חודש אלול הוא חודש טעון עבורי, אמנם יום הולדתי חל בי"ג אלול, אבל הזכרונות שלי מחודש אלול היו של כבדות. אצל הספרדים מתחילים לומר סליחות כבר מראש חודש אלול ואילו האשכנזים מתחילים לומר סליחות שבוע לפני ראש השנה. תמיד תהיתי האם האשכנזים חוטאים פחות מהספרדים.

חודש אלול הוא חודש טעון עבורי. אצל הספרדים מתחילים לומר סליחות כבר מראש חודש אלול ואילו האשכנזים מתחילים לומר סליחות שבוע לפני ראש השנה. תמיד תהיתי האם האשכנזים חוטאים פחות מהספרדים

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

הציבור החרדי והתנהלותו בתקופת הקורונה מעורר ברשתות תגובות אמוציונליות כלפיהם. הגדיל לעשות רוגל אלפר ב"הארץ" שכתב:

"האמת בדבר אמונתם האמיתית תיחשף רק אם יופחדו עד מוות, וייאסר עליהם לקבל טיפול רפואי כל עוד יתמידו במריים. שיחיו עם התורה. שילכו עד הסוף עם אמונתם ויישמרו לנפשותיהם עמה".

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

הקורונה המחישה ביתר שאת את הפערים האדירים בין החרדים לשאר אזרחי המדינה, ויותר ויותר חשפה בפני הציבור החילוני את ההיתבדלות המעמיקה של החרדים, כאילו יש להם מדינה משלהם וכללים משלהם. אפס צייתנות כלפי הוראות הממשלה, הקרויה בפיהם שלטון השמד. שלטון הקורא לסגור בתי כנסיות ובתי מדרשות. מבחינתם, תורה עומדת מעל הכל, ואם בזמן השואה יהודים מסרו נפשם על לימוד התורה – אין סיבה שבימים אלו לא תהיה מסירות נפש.

הכעס של הציבור החילוני על החרדים מוצדק לכאורה. לא רק שהם אינם משרתים בצבא, הם גם לכאורה חיים על חשבון משלמי המיסים וגם שמים על הציבור הזה פס כשבגללם יש תחלואה גבוהה, בעוד הציבור הכללי נאנק תחת הסגר.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

בשנים האחרונות אני חש יותר ויותר איך איבדנו את החמלה שלנו. את מקומה תפסה ביקורת, שמחה לאיד, הצדקת התוקף ועוד. היום למשל חברה טובה פירסמה פוסט בו היא מביעה שאט נפש על הרג צעיר ערבי אוטיסט רק כי חשדו בו שהוא מחזיק אקדח.

התגובות והנאצות שקיבלה היממו אותי. תגובות רבות האשימו אותו בהרג של עצמו, ולא ראיתי טיפת חמלה או עצב. כלום. משום מה, המכנה המשותף שזיהיתי לאותם "לא חומלים" זה שלעיתים קרובות הם מתהדרים בנשיאת שם שמים. הם מצטטים בכל אמירה את אלוהים והיהדות ועוד בבל"ת מסוג זה ומשוכנעים שכל מעשיהם נעשים לשם שמים. כשאני רואה ונתקל בחוסר חמלה שכזה, כולי מתפלץ מהאופן שבו עיוותו את התפישה היהודית על חמלה והפכו אותה קרדום לחפור בה.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

בחודשים האחרונים מאז פרוץ משבר הקורונה, מצאתי עצמי כמו כולנו, יושב בבית שעות רבות. הלקוחות התמעטו, הטלפון דמם, וזמן יש למכביר. נזכרתי במענה שעניתי לשאלה ששאל אותי ידיד לא מזמן: "אם יהיה לך את כל הזמן שבעולם וחוסר דאגה כלכלית, מה היית עושה"? עניתי לו ללא הינד עפעף – מוזיקה! תשוקת ילדותי וחיי.

אז הנה, זמן יש בשפע (גם דאגה כלכלית) והתחלתי ללמוד לכתוב מוזיקה, וכבר למעלה מחודש שאני בתעופות של החיים כאשר יומי סובב סביב המוזיקה. 17 שעות ביממה אני מוקף בצלילים, ונשמתי עפה אל על. לא מענין אותי שום דבר אחר, רק מוזיקה. ומה לי ולמוזיקה? הנה קיצור תולדות המוזיקה בחיי.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

בגיל 13 סיימתי ללמוד בתלמוד תורה ועברתי ללמוד בישיבת "תפארת התלמוד – ישיבה לבחורים מובחרים בנשיאות מרן הרב שך שליט"א" בירושלים. אני בתפילת שמונה עשרה אותה סיימתי מזמן, מציץ לצדדים לראות האם מישהו כבר גמר לפני כדי שלא אהיה חלילה הראשון שיגמור את התפילה, רואה את הבחור ג' מתפלל בנדנודי ענק, כל פניו מתעוותות בתפילה ותחנונים, רציני עד לעייפה, משמאל את י' עם פאות מסולסות שקורץ אלי. שנינו מחכים מי הראשון שיעשה "עושה שלום".

לטובת מי שלא התפלל אסביר, שבעת עמידת שמונה עשרה אסור להזיז את הרגליים, עומדים במקום אחד ורק יכולים לנענע את הגוף, וכשמסיימים פוסעים לאחור 3 פסיעות ואומרים "עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן". כך יודעים מי סיים.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

ילד. ראש חודש אדר מגיע, כולי נרגש, מחכה לרגע שמזוודת התחפושות תישלף מהבוידעם. המזוודה החומה מלאה אבק ומריחה ריח שריגש אותי תמיד, ריח של חופש, מסיבות, שמחה.

חודש אדר הוא החודש ההפוך ביותר מחודש אלול, הקרוי "הימים הנוראים" – שהם ממש נוראים ומלאי התייסרות ווידוי של "אשמנו בגדנו" לקראת היום הנורא ביותר, יום כיפור. חודש אדר, לעומת זאת, הוא השמח ביותר בחודשי השנה. החודש בו הכל מותר, ולא רק מותר, אלא זו כאילו חובה – "ונהפוך הוא", נאמר במגילה; הכל הפוך.

חודש אדר הוא החודש ההפוך ביותר מחודש אלול, הקרוי "הימים הנוראים". חודש אדר הוא השמח ביותר בחודשי השנה. החודש בו הכל מותר, ולא רק מותר, אלא זו כאילו חובה – "ונהפוך הוא", נאמר במגילה; הכל הפוך

לא סתם אסתר נקראה בשם "אסתר" ושם האלוהים לא מוזכר במגילה, כי כמו בסיפור המגילה שהיה ניסי אך בהסתרה, כך ביום יום האלוהים קיים ומלווה אותנו והכל מידו. ואיך נזכור ונביע זאת? נקיים את "ונהפוך הוא". מה שאסור – מותר.

כך פורים הפך בעצם להיות החג שאלוהים בדמות הרבנים לא מפריע לנו עם חוקים ונוקשות, אפשר קצת לפרוק עול, להשתכר, להתחפש לחייל, שוטר, אפילו לבת ועוד היד נטויה. ביטוי עצמי פעם אחת בשנה.

כבר מכיתה ג' היינו כמובן מכינים מצבור של פאנלים וקפצונים ודינמיט ומה לא, והכי חשוב היו הסיגריות. כן, בפורים הייתי מעשן סיגריות עם החברים ברחוב בהתרסה. זה היה החופש, מי יגיד לא, בפורים. ואגב, זה לא מפתיע שכשהייתי תלמיד ישיבה בגיל 14, בזמן המועט שהיה לי עם עצמי, הייתי חומק לעמק ומעשן בסתר סיגריה, איזה חופש הרגשתי אז.

בפורים יש חובה הלכתית לשתות אלכוהול ולהתבסם, "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

בפורים השתכרתי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי. היה זה בגיל 12, חבר לכיתה הביא בקבוק עראק ממנו לגמתי כמו מים. את מה שקרה לי אחר כך לא אשכח כל חיי ומאז לשמחתי הגוף שלי דוחה אלכוהול.

חובה נוספת לתת צדקה, "מתנות לאביונים", וזה זמנם של כל הישיבות לעשות שנור רציני – ומי שלא ראה קבוצות של בחורי ישיבה נוהגים ברכב כשהם מסטולים עם מוזיקה בקולי קולות ומגיייסים כספים, לא ראה גיוס כספים חינני שכזה.

פורים הוא החג היחידי שמאפשר להתחפש למה שאני ביום יום – לא. תחפושת קוראים לזה. היום אני רואה את זה כתלבושת שמבטאת את האני המודחק. היום, במבט לאחור, אני מבין שמימשתי כמעט את כולם.

פורים הוא החג היחידי שמאפשר להתחפש למה שאני ביום יום – לא. תחפושת קוראים לזה. היום אני רואה את זה כתלבושת שמבטאת את האני המודחק. היום, במבט לאחור, אני מבין שמימשתי כמעט את כולם

הנה רשימת התחפושות: מלכת אסתר, אדמו"ר, שאמאן אינדיאני מרוח בקאקאו, כהן גדול, חייל סקוטי (כמובן עם חצאית) וחייל. מימשתי והתחברתי לצד הנשי שבי, שירתתי בצבא, והשתתפתי בטקסים שמאניים.

יצחק הראל בפורים

ואגב, בכל הפעמים שהשתתפתי באירועי הברנינג מן לא התחפשתי, התלבשתי למה שהתחשק לי להיות באותו רגע, ביום יום אנחנו מתחפשים.

פורים מבטא בעיני את זיקוק תפיסת היהדות מלפני התלמוד והחוקים והגזירות וההלכות של חז"ל. להיות יהודי זו התפיסה שיש כוח עליון נסתר והוא הסיבה לכל דבר. אין מקריות, ולא משנה אם אהיה חובש כיפה או לובש שמלה, או בכלל לשכב עם המלך אחשוורוש שהוא בכלל גוי. האמונה בנסתר, בסדר קוסמי ובסיבה ומסובב.

עד היום עולה בי צמרמורת כשאני קורא את דברי מרדכי לאסתר כשחששה לגשת לאחשוורוש: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדי, ומי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות".

האמונה שהכל צריך לקרות כמו שקרה ואין מקריות סתם.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

תודה על התגובות שלכם על הפוסט הקודם. ריגשתם וחיממתם את לבי. לא פשוט עבורי להיחשף כך. שנים כה רבות שתקתי. הבנתי היטב את מחיר השתיקה, וכמה ניזוקתי ממנה, ומה קרה לי ביום שהתחלתי לדבר (רמז, נולדתי מחדש) למרות המחיר ששילמתי.

ולכן אני מקווה שיהיה לי הכוח והאומץ להמשיך לפתוח ולהוציא החוצה נושאים שישבו בבטני. אמנם יש היאמרו כי זו קלישאה, אבל אישיות האדם מעוצבת בילדותו. מנגנוני ההגנה נוצרים בשנים הראשונות, ואם חפץ אני בחופש אמיתי, עלי להשתחרר מכבלי המנגנונים ולפעול מתוך חיבור לנפש, ולא כעבד למנגנון. ולכן חשבתי לשפוך קצת אור על חייו של ילד חרדי בבית וגן, בירושלים של שנות ה-70.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית