אילוסטרציה: משתתפים בכנס הבינלאומי השנתי של BBYO בבולטימור, מרילנד, 15 בפברואר 2016 (צילום: Mike Kandel Photography)
Mike Kandel Photography

אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון, ואסור שזה יקרה שוב

מאמר על השפלת נשים, "גבריות רעילה" ולחץ מיני במחנות קיץ יהודיים בארה"ב, פתח תיבת פנדורה ● אחרי שנחשף כי נערות מדורגות שם לפי ביצועים מיניים, וכי שירים סקסיסטיים הם חלק מההווי, אנשי חינוך נרתמו למיגור התופעה ● בשיחה עם זמן ישראל, מחברות המאמר הצעירות אומרות: "את לא בהכרח מבינה בזמן אמת שזה לא צריך להיות כך. את חושבת שמשהו לא בסדר איתך, כי את לא רוצה להצטרף"

שש נשים צעירות יוצאות בקריאה להיאבק ב"בהיפר-המיניות, בגבריות הרעילה, במיזוגניה ובלחץ המיני" בקבוצת הנוער היהודיות בארצות הברית. "זה סוד גלוי שרבות מהאינטראקציות החברתיות, ורבים מהמנהגים האלה שכבר הפכו לשגרה, ואף זוכים להלל בתוך קבוצות הנוער, מתקיימים למרות העידן שמקיף אותנו, עידן ה-#MeToo", הן כתבו במאמר מדובר שפורסם באתר eJewish Philanthropy.

שש הנשים אומרות שהחליטו לפרסם את מחשבותיהן אחרי שנפגשו בסדנת הכתיבה Rising Voices בשנים 2019-2020, של ארכיון הנשים היהודיות.

הן אומרות שנמאס להן שהתנהגות כזאת זוכה לזלזול (בנוסח "נערים יהיו נערים"), אבל יותר מכך – הן מקוות להוביל שינוי. "אנחנו רוצות כנות רבה יותר ממנהיגות קבוצות הנוער. התרבות ההיפר-מינית במפגשים ובמחנות הקיץ היא לא עניין חדש. כולם יודעים שזה ככה, והמנהיגות צריכה לקחת אחריות", אומרת לי ליסה גולדשטיין, סטודנטית בשנה ראשונה באוניברסיטת ברנדייס, שהשתתפה במחנות הקיץ ובמסעות שארגנה תנועת הנוער NFTY של התנועה הרפורמית.

"אנחנו רוצות כנות רבה יותר ממנהיגות קבוצות הנוער. התרבות ההיפר-מינית במחנות הקיץ היא לא עניין חדש. כולם יודעים שזה ככה, והמנהיגות צריכה לקחת אחריות"

חמש משש המחברות של המאמר דיברו איתי בזום על החוויות שלהן בקבוצות רפורמיות, פרוגרסיביות, שמרניות ופלורליסטיות. הן שיתפו גם את עמדותיהן בנוגע לשינויים המקיפים שהן מצפות ממנהיגות קבוצות הנוער להוביל.

בתור התחלה, הן רוצות לבצע סקר מקיף ואנונימי בקרב חברות וחברים לשעבר בקבוצות הנוער, ולראות מי מהם בחר לפרוש, שיחות כנות עם בנות ובני נוער ועם מחנכים בוגרים לפני אירועים, וכנסים שמציעים הדרכה משמעותית סביב נושא ההסכמה והאופן שבו "משחקי סטוצים" (hookup) עשויים לפגוע בה. בנוסף, הן רוצות להיות עדות ליצירתה של עמדה לאומית שמוקדשת לדיון במגדר, מין, מערכות יחסים והסכמה בקבוצות הנוער, כמו גם סדנאות שעוסקות בכך.

נערות ונערים בתוכנית המנהיגות של BBYO (צילום: באדיבותם)
נערות ונערים בתוכנית המנהיגות של BBYO (צילום: באדיבותם)

לשמחתן הרבה, קריאתן נענתה. גארי לוין, סמנכ"ל בכיר להשפעה קהילתית בארגון BBYO (לשעבר ארגון הנוער בני ברית), שאינו מזדהה עם זרם דתי מסוים, אומר שהוא גאה בהחלטה של הנשים הצעירות האלה לעמוד על שלהן.

לוין אומר לי כי "היה לי מנעד תגובות רחב כשקראתי את המכתב. אני גאה שהן הרימו את קולן. זו החוויה האישית שלהן, והיא תקפה לחלוטין. אנו יוצרים סביבה בטוחה לכל הנערות והנערים שלנו, ומנסים לעודד מערכות יחסים בריאות".

לוין נפגש איתן (מרחוק) אחרי פרסום המאמר. אריאל הנדל, מנהל ההכלה של BBYO, הצטרף אליו לשיחה. על אף שלוין לא היה עד לדברים המתוארים במאמר, הוא "בהחלט שמע על תקריות ברוח הדברים", ולדבריו "הן לא היו יוצאות דופן".

גארי לוין, סמנכ"ל בכיר להשפעה קהילתית, BBYO (צילום: באדיבותו)
גארי לוין, סמנכ"ל בכיר, BBYO (צילום: באדיבותו)

חלק מההתנהגויות המתוארות במאמר כוללות "התחככות על רחבת הריקודים", "שירי זימה שמטרתם להביך נערות", מערכת ניקוד מטרידה, "שמייחסת ציונים לסטוצים מסוימים, על סמך מעמדם החברתי של המשתתפים" ומונטאז' בטיק-טוק שמציג תמונות של נערות ונערים שמתנשקים, בלי הסכמת המצולמים.

מדלין קנפילד, 18, סטודנטית שנה א' באוניברסיטת בראון, אומרת שהיא זוכרת ששמעה את הילדים קוראים בקול "שירי עידוד" באירועים של BBYO, שירים שגרמו לה להירתע.

"אלה היו שירים מאוד מלחיצים, היפר-גבריים ורעילים. הם איומים. לבנות היו שירים שהגדירו את עצמן במונחים של סקס וסיפוק בנים, והבנים חגגו את הרפתקאות הזימה שלהם", אומרת קנפילד לזמן ישראל.

לדוגמה, אחד משירי העידוד כלל את המילים "אנחנו על סירה, אנחנו לא נטבע, אנחנו תמיד צפות/ אנחנו הכי טובות, אין פה אחרות/ תראה את החזה שלה, טוב יותר מאמא ש'ך!/ אנחנו ילדות קטנות ויפות, אנחנו גאווה/ רד על הברכיים ותן את זה חזק!". קנפילד, שהייתה אז בת 15, מעולם לא סיפרה לאיש איך הרגישה.

אחד משירי העידוד כלל את המילים: "אנו הכי טובות, אין פה אחרות/ תראה את החזה שלה, טוב יותר מאמא ש'ך!/ אנו ילדות קטנות ויפות, אנחנו גאווה/ רד על הברכיים ותן את זה חזק!"

רק כאשר השתתפה בסדנת הכתיבה Rising Voices, כמה שנים מאוחר יותר, הבינה שהיא לא היחידה שחשה אכזבה והתפכחות. "כשאת בתוך זה, קשה לחמוק מהתרבות המינית שדוחפים לך. יש ציפייה ליישר קו. השירים, קריאות העידוד, מי לובשת מה לאיזה אירוע", מספרת קנפילד. "רק עד שהתרחקתי יחסית מכל זה, הבנתי שטעיתי. את לא בהכרח מבינה בזמן אמת שזה לא צריך להיות ככה. את חושבת שמשהו לא בסדר איתך, כי את לא רוצה להצטרף".

פלטשר בלוק, נשיא הדירקטוריון של NFTY צפון אמריקה לשנים 2020-2021 (צילום: באדיבותו)
פלטשר בלוק, נשיא הדירקטוריון של NFTY צפון אמריקה לשנים 2020-2021 (צילום: באדיבותו)

אחרי שנשיא NFTY צפון אמריקה לשנים 2020-2021, פלטשר בלוק, 19, קרא את המאמר, הוא פנה אל הכותבות. לדבריו, "הרושם הראשוני שלי מהמאמר הוא שזה לא בסדר. זה לא בסדר אפילו אם אדם אחד הרגיש ככה במחנה או מפגש. הסכמה היא אלמנט בסיסי, והמאמר הציף בפנינו את ההבנה שתמיד אפשר להשתפר".

על אף שפלטשר אומר שמעולם לא חווה תחושה של חוסר נוחות, אווירה רעילה או לחץ חברתי מיני מהסוג שמתארות הכותבות, הוא בהחלט מזהה חלק מההיבטים שהן מתארות. אחרי שקרא את המאמר, בלוק פנה לחלק מהמחברות כדי לדון בשיפור התרבות, בנוסף למספר מהלכים שהתקיימו לפני מספר שנים. למשל, "ברית קהילה", קוד ההתנהגות של NFTY, הוא מחויבות מתמשכת בקרב המשתתפים. בשנת 2018 התווסף אליו מקטע שמתייחס להסכמה.

צעדים מוחשיים נוספים שמובילים מנהיגי הנוער של NFTY כוללים דיאלוג עם מומחים לנוער של ועדת ההכלה של הארגון, כדי לבדוק איך הקהילה פועלת ומתייחסת לחבריה, תוך ניסיון להוביל שינוי תרבותי עמוק יותר.

נערות ונערים בתוכנית המנהיגות של BBYO (צילום: באדיבותם)
נערות ונערים בתוכנית המנהיגות של BBYO (צילום: באדיבותם)

המאמר ב-eJewish Philanthropy הוביל גם לתגובות שליליות. אחד הטוקבקיסטים כינה אותו כ"כתב אישום חזק, חסר הוכחות ודוחה, עבור נערים רבים שנתפסים כאשמים ותוקפניים עוד לפני שהם נכנסים לחדר".

עבור אחת המחברות, ליילה פק, השינוי הזה היה צריך לקרות מזמן. "מה שקורה במפגשים האלה הוא לא אירועים מבודדים. זה לא קורה רק באזור אחד, בקבוצת נוער אחת", אומרת פק, עכשיו תלמידת י"ב מצפון קרוליינה.

במובנים רבים, מה שמתרחש במחנות של קבוצות הנוער משקף בעיה לאומית רחבה יותר באמריקה, לפי דוח של בית הספר לחינוך באוניברסיטת הרווארד, שפורסם ב-2017. "הדיבור: איך מבוגרים יכולים לקדם מערכות יחסים בריאות בקרב צעירים ולמנוע מיזוגניה והטרדה מינית".

אחת המחברות של המאמר, ליילה פק, תלמידת י"ב בבית הספר בשרלוט קאנטרי (צילום: באדיבותה)
אחת ממחברות המאמר, ליילה פק (צילום: באדיבותה)

רוב הצעירים לא הכירו בכך שסוגים מסוימים של השפלה וציות מבוסס מגדר הם בעיות כלל חברתיות, לפי המחקר. לפחות 87% מהנשים הצעירות דיווחו שחוו לפחות אחד מהבאים בחייהן: 55% הוטרדו מילולית ברחוב, 41% מדווחות שאדם זר נגע בהן ללא רשותן, 47% הותקפו על ידי גבר במילים מיניות כמו "שרמוטה", "כלבה" או "זונה", ו-42% מדווחות שאישה העליבה אותן במילים מיניות.

"צריך הרבה אומץ כדי לבוא ולדבר על בעיה שאת רואה בקהילה שלך. אנו חייבות לפעול כך שאנשים ירגישו בטוחים ונינוחים מספיק לשתף את החוויות שלהם", אומרת אריאלה נקריץ, מנהלת בכירה לתוכניות מניעה ב-JWI (ארגון הנשים היהודיות הבינלאומי). JWI עובד עם כמה ארגונים יהודיים. התוכניות מכשירות סטודנטים לאתגר את הנורמות המגדריות הפוגעניות, לבקש הסכמה, להיות צופים פעילים, לתמוך בניצולים, להפסיק עם האשמת הקורבן, לזהות מערכות יחסים פוגעניות, לשמש מודל חיובי לחיקוי ולבנות תרבות מכבדת.

 55% מהצעירות סיפרו כי הוטרדו מילולית ברחוב. 41% מדווחות שאדם זר נגע בהן ללא רשותן. 47% הותקפו על ידי גבר במילים מיניות כמו "שרמוטה", "כלבה" או "זונה"

"אנו לא מחפשות תשובות של 'אוקיי, בסדר', או 'אוקיי, מחר'", אומרת נקריץ על שאלת ההסכמה. "אנו רוצות 'כן' מתלהב. כל דבר מתחת לזה לא נחשב להסכמה. אנו רוצות שצעירים ירגישו שהם במקום נוח ובטוח מספיק לבטא את עצמם".

אחת המחברות של המאמר, דליה שושן, תלמידת י"ב בבית הספר היהודי קהילה (צילום: באדיבותה)
אחת ממחברות המאמר, דליה שושן (צילום: באדיבותה)

BBYO, בתמיכת JWI, פותח שתי סדנאות חדשות, "כן וידיעה" ו"לבחור בכבוד", ואלה מוצעות ל-531 הסניפים באמריקה. קבוצות הנוער מתכננות לקדם את התוכניות האלה, שהיו בפיתוח עוד לפני המאמר, מכל הזוויות, כדי לוודא שהנערות והנערים, היועצים והסגל מכירים אותן ומעודדים את ההשתתפות בהן.  "אנחנו רוצים שכל הנערות והנערים שלנו יהיו בריאים ובטוחים, מבחינה נפשית ורגשית. המחנות האלה נועדו לקדם קשרים בריאים", אומר לוין.

דליה שושן, אחת המחברות של המאמר, ותלמידת י"ב בבית הספר היהודי קהילה ביוסטון, אומרת שהיא מקווה שהמאמר יעודד שיח עמוק יותר סביב נושא ההסכמה והלחץ החברתי. לדבריה, "אנחנו לא רוצות רק להאיר את הבעיות, אנו רוצות לשנות את התרבות. אנו רוצות לאתגר את הנורמות המגדריות האלה ואת הרעיון ש'נערים יהיו נערים'. מה שאנחנו באמת מנסות לעשות זה ללמד התנהגות חיובית בנוגע להסכמה ולכבוד, ולהפוך את זה לחלק מהחוויה היהודית".

"אנחנו לא רוצות רק להאיר את הבעיות, אנו רוצות לשנות את התרבות. אנו רוצות לאתגר את הנורמות המגדריות האלה ואת הרעיון ש'נערים יהיו נערים'"

עוד 1,190 מילים
סגירה