חלפו 25 שנים מאז שמתנגד נתעב לתהליך השלום וההשלמה רצח את יצחק רבין. אני מבקש להאיר כאן על אישיותו של יצחק רבין לאור מספר אירועים בהם היה לו חלק מרכזי.

מלחמת ששת הימים

יצחק רבין היה הרמטכ"ל של הצבא שניצח במלחמת ששת הימים. הוא פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמה, בהן הוכן צה"ל וחושל כוחו. הוא היה המפקד של המטה הכללי, אולי הטוב ביותר שהיה בצה"ל מעודו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת ששת הימים היה הצבא של יצחק רבין.

רבין פיקד על הצבא בשנים שקדמו למלחמת 6 הימים, בהם הוכן צה"ל וחושל כוחו. את איכות המטה ומפקדי הצבא קובע הרמטכ"ל. הצבא שניצח במלחמת 6 הימים היה הצבא של רבין

רבות דובר על אפיסת הכוחות בה לקה הרמטכ"ל יצחק רבין בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, שגרמה לכך שהיה יום בו נבצר ממנו מלמלא את תפקיד הרמטכ"ל והוא נשאר בביתו.

לאותה "התמוטטות" של יצחק רבין נמצא מקבץ של הסברים וסיבות: עייפות, הרעלת ניקוטין (אז כולם עישנו), מתח, כובד האחריות, ובמיוחד נוכח האשמות אישיות שהטיח בו באותו היום דוד בן-גוריון על כך שהוא (רבין) אחראי להידרדרות, בגלל דברים שאמר שהיה בהם איום על המשטר בדמשק. כנראה שלכל אחת מסיבות אלו היה משקל משלה, אבל המבקרים את יצחק רבין נותנים משקל מכריע לכובד האחריות שרבץ עליו והכריעו.

איני יודע אם באמת כובד האחריות היה הגורם העיקרי שהכריע את יצחק רבין באותו יום אחד, אבל אני משער שהיה לו משקל לא מבוטל. כנראה טוב שרמטכ"ל שעומד לפני מלחמה, שעל פי כל התחזיות תהיה כרוכה באבדות רבות ותסכן את קיומה של המדינה, יגלה חוסן. אולם בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה ולהטביע חותמו בקורות הימים, לרמטכ"ל מצביא שחש בכל כובד האחריות המוטלת עליו, אני מעדיף את השני.

כובד האחריות שכל-כך העיק על יצחק רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש המעלה שלנגד עיניו טובת המדינה ואזרחיה. איש, שבהנהגת המדינה לא רואה את ההזדמנות לעצמו, אלא את האחריות למדינה ולעם, הוא שראוי להיות המנהיג. יצחק רבין היה האיש.

בין הבחירה ברמטכ"ל "רמבו", השש להוביל את צבאו למלחמה, לרמטכ"ל מצביא שחש בכובד האחריות, אני מעדיף את השני. כובד האחריות שהעיק על רבין, ואולי אפילו הכריעו ליום אחד, הוא עדות לאיש שלנגד עיניו טובת המדינה

מבצע אנטבה

יצחק רבין הוא הגיבור המובהק של מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס איר-פרנס. כל הכוחות שהשתתפו בפעולה, והביאו להצלחתה ראויים לשבח. המטה והכוחות המבצעים – אוויר ויבשה – ראויים לשבח על התיכנון הטקטי ועל הביצוע. אולם, ההחלטה לבצע פעולה כל-כך נועזת – היא שכל-כך מיוחדת, ודורשת עוצמה מוסרית ואומץ לב עילאיים. להחלטה זו של הממשלה אחראי ראש הממשלה יצחק רבין.

רבין איש של פרטים. מפקדי הצבא הציגו לו את תוכנית המבצע של טיסה לאנטבה ומבצע צבאי לחילוץ בני הערובה. המבצע הצבאי היה בהתאם לעקרונות תוכנית של קצין חי"ר וצנחנים ראשי תת-אלוף דן שומרון, שמונה למפקד כוחות המבצע.

אין ספק, שהביטחון של המפקדים המבצעיים בהצלחת המבצע היה תנאי הכרחי לכך שהדרג המדיני יראה במבצע צבאי דרך פעולה אפשרית. דן שומרון הציג את התוכנית בפני ראש הממשלה, וכנראה עשה זאת באופן ששכנע את ראש הממשלה שיש סיכויים טובים להצלחת המבצע. עדיין המבצע היה כרוך בסיכון עצום. על כתפיו של ראש הממשלה רבצה האחריות. רבין קיבל את ההחלטה האמיצה, והוביל את הממשלה לקבל החלטה על מבצע שחרור החטופים.

הסכם אוסלו

את כהונתו השנייה כראש ממשלה החל יצחק רבין ביולי 1992. רבין כיהן בממשלה גם כשר הביטחון. שר החוץ היה שמעון פרס. היה זה בשלהי האינתיפדה (שלימים נודעה כ"הראשונה") בה נהרגו מעל 150 ישראלים וכ-1500 פלסטינים.

הממשלה בראשותו של רבין ניהלה משא ומתן בוושינגטון עם משלחת ירדנית-פלסטינית, בה הייתה נציגות לפלסטינים שישבו בשטחים הכבושים. שיחות אלו לא התקדמו לקראת הסדר, הפלסטינים המשיכו בהתנגדותם לכיבוש בשטחים, והארץ לא שקטה.

במקביל למשא ומתן שקיימה המדינה בוושינגטון התקיימו באוסלו פגישות בין שני ישראלים – הדוקטורים יאיר הירשפלד ורון פונדק – לבין נציגים רשמיים של הנהגת אש"ף חוץ (הנהגת אשף שישבה בתוניס). פגישות אלו היו פרי יוזמה של סגן שר החוץ הנורבגי יאן אגלנד וסגן שר החוץ הישראלי יוסי ביילין. הפגישות החלו כשיחות לא רשמיות. פרס עודכן על קיומם של המפגשים, ולאחר זמן כשהייתה תחושה של התקדמות בשיחות עודכן בהן גם ראש הממשלה יצחק רבין. במאי 1992 השיחות הפכו לרשמיות אך חשאיות, ושולבו בהן נציגים רשמיים של המדינה. באוגוסט 1992 הושגה הסכמה על הצהרת עקרונות, וב-13 בספטמבר 1993 נחתמה בוושינגטון הצהרת העקרונות. תהליך אוסלו בא לעולם.

יצחק רבין לא יזם את המגעים שהובילו לתהליך אוסלו. אלה היו פרי יוזמה של אנשיו של שמעון פרס, ופרס היה זה שעידכן את רבין על המפגשים ופרטי השיחות המתקיימים באוסלו. רבין בחן את הדברים. שקל את ערוץ אוסלו שרק החל מול דרכי פעולה אפשריות אחרות שעמדו לפניו, ובחר ללכת בו. הוא היה מעורב בתהליך וכעבור זמן קצר מאוד היה מזוהה איתו.

לכאורה, כל-כך טבעי: לפני המנהיג מוצגת אפשרות טובה יותר לפעולה, והוא בוחר בה. לא ברור שתמיד כך הם הדברים. לדוגמה, בעת שאריק שרון היה ראש הממשלה: בפסגת הליגה הערבית במרץ 1992 הועלתה היוזמה הסעודית לשלום אזורי; באוקטובר 1993 נחתמה יוזמת ז'נבה להסדר קבע ישראלי-פלסטיני שאותה ניסחו צוותים לא רשמיים בראשות יאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני ויוסי ביילין מהצד הישראלי. לו אריק שרון היה נענה לאתגר, ואוחז באחת מיוזמות אלו כקצה חוט להגעה להסדר, הוא היה מגלה שהדרך עוד ארוכה, והיא כולה שלו. אולם, להערכתי, הייתה לשרון רתיעה ללכת בדרך אותה סימנו אחרים. זכור גם ששמעון פרס – אז שר החוץ – לא יצא בדברי הלל ושבח על יוזמת ז'נבה פרי יוזמתו ומאמציו של איש שלו – יוסי ביילין. כך הגיע אריק שרון ליזום את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית שלו באפריל 2004.

ידוע שהיחסים בין יצחק רבין לשמעון פרס לא היו טובים. דבר זה לא מנע מרבין מלבחור להתקדם בערוץ המדיני להשגת הסדר עם הפלסטינים, אותו הציג לפניו פרס. גם כאן הוכח שרבין מנהיג המדינה לא נותן לחשבונות אישיים משקל בקביעת מדיניותו ומהלכיו, ואלה נקבעים אך ורק משיקולים של טובת המדינה והעם.

בהזדמנות זו עוד משהו לעניין "אוסלו" ורבין. על רבין לא נמתחה ביקורת רק מהימין המתנגד לתהליך של הסדר וחלוקת הארץ עם הפלסטינים. היו בשמאל שביקרו את רבין על הגישה שנקט בהתקדמות המדורגת בהסכמים. רבין נקט בגישה זו מתוך אחריות וזהירות. יש אומרים שהיתה בכך החמצת השעה, ואפילו פירצה הקוראת לניסיון להשפיע בכוח (בטרור) על ההסכמים עצמם. אבל כולם מסכימים שאת יצחק רבין הניע אך ורק השיקול של מה נכון וטוב לעשות לטובת המדינה והעם.

*  *  *

לא פעם לאורך השנים הייתי שומע מעדות ראשונה כיצד יצחק רבין מסביר בכובד ראש ובמלוא תשומת הלב נושאים שונים לאנשים שפונים אליו. הוא היה עונה ברצינות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לחייל הרובאי, לטייס, לטנקיסט, לַסַּפָּר ולכל אחד אחר.מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה, ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית  האימונים. רבין היה עונה לו במלוא הרצינות. לא מתנשא, לא מסביר כמומחה המדבר אל הדיוט, וודאי שלא לאידיוט. הוא היה מסביר את הסיבות, האילוצים והשיקולים שקבעו שתוכנית האימונים תהיה כך ולא אחרת. הוא לא היה סנוב.

לא פעם שמעתי כיצד רבין נהג לענות לאיש האקדמיה, למפקד הבכיר, לרובאי ולַסַּפָּר. מלצר במסעדה היה יכול לספר לו על המילואים שעשה ולהביע אי-שביעות רצון מתוכנית האימונים, ורבין היה עונה לו במלוא הרצינות

יצחק רבין היה אדם. הוא היה אוטודידקט. הוא ראה את תכלית המערכת, היה בקי בפרטים, וראה את המיכלול. הוא היה מנהיג, ומורה לדור של מנהיגים.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".

מנועי התעמולה והספין של בנימין נתניהו השיגו התבטאות של גדי סוקניק באחד הראיונות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק הוא אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

נתניהו שיחרר גינוי רשמי, שם התייחס להתבטאות כאילו נאמרה על בוחרי הליכוד, כשבפועל היא נאמרה על חברי הכנסת של המפלגה, מירי רגב דחפה את "גזען", למרות שרוב נבחרי המפלגה גברים אשכנזים עשירים, ואמיר אוחנה כבר הביא נימוקים לספרים שכתב נתניהו כאילו הם מעידים על אינטליגנציה גבוהה (היי, ומה לגבי אינטליגנציה רגשית?). וכך הלך הספין ותפח.

מנועי התעמולה והספין של נתניהו השיגו התבטאות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא

הבה ננסה רגע לבדוק אינטליגנציה פוליטית. נניח בצד את מחקרים על מנת משכל וזיהוי גאונים לעומת אחרים.

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכיו של נתניהו? האם יש להם אינטילגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

"כושר אבחנה בין דבר לדבר". כותב מילון אוקספורד בהגדרת "אינטילגנציה".
האם ישראל כץ, לשעבר שר אוצר, יודע להבדיל בין מדינה עם תקציב חוקי מאושר לבין מדינה שאין לה תקציב מאושר אלא רק המשכי, והיא נאלצת לעצור פרויקטים, מינויים, חוקים, תשלומים ואת כל מערכותיה כיוון שהחוק לא מאפשר להוציא כספים שאין להם אישור בתקציב חוקי?

האם יואב גלנט, שר החינוך לשעבר, יודע להבדיל בין מערכת קורסת לבין רפורמה בשכר המורים?

האם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, יודע להבחין בין מצב המחסור בתקנים ומיטות בבתי החולים לבין הכאוס והסכנות הצפויות לציבור בשל כך?

האם השר לשעבר במשרד לביטחון פנים, אמיר אוחנה, הוא אדם תבוני המבין שהיעדר מפכ"ל קבוע במשך שנתיים וחצי פוגע במשטרה, בעצמאותה, בתפקודה המבצעי בלחימה בפשע, ביכולתה להתנגד לפרויקטים מסוכנים כמו החגיגות ההמוניות במירון, או אפשרותה לטפל בזמן במחדלי שב"ס שהובילו לבריחת אסירים מסוכנים?

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכי נתניהו? האם יש להם אינטליגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

אם להתבסס על עדויות השרים הללו, הם מצהירים שהם אינטליגנטים וכי סוקניק רק השמיץ. אם כך מהו ההסבר להתנהגותם שאינה מבחינה בסכנות שאליהן הוביל מנהיגם? חמש מערכות בחירות בתוך 3 שנים זה מהלך תבוני של מדינה המונהגת בידי שרים אינטליגנטים?

מהו ההסבר להתנהגות חסרת האחריות, שלפיה הם תומכים בסיפוח, ולמחרת בעסקת המאה שמעבירה שטחים לפלסטינים? מתנגדים למדינה פלסטינית, אבל אם נתניהו יאמר הם מיד יתמכו? תומכים בשת"פ עם רע"ם, אבל למחרת הקמת ממשלת השינוי מכנים את רע"ם תומכי טרור וממשיכים להסביר שאבו יאיר לא ניהל מו"מ עם רע"ם לכניסה לממשלתו?

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

בבקשה. לכל המכפישים את הממשלה הזו – אתם מוזמנים לשלוח פרחים למי שחיבל בכל החוקים שהיא ניסתה להעביר לטובת האזרחים.
הפרחים לביבי נתניהו וחברי הכת, מירי-אין כאבי בטן-רגב, עידית סילמן, שיקלי, אורבך וח"כ רינאווי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים מהכאוס הצפוי במדינה. pic.twitter.com/WAbtaNxU3f

— listein (@Lihistein) June 21, 2022

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

מה אינטליגנטי בהפלת חוק למען נאנסות? למען זוגות צעירים? למען המתנחלים ביו"ש – מצביעי הגוש שלהם? מה אינטליגנטי בהתנגדות לחוק המטרו שאמור לשרת את כל אזרחי המדינה ועלותו עשרות מיליארדים?

והדוגמה האחרונה בינתיים, שגריר ארה"ב נאלץ להתחנן בפני כנסת ישראל להצביע לטובת פטור מוויזות לישראלים לארה"ב, הטבה שהוא עומל עליה מאז שנכנס לתפקידו למען האזרחים ועומדת להידחות בגלל האופוזיציה?

תראו מה זה, שגריר ארצות הברית רוצה לעזור יותר לאזרחי ישראל מאשר הליכודניקים. איזה בושה, אין פה שום דבר שאיכפת להם ממנו. כלום https://t.co/gZ5gFkfCr6

— Roee Neuman???????????????? (@NeumanRoee) June 28, 2022

על פניו, גם לאיש שאינו מדען חוקר אינטליגנציה נדמה שאלה מהלכים מוזרים, מסוכנים, חסרי היגיון ובוודאי לא תבוניים.

נבחרי הליכוד סימנו את עצמם בנאמנותם הבלתי מסויגת לנתניהו כאנשים שהניחו בצד את תבונתם. את הכושר להבחין בין דבר לדבר.

יתכבדו נא כל הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויגידו: איזה מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה ביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור?

איזה פתרון שאיש לא חשב עליו קודם הם יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל: יוקר המחיה, הסכסוך עם הפלסטינים, שבריריות הדמוקרטיה והאיומים עליה ועוד?

מה?
לא שומעים.

יש דוגמה להצעה אינטליגנטית אחת שתמנע אסון במירון, תגרום לחרדים לצאת לעבוד ולהתגייס, תפחית את הביורוקרטיה והמיסים הגבוהים הממררים את חיינו?

יתכבדו הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויצביעו על מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה שביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור. איזה פתרון שאיש לא חשב עליו יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל?

האנשים האלה במשך שנים עסוקים רק בצרות של מנהיגם, במשפטיו הפליליים ובשרידותם בשלטון.

שום מעשה תבוני למען איכות חיי האזרחים הם לא עשו.
בכיינים חסרי תבונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צודקים חברי המחנה הדמוקרטי המצומק באמירתם שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד ושלילת הריבונות וזכויות האדם ממיליוני הפלסטינים.

אך צודקים גם חברי המחנה הדמוקרטי שמבהירים שאין להרפות מהמאבק באפרטהייד, אך בשום אופן אי אפשר להקטין או למזער את הסכנות העצומות והקיומיות שטמונות בשובו של המחריב הגדול להנהגה.

צודקים האומרים שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד. אך צודקים גם האומרים שאי אפשר למזער את הסכנות הקיומית שבשובו להנהגה

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה.

אני מבין כמובן את הצורך הנרקיסיסטי של לוי להתבדל מאיזה קולקטיב מדומיין בתוך ראשו כי הוא חושב שזה מגניב. אבל בשל הצורך הנרקיסי להתבדל ולהרגיש חתרן, שוכח העיתונאי שלצד זכותם של הפלסטינים לא לסבול ממשטר מדכא, גם לישראלים יש זכות לא לסבול ממשטר מדכא:

כשם שהפלסטינים אינם צריכים לסבול ממשטר הפרדה גזעני שמשליט על חייהם דיקטטורה צבאית, שולל מהם ריבונות ואזרחות ופוגע בזכויות האדם שלהם – גם הישראלים אינם צריכים לסבול ממשטר סמכותני, מריסוק שאריות המוסדות הדמוקרטיים ומעלייתו של דיקטטור מסית ומשסה שמקיים פולחן אישיות.

הישראלים אינם צריכים לסבול מהעדר אופק כלכלי, מריסוק השירות הציבורי, מקיום כלכלי רעוע, מפערים כלכליים עצומים וקיומיים שגוזרים במידה רבה את גורלו הקיומי הכלכלי של כל תינוק בהתאם ליכולתה הכלכלית של משפחתו, מחוסר יכולת לקנות דירה, מהשתעבדות איומה ומלחיצה לשכר דירה מופרך או למשכנתא לכל החיים, מתרבות כזב מחרידה, מתקשורת חנפנית שעוסקת בתעמולה ופולחן אישיות, משיסוי נגד האזרחים הערבים, מהסתה נגד אזרחים יהודים שמתנגדים לשלטון הריקבון, מהפיכת כל יריב פוליטי לבלתי לגיטימי, מהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, ממינוי שומרי סף נרצעים וחסרי חוליות, מהפיכת כל האזרחים לבני ערובה של נאשם שיודע שהוא יורשע ולכן ירתום את שלטונו לחילוצו ממשפטו הפלילי, ממשטרה גרועה ורקובה ואלימה במוקדים רבים בתוכה, מביזוי היהדות, מאפליית נשים, ממניעת תחבורה ציבורית בשבת (הנפגעים הם עניים ומעמד ביניים. רובנו), מריקון מוסדות דמוקרטיים מכל תוכן, ממינויים כושלים, מקידוש תרבות השקר והעילגות, מדריסת החלש בידי החזק, מהזנחת מערכות הבריאות והחינוך והרווחה, ממכירת נכסי ציבור בנזיד עדשים למתי מעט מקושרים ועשירים, מגזענות אתנוצנטרית כעורה וחמורה ומהעמקת השעבוד של הסוהר הישראלי כל עוד הוא משעבד את האסיר הפלסטיני.

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה

כן, צריך להיאבק בכל ממשלה שמותירה את האפרטהייד בגדה על כנו ואף מעמיקה אותו. וצריך גם לבלום את שובו של הנוכל המשסה שחולל חורבן עצום במדינת ישראל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.