להציל את אבו-מאזן מעצמו - המצב ברשות הפלסטינית

אבו מאזן זועם על ההסכם עם האמירויות בחודש שעבר ברמאללה (צילום: WAFA AGENCY)
WAFA AGENCY
אבו מאזן זועם על ההסכם עם האמירויות בחודש שעבר ברמאללה

כידוע, הרשות הפלסטינית סובלת ממספר בעיות יסוד חמורות שמשפיעות על תפקודה לאורך השנים. השחיתות, היריבויות האישיות, המבנה החמולתי, הפער שבין הרשות לבין אזרחי הגדה, העימות מול ישראל, הבעיות הכלכליות השונות, היריבות מול חמאס, התנהלותו של אבו-מאזן, חוסר המשילות, כל אלו (ועוד) מביאים את הרשות אל עברי פי פחת.

ועדיין, הרשות מצליחה לתפקד בכוחות עצמה. הרשות, שהיא בבחינת "האדם החולה בגדה" מצליחה לשמר שליטה אזרחית ובטחונית (עם עזרה מידידים), ולמרות הקשיים היא מפגינה מסוגלות להתמודד עם אתגריה הרבים במידה כזו או אחרת של הצלחה.

חרף בעיות היסוד החמורות ברשות הפלסטינית, היא מצליחה לתפקד בכוחות עצמה. הרשות, "האדם החולה בגדה", מצליחה לשמר שליטה אזרחית ובטחונית (עם עזרה מידידים), ומפגינה מסוגלות להתמודד

אבל דומה שהפעם עומדת הרשות מול מצב שהיא איננה מכירה ופעולותיה השונות מבטאות חוסר הבנה והשלמה עם המצב שנוצר באיזור. הסכם הנורמליזציה בין ישראל ומאע"מ (מדינת האמירויות הערביות המאוחדת) ובחריין איננו עוד הסכם, והוא גם לא כמו העברת השגרירות לירושלים או "עסקת המאה" כמו שאבו-מאזן חושב.

עובדה זו הינה חשובה, שכן ההתנהלות של אבו-מאזן מבטאת חוסר הבנה בסיסי של המצב שנוצר וכפועל יוצא – חוסר הבנה זה מוביל לשורת מהלכים מוטעים אותם נוקט אבו-מאזן, ושעלולים להעמיד את הרשות בסכנה חמורה.

אבו-מאזן, שרואה בחמאס את אויבו הגדול ביותר, נאלץ לשתף פעולה עם מהלכיו של ג'בריל רג'וב "לפיוס" עם חמאס, אבל נמנע כרגע מללכת את "כל הדרך". נראה כי אבו-מאזן מניח כי מדובר במהלך טקטי בלבד, שמשדר לעולם הערבי שיש לו עוד אופציות. אבל בפועל הוא עלול (הגם שהוא עדיין לא ביצע מהלכים שאין מהם חזרה כגון פרסום הצו על הבחירות לנשיאות) להיגרר למתן ויתורים לחמאס בגדה גם אם הוא לא רוצה בכך ורואה בכך איום מוחשי על שלטונו.

אחת הבעיות המרכזיות היא שאבו-מאזן ובכירי הרשות הוותיקים לא מסוגלים "להפוך את הדיסקט" ולהבין, כי ניתן להסתייע ברצון ישראל ומדינות המפרץ לנורמליזציה ולנצל זאת טובתם. אבו-מאזן אמנם מתעב אישית את שליטי האמירויות ולכן ברור למה הוא לא רצה לעבוד עימם בנושא. אבל הוא יכול היה לפנות בשקט למוחמד בן סלמאן ולבקש או לדרוש מישראל ויתורים בתמורה לנכונות סעודית לנורמליזציה עם ישראל שתגיע מוקדם או מאוחר (כנראה כאשר מוחמד בן סלמאן יחליף את אביו סלמאן).

התנהלות אבו-מאזן מבטאת חוסר הבנה בסיסי של המצב שנוצר בעקבות הסכם הנורמליזציה. חוסר ההבנה מוביל לשורת מהלכים מוטעים שהוא נוקט ועלולים להעמיד את הרשות בסכנה חמורה

אבל אבו-מאזן חסר היצירתיות לא יכול לחשוב במונחים כאלו. כרגע אבו-מאזן נמצא בעמדת המתנה לשינוי בממשל האמריקני, ומניח שכאשר ביידן יבחר הוא ינהל מו"מ בתנאים טובים יותר. אולם מדובר בעוד חודשים רבים (גם אם ביידן ינצח, ממשלו "יכנס לעניינים" רק בתחילת השנה הבאה) ובינתיים אבו-מאזן יתקשה לחסום את יוזמות רג'וב בהתקרבות לחמאס, שמתקדמת מהר מכפי שאבו-מאזן רוצה, ונקודת ההחלטה שלו בנושא זה קרובה הרבה יותר מאשר הוא מניח.

דבר נוסף שאבו-מאזן איננו מבין הוא עד כמה הסוגיה הפלסטינית הפכה להיות שולית בראיה הערבית. למנהיגי ערב נמאס ממנו ואפילו ירדן, שיש לה אינטרס ברור לשמור את המצב בגדה רגוע, קרובה להרים ידים ממנו. ללא יצירתיות, תוך שהוא נגרר מהלכים שהוא איננו מעוניין בהם ברמה האסטרטגית מול חמאס ומבלי שאף אחד "מסייע" לו לחזור למוטב, מכניס אבו-מאזן את הרשות לצרה צרורה.

לכך חשוב כמובן לציין את המצב הכספי הקשה בגדה ואת העובדה שלא ניתן להשען היום על מדינות ערב למתן סיוע משמעותי לרשות. הרשות צריכה את הכסף מישראל ובכירי הרשות מסביב לאבו-מאזן מבינים זאת, אך האחרון מפגין עדיין עקשנות שנובעת כאמור מראיה לא נכונה של המציאות בדגש על מעמדה של הרשות בעולם הערבי. במובן הזה מצבה של הרשות דומה למצב אש"פ לאחר תמיכתם בעיראק לאחר הפלישה מכווית.

מבחינת ישראל, ידידיה הקרובים ברשות כגון מאג'ד פרג' וחסין אלשיח' נחלשו עם ניתוק המגעים בין הרשות לצהל והשב"כ. הגם שמגעים כאלו או אחרים מתנהלים, דווקא לקראת ירושת אבו-מאזן הגורמים הנוחים לישראל נחלשים בעוד רג'וב וגורמים אחרים קיצוניים מתחזקים וממצבים עצמם טוב יותר "ליום שאחרי".

דבר נוסף שאבו-מאזן איננו מבין הוא עד כמה הסוגיה הפלסטינית הפכה להיות שולית בראיה הערבית. למנהיגי ערב נמאס ממנו ואפילו ירדן, שיש לה אינטרס ברור לשמור את המצב בגדה רגוע, קרובה להרים ידים ממנו

חמאס הינו המרוויח הגדול. מבלי לוותר לאבו מאזן בסוגיות הגדולות של ביטחון ומדיניות מיישמים בכירי החמאס את "שיטת השלבים" שלהם. אלו מוכנים לויתורים טקטיים מתוך הבנה שאבו-מאזן יתקשה לפעול נגדם בגדה. בכך הם ממצבים את הארגון בצורה טובה יותר לקראת היום שאחרי אבו-מאזן, והפרס הגדול בראייתם בדמות בחירות למוסדות הרשות נמצא שוב על השולחן.

השאלה הגדולה לאור המצב הנוכחי – מה יקרה אם וכאשר יהיה פיגוע גדול מהגדה? כיצד אבו-מאזן המחויב לתהליך לכאורה מול חמאס יוכל לפעול כנגד הארגון? האם השת"פ המינימלי בין ישראל והרשות יעמוד במקרה בו יהיה פיגוע שכזה?

מה הפתרון? מדינות המפרץ, מצרים ובעיקר ירדן צריכות להגביר משמעותית את הלחץ על אבו-מאזן דרך העברת מסרים שקטים ותקיפים שהם לא יקבלו שום שת"פ בין הרשות לחמאס ותורכיה, שאין לאבו-מאזן באמת אלטרנטיבה אחרת ושהם לא יהססו לפעול נגדו אם המצב ימשך. נראה כי בתקופה האחרונה מסרים מסוג זה אכן עברו, אך עדיין לא ברור עד כמה אלו היו חריפים והזיזו את אבו-מאזן מעמדתו.

אמנם לאבו-מאזן אין באמת אופוזיציה פנימית, אבל כל אירוע גדול שיכול לקרות ברשות הפלסטינית יכול להיות בעל השפעה משמעותית, כי המבנה של הרשות הוא רעוע מיסודו.

מטרת העל של אבו-מאזן היא "להחזיק מעמד" עד תחילת המו"מ מול הרשות בתיווך אמריקני לאחר הבחירות לנשיאות (סביר שאם טראמפ ינצח אבו-מאזן יודע שהוא יצטרך לעבוד מולו). אבל כדי להגיע לשם, אבו-מאזן לא יכול לעשות מהלכים שאין מהם חזרה מול חמאס.

מה יקרה אם וכאשר יהיה פיגוע גדול מהגדה? כיצד אבו-מאזן המחויב לתהליך לכאורה מול חמאס יוכל לפעול כנגד הארגון? האם השת"פ המינימלי בין ישראל והרשות יעמוד במקרה בו יהיה פיגוע שכזה?

על ישראל לעבוד עם שותפותיה באיזור בדגש על מצרים וירדן (האחרונה שאולי אכפת לה) ולראות כיצד ניתן להעביר את הכסף לרשות באופן שיאפשר לה להחזיק ראש מעל המים וכיצד ניתן להעביר מסר אחיד לאבו-מאזן כנגד השת"פ עם חמאס וקטר.

קבלת הכסף ביחד עם נסיגה של הרשות מההסכמים עם חמאס (צעד שיתממש רק אם אבו-מאזן יאויים על-ידי מדינות ערב) אלו שני צעדים קריטיים שביחד עם העמקה אפשרית של התיאום הבטחוני אף יבטיחו את יציבותה של הרשות בחודשים הקרובים.

במובן הרחב של הדברים, הדחיקה של הנושא הפלסטיני לשולי ההתעסקות של העולם הערבי עלולה לגבות מחיר יקר, במידה שהעניינים יתערערו בגדה. מלבד ירדן אין באמת לאף אחד רצון / יכולת או עניין להתערב בנעשה בגדה, ולכן הדחיקה של נושא זה עלולה להיות לרועץ, בעיקר בעת משבר. ההתקפות האחרונות של גורמים בבית המלוכה הסעודי על הפלסטינים הינן עדות נוספת לירידת קרנה של הסוגיה הפלסטינית בעיני העולם הערבי, אבל להחרפה ביחסים בין הרשות ומדינות המפרץ תהיה השלכה שלילית על יציבותה של הרשות לאורך זמן.

לכן, לצד המשך תהליך הנורמליזציה חייבים לשמר (במדינות המפרץ מצרים וירדן) LEVERAGE כלשהו על אבו-מאזן, ללא דבר שכזה ולאור חוסר ההבנה וחוסר קריאת המציאות של אבו-מאזן, אנחנו עלולים להתעורר למצב שבו הרשות תחלש משמעותית, חמאס יתחזק וכל אירוע משמעותי בגדה עלול לערער את יציבותה של הרשות.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,074 מילים ו-1 תגובות
סגירה