שלושים ושישה מושבים קיבל הליכוד בבחירות האחרונות. הישג מפואר. שלושים ושישה מנדטים שהכניסו לכנסת שלושים ושישה נשים וגברים. אנשים שחלקם נמצא שם כבר שנים רבות, ואחרים עושים את הצעדים הראשונים כנבחרי ציבור.
שלושים ושישה נבחרים, שהחליטו לפנות לפעילות ציבורית. אחדים השקיעו כסף וזמן כדי לרוץ בפריימריז, גיבשו לעצמם תפיסת עולם, למדו, צמחו גדלו, עשו קריירות, הקימו משפחות, והחליטו ללכת לשרת את הציבור.
36 מושבים קיבל הליכוד בבחירות האחרונות. הישג מפואר. 36 מנדטים שהכניסו לכנסת 36 נשים וגברים. אנשים שחלקם נמצא שם כבר שנים רבות, ואחרים עושים את הצעדים הראשונים כנבחרי ציבור
ואז הם הגיעו לכנסת. בטקס חגיגי ומלא התרגשות, כשבני משפחותיהם מלווים אותם, הם נשבעו לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותם בכנסת.
אנשים שבנסיבות אחרות היו אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק, הגונים, ישרים, ביקורתיים במידה, בדרך כלל הולכים בתלם: צבא, לימודים, משפחה, קריירה. אנשים טובים באמצע הדרך.
ואז נבחרו לכנסת, במפלגה גדולה, עתירת מנדטים, מפלגה שמובילה קואליציה רחבה. ובמקום להיות משרתי ציבור, היו למשרתי המנהיג. בלי ביקורת, בלי חשיבה עצמאית, בלי הרהור וערעור, בלי לשבור שורה.
אף אחד מכל 36 נבחרי הציבור לא מחה, לא תהה, לא שאל, לא ערער על סידרת ההחלטות ששוללת לאט-לאט עוד ועוד חירויות מהאזרחים.
לא מי שכתב דוקטורט בפילוסופיה ובתורת המוסר, ולא מי שלמד משפטים ועבד בלישכת פרקליטת המדינה, לא מי שקנה את פרסומו ותהילתו משום שהיה אסיר פוליטי ברוסיה, לא מי שעשה אקזיט ומקבל שכר של שקל אחד, לא מי שעשה קריירה בשירותי הביטחון והיה ראש השב"כ, לא מי שהייתה במועצת הסטודנטים הארצית, או מי שהקדישה שש שנים מחייה כדי להציל חיות בר באוסטרליה, או מי שהייתה ראש עירית ערד.
כל אחד מאלה וגם אחרים יכלו לשאול, לערער, לתהות, להבין שקורה פה משהו תקדימי, שאנחנו דוהרים למנהרה אפלה שקשה לראות את האור שבקצה. כל אחד מאלה שבחיים אחרים היה נחשב לאדם הגון וישר דרך, מוצא עצמו עכשיו מיישר קו עם מדיניות שאין דרך נוחה להסביר אותה חוץ מאשר שזה מה שמתאים עכשיו למנהיג.
אין בזה הגיון בריאותי – כך אומרים כל רופאי בריאות הציבור, כולל הפרופ' גמזו עצמו, וצוות המומחים שאסף סביבו.
אין בזה הגיון כלכלי – להיפך, הכלכלה מתרסקת וייקח שנים ארוכות עד שניתן יהיה לשקם.
וכבר עכשיו ברור שישראל של אחרי הקורונה תהיה מדינה ענייה מאוד, עם שירותים ציבוריים מדולדלים, עם קופה ריקה. מדינה שבה רק העשירים – אם יישארו כאן – יוכלו לרכוש שירותי בריאות, או חינוך פרטי לילדים שלהם. מדינה שבה יהיו עוד-ועוד שכונות מגודרות ומשטרות פרטיות ישמרו עליהם. מדינה כמו שחלקנו פגש בטיולים בדרום אמריקה. ציבור הבוחרים שלהם לא יימלט מהפגיעה הקשה הזאת.
אין בזה הגיון חברתי – כי הסגר הזה מפרק אותנו מבפנים.
אין בזה הגיון.
ואז נבחרו לכנסת, במפלגה גדולה, עתירת מנדטים, מפלגה שמובילה קואליציה רחבה. ובמקום להיות משרתי ציבור, היו למשרתי המנהיג. בלי ביקורת, בלי חשיבה עצמאית, בלי הרהור וערעור, בלי לשבור שורה
אבל אף אחד משלושים ושישה נבחרי הציבור בליכוד לא מצייץ. אלה האנשים שקיבלו את הלפיד מהדור של הליכודניקים שלפניהם. הדור שעוד הכיר את בגין ושמיר, בני הדור שידעו לשיר את שיר בית"ר שאחת השורות שלו מדברת על כך ש"שם ירווה לו משפע ואושר, בן ערב בן נצרת ובני". אלה שיכולים היו עוד לדבוק בחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי ופעלו לפיהם – מהם קיבלו חברי הכנסת של הליכוד את הלפיד וכיבו אותו.
פעם היו מקיימים בליכוד דיונים אידיאולוגיים, היו מתווכחים, היו מציעים הצעות, היו מאתגרים את הקונבנציות, דנים על סוגיות שעל סדר היום. כל זה נגמר. אין יותר דיונים, ולא ויכוחים, ולא דעות שונות. יש דעה אחת, מסר אחד, קו אחד, שורה אחת.
הם זנחו את ההדר ואפילו את בית"ר. הם השליכו בצד הדרך את המזון המעון, המלבוש, המורה והמרפא, ומקדשים עתה את הסיגרים והשמפניות הוורודות. תומכים במעונות מפוארים ובהטבות מס מפליגות. הם מתכחשים לציבור שאותו הם מתיימרים לייצג, ליותר ומיליון מובטלים, שמי יודע מתי ואם יוכלו לחזור ולפרנס את עצמם ואת בני המשפחות שלהם.
וכל מה שהיה להם לומר לציבור ביממה האחרונה היה איחולי חג סוכות שמח, תוך שהם מעלים לרשתות החברתיות סלפיז מחוייכים בסוכות מעוטרות. כאילו אין כאן קושי, וסגר, ורעב, ועוני, ומחסור בעבודה, ומערכת בריאות קורסת, ומערכת חינוך שאינה מתפקדת.
מתרגשת לארח אתכם בסוכה שבביתי בשידור חי שיעיף לכם את הסכך ????
ביום שני 5/10, חוה"מ סוכות החל מהשעה 12:00. יש למה לחכות – יהיה שמח????????
להרשמה לכניסה לסוכה והצטרפות לשיח אתם מזומנים להירשם בקישור הבא: https://t.co/4KqY5eXOTd
????חג סוכות שמח ???? pic.twitter.com/REZaM8xtP5
— מירי רגב (@regev_miri) October 2, 2020
שום אמפטיה, חמלה, הבנה, הכלה, התגייסות, היכרות עם הקשיים. רק שינאה, וכעס, והסתה והכפשה מחד ודברי קילוסין וחנופה ותמיכה במנהיג, ברעייתו ובבנו מאידך.
כך נראית מפלגת השלטון.
איך זה שאף אחד לא קם? אחד? אחת?
ענת סרגוסטי היא עיתונאית, פרשנית, יוצרת דוקומנטרית, עורכת, פמיניסטית. יו״ר בהתנדבות של עמותת ״כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים״. הייתה במשימות עיתונאיות בעזה, בביירות, ברמאללה, בעמאן ובקהיר. גרה בתל אביב, בעלת תואר שני במשפטים מאוני. תל אביב. בת גאה למשפחת סרגוסטי שנמצאת כאן מגירוש ספרד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו