הקורונה המחישה ביתר שאת את הפערים האדירים בין החרדים לשאר אזרחי המדינה, ויותר ויותר חשפה בפני הציבור החילוני את ההיתבדלות המעמיקה של החרדים, כאילו יש להם מדינה משלהם וכללים משלהם. אפס צייתנות כלפי הוראות הממשלה, הקרויה בפיהם שלטון השמד. שלטון הקורא לסגור בתי כנסיות ובתי מדרשות. מבחינתם, תורה עומדת מעל הכל, ואם בזמן השואה יהודים מסרו נפשם על לימוד התורה – אין סיבה שבימים אלו לא תהיה מסירות נפש.
הכעס של הציבור החילוני על החרדים מוצדק לכאורה. לא רק שהם אינם משרתים בצבא, הם גם לכאורה חיים על חשבון משלמי המיסים וגם שמים על הציבור הזה פס כשבגללם יש תחלואה גבוהה, בעוד הציבור הכללי נאנק תחת הסגר.
הכעס של הציבור החילוני על החרדים מוצדק לכאורה. לא רק שאינם משרתים בצבא, הם גם לכאורה חיים על חשבון משלמי המיסים וגם שמים על הציבור פס כשבגללם יש תחלואה גבוהה, בעוד הציבור הכללי נאנק תחת הסגר
האמנם?
תרשו לי להציב זוית אחרת לדיון שכזה. ואתחיל מהסוף – מי שאשם אשמה ישירה ב"פרזיטיות" של הציבור החרדי שאינו עובד, הוא אנחנו ורק אנחנו – הציבור החילוני. ציבור שמאז קום המדינה לופת את הציבור החרדי באיום קיומי "או שתשתלב במדינה באמצעות שירות בצה"ל, עבודה ותשלום מיסים, או שתלמד בישיבה ולא תעשה כלום. לא עבודה, לא בגרויות ולא תואר" – ובמילים אחרות – אם אתה לומד תורה אינך חלק מהעם.
בזכות ההתעקשות של כולנו על שירות חובה בצה"ל, ועל כך שרק מי שמוכיח שתורתו אומנותו מקבל דחייה משירות צבאי, קמה תנועת "ועד הישיבות", שהיא בעצם הגוף השולט והמנפיק את האישורים לבחורי הישיבה שאכן תורתם אומנותם.
כמובן, כדי שתורתי תהיה אמונתי או אומנותי, עלי לשבת ללמוד כל היום. חלילה לי מלעשות בגרות או לצאת לעבוד, כי ברגע שאצא ואעזוב במעט את עולם הישיבות, ועד הישיבות לא יתן לי את האישור הנכסף ואהיה מחויב בגיוס לצה"ל.
ואם תשאלו: "אז מה הבעיה? שיתגייס לצה"ל", אנסה לענות בקצרה: ראשית אומר שהשאלה כבר אינה רלוונטית, כיון שדה פאקטו – כל שנות קיומה של המדינה החרדים לא משרתים בצבא. ידוע שזה היה ויתור של בן גוריון לחזון איש כשהלה השווה את החילונים לעגלה ריקה מול החרדים שהם העגלה המלאה. אבל עזבו את ההיסטוריה. היום, בחור ישיבה שרוצה להשתדך כראוי, אינו יכול להיות יוצא צבא, כי הצבא מרחיק ממנו את התורה והוא רוצה להשאר באותו עולם. איני נכנס כאן לשאלת הצדק. מאמר זה עוסק בראיית הדברים נכוחה ולא בצדק, שעל זה חרבה ירושלים.
דן פרי, שצפה יחד עם כולם בנתונים המבהילים, יצא בקריאה ש"דרוש סוף לסלחנות כלפי החרדים כדי להציל את המדינה". האמנם? מי שאשם ישירות ב"פרזיטיות" של הציבור החרדי זה אנחנו, הציבור החילוני
התוצאה של ההתעקשות על תורה או צה"ל – אלפי ישיבות, ועשרות אלפים בחורי ישיבות לומדי תורה בישראל. מעולם לא היו בעם ישראל ישיבות כה רבות. כל זאת בזכות מדינת ישראל שהתעקשה – או תורתך אומנותך או לך לצה"ל.
כמובן שהרבנים החרדים נתנו לזה יד. כך הם שולטים היטב בבחורי הישיבות. והבחורים מצדם נכנסים ללופ אינסופי של מעגל העוני, כי מה הם יודעים חוץ מללמוד תורה? אמנם בחורי הישיבות למדו כיצד ללמוד, אולם גם אם הם יעזבו את הישיבה זה כבר יקרה אחרי שיהיו נשואים עם ילדים וכבר יתחילו במינוס את החיים.
אז אחדד שוב – כל העולם התורני היום בנוי מכוח העקשנות של הציבור החילוני – תורה או צבא. החרדים והחילונים התאגדו כדי לשלוט באותו ציבור. בחור ישיבה שמתחיל לזייף בלימוד, מפחד תמיד שיזרק מהישיבה ואז מי יתן לו אישור שתורתו אומנותו?
אז אמרנו שהחרדים חייבים לשבת ללמוד, אחרת ילכו לצבא, אבל כולנו בני אדם, וכולנו רוצים לחיות טוב, ואף אחד לא מעונין להיות עני מרוד, אז מה עושים? עובדים בשחור כדי שהמדינה לא תדע חלילה. כי אם היא תדע – "לפתח צבא רובץ…. " ואין ברירה.
יתירה מזו, הכעס של החרדים כלפי המדינה הוא כל-כך עמוק, כי המדינה גם נתפסת בעיניהם כסוהר, בדיוק כמו אותו בני הזוג שהבעל כועס על אשתו בתת מודע על שהיא הסוהרת שלו, כך הציבור החרדי כלפי המדינה, כועס ויעשה הכל כדי לדפוק את אותה מדינה.
והפלא ופלא, בעוד פה צועקים על כל דבר "ביטול תורה", בחוץ לארץ היהודים החרדים עובדים ומפרנסים את ביתם בניגוד גמור לנעשה בארץ. וכל זאת למה? כי שם הם יכולים לעבוד בלי שהצבא ינשוף בעורפם, ואילו כאן הם נשלטים בחוסר ברירה על ידי הצבא וועד הישיבות.
כך שנוצר פה מעגל שאין ממנו דרך יציאה – החילונים מתעקשים על שירות צבאי לכולם – חרדים מתעקשים שלא – החילונים מאשרים ללומדי התורה להמשיך ללמוד תורה ורק תורה – הציבור החרדי מגדל אלפי לומדי תורה ואף אחד לא עובד. המוסדות נשלטים בידי ועד הישיבות, האברכים חיים בעוני או עובדים בשחור, מרגישים מנותקים וכועסים על המדינה וההמשך ידוע.
מעולם לא היו בעם ישראל ישיבות כה רבות. כמובן שהרבנים החרדים נתנו לזה יד. כך הם שולטים היטב בבחורי הישיבות. והבחורים מצדם נכנסים ללופ אינסופי של מעגל העוני, כי מה הם יודעים חוץ מללמוד תורה?
הפתרון יותר פשוט מהפתרון שהציע דן פרי: הגיע הזמן שהשירות בצה"ל יהפוך לזכות. עם הטבות נלוות. שירות צבאי לפחות 5 שנים, סיום עם תואר וקצבאות וכד'. אני מבטיח לכם שביום שיוותרו לבחורי ישיבה על הצבא, מחצית מהישיבות יתפרקו, אם לא כולן. לבחור ישיבה תהיה בחירה אם ירצה ללמוד לבגרות, לתואר או ללמוד בישיבה, אני מאמין שבחורים רבים יתגייסו לצהל כי זו זכות. ויהיה חיבור אמיתי בין אזרחי הארץ למדינתם.
יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה שהתייחסת למאמר שלי — אבל קראת עד הסוף? אני הצעתי את אותו הדבר שאתה מציע כאן: לוותר על הסיפור של הצבא. אני מצטט את עצמי: "אולי יהיה יותר מעשי לשחרר אותם מגיוס, דבר שאולי ירוקן מעט את הישיבות ויעודד אינטגרציה עם המאה ה-21 דרך שוק העבודה? הרי השתתפות בשוק העבודה היא מדד בסיסי להשתלבות בחברה." זה, בתוספת סוף לסבסודים למיניהן, ויש התחלה של פתרון.
ההצעה שלך היא סכנה קיומית. הפסקת חיוב שירות צבאי, עלולה להביא אותנו בחלוף שנים למצב שבו הצבא יחלש, יהיה רפוי ולא יוכל לעמוד במשימות ההגנה. כי למה ששאר הנערות והנערים ילכו לשרת אם יש חיים טובים ויפים יותר באזרחות, בשביל תואר ועוד כמה שקלים בבנק ? ואז חלילה, אם תתרגש עלינו הפתעה צבאית התוצאה עלולה להיות קיומית. אתה מכיר את ההקסיומה, היהודים לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד, ולו פעם אחת.
כל מודל של קיום צבא בהתנדבות, על בסיס רצון טוב, אתנן כספי וכיוצ"ב הוא הימור שאסור לנו לקחת.
אתה חולם בהקיץ ,וסלח לי, הישיבות או החצרות הינן למעשה כתות ואין להם כל קשר לעניין של חוק וסדר, וככל שהכת(חצר ) קיצונית יותר היא מוצאת לעצמה חסידים רבים יותר ,הפגיעה בהם צריכה להיות לא פרוגרסיבית אלא בכיס