חלפו 25 שנים מאז שמתנגד נתעב לתהליך השלום וההשלמה רצח את יצחק רבין. אני מבקש להאיר כאן על אישיותו של יצחק רבין לאור מספר אירועים בהם היה לו חלק מרכזי.

מלחמת ששת הימים

יצחק רבין היה הרמטכ"ל של הצבא שניצח במלחמת ששת הימים. הוא פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמה, בהן הוכן צה"ל וחושל כוחו. הוא היה המפקד של המטה הכללי, אולי הטוב ביותר שהיה בצה"ל מעודו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת ששת הימים היה הצבא של יצחק רבין.

רבין פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמת 6 הימים, בהם הוכן צה"ל וחושל כוחו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת 6 הימים היה הצבא של רבין

רבות דובר על אפיסת הכוחות בה לקה הרמטכ"ל יצחק רבין בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, שגרמה לכך שהיה יום בו נבצר ממנו מלמלא את תפקיד הרמטכ"ל והוא נשאר בביתו.

לאותה "התמוטטות" של יצחק רבין נמצא מקבץ של הסברים וסיבות: עייפות, הרעלת ניקוטין (אז כולם עישנו), מתח, כובד האחריות, ובמיוחד נוכח האשמות אישיות שהטיח בו באותו היום דוד בן-גוריון על כך שהוא (רבין) אחראי להידרדרות, בגלל דברים שאמר שהיה בהם איום על המשטר בדמשק. כנראה שלכל אחת מסיבות אלו היה משקל משלה, אבל המבקרים את יצחק רבין נותנים משקל מכריע לכובד האחריות שרבץ עליו והכריעו.

איני יודע אם באמת כובד האחריות היה הגורם העיקרי שהכריע את יצחק רבין באותו יום אחד, אבל אני משער שהיה לו משקל לא מבוטל. כנראה טוב שרמטכ"ל שעומד לפני מלחמה, שעל פי כל התחזיות תהיה כרוכה באבדות רבות ותסכן את קיומה של המדינה, יגלה חוסן. אולם בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה ולהטביע חותמו בקורות הימים, לרמטכ"ל מצביא שחש בכל כובד האחריות המוטלת עליו, אני מעדיף את השני.

כובד האחריות שכל-כך העיק על יצחק רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש המעלה שלנגד עיניו טובת המדינה ואזרחיה. איש, שבהנהגת המדינה לא רואה את ההזדמנות לעצמו, אלא את האחריות למדינה ולעם, הוא שראוי להיות המנהיג. יצחק רבין היה האיש.

בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה, לרמטכ"ל מצביא שחש בכובד האחריות, אני מעדיף את השני. כובד האחריות שהעיק על רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש שלנגד עיניו טובת המדינה

מבצע אנטבה

יצחק רבין הוא הגיבור המובהק של מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס איר-פרנס. כל הכוחות שהשתתפו בפעולה, והביאו להצלחתה ראויים לשבח. המטה והכוחות המבצעים – אוויר ויבשה – ראויים לשבח על התיכנון הטקטי ועל הביצוע. אולם, ההחלטה לבצע פעולה כל-כך נועזת – היא שכל-כך מיוחדת, ודורשת עוצמה מוסרית ואומץ לב עילאיים. להחלטה זו של הממשלה אחראי ראש הממשלה יצחק רבין.

רבין איש של פרטים. מפקדי הצבא הציגו לו את תוכנית המבצע של טיסה לאנטבה ומבצע צבאי לחילוץ בני הערובה. המבצע הצבאי היה בהתאם לעקרונות תוכנית של קצין חי"ר וצנחנים ראשי תת-אלוף דן שומרון, שמונה למפקד כוחות המבצע.

אין ספק, שהביטחון של המפקדים המבצעיים בהצלחת המבצע היה תנאי הכרחי לכך שהדרג המדיני יראה במבצע צבאי דרך פעולה אפשרית. דן שומרון הציג את התוכנית בפני ראש הממשלה, וכנראה עשה זאת באופן ששכנע את ראש הממשלה שיש סיכויים טובים להצלחת המבצע. עדיין המבצע היה כרוך בסיכון עצום. על כתפיו של ראש הממשלה רבצה האחריות. רבין קיבל את ההחלטה האמיצה, והוביל את הממשלה לקבל החלטה על מבצע שחרור החטופים.

הסכם אוסלו

את כהונתו השנייה כראש ממשלה החל יצחק רבין ביולי 1992. רבין כיהן בממשלה גם כשר הביטחון. שר החוץ היה שמעון פרס. היה זה בשלהי האינתיפדה (שלימים נודעה כ"הראשונה") בה נהרגו מעל 150 ישראלים וכ-1500 פלסטינים.

הממשלה בראשותו של רבין ניהלה משא ומתן בוושינגטון עם משלחת ירדנית-פלסטינית, בה הייתה נציגות לפלסטינים שישבו בשטחים הכבושים. שיחות אלו לא התקדמו לקראת הסדר, הפלסטינים המשיכו בהתנגדותם לכיבוש בשטחים, והארץ לא שקטה.

במקביל למשא ומתן שקיימה המדינה בוושינגטון התקיימו באוסלו פגישות בין שני ישראלים – הדוקטורים יאיר הירשפלד ורון פונדק – לבין נציגים רשמיים של הנהגת אש"ף חוץ (הנהגת אשף שישבה בתוניס). פגישות אלו היו פרי יוזמה של סגן שר החוץ הנורבגי יאן אגלנד וסגן שר החוץ הישראלי יוסי ביילין. הפגישות החלו כשיחות לא רשמיות. פרס עודכן על קיומם של המפגשים, ולאחר זמן כשהייתה תחושה של התקדמות בשיחות עודכן בהן גם ראש הממשלה יצחק רבין. במאי 1992 השיחות הפכו לרשמיות אך חשאיות, ושולבו בהן נציגים רשמיים של המדינה. באוגוסט 1992 הושגה הסכמה על הצהרת עקרונות, וב-13 בספטמבר 1993 נחתמה בוושינגטון הצהרת העקרונות. תהליך אוסלו בא לעולם.

יצחק רבין לא יזם את המגעים שהובילו לתהליך אוסלו. אלה היו פרי יוזמה של אנשיו של שמעון פרס, ופרס היה זה שעידכן את רבין על המפגשים ופרטי השיחות המתקיימים באוסלו. רבין בחן את הדברים. שקל את ערוץ אוסלו שרק החל מול דרכי פעולה אפשריות אחרות שעמדו לפניו, ובחר ללכת בו. הוא היה מעורב בתהליך וכעבור זמן קצר מאוד היה מזוהה איתו.

לכאורה, כל-כך טבעי: לפני המנהיג מוצגת אפשרות טובה יותר לפעולה, והוא בוחר בה. לא ברור שתמיד כך הם הדברים. לדוגמה, בעת שאריק שרון היה ראש הממשלה: בפסגת הליגה הערבית במרץ 1992 הועלתה היוזמה הסעודית לשלום אזורי; באוקטובר 1993 נחתמה יוזמת ז'נבה להסדר קבע ישראלי-פלסטיני שאותה ניסחו צוותים לא רשמיים בראשות יאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני ויוסי ביילין מהצד הישראלי. לו אריק שרון היה נענה לאתגר, ואוחז באחת מיוזמות אלו כקצה חוט להגעה להסדר, הוא היה מגלה שהדרך עוד ארוכה, והיא כולה שלו. אולם, להערכתי, הייתה לשרון רתיעה ללכת בדרך אותה סימנו אחרים. זכור גם ששמעון פרס – אז שר החוץ – לא יצא בדברי הלל ושבח על יוזמת ז'נבה פרי יוזמתו ומאמציו של איש שלו – יוסי ביילין. כך הגיע אריק שרון ליזום את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית שלו באפריל 2004.

ידוע שהיחסים בין יצחק רבין לשמעון פרס לא היו טובים. דבר זה לא מנע מרבין מלבחור להתקדם בערוץ המדיני להשגת הסדר עם הפלסטינים, אותו הציג לפניו פרס. גם כאן הוכח שרבין מנהיג המדינה לא נותן לחשבונות אישיים משקל בקביעת מדיניותו ומהלכיו, ואלה נקבעים אך ורק משיקולים של טובת המדינה והעם.

בהזדמנות זו עוד משהו לעניין "אוסלו" ורבין. על רבין לא נמתחה ביקורת רק מהימין המתנגד לתהליך של הסדר וחלוקת הארץ עם הפלסטינים. היו בשמאל שביקרו את רבין על הגישה שנקט בהתקדמות המדורגת בהסכמים. רבין נקט בגישה זו מתוך אחריות וזהירות. יש אומרים שהיתה בכך החמצת השעה, ואפילו פירצה הקוראת לניסיון להשפיע בכוח (בטרור) על ההסכמים עצמם. אבל כולם מסכימים שאת יצחק רבין הניע אך ורק השיקול של מה נכון וטוב לעשות לטובת המדינה והעם.

*  *  *

לא פעם לאורך השנים הייתי שומע מעדות ראשונה כיצד יצחק רבין מסביר בכובד ראש ובמלוא תשומת הלב נושאים שונים לאנשים שפונים אליו. הוא היה עונה ברצינות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לחייל הרובאי, לטייס, לטנקיסט, לַסַּפָּר ולכל אחד אחר.מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה, ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית  האימונים. רבין היה עונה לו במלוא הרצינות. לא מתנשא, לא מסביר כמומחה המדבר אל הדיוט, וודאי שלא לאידיוט. הוא היה מסביר את הסיבות, האילוצים והשיקולים שקבעו שתוכנית האימונים תהיה כך ולא אחרת. הוא לא היה סנוב.

לא פעם שמעתי כיצד רבין נהג לענות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לרובאי ולַסַּפָּר. מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית האימונים, ורבין היה עונה לו במלוא הרצינות

יצחק רבין היה אדם. הוא היה אוטודידקט. הוא ראה את תכלית המערכת, היה בקי בפרטים, וראה את המיכלול. הוא היה מנהיג, ומורה לדור של מנהיגים.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".

בשעה טובה הרשתות החברתיות וענקיות האינטרנט נוקטות בצעדים אקטיביים על מנת לעצור את הטירוף שתודלק באמצעותן. חסימת חשבונותיו של טראמפ ברשתות החברתיות, לצד הפסקת שירותי אחסון הענן על ידי אמזון לפרלר שנסגרה כתוצאה מכך, הם בשורה מצוינת. פרלר שימשה כרשת חברתית נטולת צנזורה בה גזעניים, אנשטישמיים ומכורי קונספירציות משתמשים וחולקים את אידיאולוגיית השנאה שלהם.

חסימת טראמפ ברשתות, והפסקת שירותי אחסון הענן של אמזון לפרלר, שנסגרה כתוצאה מכך, הם בשורה מצוינת. פרלר שימשה כרשת חברתית נטולת צנזורה בה גזעניים, אנטישמים ומכורי קונספירציות חלקו אידיאולוגיית שנאה

אבל פרלר איננה הפלטפורמה היחידה בה משמשים כל אותם אנשים, ולמרות שנסגרה והמנכ"ל שלה הודיע כי ייקח יותר זמן מהצפוי להשיב אותה חזרה לפעילות (אם בכלל), ישנן עוד מספיק אלטרנטיבות אחרות.

צמתי השנאה ברחבי הרשת

gab היא רשת חברתית דמויית טוויטר (ללא הגבלת תווים וללא צנזורה) האהודה במיוחד על אותן קבוצות שהוזכרו. הרשת מתקיימת בזכות מימון של חבריה, ובדומה לאתרים שמציעים מוצרים לא חוקיים, אמצעי התשלום הקיימים שם הינם ביטקוין, צ'ק אלקטרוני ושליחת צ'ק בדואר.

העובדה כי ל-gab אין יכולת לעבד תשלומי כרטיסי אשראי, שאין אפשרות לשלם דרך ארנקים דיגיטליים (דוגמת PayPal או Skrill) או לקבל תשלום דרך העברה בנקאית, מעידה על רמת המפוקפקות שלה. אתרים שלא משתמשים באמצעי תשלום לגיטימיים ומסתמכים על אמצעי תשלום אנלוגיים או על ביטקוין, לרוב עושים זאת כיוון שאינם רוצים שחברות האשראי או הארנקים הדיגיטליים יקפיאו את נכסיהם.

אינני מעורה בתזרים התשלומים של gab, אך לא נראה לי מופרך להניח, לנוכח הבחירה באמצעי התשלום, שבעלי gab לא מדווחים על הכנסותיהם ולא משלמים מיסים. דבר שאיננו מעיד על אזרחות טובה, למרות שרבים ממשתמשי הרשת מכריזים על עצמם כ"פטריוטים".

מלבד gab, ישנן עוד פלטפורמות רבות בהן מהודהדים מסרי השנאה וההסתה. לדוגמה, פורום mymilitia שמטרתו לחבר בין חברי המיליציות העצמאיות בארה"ב וליצור שיתופי פעולה ותיאום "בכדי להגן על המדינה". פורום נוסף הידוע לשמצה – 8kun, המוכר יותר כ-4chan ו-8chan בגלגוליו הקודמים. בעבר הפורום נסגר, אך כל פעם שב וקם מחדש עם שם אחר ואוחסן בשרתים אחרים. הפורום הוא כר פורה לחסידי Qanon וניתן למצוא שם תכנים קיצוניים וגזעניים לצד תמונות עירום קשות וסרטוני deepfake. למרות שנסגר בעבר, 8kun ממשיך לפעול וסביר להניח שבדומה ל8kun, זה עניין של זמן עד שמנהלי פרלר ימצאו שירות אחסון ענן אחר ויפעילו את הרשת שלהם בחזרה.

בנוסף לפלטפורמות הללו, קיימים עוד מאות ערוצי טלגרם המחולקים לפי נושאי אידיאולוגיה ושנאה שונים – ערוצים שונאי שחורים, ערוצים לאנטישמיים וניאו נאציים, לחסידי Qanon, Proud Boys (ארגון הימין הפשיסטי-שובינסטי הקיצוני) ועוד כאלה ואחרים שמתאגדים סביב נושא שנאה מרכזי.

קיימים עוד מאות ערוצי טלגרם המחולקים לפי נושאי אידיאולוגיה ושנאה שונים – ערוצים שונאי שחורים, ערוצים לאנטישמיים וניאו נאציים, לחסידי Qanon, Proud Boys (ארגון הימין הפשיסטי-שובינסטי הקיצוני) ועוד

עם זאת, אותם ערוצים מתואמים וניתן למצוא תכנים זהים המשותפים בהם. כל תיאוריית קונספירציה וכל פייק ניוז שברצונם להפיץ (ואמור לעזור לטראמפ) מופץ עם טקסט כמעט זהה ובשעות כמעט חופפות.

רמת תיאום גבוהה

התפיסה שהייתה בעבר כלפי אותן קבוצות היא, כי אמנם הם מציפים את הרשתות החברתיות והאינטרנט בתכני שנאה ושטנה, אך היכולת שלהם להתארגן יחד ולתאם פעולה רחבת היקף, נמוכה עד לא קיימת. האירועים בקפיטול הוכיחו אחרת. ניתן למצוא ראיות רבות להתארגנות המקדימה ולכך שחברי פורומים מובילים נכחו שם בעצמם. מרגע שהחלה הפריצה לקפיטול, בתיאום נרחב בפלטפורמות ובקבוצות השונות, פומפמו נרטיבים שקריים לגבי האירועים. נטען כי תומכי טראמפ הפגינו בשלווה ובשלום מחוץ לקפיטול, ומי שפרצו פנימה הם פעילי אנטיפה ותנועת BLM  בהוראת ננסי פלוסי ומייק פנס, שחיפשו תירוץ להדחת טראמפ.

האירועים בקפיטול, טראומתיים ככל שיהיו, משמשים כנורה אזהרה למה שכל אותם חסידי טראמפ ו-Qanon מסוגלים לעשות. ישנם כמה נרטיביים מסוכנים שמופצים ומתודלקים בקרב Qanon. באחד, נטען כי העולם נמצא בשליטת סינדיקטות פשע חוצות דורות וכתות מוות שהתאחדו כדי לכונן ממשלה עולמית אחת, שתמחה 90% מאוכלוסיית העולם, ואילו באחר נטען כי הסינים משתלטים על העולם וכי ישנם 70,000 חיילים סינים בוונקובר שמחכים לפקודה לפלוש לארה"ב מצפון.

אותם נרטיבים, הזויים ככל שיהיו, מצליחים לעורר זעם בקרב אוכלוסיה זאת. גם אם קיימים חורים וסתירות רבות בתכנים המופצים, הם יותר ממספיקים בשביל ששנאת ההמון תתורגם לפעולות מעשיות מחוץ למרחב הוירטואלי.

התפיסה הרווחת בעבר כלפי אותן קבוצות היא, כי אמנם הם מציפים את הרשתות החברתיות והאינטרנט בתכני שנאה ושטנה, אך יכולתם להתארגן יחד ולתאם פעולה רחבת היקף, נמוכה עד לא קיימת. האירועים בקפיטול הוכיחו אחרת

עד לא מזמן העולם סבל מארגון הטרור הרצחני דאע"ש. דאע"ש הצליח ליצור לעצמו שם, לגייס פעילים ולהוציא לפועל מתקפות ברחבי העולם בזכות האינטרנט, רשתות חברתיות ופורומים שונים. מימדי ההרס והאימה זכורים לכל, אך ניכר שהלקח עוד טרם נלמד ויושם. עתה העולם מבין כי לא רק פנאטים דתיים מנצלים את האינטרנט לרעה, אלא גם אזרחי המעצמה הגדולה בעולם.

צעדים מגבילים

ברור לכל אדם שפוי שצריכה להיות הגבלה וצנזורה על התכנים המופצים באינטרנט. זאת משום שהם מובילים לפעולות אלימות ומסוכנות המביאות למוות של אנשים ומערערות את יציבות החברה.

המהלכים האחרונים של ענקיות האינטרנט אכן חשובים, אך נדרשים עוד צעדים מרחיקי לכת. על חברות הטכנולוגיה וענקיות האינטרנט להתאחד, להביא לסגירת כל הערוצים, הקבוצות השונות, האתרים והפורומים בהם משתמשים אותם קיצוניים ולהביאם לעלטה דיגיטלית. פירוק אותן פלטפורמות לא ישים קץ לתופעה אך יביא לדילול בכמות האנשים אליהם מופצים תכנים אלה, לפגיעה אנושה בתיאום, ויגרום לבזבוז משאבים אדיר של אותן קבוצות בכדי להקים פלטפורומות חלופיות.

בימים האחרונים הרשתות החברתיות חוסמות עוד ועוד תומכי טראמפ ו-Qanon, ולצד זה גובר הדיון אודות גבולות חופש הביטוי. לרוב, אותם דיונים מגיעים להתנצחות ללא סוף, בה מחפשים סימטריה בין החופש להגבלות, בין הקבוצה בחברה שנפגעת לבין הקבוצה המוגבלת.

הניסיונות למצוא סימטריה לא מעלים חרס, והאירועים בגבעת הקפיטול, אחד מהסמלים הגדולים ביותר של הדמוקרטיה האמריקאית, הם הדוגמה המוחשית ביותר למה שקורה כשלא מגבילים ונותנים לכל אדם להתבטא כרצונו. כשחופש הביטוי הופך להיות הערך העליון, לתהליך כזה יש רק תוצאה אחת בסוף והיא הרס הדמוקרטיה.

נדרשים עוד צעדים מרחיקי לכת. על חברות הטכנולוגיה וענקיות האינטרנט להתאחד, להביא לסגירת כל הערוצים, הקבוצות השונות, האתרים והפורומים בהם משתמשים אותם קיצוניים, ולהביאם לעלטה דיגיטלית

חברות אנושיות וקהילות ברחבי העולם לא התקיימו ושגשגו בזכות חופש הדיבור אלא בזכות רצון לשתף פעולה, התחשבות בצרכי האחר והכרה בגורל החיים המשותפים וחיזוק האמצעים המאפשרים זאת. הרשתות החברתיות הביאו הרבה טוב לעולם, אך הגיע השלב בו יש לקבוע גבולות ולהבטיח שלא נראה עוד אירועים כאלה המערערים על המשך קיום חברה דמוקרטית.

גיא רוה הוא אנליסט לאיתור הלבנות כספים באינטרנט, קצין במיל', סטודנט לתואר שני במדע המדינה, מתעניין וחוקר יחסים בינלאומיים ואת הקשר בין ספורט לפוליטיקה בפרט. לולא הקורונה היה אמור להתחתן בעוד כמה חודשים, אבל החתונה נדחתה לשנה הבאה.