חלפו 25 שנים מאז שמתנגד נתעב לתהליך השלום וההשלמה רצח את יצחק רבין. אני מבקש להאיר כאן על אישיותו של יצחק רבין לאור מספר אירועים בהם היה לו חלק מרכזי.

מלחמת ששת הימים

יצחק רבין היה הרמטכ"ל של הצבא שניצח במלחמת ששת הימים. הוא פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמה, בהן הוכן צה"ל וחושל כוחו. הוא היה המפקד של המטה הכללי, אולי הטוב ביותר שהיה בצה"ל מעודו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת ששת הימים היה הצבא של יצחק רבין.

רבין פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמת 6 הימים, בהם הוכן צה"ל וחושל כוחו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת 6 הימים היה הצבא של רבין

רבות דובר על אפיסת הכוחות בה לקה הרמטכ"ל יצחק רבין בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, שגרמה לכך שהיה יום בו נבצר ממנו מלמלא את תפקיד הרמטכ"ל והוא נשאר בביתו.

לאותה "התמוטטות" של יצחק רבין נמצא מקבץ של הסברים וסיבות: עייפות, הרעלת ניקוטין (אז כולם עישנו), מתח, כובד האחריות, ובמיוחד נוכח האשמות אישיות שהטיח בו באותו היום דוד בן-גוריון על כך שהוא (רבין) אחראי להידרדרות, בגלל דברים שאמר שהיה בהם איום על המשטר בדמשק. כנראה שלכל אחת מסיבות אלו היה משקל משלה, אבל המבקרים את יצחק רבין נותנים משקל מכריע לכובד האחריות שרבץ עליו והכריעו.

איני יודע אם באמת כובד האחריות היה הגורם העיקרי שהכריע את יצחק רבין באותו יום אחד, אבל אני משער שהיה לו משקל לא מבוטל. כנראה טוב שרמטכ"ל שעומד לפני מלחמה, שעל פי כל התחזיות תהיה כרוכה באבדות רבות ותסכן את קיומה של המדינה, יגלה חוסן. אולם בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה ולהטביע חותמו בקורות הימים, לרמטכ"ל מצביא שחש בכל כובד האחריות המוטלת עליו, אני מעדיף את השני.

כובד האחריות שכל-כך העיק על יצחק רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש המעלה שלנגד עיניו טובת המדינה ואזרחיה. איש, שבהנהגת המדינה לא רואה את ההזדמנות לעצמו, אלא את האחריות למדינה ולעם, הוא שראוי להיות המנהיג. יצחק רבין היה האיש.

בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה, לרמטכ"ל מצביא שחש בכובד האחריות, אני מעדיף את השני. כובד האחריות שהעיק על רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש שלנגד עיניו טובת המדינה

מבצע אנטבה

יצחק רבין הוא הגיבור המובהק של מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס איר-פרנס. כל הכוחות שהשתתפו בפעולה, והביאו להצלחתה ראויים לשבח. המטה והכוחות המבצעים – אוויר ויבשה – ראויים לשבח על התיכנון הטקטי ועל הביצוע. אולם, ההחלטה לבצע פעולה כל-כך נועזת – היא שכל-כך מיוחדת, ודורשת עוצמה מוסרית ואומץ לב עילאיים. להחלטה זו של הממשלה אחראי ראש הממשלה יצחק רבין.

רבין איש של פרטים. מפקדי הצבא הציגו לו את תוכנית המבצע של טיסה לאנטבה ומבצע צבאי לחילוץ בני הערובה. המבצע הצבאי היה בהתאם לעקרונות תוכנית של קצין חי"ר וצנחנים ראשי תת-אלוף דן שומרון, שמונה למפקד כוחות המבצע.

אין ספק, שהביטחון של המפקדים המבצעיים בהצלחת המבצע היה תנאי הכרחי לכך שהדרג המדיני יראה במבצע צבאי דרך פעולה אפשרית. דן שומרון הציג את התוכנית בפני ראש הממשלה, וכנראה עשה זאת באופן ששכנע את ראש הממשלה שיש סיכויים טובים להצלחת המבצע. עדיין המבצע היה כרוך בסיכון עצום. על כתפיו של ראש הממשלה רבצה האחריות. רבין קיבל את ההחלטה האמיצה, והוביל את הממשלה לקבל החלטה על מבצע שחרור החטופים.

הסכם אוסלו

את כהונתו השנייה כראש ממשלה החל יצחק רבין ביולי 1992. רבין כיהן בממשלה גם כשר הביטחון. שר החוץ היה שמעון פרס. היה זה בשלהי האינתיפדה (שלימים נודעה כ"הראשונה") בה נהרגו מעל 150 ישראלים וכ-1500 פלסטינים.

הממשלה בראשותו של רבין ניהלה משא ומתן בוושינגטון עם משלחת ירדנית-פלסטינית, בה הייתה נציגות לפלסטינים שישבו בשטחים הכבושים. שיחות אלו לא התקדמו לקראת הסדר, הפלסטינים המשיכו בהתנגדותם לכיבוש בשטחים, והארץ לא שקטה.

במקביל למשא ומתן שקיימה המדינה בוושינגטון התקיימו באוסלו פגישות בין שני ישראלים – הדוקטורים יאיר הירשפלד ורון פונדק – לבין נציגים רשמיים של הנהגת אש"ף חוץ (הנהגת אשף שישבה בתוניס). פגישות אלו היו פרי יוזמה של סגן שר החוץ הנורבגי יאן אגלנד וסגן שר החוץ הישראלי יוסי ביילין. הפגישות החלו כשיחות לא רשמיות. פרס עודכן על קיומם של המפגשים, ולאחר זמן כשהייתה תחושה של התקדמות בשיחות עודכן בהן גם ראש הממשלה יצחק רבין. במאי 1992 השיחות הפכו לרשמיות אך חשאיות, ושולבו בהן נציגים רשמיים של המדינה. באוגוסט 1992 הושגה הסכמה על הצהרת עקרונות, וב-13 בספטמבר 1993 נחתמה בוושינגטון הצהרת העקרונות. תהליך אוסלו בא לעולם.

יצחק רבין לא יזם את המגעים שהובילו לתהליך אוסלו. אלה היו פרי יוזמה של אנשיו של שמעון פרס, ופרס היה זה שעידכן את רבין על המפגשים ופרטי השיחות המתקיימים באוסלו. רבין בחן את הדברים. שקל את ערוץ אוסלו שרק החל מול דרכי פעולה אפשריות אחרות שעמדו לפניו, ובחר ללכת בו. הוא היה מעורב בתהליך וכעבור זמן קצר מאוד היה מזוהה איתו.

לכאורה, כל-כך טבעי: לפני המנהיג מוצגת אפשרות טובה יותר לפעולה, והוא בוחר בה. לא ברור שתמיד כך הם הדברים. לדוגמה, בעת שאריק שרון היה ראש הממשלה: בפסגת הליגה הערבית במרץ 1992 הועלתה היוזמה הסעודית לשלום אזורי; באוקטובר 1993 נחתמה יוזמת ז'נבה להסדר קבע ישראלי-פלסטיני שאותה ניסחו צוותים לא רשמיים בראשות יאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני ויוסי ביילין מהצד הישראלי. לו אריק שרון היה נענה לאתגר, ואוחז באחת מיוזמות אלו כקצה חוט להגעה להסדר, הוא היה מגלה שהדרך עוד ארוכה, והיא כולה שלו. אולם, להערכתי, הייתה לשרון רתיעה ללכת בדרך אותה סימנו אחרים. זכור גם ששמעון פרס – אז שר החוץ – לא יצא בדברי הלל ושבח על יוזמת ז'נבה פרי יוזמתו ומאמציו של איש שלו – יוסי ביילין. כך הגיע אריק שרון ליזום את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית שלו באפריל 2004.

ידוע שהיחסים בין יצחק רבין לשמעון פרס לא היו טובים. דבר זה לא מנע מרבין מלבחור להתקדם בערוץ המדיני להשגת הסדר עם הפלסטינים, אותו הציג לפניו פרס. גם כאן הוכח שרבין מנהיג המדינה לא נותן לחשבונות אישיים משקל בקביעת מדיניותו ומהלכיו, ואלה נקבעים אך ורק משיקולים של טובת המדינה והעם.

בהזדמנות זו עוד משהו לעניין "אוסלו" ורבין. על רבין לא נמתחה ביקורת רק מהימין המתנגד לתהליך של הסדר וחלוקת הארץ עם הפלסטינים. היו בשמאל שביקרו את רבין על הגישה שנקט בהתקדמות המדורגת בהסכמים. רבין נקט בגישה זו מתוך אחריות וזהירות. יש אומרים שהיתה בכך החמצת השעה, ואפילו פירצה הקוראת לניסיון להשפיע בכוח (בטרור) על ההסכמים עצמם. אבל כולם מסכימים שאת יצחק רבין הניע אך ורק השיקול של מה נכון וטוב לעשות לטובת המדינה והעם.

*  *  *

לא פעם לאורך השנים הייתי שומע מעדות ראשונה כיצד יצחק רבין מסביר בכובד ראש ובמלוא תשומת הלב נושאים שונים לאנשים שפונים אליו. הוא היה עונה ברצינות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לחייל הרובאי, לטייס, לטנקיסט, לַסַּפָּר ולכל אחד אחר.מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה, ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית  האימונים. רבין היה עונה לו במלוא הרצינות. לא מתנשא, לא מסביר כמומחה המדבר אל הדיוט, וודאי שלא לאידיוט. הוא היה מסביר את הסיבות, האילוצים והשיקולים שקבעו שתוכנית האימונים תהיה כך ולא אחרת. הוא לא היה סנוב.

לא פעם שמעתי כיצד רבין נהג לענות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לרובאי ולַסַּפָּר. מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית האימונים, ורבין היה עונה לו במלוא הרצינות

יצחק רבין היה אדם. הוא היה אוטודידקט. הוא ראה את תכלית המערכת, היה בקי בפרטים, וראה את המיכלול. הוא היה מנהיג, ומורה לדור של מנהיגים.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".