שלשום (שישי) בצהריים, שיחרר שר המשפטים אבי ניסנקורן הודעה בעיתוי משונה: המהלך למינוי פרקליט המדינה הבא מתחיל כעת. ניסנקורן הודיע כי בתיאום עם שרי כחול-לבן בני גנץ וגבי אשכנזי, הוא החליט להניע את הגלגלים לא רק למינוי פרקליט מדינה, אלא גם משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי-מינהלי), במקום עו"ד דינה זילבר.

"לציבור הישראלי מגיעה מערכת חוק עצמאית ומקצועית, בהרכב מלא. זה חיוני בשגרה וקריטי בשעת חירום", הודיע השר, "אין כל סיבה עניינית לעכב את איוש התפקידים המהותיים האלו. אני סמוך ובטוח שוועדות האיתור הבלתי תלויות יבחרו באנשים מצוינים".

אין כל סיבה עניינית לעכב את איוש התפקידים המהותיים האלו. אני סמוך ובטוח שוועדות האיתור הבלתי תלויות יבחרו באנשים מצויינים.

— אבי ניסנקורן (@AviNissenkorn) October 2, 2020

לפרשנים הפוליטיים יש כמובן הסברים משלהם לשאלה מה גרם לניסנקורן לפעול דווקא עכשיו. אבל בלי קשר למצבה של כחול-לבן בסקרים, להיתכנות שהממשלה תאשר בסופו של דבר את המועמדים שיובאו בפניה ואת השאלה האם שר המשפטים עושה בכלים שבידיו שימוש תועלתני – למהלך למינוי פרקליט המדינה יש משמעות גם בשדה המשפטי. לשר המשפטים יש חובה לפעול בעניין זה, ואפשר גם להוסיף ולטעון כי הימנעות ממילוי החובה הזו עשויה לעלות לו בהתנגשות עם בג"ץ.

כמעט כמו כל הנושאים האחרים המרכיבים בימים אלה את המציאות המשפטית והפוליטית בישראל, את השורשים לקביעות האלה צריך לחפש בפסק דינו של בג"ץ, בהרכב של 11 שופטים, לאפשר לבנימין נתניהו לקבל עליו את המנדט להקמת ממשלה, על אף שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות.

באותו פסק דין נדון, כזכור, גם ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול-לבן, שעיקריו מעוגנים בכל ההסכמים הקואליציוניים הנוספים, עם הסיעות הנוספות שהצטרפו לממשלת החילופים.

הרכב של 11 שופטי בית המשפט העליון במהלך הדיון בבג"ץ בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול-לבן (צילום: צילום מסך, שידור הרשות השופטת)

על-פי ההסכם הקואליציוני במתכונתו המקורית, אמורים היו כלל המינויים הבכירים במערכת אכיפת החוק, הטעונים אישור הממשלה – לרבות פרקליט המדינה, המפכ"ל, המשנים ליועמ"ש ועוד – להיות מוקפאים במשך ששת החודשים הראשונים שלאחר הקמת הממשלה.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הבהיר בתשובתו לבג"ץ כי "סעיף זה מעורר קשיים ממשיים ביותר, שכן משמעותו המעשית היא הקפאת מינוי ואיוש משרות בכירות, שחלקן לא מאויש כבר היום תקופה ארוכה. הקפאה כזו עלולה לגרור פגיעה ממשית ביציבות ובוודאות הדרושות לתפקודו התקין של השירות הציבורי. כך ככלל, וכך בפרט בימים אלה שבהם ראש הממשלה המכהן עומד לדין".

ואכן, במהלך הדיונים השופטים לחצו על עורכי הדין של הליכוד וכחול-לבן לשנות את הסעיף הזה בהסכם. עורכי הדין התייעצו עם נתניהו וגנץ, וחזרו עם תשובה: במקום שישה חודשים – 100 ימים, ובהסכמה בין הצדדים ניתן יהיה להביא מינויים לממשלה עוד קודם לכן. השופטים רשמו את ההבהרה בפסק הדין.

תקופת מאה הימים מאז כינון הממשלה חלפה בשלהי חודש אוגוסט, כך שכעת חלה על הממשלה החובה – בהתאם לכללי המשפט המינהלי – לפעול לביצוע המינויים הללו בתוך זמן סביר, ולא מעבר לכך.

תקופת מאה הימים מאז כינון הממשלה חלפה בשלהי חודש אוגוסט, כך שכעת חלה על הממשלה החובה – בהתאם לכללי המשפט המינהלי – לפעול לביצוע המינויים הללו בתוך זמן סביר, ולא מעבר לכך

בהסכם הקואליציוני נקבע גם מנגנון שאמור לבחון לכאורה שיטה חדשה לביצוע המינויים הבכירים הללו. ההסכם קובע כי לאחר כינון הממשלה יוקם צוות, בראשות נציג הליכוד ונציג כחול-לבן, ובו נציגים לכלל סיעות הקואליציה, שבין תפקידיו יהיה לגבש "כללים לביצוע מינויים בכירים בשירות הציבורי הטעונים אישור הממשלה".

הצוות הזה אמור לסיים את תפקידו עד תום שישה חודשים מהקמת הממשלה – דהיינו, עד אמצע חודש נובמבר. הבעיה היא שהצוות עדיין לא נבחר וספק אם בכלל יקום.

לא בטוח שאלה חדשות רעות מבחינת עקרונות שלטון החוק. מבחינת מפלגתו של הנאשם בפלילים נתניהו, שינוי השיטה שבה ממנים פרקליט מדינה בעת הזו, עשוי להוות כלי להשפעה על זהות המינוי. מנדלבליט, כידוע, כבר נעמד על הרגליים האחוריות כדי לוודא שנתניהו לא ישפיע על שום עניין שעשויה להיות לו השפעה על ההליך הפלילי המתנהל נגדו, בוודאי לא מינוי לפרקליט המדינה.

המתכונת הנוכחית למינוי פרקליט מדינה נקבעה בהחלטות ממשלה משנת 1999 ו-2002, באמצעות הקמת ועדת איתור.

פרופ' אורן גזל-אייל (צילום: ויקיפדיה)

בראש הוועדה נמצא היועץ המשפטי לממשלה עצמו, ולצידו מנכ"ל משרד המשפטים (המנכ"לית הנוכחית המכהנת במילוי מקום, סיגל יעקובי, אמורה לסיים את תפקידה בקרוב, לכשייכנס לתפקידו המנכ"ל שבחר ניסנקורן, עו"ד שמעון בר-און); פרקליט מדינה לשעבר או עורך דין בתחום המשפט הציבורי, שאותו ממנה מנדלבליט עצמו; שופט בדימוס שאותו תמנה נשיאת בית המשפט העליון; וכן נציג דיקני הפקולטות למשפטים. שלשום בחרו הדיקנים לנציגם, בהליך-בזק, את פרופ' אורן גזל-אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

הוועדה, בת חמשת החברים, יכולה גם לפנות באופן יזום למועמדים, ובכל מקרה לבחור מועמד או מועמדים, שיזכו לתמיכה של ארבעה מבין חמשת חבריה. אפשר להמר בוודאות שהמועמד שייבחר יהיה מקובל על מנדלבליט.

על-פי כל ההערכות, המועמד של מנדלבליט הוא שלמה (מומי) למברגר, המשמש כיום המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. אם אכן ייבחר, הוא יצעד צעד אחד רחוק יותר מבחינה ארגונית מאשר אחיו, שוקי למברגר, שהגיע עד לדרגת המשנה לפרקליט המדינה.

שי ניצן (מימין) ואביחי מנדלבליט בטקס הפרידה מניצן עם סיום כהונתו כפרקליט המדינה, ב-18 בדצמבר 2019 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

נגיעתם של גורמים פוליטיים בבחירה – הבאת ההצעה על-ידי שר המשפטים לממשלה, והאישור בממשלה – אמורה להיות מינימלית ביותר, שכן לפרקליט המדינה, בניגוד ליועץ המשפטי לממשלה, אין ולא אמור להיות שום ממשק עם פוליטיקאים. זהו תפקיד המצוי כל-כולו בתחום המקצועי של אכיפת החוק, לצד ייצוג עניינה של המדינה בהליכים אזרחיים ומינהליים.

אם, מסיבות פוליטיות או אחרות, המהלך להקמת ועדות איתור לפרקליט המדינה יתמהמה, בג"ץ עשוי לקבוע שהימנעות ממינוי פרקליט מדינה נגועה באי-סבירות קיצונית. פרקליט המדינה הקודם שי ניצן עזב את תפקידו בדצמבר 2019. היועץ מנדלבליט מחזיק בעמדה שיש הכרח למנות פרקליט מדינה קבוע בהקדם, לטובת יציבותה המוסדית של התביעה הכללית, ובוודאי נוכח משפטו של נתניהו.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז ייצג באחת העתירות שנדונו נגד הטלת המנדט על נתניהו ונגד ההסכם הקואליציוני.