קריאה די מובהקת לאלימות. כמובן, זו קריאה מחרידה, אבל כל מי שחושב שיש בה חידוש או שהיא סוף הדמוקרטיה האמריקאית, לא ממש מעודכן.

טראמפ קרא לתומכיו לבוא לקלפיות כדי להשגיח בעצמם – שוב, קריאה די מובהקת לאלימות. כמובן, זו קריאה מחרידה, אבל כל מי שחושב שיש בה חידוש או שהיא סוף הדמוקרטיה האמריקאית, לא ממש מעודכן

טראמפ מפלרטט עם קבוצות טרוריסטים לבנים זמן רב, עוד מהמצעד בשארלוטסוויל. ובראיה לאחור, לארצות הברית יש היסטוריה ארוכה ורוויה בדם של מניעת הצבעה באמצעות אלימות, וגם של שינוי חברתי המונע באמצעות אלימות או באמצעות חשש מאלימות – כולל לפני שלושה חודשים.

ג'ו ביידן בדרכו לעימות הנשיאותי הראשון, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)
ג'ו ביידן בדרכו לעימות הנשיאותי הראשון, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

המסים

ייתכן שהסיבה שטראמפ הגיע כל כך עצבני לעימות, הייתה החשיפה האימתנית של הניו יורק טיימס, שסוף סוף הצליח להשיג לידיו את דיווחי המס של טראמפ מ-20 השנה האחרונות. טראמפ סירב לחשוף דיווחים אלו עד כה, בניגוד לכל המועמדים לנשיאות מאז שנות ה-70 לפחות, והיו ספקולציות רבות מדוע; הנושא הפך כה משמעותי שיש לו ערך וויקיפדיה משלו.

הדיווח של הניו יורק טיימס ארוך, מפורט ומרשים, אבל עיקרו הוא זה: לאורך השנים טראמפ דיווח על הפסדי עתק בחלק מעסקיו – בעיקר מגרשי הגולף שלו, אבל לא רק – וכתוצאה מכך שילם סכומי מס נמוכים באופן קיצוני.

בשנים 2017 ו-2018 – השנתיים הראשונות שלו בבית הלבן – טראמפ שילם רק 750 דולר מס הכנסה פדרלי, שיעור מס שמשלם בממוצע משק בית שמשתכר כ-20,000 דולר לשנה, או העשירון התחתון בארצות הברית.

טראמפ משחק גולף באחוזתו בסקוטלנד, ארכיון, 2018 (צילום: AP Photo/Peter Morrison, File)
טראמפ משחק גולף באחוזתו בסקוטלנד, ארכיון, 2018 (צילום: AP Photo/Peter Morrison, File)

ישנן שתי דרכים עיקריות לפרש זאת: האחת, היא שההפסדים אמיתיים: טראמפ באמת כמעט פושט רגל, תדמיתו כאיש עסקים ממולח הייתה רק תדמית, וכמו הקוסם מארץ עוץ פתאום מתברר שמגע הקסם כביכול הוא רק פעלולים ועשן.

השנייה, והפופולרית יותר, היא שיש לטראמפ כסף, אלא שהוא ניצל עד אבסורד את כל הפרצות בחוקי המס. זו בגדול הפרשנות שהנשיא מקדם: הוא מכחיש את הדיווח, וטוען ששילם מיליונים רבים (אם כי לא מוכן לפרסם שום תיעוד שיבסס זאת), אבל גם אם שילם מעט מס הוא טוען שזה לגיטימי ורק מעיד שהוא חכם.

אלא שכמו בנושא גסות הרוח, גם בנושא התחכום כביכול בהתחמקות ממסים, זו לאו דווקא תכונה שמוערכת באמריקה. רוב גדול של האמריקאים דווקא גאים להיות משלמי מסים; הכעס שלהם מופנה כלפי מי שהם חושבים שמתחמק ממס. טראמפ בראיה זו נתפס לא כחכם שדפק את השיטה אלא כמי שדופק את הציבור.

רוב גדול של האמריקאים דווקא גאים להיות משלמי מסים; הכעס שלהם מופנה כלפי מי שהם חושבים שמתחמק ממס. טראמפ בראיה זו נתפס לא כחכם שדפק את השיטה אלא כמי שדופק את הציבור

פרשנות קונספירטיבית יותר טוענת שלפחות חלק מעסקיו הם כיסוי להלבנת כספים. כך, למשל, חושד העיתונאי אדם דיווידסון מ-NPR, מיוצרי הפודקאסט "Planet Money". דיווידסון בחן את דיווחי מועדון הגולף של הנשיא בסקוטלנד (החוק הבריטי מחייב אותו לדיווח מפורט יותר), ומעריך שמדובר באופרציה להלבנת כספים, שטראמפ נותן לגורמים אחרים להשתמש בה תמורת עמלה.

זו כמובן האשמה חמורה שאין לה הוכחות חותכות, אך יש מקום לחשוד. בהקשר דומה, אחד הפרטים המטרידים ביותר בדיווחי המס של טראמפ הוא שלקח הלוואות מגורמים לא ידועים בסך כ-400 מיליון דולר, בערבות אישית – הלוואות שמועד פירעונן תוך פחות מ-4 שנים ואין לו הכנסות צפויות ברמה שתספיק לפרוע אותן. כלומר, אם טראמפ יבחר בשנית, לאותם גרומים עלומים יהיה מנוף לחץ עצום כנגד נשיא ארצות הברית. וזו כבר אפשרות מצמררת למדי.

מפגין הקורא לכלוא את טראמפ, מחוץ למגרשי הגולף של הנשיא בווירג'יניה, ארכיון, 2019 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)
מפגין הקורא לכלוא את טראמפ, מחוץ למגרשי הגולף שלו בווירג'יניה, ארכיון, 2019 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)
עוד 1,629 מילים
סגירה