ביום ראשון סתיו שומר התעורר בדירה השכורה הקטנה שלו בדיזנגוף פינת ארלוזורוב בתל-אביב והרגיש שהוא בוער. המוח שלו טס על אלף קילומטר לשעה. מפוצץ מרעיונות. מפוצץ מתוכניות. דלוק.
הוא כבר שבועות לא ישן בלילות. מתרוצץ. כותב. צועק. מתווכח. חוטף מכות. נעצר. צרוד מהצרחות במגאפון. מותש משיחות עם פעילים. כל היום הוא מדבר עם עוד ועוד אנשים, שאת חלקם הוא הכיר רק בשבועות האחרונים, ועכשיו הם כבר חברים, שותפים לדרך, והם הולכים ביחד לשנות את המדינה. הוא מרגיש את זה בעצמות.
עכשיו כבר מקשיבים לו, אחרי שנעצר שלוש פעמים. בגל המחאה הנוכחי, הוא אחד המפגינים שנעצרו הכי הרבה פעמים עד כה. אולי אפילו זה שנעצר הכי הרבה. הוא לא בטוח. הוא כבר קיבל צו הרחקה מירושלים, ואז קיבל צו הרחקה גם מתל אביב. ועכשיו המפגינים מכירים אותו, עושים לו כבוד, הוא הרוויח אותו, והוא לא מתכוון לאכזב.
אבל מהצד השני עומד מנגנון ארסי של הסתה, שזורע פירוד ושנאה. שרואה בו ובחברים שלו אנרכיסטים, אלימים ומפיצי מחלות. בלי להכיר אותו בכלל. בלי להקשיב למה שהוא באמת אומר. ואת המנגנון הזה הוא הולך לפרק, ייקח כמה זמן שייקח, לא איכפת לו בכלל. כי הוא – סתיו שומר, בן 25, שהגיע לתל אביב מקרני שומרון – הוא חלק מדור חדש, הדור שקם במחאה הזאת ומצא את הקול שלו. והוא הולך להראות לכולם, ולא איכפת לו מה אומרים. ומבחינתו, כל מי שרוצים להבין באמת איזה דור חדש גדל פה, כדאי שיקשיבו לו, כי מתחיל פה עכשיו משהו חדש ומסעיר.
"יש פה קטע שכולנו, כל האנשים שאני מסתובב איתם כרגע, הם אנשים שאין להם מה להפסיד. וכולם גם מבינים את הפוטנציאל של מה שאנחנו עושים. יש אנשים שקוראים לזה מהפכה – אני קורא לזה שינוי. יש אנשים שקוראים לזה מלחמה – אני קורא לזה מאבק. יש אנשים שקוראים לזה התנגדות – אני קורא לזה אי-ציות אזרחי.
"המטרה שלנו היא להחזיר את התקווה למקום הזה. הם ימשיכו עם האלימות וההסתה ואנחנו ניפגש בסיבוב בדרכי שלום ואהבה. גם כשביבי ילך לכלא לא נפסיק להילחם עד שהמדינה הזאת תהיה ראויה לכולם. אני מרגיש שאני שומר על ישראל. ככה אני רואה את זה.
"המטרה שלנו היא להחזיר את התקווה למקום הזה. הם ימשיכו עם האלימות וההסתה ואנחנו ניפגש בסיבוב בדרכי שלום ואהבה. אני מרגיש שאני שומר על ישראל. ככה אני רואה את זה"
"אני יכול לפגוש אנשים שהם מצד אחד נורא שונים ממני, ומצד שני נורא דומים לי, כי הייתי בעצמי ערס מהשטחים ומההתנחלות, אבל גם הייתי הילד האיכותי שמסתובב עם אנשים שמתכננים לפתח לעצמם קריירות. אז אני יכול לראות את כל נקודות המבט של כולם".
בלגאנים בקרני שומרון
יומיים קודם, ביום שישי בבוקר, סתיו שומר שוחרר מהמעצר השלישי, אחרי לילה שבו כלאו אותו באותו תא עם פיני לוזון, הנהג שנעצר בחשד שניסה לדרוס מפגינים. שומר דיבר עם לוזון כל הלילה, וכשהוא מדבר אי אפשר לעצור אותו, כי זה לא רק שהמוח שלו טס, הוא גם מאמין שצריך לדבר עם כולם, שאפשר לדבר עם כולם, שהוא יודע איך לדבר עם כולם. בגלל מי שהוא. בגלל מה שהוא עבר בחיים. ואחרי שהוא השתחרר מהמעצר, כולם רצו שהוא יספר איך זה היה להיות כלוא עם "פיני הדורס", כמו שקוראים לו עכשיו.
ערב טוב חברים,אז אחרי מעצר שני בשלושה ימים, הפלאפון שלי הוצף בתקשורת (ערוצים 11,12,13 במהדורה מרכזית בערב חג) שרצתה נגיסה מהסיפור היומי החם.הצטלמתי עם מסרים שאני מאמין בהם בלב ליבי, אך תקשורת כתקשורת לקחה רק את החלקים העסיסיים כמו "הוא אמר שהוא יהרוג אותנו" במקום "האהבה תנצח".לא ציפיתי ליותר מכם. כשהתעוררתי ההיום בבוקר וראיתי את כל ההודעות על הרצון להגיש תלונות כנגד הדורס דעותיי היו חלוקות, מצד אחד הוא עשה את מה שהוא עשה ומהצד השני הצלחתי למצוא איתו את המכנה המשותף ואת התקווה לעתיד יותר טוב.כשהתקשורת התחילה לדבר איתי קיוויתי שאצליח להעביר את המסר.המסר הוא כזה – אנחנו שנים מוזנים משנאה, כולנו. בימים אלו אנשים כמו בינימין נתניהו, אמיר אוחנה, אוסנת מארק ומיקי מכלוף זוהר ניזונים רק מהשנאה, זה הדבר היחיד שמחזיק אותם באוויר.לכל אחד מאיתנו יש את הערכים שהוא גדל עליו, ולכל אחד מאיתנו יש את הליבה האנושית, חלקנו טובים יותר וחלקנו טובים פחות.שנים שמחדירים לנו במשך שנים את שנאת האחר, את שנאת השמאל, הימין, הערבים, החרידים או בקיצור האחר – אנחנו לא יודעים אחרת.התקווה שלי היא שפיני, חרדי מבני ברק, ערבי מג'נין, אתיופי מצור שלום ואני נשב ביחד מסביב לשולחן מלא באהבה עם תקווה אחת משותפת – לחיות חיים רגועים בכבוד ובאהבה. להתרחק מהשנאה והלחץ אחרי הכסף, כוח, כבוד וסקס.אז פיני, אני מצטער ולא מצטער על ה24 שעות האחרונות, הכוונה שלנו הייתה טובה, שלך קצת פחות, אבל זאת לא אשמתך. וכמו שדיברנו לפני שהשתחררתי, אני מבטיח לך שיהיה בסדר. אנחנו עוד נשב באותו השולחן.כתבתי פעם – "כבר אין לנו חלומות,החלום על הכסף לקח את הכל.תן רק לחיות בשקט,תן לי להיות רגוע כשאני עובדותן לי להיות רגוע כשאני לא עובד.וביום שאחרי – כולנו נוכל להתחיל לחפש על מה אנחנו בכלל חולמים."בבקשה תעזרו לי לשתף את הפוסט, כדי לעקוף את התקשורת המזוייפת.רק האהבה תנצח.דרך אגב איבדתי אתמול בהפגנה את האיירפודס שלי, אם מישהו מצא זה ממש יעזור לי, אין לי אפשרות לעשות שיחות בפלאפון בלעדיהן ואין לי אפשרות לקנות חדשות ????❤️
פורסם על ידי Stav Shomer ב- יום שישי, 2 באוקטובר 2020
סתיו שומר בווידאו שהעלה לפייסבוק אחרי שהשתחרר מהמעצר, שם בילה עם פיני לוזון בתא המעצר, 2 באוקטובר 2020
הוא התעורר בבוקר והטלפון שלו היה מפוצץ בהודעות. סלב. כולם רצו חתיכה ממנו. "ערוץ 12, ערוץ 13, כאן 11. כולם רצו לדבר איתי. כולם ראיינו אותי. ולכולם אמרתי אותם דברים. אמרתי שאני לא רוצה להאשים את פיני. אמרתי שאני רואה בו קורבן של ההסתה השיטתית של ביבי ושל אוחנה ושל כל החברים שלהם ושל כל הממשלה הזאת. קורבן של הפוליטיקאים שגורמים רק לפילוג ורק לפיצול ביחד עם התקשורת וביחד עם מערכת המשפט והמשטרה. ביחד עם הכול.
"וזה לא התחיל עכשיו. זה ככה כבר שנים. וזה כבר חקוק לאנשים כל כך עמוק בתוך המוח, שהם שוכחים שכולנו בני אדם בתוך הדבר הזה. ואמרתי להם שעובדה שאני יכולתי לסיים את הלילה הזה בתא המעצר עם פיני אחרי שהוא איים לזיין אותי במכות ולהרוג אחד אחד את כל המפגינים – ובסוף יצאנו מהמעצר בשבע וחצי בבוקר כשאני אומר לו 'פיני, אח שלי, יהיה בסדר. אני מבטיח לך. אני אוהב אותך'. והוא אומר לי 'בעזרת השם'. ואני אומר לו בעזרת השם בחזרה. וככה נפרדנו אחד מהשני.
"ואז אני מתראיין ומעביר את המסר שפיני לא אשם. שזו השיטה שדפקה אותו והפכה אותו להיות אלים. שהוא קורבן של הדבר הזה. אבל מה חתכו בסוף בתקשורת מכל הדברים שאמרתי? חמש שניות שאני אומר 'הוא אמר שהוא יזיין אותנו ויהרוג את כולנו'. בכל אחד מהערוצים בחרו מכל מה שאמרתי בדיוק את אותו משפט. בדיוק את מה שהם רוצים. בדיוק את המילים שיוצרות הסתה ופילוג. והם קוראים לעצמם עיתונאים".
"אני מתראיין ומעביר את המסר שפיני לא אשם. שזו השיטה שדפקה אותו והפכה אותו לאלים. אבל מה חתכו בסוף בתקשורת מכל הדברים שאמרתי? חמש שניות שאני אומר 'הוא אמר שהוא יזיין אותנו ויהרוג את כולנו'"
תשומת הלב יכולה להיות מסחררת, אבל הוא לא נותן לה להוליך אותו שולל. והוא צובר ניסיון במהירות, תוך כדי תנועה, ורק כשהוא נעצר לרגע לחשוב על זה, הוא נזכר שאם מישהו היה אומר לו רק לפני כמה חודשים שזה מה שיקרה לו, שככה הוא ידבר, עם כל כלי התקשורת, הוא היה צוחק ולא מאמין. מה לו ולפוליטיקה? מה לו ולתקשורת?
אבל עכשיו הוא כבר מלא אנרגיה, והוא נחוש, ולא איכפת לו שכל אלה שלא יכולים לעמוד בקצב המסחרר שלו, או שכבר הפסיקו להאמין, מזהירים אותו שגם הסוף של המחאה הזאת יהיה כמו הסוף של כל המחאות הקודמות, ההתלהבות תדעך, אנשים יתפזרו לענייניהם, יחזרו לחיים הקודמים שהיו להם.
הו לא, לא במקרה שלו. הוא בטוח שלו זה לא יקרה. בטח לא עכשיו, אחרי שהוא התעורר.
שני ההורים שלו עלו מרוסיה. אבא שמעון עלה בתחילת שנות השבעים. אמא שלו, ז'אנה, עלתה בעליה הגדולה של שנות התשעים. לשמעון כבר היו שתי בנות מנישואים קודמים, שאמן מתה מסרטן כשהיו ילדות. גם לז'אנה היה בן מנישואים קודמים. סתיו הוא בנם המשותף היחיד.
"אבא בא ממשפחה סופר ציונית. סבא שלי, ברוך, הגיע לארץ עם תמונה של ז'בוטינסקי בארנק. זה מה שאבא שלי גדל עליו. הוא היה מין בית"ריסט כזה. הוא נעצר וישב בכלא הרוסי חצי שנה, כי הוא הביא מכות לכמה אנטישמים שקראו לו ז'יד. אחרי שהוא השתחרר מהכלא הוא הצטרף לכמה חברים שלו ששלחו מכתב לגולדה מאיר ואיך שהם יצאו מהדואר עצרו אותו שוב. כשהוא הגיע לארץ ישר התגייס לצה"ל ושירת בתותחנים. ציוני".
"אבא בא ממשפחה סופר ציונית. סבא שלי, ברוך, הגיע לארץ עם תמונה של ז'בוטינסקי בארנק. זה מה שאבא שלי גדל עליו. הוא נעצר וישב בכלא הרוסי חצי שנה, כי הוא הביא מכות לכמה אנטישמים שקראו לו ז'יד"
הוא נולד בחיפה. ההורים שלו הקימו וניהלו שני עסקים משפחתיים קטנים ברחוב הבנקים בעיר התחתית בחיפה. אמא ניהלה מסעדה. לאבא היה מינימרקט. צמודים אחד לשני. עושים הכול ביחד. עובדים קשה אבל מתפרנסים בכבוד. עד שחנכו בחיפה ב-2002 מגדל קריית הממשלה שהחיפאים קוראים לו "מגדל הטיל", בגלל הצורה שלו. ומגדל הטיל העלה על טיל את החלומות של שמעון וז'אנה.
"בנו את המגדל והעיר התחתית ננטשה וכל העסקים שם פשטו רגל. ההורים שלי פשטו רגל בשני העסקים שלהם. אז ב-2006 עברנו לגינות שומרון (שכונה בקרני שומרון). כי בזמנו שכירות של ארבעה חדרים שם הייתה נמוכה מאוד.
"ההורים שלי, בגלל פשיטות הרגל כל הזמן ברחו מהמשטרה וההוצאה לפועל. מאז שאני קטן אני זוכר דפיקות בדלת, שוטרים, 'היי, איפה אבא שלך?'. הוא לא נמצא. בתור ילד בחיפה הגיעו הוצאה לפועל ולקחו לי את הטלוויזיה ואת המחשב. ההורים שלי אפילו התגרשו כדי להפריד את פשיטות הרגל ביניהם. כשעברנו לגינות שומרון הכתובת שלנו אף פעם לא הייתה מעודכנת בשום מקום, כדי שלא יוכלו למצוא אותנו. בסוף זה גם מה שהציל אותי.
"גדלתי כשההורים שלי עובדים 12-14 שעות ביום, כל יום, כולל שישי ושבת. עבדו במה שיכלו. לאמא שלי יש תואר בהנדסת מזון מרוסיה. אבא שלי היה עושה כל מה שאפשר, עובד תמיד בשתיים-שלוש עבודות, שמירה, מפעלים, מה שהיה. ככה שדי גידלתי את עצמי לבד. האחים הגדולים שלי כבר עזבו את הבית באותה תקופה. ואני הייתי מסתובב ברחובות, בחבר'ה של גינות שומרון.
"הייתי מין ילד עבריין כזה. היינו פורצים למועצה הדתית וגונבים כסף מהכספת של התרומות, כי היה לנו מפתח של אחת האמהות שהייתה מנקה שם. היינו הולכים מכות בלי סוף. כשרצחו את משפחת פוגל (במרץ 2011) הלכנו לזרוק אבנים על מכוניות של פלסטינים מחוץ לשער של היישוב.
"הייתי מין ילד עבריין כזה. היינו פורצים למועצה הדתית בקרני שומרון וגונבים כסף מהכספת של התרומות, כי היה לנו מפתח של אחת האמהות שהייתה מנקה שם. היינו הולכים מכות בלי סוף"
"היינו יושבים שם בפארקים ושותים מגיל מאוד צעיר. לא יכולנו לצאת מהיישוב כי לא היו לנו רישיונות נהיגה ולא הייתה לנו שום אלטרנטיבה. בשישי-שבת אין שום תחבורה ציבורית. מה תעשה? מחפשים עניינים. עד שיום אחד המשטרה פשטה על הבתים של כל החברים שלי ועצרו את כולם חוץ ממני, כי אנחנו פשוט לא היינו בכתובת הנכונה. ולך תמצא שם ילד בחופש הגדול.
"זה היה האירוע שפיצל בין חבר'ה שהם ממש עבריינים, ובסוף גם הגיעו למוסדות ולכלא, לחבר'ה ממשפחות קצת יותר טובות, שקיבלו חינוך קצת יותר טוב. ההורים שלי רצו לשלוח אותי לפנימייה צבאית אבל לא קיבלו אותי, כי כל התעודה שלי הייתה ממוצע 40, התנהגות ד' וחיסורים בלי סוף, כי הייתי מבריז כל הזמן.
"המזל שלי היה שבשלב הזה הצטרפתי לצופים, ושם הפכתי למדריך של ילדים, הדרכתי שלוש שנים ולמדתי לקחת את החיים שלי קצת יותר ברצינות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שנתנו לי אחריות. הפעם הראשונה שעשיתי משהו שהוא מעבר לעצמי. וככה בסוף יצאתי עם בגרות מלאה. מתוך איזה מאתיים אנשים שהתחלנו בשכבה בערך שמונים סיימו 12 שנות לימוד. אני ועוד חמישה היינו היחידים שיצאנו עם בגרות מלאה. אפשר להגיד שהצופים הצילו לי את החיים".
לבד בתל אביב
ב"צוק איתן" הוא כבר היה בשנת שירות מהצופים. הכיר חבר'ה איכותיים. חבר'ה על רמה. ילדים של פרופסורים מחיפה. בתים טובים. הם ילוו אותו גם הלאה. חלקם יהיו לצידו במהלך המחאה, ביומיים שבהם הוא עבר הארה. ראה את האור. התעורר. ועכשיו, זו קבוצת ההתייחסות החדשה שלו. חבורה שהוא מאמין בה. שבטוח שעוד תגיע רחוק.
מבחינתו, זה הדור החדש שעולה עכשיו על במת הישראליות, דור מפוכח יותר, בלי אשליות, דור שמבין שהמשחק התנהל כל השנים נגדו, מבין שעוד תהיה פה עבודת תיקון גדולה, ומוכן לקחת על עצמו את המשימה ולשלם מחיר, אם צריך.
אחרי שסתיו שומר ירד דרומה להתנדב במהלך "צוק איתן" – עזר לקשישים בקריית מלאכי, שיחק עם ילדים במקלטים, עשה כל מה שהוא יכול כדי לתרום, הוא התגייס לצה"ל יחד עם עוד שלושה חבר'ה שהכיר בשנת שירות. כולם חדורי מוטיבציה כמוהו. רוצים לתרום. לשנות.
"התארגנו ארבעה חברים מהשנת שירות – אני ועוד שלושה תל אביבים – החלטנו להתגייס לחטיבת 'כפיר' בתור גרעין. התגייסנו יחד לדוכיפת (גדוד 94 של חטיבת כפיר). המטרה הייתה להגיע למקום שמתמודד עם האוכלוסיות הכי קשות. רצינו להגיע לשם, כי שם יש הכי הרבה ערסים. רצינו להשפיע מבפנים. זה היה בתקופת אלאור אזריה. ואנחנו נהיינו מפקדים. הדרכנו שם מחזורים של טירונים.
"עכשיו שתבין, אף פעם לא היו לי עמדות פוליטיות ברורות. בטח לא בענייני שלום ושטחים. הרגשתי שאני לא יודע מספיק. הרגשתי שאם יש ראש ממשלה שאומר שאין עם מי לעשות שלום, אז הוא בטח יודע דברים שאני לא יודע, ומי אני בכלל שאני אגיד אחרת?
"אף פעם לא היו לי עמדות פוליטיות ברורות. בטח לא בענייני שלום ושטחים. הרגשתי שאם יש ראש ממשלה שאומר שאין עם מי לעשות שלום, אז הוא בטח יודע דברים שאני לא יודע, ומי אני בכלל שאני אגיד אחרת?"
"אבל גם ידעתי שכל הילדות שלי היינו עושים קניות רק בכפרים הפלסטיניים מסביב. היינו נכנסים לכפרים שמהם יצאו מחבלים. וכשהייתי מגיע, הייתי מרגיש שם בטוח. היינו יורדים חופשי לוואדי, לנחל קנא, להתרחץ במעיין, והיינו יושבים עם הערבים שפאקינג גרים שם, יושבים איתם על נרגילה, והכל היה בסדר. אף פעם לא הגענו איתם לסיטואציה, חוץ מפעם אחת שגנבנו להם תפוזים ואחר כך קצת הלכנו איתם מכות. אבל חוץ מזה לא הייתה שום היתקלות. אה, זרקו עלי בקבוק תבערה פעם אחת. אבל לא פגעו.
"ושם, בסדנאות חינוך של כפיר, דיברנו על כל הדברים האלה, על צדק, על להט"בים, על דברים שהיו שם הרבה ערסים של כפיר ששמעו בפעם הראשונה. והיו ויכוחים וצעקות. אבל בסוף תמיד נשארנו אחים. זה תמיד היה העניין. גם היום אני מקבל הודעות על פוסטים שאני מעלה על המחאה מחברים שהכרתי בשירות, שרחוקים מאוד מהדעות שלי, וכשכולם מקללים אותי, הם כותבים 'אני לא מסכים איתך, אבל כל כך מאמין לאיך שאתה רואה את הדברים'".
"גם היום אני מקבל הודעות על פוסטים שאני מעלה מחברים שהכרתי בשירות, שרחוקים מאוד מהדעות שלי, וכשכולם מקללים אותי, הם כותבים 'אני לא מסכים איתך, אבל כל כך מאמין לאיך שאתה רואה את הדברים'"
לקראת סוף השירות ב-2017 ההורים שלו החליטו להגר לווראנה שבולגריה. הם הבינו שאין להם סיכוי להזדקן בארץ בכבוד. "הם אמרו 'די, אנחנו לא יכולים יותר'. הפנסיה שלהם ביחד יוצאת איזה 3,500 שקל. בארץ הם היו צריכים לחיות בתוך קרטון כדי לשרוד עם זה. עם הפנסיה הזאת ועם איזה מאה אלף שקל שהם הצליחו לחסוך כשהייתי בצבא הם לפחות יכולים לחיות בבולגריה כמו בני אדם.
"הם סיפרו לי שהם הולכים לעזוב איזה חצי שנה לפני השחרור שלי. אמרתי להם 'יאללה. זה נשמע כמו רעיון נכון. אבל מה יהיה איתי?'. אמרו לי 'אתה תעבור לגור עם אחיך הגדול'. הוא עוד מעט בן 40. מתכנת בהייטק. מצליח מאוד.
"השתחררתי בנובמבר 2017, ישר לתל אביב. לקחתי את מענק השחרור, וקצת כסף שחסכתי כשעבדתי כמלצר, וטסתי חודש למזרח, כי זה כל מה שיכולתי להרשות לעצמי. כשחזרתי התחלתי לעבוד. מילצרתי במסעדה בשוק הפשפשים. תוך חודשיים נהייתי אחמ"ש. מהר מאוד התקדמתי. מה זה מסעדה מול להוביל שבט של 500 ילדים בצופים? מה זה מסעדה מול להיות הרס"פ של גדוד צבאי? תחמושת התחלפה בסכו"ם. זה הכול.
"משם עברתי למועדון בדיזנגוף סנטר שעוברים בו אלף איש בערב. שם התערבבתי קצת יותר בחיי הלילה בתל אביב והתחלתי להכיר יותר אנשים. עבדתי שם כאחמ"ש בגיל 23, במועדון שהכניסה אליו היא מגיל 25 ומעלה. ואז הגיעה הקורונה".
בבלפור מתחילים עניינים
ב-15 במרץ נסגר המועדון. עד ה-1 ביוני שומר ישב בבית וחי על פיצויי החל"ת. "קיבלתי הרבה פחות כסף ממה שהרווחתי קודם. הייתי מרוויח משכורות של 12 ומעלה וירדתי לארבע וחצי. אבל איכשהו הסתדרתי כי גם לא הוצאתי כמעט כלום.
"כשפתחו את המסעדות מחדש התחלתי לנהל מקום חדש בצפון העיר. המקום פרח ושגשג. פעם ראשונה שאני מספר אחת במקום. לא כפוף לאף אחד. הבאתי את החברים הכי טובים שלי לעבוד שם והתחלנו לעשות דברים. הרגשתי שמתחיל משהו מדהים.
"באותו זמן התחילה המחאה. התחלתי להתעניין. ניסיתי להבין מה קורה שם, אבל עוד לא נסעתי לבלפור. ראיתי את הביביסטיליה. ראיתי את המכת"זיות. זה קצת הכניס אותי לאווירה. התחלתי לראות את השידורים של אור-לי ברלב. מצאתי את עצמי יושב באמצע משמרת, מנהל את המקום, ולא יכול להתנתק. עובד ורואה במקביל את השידורים החיים. לפעמים הייתי חוזר הביתה בארבע בבוקר, שיכור של החיים ומסטול, ואז הייתי יושב עד שש וחצי בבוקר ורואה את כל השידור של אור-לי בשידור חוזר.
"התחלתי לראות את השידורים של אור-לי ברלב. לפעמים הייתי חוזר הביתה בארבע בבוקר, שיכור של החיים ומסטול, ואז הייתי יושב עד שש וחצי בבוקר ורואה את כל השידור של אור-לי בשידור חוזר"
"מאז שהשתחררתי מהצבא לא עשיתי שום דבר בשביל אף אחד. הייתה לי רק מטרה אחת – לחסוך מספיק כסף, ולעבור לאוסטרליה. ואז הייתה ההפגנה הראשונה של העצמאים. השולמנים. בכיכר רבין. הלכתי לשם עם החבר הכי טוב שלי, שהיה איתי בשנת שירות ובצבא. הגענו כמו ילדים טובים בשמונה בערב, אחרי כמה פייסלים טובים.
"הסתובבנו שלוש פעמים בין האנשים בכיכר, ואני רואה את כל האנשים האלה שיצאו מהבתים שלהם, כי חשוב להם, כי איכפת להם. כי יש להם תקווה למשהו. והאנרגיות שהיו שם עשו לנו צמרמורת. עמדנו, הקשבנו לכמה נאומים, השתעממנו. הנאומים שם לא היו משהו. הלכנו הביתה וכשהגענו שמענו שהם הלכו לחסום את איילון וקצת התבאסתי שלא נשארתי.
"ואז החלטתי להתחיל לנסוע בשבתות לבלפור. הודעתי לבעלים של המקום שעבדתי בו: שומע, אחי, אני לא עובד יותר במוצ"ש. אני חייב לנסוע לבלפור. הוא קיבל את זה. בשלב הזה עוד בעיקר נהניתי מהאנרגיות. אני נהנה מזה שיש אנשים שאיכפת להם והם יוצאים החוצה, בזמן שכל התל אביבים רדומים מול הנטפליקס שלהם. בשלב הזה הייתי כלום. הייתי סתם בן אדם שמגיע לבלפור עם שני חברים תל אביבים טובים.
"זה לא שנסענו למסיבה. לא ראיתי את זה ככה. אבל מצד שני, האנרגיות האלה כן ממכרות. היינו מסתובבים שם וקוראים לזה 'הרחבה'. כמו במועדונים. היינו אומרים 'יאללה, בוא נלך לרחבה של הדגלים הוורודים, מעניין מה הולך שם'. הם הכי טובים בדרך כלל. ותוך כדי, כן, יש צעקות ויש קריאות. בדרך דרך כלל נגד ביבי".
"זה לא שנסענו למסיבה. לא ראיתי את זה ככה. אבל מצד שני, האנרגיות האלה ממכרות. היינו מסתובבים שם וקוראים לזה 'הרחבה'. כמו במועדונים. היינו אומרים 'בוא נלך לרחבה של הדגלים הוורודים, מעניין מה הולך שם'"
ביבי לא ממש העסיק אותו עד תחילת המשבר. כשהוא חושב על זה, הוא גם לא ממש התעניין בפוליטיקה. בקושי הצביע בבחירות.
"אצלנו, מאז ומתמיד, בארוחות שישי, אצל ההורים שלי בגינות שומרון, היינו מסיימים ארוחה ואבא שלי לא היה מפסיק לקלל. הכול חרא. הכבישים חרא, התקשורת חרא, הפוליטיקאים חרא, הכלכלה חרא. זה מה שקיבלתי מאבא שלי. לא הצבעתי בכלל בבחירות עד הבחירות האחרונות, שהצבעתי כחול-לבן רק בגלל שמיקי חיימוביץ' רצה והיא אמא של אחד החברים שלי. לפני זה בכלל לא הצבעתי. לא ראיתי אף אחד שאני יכול להצביע לו. חשבתי, כמו אבא שלי, שהכול חרא".
המעצר הראשון
ההפגנה בבלפור ב-22 באוגוסט היא הערב שבו הכל השתנה מבחינת סתיו שומר. הוא מצא עצמו בעין הסערה כמעט במקרה. הוא שתה שתי בירות לפני שיצאו מתל אביב, אז הוא ביקש מנהג האוטובוס שיעצור לו, וירד יחד עם חבר שלו שאדי, כדי להשתין בחורשה לפני שהוא מממשיך להפגנה, וכשהתחיל לצעוד לכיוון בית ראש הממשלה, נקלע לצעדה של מפגינים שהגיעו מכיוון גשר המיתרים. הוא לא הכיר אותם קודם וגם לא ידע על הצעדה הזו.
"זו היתה הפעם הראשונה שהייתה צעדת התקווה, מגשר המיתרים לבלפור. אני ושאדי הצטרפנו, ואז הגיעו הפרשים ועלו על האנשים. התחילה שם אלימות נוראית. זו הייתה ההפגנה הראשונה שהייתי בה שהיה בה ממש אלימות.
אני ושאדי היינו שם בפנים ופתאום אני קולט בנאדם בערך בן 70, שיער לבן, יכול להיות סבא שלי, ואיזה עשרה יסמ"ניקים מסביבו. מרביצים לו. הכול היה נורא כאוטי ולא ברור. התחלתי לצעוק על אחד היס"מניקים שיתבייש לו. וצעקתי וצעקתי, ופתאום הוא הסתובב אלי, שם את היד שלו על הפנים שלי והעיף אותי אחורה.
"חשוב לי לציין שאחרי כל המכות שהייתי הולך בתור ילד, מרגע שהצטרפתי לצופים הפסקתי. עברו לפחות שמונה שנים מאז הפעם האחרונה שהלכתי מכות. הצלחתי להתגבר על כל האגרסיות שהיו לי. התרחקתי מזה. אבל כשהגעתי לסיטואציה כזו אז מצד אחד לא פחדתי, ומצד שני – גם לא רציתי. אז שמתי ידיים מאחורי הגב וחזרתי לצעוק עליו ואז הוא אמר לי 'אתה עצור'. תפס אותי מהראש, שם אותי מתחת לבית השחי שלו והתחיל לגרור אותי בתוך המפגינים, לעבר המכלאות.
"וכשאנחנו ככה הולכים, כל שוטר שאנחנו עוברים לידו משחרר לי ברכית – אני לא יודע אם אתה יודע, אבל הם שמים איזה משהו מאחורי הברך שמגדיל את האימפקט. ואגרופים לצלעות עם הכפפות שלהם. ואני לא מרגיש כלום. אני מרגיש שאני מקבל מכות. אבל גם לא מרגיש כלום. וכשהגענו למכלאות הרגשתי שאני לא מצליח לנשום. הצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו ואז הרימו אותי חמישה יס"מניקים תוך כדי שהם ממשיכים להרביץ לי, למרות שאני בכלל לא מתנגד.
"הגיעה מפגינה וניסתה לברר מה השם שלי, כדי שיוכלו לעזור לי, ואז השוטר שעצר אותי עשה לה אותו דבר. הרים אותה מהפרצוף ודחף אותה קדימה. צעקתי עליו שוב 'למה אתה עושה את זה? למה אתה אלים?'. ואז תוך כדי שארבעה יס"מניקים מחזיקים אותי בגפיים, הוא התחיל לחנוק אותי. ואז העלו אותי לאוטובוס של העצורים.
"נכנסתי למעצר. חקרו אותי והודיעו לי על הרחקה של 15 יום מירושלים. אין יותר הזייה מזה. מילא היו אומרים לי 'אל תגיע להפגנות במוצאי שבת'. אבל להרחיק אותי ל-15 יום מהבירה הנצחית של מדינת היהודים? ואם אני רוצה ללכת להניח פתק בכותל, מה אז? אבל חתמתי שאני מסכים, ברור. עליתי עם החוקר במעלית לתת טביעות אצבע, ובמעלית הייתה מראה, ואז אני קולט בפעם הראשונה שאני כולי סימנים סגולים מהלילה הזה".
"הודיעו לי על הרחקה של 15 יום מירושלים. אין יותר הזייה מזה. מילא היו אומרים לי 'אל תגיע להפגנות'. אבל להרחיק אותי ל-15 יום מהבירה הנצחית של מדינת היהודים? ואם אני רוצה ללכת להניח פתק בכותל, מה אז?"
בבוקר למחרת שומר התעורר בתל אביב. מפורק מכאבים. לא מצליח לדרוך על הברך מרוב שהיא נפוחה. "הלכתי לשירותים, ניסיתי לשבת על האסלה ופשוט לא הצלחתי לשבת. לא יכולתי לקפל את הברך. הכרחתי את עצמי בכוח לשבת, ופשוט התחלתי לבכות על האסלה. בכיתי, שחררתי הכול. ואז התיישבתי מול המחשב לראות את הדיון בוועדת הפנים על האלימות המשטרתית. ישבתי שעתיים שלמות לצפות בדיונים של הוועדה, שמעתי את כל השקרים של הקצינים הבכירים והרגשתי שאני מתפוצץ".
אחרי המעצר וההתרגשות והבכי, שומר נסע לשמורת טבע ליד הירדן, לפגוש חברים ולהתנקות קצת מכל ההתרגשויות והבלגאן.
"היינו חבורה גדולה של אנשים. הילדים הכי טובים שיש במדינה הזאת. הם חבר'ה שנמצאים ביחד מילדות, התחנכו בריאלי בחיפה, היו בצופים, כולם הכי מוכשרים שיש, כל אחד בתחומו. אני הצטרפתי אליהם רק בשנת שירות והם הפכו לחברים טובים שלי. סטודנטים, טייסים, מתכנתים, מה שאתה לא רוצה. באמת. כולם גם לומדים וגם עובדים תוך כדי בדברים שחשובים להם.
"אף אחד לא היה קודם בענייני אקטיביזם. כולם היו במסלול של לצאת לחיים ולהצליח. אלה אנשים שרובם באו גם ממשפחות נורא חזקות. אני היחיד שם בפרופיל שונה. תמיד הייתי בפרופיל שונה, גם מהחברים התל אביבים שלי. רובם מסודרים. ואני כאילו כלום. רובם כבר התחילו ללמוד ואני לא יכול להרשות לעצמי בכלל. כולם טיילו בדרום אמריקה שמונה חודשים ואני בקושי יכולתי להרשות לעצמי חודש במזרח. הם אף פעם לא הלכו מכות בחיים שלהם, ואני הסתובבתי עם עבריינים.
"היינו שם ביחד, 48 שעות. כל מי שהיה שם יעיד שאלה היו השעות הכי טובות בחיים שלו. בגלל מה שקרה לי במעצר זה הוביל אותנו לשיחות על מה הולך לקרות במדינה הזאת. איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו, שכל כך איכפת לנו מה קורה במדינה הזאת, מישהו מאיתנו, כלומר אני, הופך להיות אויב של המדינה? איך זה בכלל יכול להיות, דבר כזה?
"איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו, שכל כך איכפת לנו מה קורה במדינה הזאת, מישהו מאיתנו, כלומר אני, הופך להיות אויב של המדינה? איך זה בכלל יכול להיות, דבר כזה?"
"וככה מצאנו את עצמנו במעגלי שיח. כולם מדברים על נושאים עמוקים, על החברה, על המדינה, על התקופה שאנחנו חיים בה. וזה הגיע למצב כזה שאנשים באו אחד אחרי השני דווקא אלי, וכל אחד מהם מדבר איתי על מה שמפריע לו במדינה. כל אחד על הנושא שמפריע לו.
"אחד שהוא טייס, שנפצע בהתרסקות מסוק ועבר שיקום נורא ארוך, ואני מדבר איתו על ביטחון. אחד שלומד תכנות ואני מדבר איתו על הייטק וכלכלה. וחבר אחר שמדבר איתי על קיימות ודברים ירוקים. ועוד אחד שמדבר איתי על סמים ועל מסיבות, כי זה הבנאדם שהוא. וככה במשך יומיים דיברנו בלי סוף, על הכול, גם על כלכלה ועל דת ועל פוליטיקה, ותוך כדי אנחנו גם עסוקים בהמון צחוקים ושטויות.
"ושם פתאום הכול התחבר לי. ראיתי איך כל החיים שלי מתחברים כמו פאזל. הרגשתי איך סתיו העבריין הקטן מגינות שומרון וסתיו הצופיפניק התחברו ביחד לסתיו אחד שיוצא להפגין. זה היה רגע הארה, שהסתיים בזה שחבר שלי, שאדי, שהוא ממשפחה דרוזית מאוד חזקה מעוספייה, שם לנו מעוואל של סבאח פכרי (אחד מגדולי הזמרים בסוריה) ואנחנו יושבים בחמש לפנות בוקר ומקשיבים. ופתאום הבנתי שזה מה שאנחנו הולכים לעשות בחיים מעכשיו. זה מה שאנחנו הולכים להתעסק איתו. אנחנו הולכים לחזור מהירדן ולעוף על זה".
המעצר השני
שומר חזר לתל אביב לבד ביום חמישי, כדי להספיק לעבוד במשמרת ערב במועדון. אבל אז הוא החליט לשנות את התוכניות שלו. הראש שלו כבר טס, מרוב רעיונות שעלו בשיחות על גדות הירדן, והוא הבין שהוא לא יכול להמשיך כמו קודם. שעכשיו יש לו ייעוד.
"בערב הייתה הפגנה של 'קומי'. ביקשתי פגישה עם הבעלים של המועדון, הודעתי לו שאני לא מגיע למשמרת כי אני הולך להפגנה, שאין מצב שאני לא שם. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהתחלתי לעבוד שלא עבדתי חמישי ערב. ואז אמרתי לו עוד משהו. סיכמנו קודם שאני עובד ארבע משמרות בשבוע ומקבל עשרת אלפים שקל. הודעתי לו שאני רוצה לרדת לשתי משמרות בשבוע בחמשת אלפים שקל, כדי שאוכל להקדיש את עצמי למחאה.
"באותו יום הלכתי להפגנה ופתאום הרגשתי שאני אחד מהמובילים של הדבר הזה. וזה היה לי נורא טבעי. אחרי יומיים, בשבת, בגלל שעוד הייתי מורחק מבלפור, הייתי ב'מסיבת מורחקים' – כל החבר'ה שהורחקו מההפגנות הקודמות.
"הודעתי לבעלים שאני רוצה לרדת לשתי משמרות בשבוע כדי שאוכל להקדיש את עצמי למחאה. באותו יום הלכתי להפגנה ופתאום הרגשתי שאני אחד מהמובילים של הדבר הזה. וזה היה לי נורא טבעי"
"הם חשבו שהם באים לשתות בירות ולאכול פיצות, ואני מהראייה המיליטנטית החדשה שלי, הודעתי להם שאנחנו הולכים לפתוח חמ"ל. הבאתי את הלפטופ שלי והעברנו עדכונים בין הקבוצות בשטח, דיווחנו לכולם דרך השידורים השונים איפה השוטרים מתמקמים, איפה כדאי להיות.
"חזרתי משם הביתה, ובבוקר התחלתי להתקשר לאנשים שהכרתי מהמחאה והתחלתי לדבר איתם, שיחות של שעה עם כל בנאדם, ואמרתי את המילה 'מהפכה' איזה 400 פעם בטלפון. ואז נפל לי החשמל בבית, ופתאום הטלפון שלי לא עובד, וזה היה דבר מוזר, שאף פעם לא קרה לי. והתחלתי להיכנס לפראנויה שמשהו מוזר קורה פה. ובזמן הזה אח שלי עובד בבית, ואני משגע אותו, כל דקה מספר לו על מחשבה אחרת שעלתה לי, עד שהוא לא יכל יותר וביקש שאני אעזוב את הבית. אז עברתי לחבר שלי, שאדי.
"הקצב של המילים והקצב של הרעיונות. לא הפסקתי לדבר. לשנייה. הייתי מתקלח, עוצר את המים במקלחת, כי עלתה לי מחשבה, והייתי יוצא החוצה רטוב וערום, איך שאני, וכותב מהר מהר במחברת, תוך כדי שמטפטף עליה מים, וחוזר להתקלח. כתבתי המון. בסביבות 30-50 פתקים בטלפון ביום.
"התחלתי להתקשר לאנשים שהכרתי מהמחאה והתחלתי לדבר איתם, ואמרתי את המילה 'מהפכה' איזה 400 פעם בטלפון. ואז נפל לי החשמל בבית, ופתאום הטלפון שלי לא עובד, וזה היה דבר מוזר, שאף פעם לא קרה לי"
"במחברת כתבתי המון טקסטים למיניהם. רעיונות, דברים שאני מאמין בהם. בלי כיוון. רק שאנחנו הולכים להתעסק מעכשיו רק בדבר הזה ואנחנו הולכים להציל את מדינת ישראל. אנחנו הולכים לעשות הכול כדי לתפוס את המומנטום שקורה פה. המומנטום העולמי. הרגשתי שהמוח שלי רץ על אלף קמ"ש.
"ואז הייתה ההפגנה בכנסת ביום שלישי בשבוע שעבר, כשחתמו על החוק להגבלת ההפגנות. ושם גם, שוטרים דחפו אותי על איזה שיח. ראיתי שזה לא מוביל לשום מקום. שם פגשתי את אלי אקסלרוד, מ'אזרחים כותבים חוקה'. הוא הסיע אותי מהכנסת לתל אביב. בדרך שכנעתי אותו לנסוע לסלמה, כי היתה הפגנה מחוץ למשטרה, בזמן הנאום של יולי אדלשטיין ואמיר אוחנה.
"ואז תוך כדי דיברתי עם חבר שלי, שהוא חזק בהפגנות, והוא אמר לי שהם מתארגנים לצעוד, ישר רצתי עם המגאפון שלי, רצתי קדימה, אני ואותו חבר הובלנו את ההפגנה. התחלנו איזה 500 איש וסיימנו בערך אלף. עד שעצרו אותי בערך בעשר וחצי.
"בשלב הזה כבר הייתי מותש. הייתי מהבוקר מהפגנה להפגנה להפגנה. תחשוב, התעוררתי בתשע בבוקר אחרי שבלילה העליתי פוסט אם מישהו יכול לקחת אותי איתו לכנסת. מישהי הגיבה לי 'אני יוצאת בעשר'. צחצחתי שיניים ויצאתי אליה. עליתי לכנסת. משם המשכתי לסלמה. משם המשכתי לצעדה. עצרו אותי בעשר וחצי עם עוד שלושה עצורים. כל הלילה במעצר.
"בשלב הזה כבר הייתי מותש. הייתי מהבוקר מהפגנה להפגנה להפגנה. עליתי לכנסת. משם המשכתי לסלמה. משם המשכתי לצעדה. עצרו אותי בעשר וחצי עם עוד שלושה עצורים. כל הלילה במעצר"
"במעצר היינו ארבע עצורים בסך הכול. בתחנת המשטרה בסבידור 1, צמוד לרכבת. יש שם תא המתנה, לפני שמעבירים למעצרים האחרים. בהתחלה הייתי עצבני, כי היינו עשרה אנשים בתא. בהתחלה היינו עם נרקומנים, אבל אחרי חמש דקות היו שם מכות רצח בין שני נרקומנים, הסוהר נכנס פנימה, פירק אותם במכות והפרידו ביניהם. שלחו אחד לבית חולים.
"בארבע בבוקר המפקד תא מעצר הוציא אותנו החוצה עם אזיקים על הרגליים. ישבנו בפתח של תא המעצר, עישנו סיגריות ודיברנו עם מפקד המעצר. על פוליטיקה. על הכול. הוא סיפר לנו כמה גם הוא חושב שהכול חארטה. והוא סיפר איך גם הוא לוקח את הילד שלו לים למרות הסגר, לא מעניין אותו כלום. דברים כאלה של הבנה שאנחנו בעצם באותה סירה. יצאנו מהמעצר יצאתי בעשר וחצי בבוקר. אחרי שחתמתי על תנאים מגבילים של הרחקה של 15 יום מהבימה, מכיכר רבין, מאבן גבירול ואלנבי".
המעצר השלישי
לפני ההפגנה של יום חמישי (1 באוקטובר) נפתח איבנט בפייסבוק. 2800 אנשים אישרו את בואם. אבל שומר כבר ידע מאירועים קודמים שזה לא אומר כלום. אנשים מסמנים שיבואו, אולי גם מתכוונים לזה באותו רגע, אבל בסוף בא להם להישאר במזגן, להמשיך את הבינג' מהלילה. אבל זה לא מה שקרה הפעם.
"פתאום כולם התחילו לשתף את האיבנט הזה. נפתח דף 'הפגנה בתל אביב' בלי לשאול אף אחד, בלי לתאם עם אף ארגון – יש הפגנה וזהו. הצעדה ביום חמישי שעבר הייתה הראשונה מסוגה בכל המחאה הזאת. ספונטני. בלי מארגנים מובהקים. הוצאנו המון אנשים לרחובות, והגיעו אנשים שלא היו בהפגנות בבלפור. לא היו מגיעים לעולם.
"נפתח דף 'הפגנה בתל אביב' בלי לשאול אף אחד, בלי לתאם עם אף ארגון – יש הפגנה וזהו. הצעדה ביום חמישי שעבר הייתה הראשונה מסוגה בכל המחאה הזאת. ספונטני. בלי מארגנים מובהקים"
"התעלמתי מצו ההרחקה נגדי. אם החוק לא חוקי אין שום סיבה לציית לו. התחמקתי איזה עשר פעמים ממעצר. כל פעם באו לעצור אותי, דפקתי ספרינטים, נעלמתי בין המפגינים. החלפתי כובעים. החלפתי מסיכות. בפעם הבאה אני אחליף גם חולצות. אבל בסוף תפסו אותי. וככה נעצרתי פעם שלישית. לקחו אותי לאותה תחנה, בסבידור. וככה מצאתי את עצמי בתא עם פיני הדורס.
"היינו 14 עצורים. אני לא יכול להסביר לך בכלל איזה אנשים טובים. ארבעה-חמישה שאני מכיר. חלק מהם אנשים שלא מבינים בכלל איך הם הגיעו לסיטואציה כזאת. ואני נכנס לתא ואין לי קול, כי כל ההפגנה רצתי והתרוצצתי והקמתי מערך מגאפונים, ולשלוח דגשים למגאפוניסטים, שיידעו מה התפקיד שלהם, והכנו ביחד שירים למגאפוניסטים, שירים שיותר מדברים על כלכלה ורווחה וחינוך ופחות על ביבי. והרבה 'אנחנו התקווה' ו'הצעירים'. וככה גם ניהלתי את ההפגנה.
"עצרו אותי ברחוב המסגר אחרי הרבה בלגאן שעשינו. הייתי כבר באנרגיות, אחרי 16 קילומטר שצעדנו בהפגנה הזאת. הסיבה שהעבירו אותי לתא עם פיני הדורס, היא כי הם כבר הכירו אותי מהמעצר הקודם, ורצו להפריד אותי משאר המפגינים. ואני לא ידעתי בכלל מיהו. חשבתי שהוא עוד סוחר סמים שהביאו.
"עכשיו אני יודע, אני בטוח, שאני לא אשן ואני לא אנוח עד שהמדינה הזאת תהיה מקום ראוי. מהפכה. שינוי. מבפנים. כנגד הפוליטיקאים והמונופולים והתקשורת וכל האנשים שדואגים לשנאה הזאת כי הם מרוויחים ממנה. יש להם אינטרס שיהיו פה אנשים מדוכאים וישנים. כמה אנשים שנצליח להעיר יותר, ככה זה יקרה יותר מהר. ואני רואה מיום ליום יותר אנשים שמתעוררים.
"עכשיו אני יודע, אני בטוח, שאני לא אשן ואני לא אנוח עד שהמדינה הזאת תהיה מקום ראוי. מהפכה. שינוי. מבפנים. כנגד הפוליטיקאים והמונופולים והתקשורת וכל האנשים שדואגים לשנאה הזאת כי הם מרוויחים ממנה"
"בכל הפגנה אני רואה אנשים שלא ראיתי בחיים בהפגנות, ועכשיו הם באטרף. אני לא מצפה מכולם שיעזבו עכשיו את העניינים שלהם ויעשו רק את זה. לכל אחד יש תפקיד בעולם הזה ואני חושב שאני מצאתי את המקום שלי. בחיים לא הרגשתי שאני במקום שלי ושאני איפה שאני צריך להיות יותר מאשר עכשיו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם