בתחילת החודש הגיע לדובאי הזמר עומר אדם. בתמונה שהעלה לאינסטגרם אפשר לראות אותו ישוב על ספה בגלימת שייח' ערבי, בתמונה אחרת הוא מחופש לאסיר במדים כתומים לכבוד ליל כל הקדושים, ובצילום מהשבוע הוא יושב על טרקטורון ונהנה משקיעה עם נוף משכר של דיונות מדבריות.
כבר עם היוודע דבר כינון היחסים בין האמירויות לישראל באוגוסט, פורסם כי אדם במגעים להופעה באמירויות. בסופו של דבר הוא אכן הגיע לשם, התארח בביתו של נשיא איחוד האמירויות, ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, ותועד כשהוא משתתף בהקפות שמחת תורה בבית כנסת מקומי.
אחרי עשור של הצלחה משוגעת, אדם הוא כבר מזמן לא רק הזמיר ממשמר השבעה. עם אינספור להיטים, הופעות ופרסומות, הוא משקיע בנדל"ן ומקושר למיליארדר טדי שגיא. דובאי אולי פתחה לו את הדלת כזמר, אבל ברור שאדם הגיע לשם גם כדי לחפש תשואה לעשרות המיליונים שצבר.
בנקאים ואנשי הייטק רבים נהרו לאמירויות מישראל בשבועות האחרונים, כך שאדם הוא לא הראשון. אבל כזמר שנחשב לפורץ דרך בז'אנר שבו הוא פועל, הוא עשוי להיות הסנונית הראשונה שמבשרת על עולם חדש ומופלא לזמרים ישראלים שיבואו בעקבותיו.
עבור החמוצים שבקהל, השלום עם האמירויות, בחריין, סודאן ואולי בקרוב גם סעודיה, הוא לא יותר מעסקות נשק שנתפרו לצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דולנד טראמפ, עם דיבידנד כלכלי על הדרך. ובכל זאת, אין לכחד: יש כאן ים של הזדמנויות, גם באפיק התרבותי, ומוזיקה היא מקום טוב להתחיל בו.
האמנם עומר אדם הוא רק הסיפתח? האם השורה מהלהיט "תל אביב" – וולקאם טו דה מידל איסט – ניבאה את עצמה, ובקרוב נראה את איתי לוי, משה פרץ ושרית חדד במפרץ הפרסי?
האימפרסריו הוותיק רוני בראון לא חושב ככה. "אתה מתבלבל, אני לא רוני בר-און שהיה פוליטיקאי", הוא אומר לי בתחילת השיחה, כשביקשתי לברר איזה אפשרויות הוא חושב שיכולות לנבוט מנירמול היחסים.
לא, אני שואל דווקא אותך כמנכ"ל הליקון ומי שמייצג, בין היתר, את דיקלה ודודו אהרון. יש מצב שהם יופיעו באמירויות?
"זו שאלה של קהל. אמן ישראלי יכול להיות מוזמן לאירוע ממלכתי בלי קשר למשהו, אבל אני לא חושב שלאמן ישראלי יש מספיק קהל להופיע שם, כולל עומר אדם ושיתקן אותי".
יכולים להיות שיתופי פעולה אחרים בין מוזיקאים מפה לשם?
"אני חושב ששיתוף פעולה איתם זה בערך כמו שנשתף פעולה עם יפן. בטח יהיה משהו בתחום הים תיכוני או המוזיקה האתנית, ששומעים אותה גם שם. אני מכיר את האמירויות, הייתי שם. זה ילך לאט שם, כי אותם אמנים שמופיעים באמירויות מופיעים גם במדינות ערב אחרות, כמו לבנון ומצרים, ועד שלא יהיה שלום כללי יהיה קשה לעבוד.
"אבל שכל אחד יחשוב על האספמיה שלו. זה לא בלתי אפשרי, אבל יש הבדל בין לעשות סרט ישראלי באמירויות, לבין שיתוף פעולה בין אמנים. לא יקרה, זה נבדק בעבר. לא יקרה".
בראון אולי קצת קטן-אמונה, אבל גם לא כל כך מעודכן: שיתוף הפעולה בין מוזיקאי ישראלי לאמירתי כבר קרה. אלקנה מרציאנו וואליד אל-ג'אסים הקליטו את הדואט "אהלן ביכ" שצולם בישראל ודובאי. אחד הכותבים של השיר הוא דורון מדלי, שבשיחה איתו אומר ש"היוזמה לשיר הזה הגיעה דרך המנהל של אלקנה, גיל מסאמי, והקשר נוצר באמצעות אנשי עסקים".
לדעת מדלי, הכיוון הוא לערבב ביזנס ופלז'ר וקלצ'ר. "כל הקשרים עם האמירויות יהיו סביב נושא העסקים", הוא אומר. "אני עצמי מחובר לבנק הפועלים ומארגנים ועידת ישראל לעסקים באמירויות בתחילת דצמבר. זה אזור יותר עסקי מאשר תרבותי.
"במדינת ישראל יש אלפי זמרים, בעוד שבדובאי אין לך תרבות של אלפי זמרים מקומיים. היא יותר מתפקדת, לפי מה שאני רואה מרחוק, כלאס וגאס. זאת אומרת שאמנים מכל העולם הערבי יבואו לשם להופיע, ויש פחות נוכחות לתרבות מקומית עשירה. היא בטוח קיימת, אבל עד שאתה לא מגיע פיזית ומתחיל לחקור, קשה למצוא את זה. גם התרבות הערבית עצמה לא נמצאת כל כך ביוטיוב וספוטיפיי, כל החלונות האלה לעולם התרבותי פחות נמצאים שם".
"בדובאי אין לך תרבות של אלפי זמרים מקומיים. היא יותר מתפקדת, לפי מה שאני רואה מרחוק, כלאס וגאס. זאת אומרת שאמנים מכל העולם הערבי יבואו לשם להופיע, ויש פחות נוכחות לתרבות מקומית עשירה"
תחנת הרדיו "רוטנה" נמצאת שם והיא דומיננטית בעולם הערבי.
"הביזנס יושב שם בשמחה. 'רוטנה' זו תחנת רדיו מהגדולות בעולם הערבי, אבל זה לא אומר שהיא משמיעה זמרים מדובאי, היא משמיעה את כל הזמרים שהמקור שלהם הוא בלבנון או מצרים, שהם הכי מפורסמים בעולם הערבי ופועלים מפריז, צרפת או בלגיה. האנשים האלה לא חיים במדינות שלהם, אלא באירופה.
"גם ללייב ניישן, שזו חברת ההופעות הכי גדולה בעולם, יש נציגות באמירויות ויש לה נציגות ישראלית. מהטיולים שלי במזרח, כשראיתי שכל טיסות הקונקשן עוברות שם, הבנתי שזו תחנת מעבר חגיגית, ושהרבה מאוד דברים יכולים לקרות.
"אבל כשאתה מחפש את התרבות האותנטית זה לא דבר שאפשר לראות מרחוק, אלא דבר שצריך לחקור במקום עצמו. אין לך רשימת זמרים אדירה שמגיעה משם. מבחינה תרבותית יש לזמרים הישראלים המזרחיים הרבה מאוד עניין לשיתופי פעולה, זה בטוח".
מה חשבת כשראית את התמונות של עומר אדם מדובאי?
"הוא אהוב לבי, הוא אוהב להגשים חלומות. למי שלא יודע, הוא איש עסקים לכל דבר. אני מתאר לעצמי שהוא מברר את ענייני העסקים וגם את ענייני המוזיקה, לא דיברתי איתו מאז שהוא שם, אבל נראה לי שהוא גם מבין שיש יותר עסקים מאשר מוזיקה לעשות שם".
אתה חושב שזמרים ישראלים יופיעו באמירויות בקרוב?
"הישראלים רוצים שהכל יקרה בחודש הקרוב. צריך לקחת הרבה אוויר, לנשום, להבין איך אנחנו מתקשרים. לדעתי מי שיצליח לפתוח את השער, זה העולם העסקי. אפילו ששיתוף הפעולה התרבותי הראשון היה שלנו, לצערי אנחנו לא יכולים לגלגל אותו הלאה, בגלל המצב.
"אי אפשר לעשות מופע גדול כרגע, כך שזה נשאר משהו שקיים ביוטיוב ובכל הרשתות, ומבחינת דיווח השיר קיבל סיקור שהגיע ל-180 מדינות באירופה, ארה"ב והעולם הערבי. סוכנויות הידיעות, וגם אל ג'זירה ורוטנה דיווחו על זה, אבל בין הדיווח לבין זה שהשיר יהפוך ללהיט שם צריכים לעבור עוד כמה שלבים, שקשורים בהופעות חיות, ובינתיים אין.
"לכן הדואט שלנו יירשם כהיסטוריה, אבל ייקח זמן עד שנראה אותו בעיניים, זאת אומרת החלום הוא להגיע למצב שאלקנה וואליד באמת נפגשים, ואת זה עוד לא הצלחנו לעשות".
"הדואט שלנו יירשם כהיסטוריה, אבל ייקח זמן עד שנראה אותו בעיניים, זאת אומרת החלום הוא להגיע למצב שאלקנה וואליד באמת נפגשים, ואת זה עוד לא הצלחנו לעשות"
אתה חושב שההסכם הזה ייתן לגיטימציה לזמרים ישראלים לשיר יותר בערבית?
"יש זמרים ישראלים שפשוט מעולים בלשיר בערבית, כמו שרית חדד, אייל גולן, זהבה בן, ישי לוי, חיים משה – כולם יודעים לשיר בערבית. זה הבתים שלהם. לכולם יש פרויקטים כאלה. אני יכול לדבר על תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של תום כהן, שעושה הכי הרבה שיתופי פעולה עם העולם הערבי ומקדשת תרבות מזרחית-ערבית.
"זה קיים בישראל ומאוד מחפשים לשתף פעולה. סוף-סוף אפשר אולי יהיה לנסוע להופיע שם, ופשוט להביא את הניחוח הבינלאומי גם לקהל המקומי. צריך לצעוד בדרך ולהמציא חדש. עד שאי אפשר יהיה לטוס לשם ולהתחיל להיפגש עם אנשים, באמת שאין איך לעשות שום דבר".
אז זהו, שעכשיו כבר אפשר. ביום ראשון הקרוב תמריא לישראל טיסה מסחרית ראשונה מהאמירויות, ולפי סולי וולף, נשיא הקהילה היהודית באמירויות, היא מפוצצת, אבל יהיו עוד הרבה.
"כל כך הרבה דברים קורים", אומר וולף. "זה נראה כאילו כל ישראל רוצה לבוא לכאן וכולם מחכים שהטיסות יתחילו לפעול באופן סדיר. הטיסה הראשונה תצא מדובאי לתל אביב ביום ראשון, והם יאספו 120 נוסעים מנתב"ג לדובאי. הטיסה חזרה מלאה לגמרי.
"זה נראה כאילו כל ישראל רוצה לבוא לכאן וכולם מחכים שהטיסות יתחילו לפעול באופן סדיר. הטיסה הראשונה תצא מדובאי לתל אביב ביום ראשון, והם יאספו 120 נוסעים מנתב"ג לדובאי. הטיסה חזרה מלאה לגמרי"
"איתיחאד כבר טסה לישראל, אבל הנוסעים היו בעיקר אנשי ממשל, והפעם זו תהיה פליי דובאי. זה מדהים שהם מתכננים 28 טיסות בשבוע וזו רק ההתחלה. אם תסתכל על מחירי המלונות כאן, 90-100 דולר ללילה, במלונות 5 כוכבים, לא תקבל דבר כזה בשום מקום באירופה".
וולף מתנסח באנגלית והשיחה איתו היא בקו הסלולרי הרגיל ולא בוואטסאפ, שחסמה בדובאי את האפשרות לשיחות קוליות מחו"ל. לדבריו, זמרים ישראלים נוספים צפויים להגיע לאמירויות בקרוב, כולל אחד המפורסמים שבהם, אם כי בגלל הנסיבות הם לא יוכלו לקיים הופעות לקהל גדול.
"עומר אדם כאן, חיים ישראל היה כאן, אייל גולן יבוא בקרוב, ויש עוד כמה שרוצים לבוא. יש זמרים מקומיים שרוצים לשיר איתם דואטים. אדם מקבל הרבה הצעות, אבל לא יכול לחתום על חוזים בגלל הקורונה, אחרת הוא היה יכול לסגור תאריכים להופעות.
"יש הרבה עניין וזמרים מקומיים רוצים לעשות דואטים עם זמרים ישראלים. יש הזדמנויות לא רק לזמרים, אלא גם לציירים, רקדנים ואמני פולקלור. לי נראה שיהיו גם חילופי סטודנטים בין אוניברסיטת זאייד לאוניברסיטת בר אילן, והטכניון בחיפה. זה היה על השולחן הרבה זמן, והשאלה היתה רק מתי זה יקרה".
אם הוא לא יכול להופיע, זה אומר שעומר אדם בודק שם הזדמנויות עסקיות?
"אני מאמין שכן, אבל לא יכול לדבר בשמו. זה מקום מאוד אטרקטיבי לעשות בו עסקים, כי בייחוד בנדל"ן המחירים מאוד נמוכים, ואפשר לקנות דירת 3 חדרים קרובה לחוף הים בסכום ששקול ל-1.5 מיליון שקל. המרחק בין דובאי לישראל הוא רק 3 שעות טיסה, אז אני בטוח שהרבה ישראלים יבואו לחופשות כאן במקום ליוון ולטורקיה.
"עומר אדם כאן, חיים ישראל היה כאן, אייל גולן יבוא בקרוב, ויש עוד כמה שרוצים לבוא. יש זמרים מקומיים שרוצים לשיר איתם דואטים. אדם מקבל הרבה הצעות, אבל לא יכול לחתום על חוזים בגלל הקורונה"
"אנחנו בונים קהילה חדשה, ויש הרבה דברים לעשות. יהודים מכל העולם רוצים להשתקע כאן, בייחוד מצרפת, כי האמירויות היא אחת המדינות הבטוחות בעולם. דיברתי בשבת בבית הכנסת עם משפחות מצרפת שזה הביקור הראשון שלהם בדובאי, וכבר החליטו על מעבר לכאן. בפריז הם חוששים לשלוח את הילדים לבית ספר, ופה לא רק שאפשר לחבוש כיפה ברחוב, אלא שאנשים מסתובבים עם שטריימל וגרביים לבנות".
פתחתי חברה בדובאי
האופטימיות של וולף לגבי האופק החיובי של שיתוף פעולה תרבותי בין האמירויות לישראל, מהדהדת גם בצד הישראלי. בעבר היו כאן כאלה שחששו שטול כרם תכבוש את ישראל, וכרגע נראה שדווקא ישראל מחשבת את הדרך לכבוש את דובאי – והסכם הנורמליזציה אכן פותח פתח לשיתוף פעולה תרבותי.
כך, למשל, בית הספר לקולנוע סם שפיגל כבר סגר על שיתוף פעולה עם האמירויות, וגם במוזיאון העיצוב חולון כבר מחכים לסטודנטים שיגיעו משם לכאן. האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ומוסדות אחרים צפויים ללכת באותה הדרך.
כאמור, המוזיקה היא גשר טבעי ומיידי יותר, ואחד האנשים שפועלים בכיוון הזה הוא המוזיקאי והדיג'יי רם (רמזי) מזרחי.
הוא התבגר לתוך הרנסנס של התרבות הערבית בקרב הדור הצעיר בישראל. בן 35, גדל בנחלאות ליד השוק בירושלים, בבית עם זיקה לתרבות הערבית. סבתו עלתה לישראל מחאלב, וכשהיא נפטרה לפני 6 שנים, הוא השיק ליין של אירועי מוזיקה ערבית. ביום חמישי האחרון תיקלט מהמזקקה בירושלים, בסט ששודר ברשת.
הפנייה אליו בהקשר להסכם עם האמירויות היא התפרצות לדלת פתוחה.
"במקרה החל מלפני שעה אני רשום כחברה מוכרת באבו דאבי".
אתה צוחק עלי.
"אני לא צוחק. אנחנו פועלים מהר. אפילו עשיתי זום עם החבר'ה שנמצאים שם, ורשמו את זה. הנושא קרוב לליבי, אנחנו מנסים לפעול בזריזות ולעשות את זה, אני ביחד עם אמנים מפה ומשם.
"יש לי חברים מדובאי כבר כמה שנים. נפגשנו בפסטיבלים וכנסים של שלום, כמו Muslim Jewish Conference. זה קורה כבר 13 שנה כל פעם בעיר אחרת – וינה, פריז, מרוקו. ככה שכבר בדצמבר בשנה שעברה ידעתי שבעוד שנה יפתחו את הטיסות".
לדבריו, השלום התרבותי עם האמירויות מתלבש יפה על מגמה שכבר קיימת בישראל. הוא מגדיר את עצמו יהודי-ערבי, (להבדיל ממזרחי), ומעריך שאלה שיפרצו את הדרך לאמירויות לא יהיו זמרי הפופ המזרחי, אלא דווקא אלה שחזרו למוזיקה הערבית ממש.
"בבית שלי דיברו ערבית. אמנם אנחנו משפחה דתית, אבל התרבות היתה מאוד ערבית בשפה, באוכל ובמוזיקה, אז גדלתי בבית ערבי-יהודי. בישראל יש בשנים האחרונות מהפיכה תרבותית שהתחילה מהפופ המזרחי, והיום הרבה יותר אנשים שרים בשפת האם של הסבתא שלהם, כמו awa, בינתאלפאנק, דודו טסה, ריטה, לירז צ'רכי, מארק אליהו שעשה מוזיקה לטהרן, וזוכה להצלחה גדולה בטורקיה, איראן ואזרבייג'ן. מדובאי כבר פנו אליו.
"השלב הראשון לא יהיה פופ מזרחי ולא ערבי פלסטיני, אלא האנשים שעושים מוזיקה בשפה של הסבתא שלהם. יותר סביר ש-awa יגיעו לאבו-דאבי מאשר ליאור נרקיס, למרות שעומר אדם כבר שם.
"החבר'ה האמירתים, שהם אזרחי דובאי ואבו דאבי, הם האלפיון העליון בדרך כלל. אז יש המון הופעות שפתוחות לקהל ויש המון הופעות ששייח' מזמין אותך להופיע בבית הפרטי שלו מול 30 איש. יכול להיות שיש איזה שייח' שמאוד אוהב את שרית חדד (ויזמין אותה), כי הוא שמע אותה שרה בערבית אום כולתום.
"השלב הראשון לא יהיה פופ מזרחי ולא ערבי פלסטיני, אלא האנשים שעושים מוזיקה בשפה של הסבתא שלהם. יותר סביר ש-awa יגיעו לאבו-דאבי מאשר ליאור נרקיס"
"יש גם הרבה אירועי חברה שמוציאים הרבה כסף, למשל חברות מכוניות שמאוד חזקות בדובאי בתרבות. הדובאי קלצ'ר ואבו דאבי קלצ'ר ופסטיבלי התרבות הגדולים הם בחסות מותגי מכוניות, והם מאוד מעוניינים באירועי תרבות. גם בפרסומת לאאודי יש זמר מפורסם משם, אז יש הרבה עניין של ספונסרים".
מזרחי פועל בשיתוף גם עם מוזיקאים פלסטינים. הוא מדגיש שהוא מבין היטב את הבעיה שלהם עם ההסכם, אך מביע תקווה שבכל זאת בטווח הארוך, נירמול היחסים עם השכנים הרחוקים יוביל גם לשלום עם השכנים הקרובים.
הוא מזהה במוזיקה הפלסטינית והערבית הרבה ניגונים שדומים או זהים לפיוטים ששמע בבית הכנסת. בהקשר לאפשרות של מוזיקאים מישראל לעשות את זה באמירויות, הוא מזכיר גם שמות של ישראלים שלמדו את המוזיקה הערבית דווקא מהבדואים בסיני.
"יחפשו כמה שיותר חיבורים למקומות שאנחנו דומים בהם. המוזיקה באמירויות היא חליג'ית, זה דומה למה שבדואים שרים בסיני, 5 אקורדים שחוזרים על עצמם ו-3 גברים שיושבים ועושים את המנטרה. יש ישראלים שעושים מוזיקה כזאת כמו רחלה, שמדברת ערבית ושרה מוזיקה חליג'ית שאותה למדה בסיני. היא מצליחה מאוד בעולם הערבי ופה היא כמעט אנונימית.
"גם גיא כהן עושה מוזיקה חליג'ית כבר הרבה זמן כי המשפחה שלו היתה נוסעת כל שנה לסיני, ובתור ילד הוא למד שם בתור לדבר ערבית ולנגן על עוד. הוא אסף הרבה מוזיקה כזו, וכבר פנו אליו מסודאן ומאבו דאבי.
"בירושלים פועלת גם קבוצת התחריר, שמורכבת מנגנים יהודים בלבד ששרים בערבית. גם תום כהן ותזמורת ירושלים עשו ביצועים למוזיקה ערבית קלאסית, ויש את פירקאת אל נור ששרה שירי עם קלאסיים, וגם לה היה ביצוע של שיר חליג'י. אז אולי החיבורים הראשונים יהיו הישראלים שעושים את הפולקלור האמירוייתי. זה כמו שאני אביא מישהו מהאמירויות שישיר שושנה דמארי או אריק איינשטיין".
גם חגי אוזן, מנהל המחלקה הים תיכונית ב-NMC, מפנה את מבטו מזרחה. הוא חושב שיש כאן הזדמנות לקפיצת מדרגה עבור מוזיקאים מישראל.
"האמירויות מדינה עשירה ומאוד משפיעה מבחינה מוזיקלית. משם יוצאת הבשורה העדכנית העכשווית לגבי המוזיקה הערבית. אז כן, מכינים מזוודות. ממש. זאת האווירה הכללית, וזאת התחושה. בניגוד לשלום עם מצרים וירדן, שזה שלום בטחוני קר ויבש, בקטע הזה של ההסכם הנוכחי נראה שהמערכת מתכוננת לאפשרות של כניסה שלנו אליהם ושלהם אלינו. יש אופטימיות".
לדבריו, החיבור יהיה טבעי, ולדעתו יש כאן הזדמנות גם לזמרי הפופ המזרחי. בעבר היו שירי שלום ששילבו ערבית, אבל הוא מזהה אותם כזיוף, בעוד שהפעם זה הדבר האמיתי.
"ההסכם אמור לתת לגיטימציה לשיר בערבית, אבל בלי קשר, בשנים האחרונות יש יותר ויותר ניסיונות לחיבור עם המוזיקה הערבית והשפה. זה קורה. אני עצמי חתום על כמה וכמה מהלכים כאלה. ניהלתי את נסרין קדרי וכתבתי לה שירים כמו אלבי מעאכ ובנדיכ וחייאתי שמערבבים את שתי השפות וזכו להצלחה גדולה מאוד. או הדואט של נסרין עם עברי לידר, מהכפר אל הככר, שגם הוא חצי בערבית. אז ככה שלפני השלום זה כבר קורה".
"כשהיה הסכם שלום עם מצרים יצא השיר סלאם עליכום בוא נאמר שלום. זה היה מאוד מאוד, נקרא לזה אשכנזי באיזשהו מקום, כי למוזיקה הזו אין באמת מה למכור למצרים. זה מאוד קלישאתי להגיד אחלה ולשחק אותה כאילו אתה ערבי פתאום. פה מדובר במשהו יותר עמוק, דיאלוג תרבותי אמיתי שלנו יש למכור להם ולהם יש למכור לנו.
"הם יצואנים גדולים של מוזיקה. יש שם את תחנת מוזיקה הגדולה ביותר בעולם הערבי, רוטנה, שפועלת במפרץ, ובערב הסעודית. המוזיקה החליג'ית היא המוזיקה העכשווית הפופולרית בעולם הערבי. המון שירים שהם להיטים שם מצליחים גם אצלנו במוזיקה הכביכול מזרחית, וזמרים מופיעים איתם פה בחפלות ובאירועים.
"רק לאחרונה החתמתי זמרת בשם גיידה, דרוזית מהגולן שקיבלה עכשיו תעודת זהות ישראלית. הוצאנו לה שיר שנקרא המזרח התיכון, שזו הגרסה הערבית לשיר באותו שם של עברי לידר. זה יצא בקרוב ויש קריצה מובהקת לעולם הערבי. זה קורה, ומבחינת הניסיון אני בתמונה הזו, ממש. יש לנו דיאלוג תרבותי אמיתי ולא ניסיון לתפוס טרמפ, זה באמת אותה שפה, תרבות.
גם בעבר זמרים ישראלים כבר הופיעו במרוקו ואחד מהם אמר לי עכשיו שהוא זוכה להשמעות רבות במצרים ולבנון.
"נכון שהמון זמרים הופיעו במרוקו בעבר, כמו קובי פרץ, עומר אדם, מייק קרוצ'י, זהבה בן, רשימה ארוכה. אבל הפעם המטרה היא משהו יותר עמוק. השלום הזה נראה אחרת. אני מכיר את האגדות האלה על הצלחה של זמרים בעולם הערבי. זה לא נכון נקודתית. השיר רקדי של ישי לוי זכה לגרסה ערבית והצליח יחסית.
"אבל מצד שני עד היום, זמר ישראלי ערבי בשם איאד תנוס, שגר בנצרת ויש לו להיט גדול בעולם הערבי, לא ממש מספר על הזהות הישראלית שלו. זה עד כדי כך מתוח. יש לו שיר בקליפ שמי שמזהה יקלוט את נתב"ג, אבל לא תראה אפילו שלט אחד קטן בעברית. כלום. כי הוא רצה לטשטש.
"נכון שהמון זמרים הופיעו במרוקו בעבר, כמו קובי פרץ, עומר אדם, מייק קרוצ'י, זהבה בן, רשימה ארוכה. אבל הפעם המטרה היא משהו יותר עמוק. השלום הזה נראה אחרת"
"היחסים עם העולם הערבי מתוחים. ברגע שכל זה יהיה ביחד, הסכמים עם חמש-שש מדינות, אז העוינות תרד ולא תהיה בעיה לומר אני ישראלי. זו אופטימיות שלא הייתי שרוי בה לפני חצי שנה, אבל זה אפקט דומינו כזה, שאתה רואה שכל החומה הערבית הבצורה נופלת. אני בעמדה פרקטית ובלי קשר לעניין הפוליטי אנחנו כן קולטים כאן אווירה אחרת, שזה קורה. אנחנו רוב הזמן ציניים ויכולים להיות גם רציניים".
מה חשבת כשראית את התמונות של עומר אדם מדובאי?
"ראיתי את התמונות של עומר אדם וזה לא הפתיע אותי. זה קטע כזה שדומה לחיזורים של שנים בין בני זוג, עד שאומרים אוקיי, מתי כבר תהיה חתונה? מחכים לזה ויש תכניות פעולה. לא היה לנו את זה בשלום עם מצרים ובשלום עם ירדן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם