ספרו של ארננדו דה-סוטה: "תעלומת הקפיטליזם, מדוע השוק החופשי מצליח במערב ונכשל בכל מקום אחר" (סדרת שיבולת, הוצאת סלע מאיר, 2022) הוא ספר דחוס במידע החוזר על עצמו, ולא הצלחתי לצלוח את כולו.

בספר הגדוש הזה יש כמה עקרונות החוזרים בכתיבה ובטבלאות. אחד מהם הוא: "בכוונתי להוכיח בספר זה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם להנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון" (עמ' 12).

לא צלחתי את כל הספר הגדוש הזה, שאחד מעקרונותיו הוא: "בכוונתי להוכיח בספר זה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם להנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון"

כשמדובר על החזקת משאבים, לשיטתו:

"הם מחזיקים במשאבים הללו בדרכים לקויות: בתים שבנויים על אדמות שזכויות הבעלות עליהן אינן רשומות כהלכה, עסקים קטנים עם אחריות משפטית לא מוגדרת, מפעלים היושבים במקומות הנסתרים מעיניהם של בעלי הון ומשקיעים" (עמ' 14).

וכאן מובא העיקרון העיקרי של הספר:

"התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון. יש להם בתים אך לא הוכחת בעלות; יבול, אך לא שטרי מכר; עסקים, אך לא רישומי חברות" (עמ' 15).

בהמשך מבהיר המחבר ש"הספר הזה הוא ניסיון מחודש לתור אחר מקור ההון כדי להסביר כיצד ניתן לתקן את הכשלים הכלכליים של מדינות עניות" (עמ' 17).

עטיפת הספר "סודות הקפיטליזם"

לגבי תהליך המעבר מהכפר לעיר והקושי הכרוך בכך, מביא המחבר דוגמאות רבות. אחת מהן עוסקת במתפרה, שצוות המחקר והמחבר הקימו בפאתי לימה ליצירת עסק חדש וחוקי. לצורך קבלת האישורים עמל הצוות שש שעות ביום, במשך 289 ימים (!) רק כדי לרשום את העסק.

כעבור מספר עמודים מופיע הרישום בתרשימים, באותיות קטנות ובצורה לא ברורה.

בין הון פעיל להון מת יש לטענתו פער משמעותי: "לפי החישובים שלנו, השווי הכולל של הנדל"ן המוחזק בידי העניים בעולם השלישי ובמדינות קומוניסטיות לשעבר, ללא רישום חוקי של בעלות, הוא לפחות 9.3 טרליון דולר" (עמ' 41).

ההון המת הזה נובע מכך שקיומם של נכסים דורש רשימות ושטרי בעלות שמספקות מערכות הקניין הרשמיות. "קשה ביותר לנייד בשוק נכס, שההיבטים הכלכליים והחברתיים שלו אינם מקובעים במערכת קניין רשמית" (עמ' 52). זהו המשפט החוזר והנשנה בספר.

"התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון"

גם הפירוט הבא, כלהלן, חוזר בספר:

"הון נולד באמצעות ייצוג בכתב בשטר בעלות, בנייר ערך, בחוזה וברישומים אחרים מהסוג הזה של התכונות הכלכליות המועילות ביותר ביחס לנכס, בשונה מההיבטים של הנכס המרשימים יותר מבחינה חזותית. […] הקניין אינו הבית עצמו אלא מושג כלכלי ביחס לבית, שמוטמע בתוך ייצוג חוקי. משמעות הדבר היא שייצוג רשמי של הקניין הוא נפרד מהנכס שהוא מייצג" (עמ' 55).

במילים אחרות: "בהפכו בעלי אינטרסים ביחס לרכוש לבעלי אחריות, הקניין הרשמי ברא אנשים פרטיים מתוך ההמון (עמ' 59). זאת ועוד: "באמצעות הפיכת הנכסים לנזילים, על ידי קישור בין בעלים לנכסים, בין נכסים לכתובות ובין בעלות לאכיפה, ובעזרת הנגשת המידע על ההיסטוריה של הנכסים והבעלים, מערכות קניין רשמיות הפכו את תושבי המערב לרשת של שחקנים עסקיים שאפשר לזהות כל אחד מהם ולהטיל עליו אחריות אישית" (עמ' 63).

מול נתונים אלו עומדת כלכלת העולם השלישי, ובאוקראינה למשל מחצית הכלכלה השחורה היא 50% מהתמ"ג.

דה סוטה חוזר ומפרט את המידע המשקף את תובנותיו הכלכליות הניתנות לסיכום קצר, אך עושה זאת בהרחבה, שוב ושוב. למשל:

"נסעתי פעמים רבות למדינות מתקדמות כדי לברר כיצד המומחים לזכויות קניין במדינות אלו מציעים לשלב נכסים חוץ חוקיים במדינה מסוימת לתוך מערכת אחת של קניין חוקי. עכשיו, כשמאחוריי 13 שנים ואלפי קילומטרים, ובשיער מעט יותר אפור, אני יכול לומר שבדקתי כמעט בכל ארגון במדינות המתקדמות שעוסק בזכויות קניין – החל מחבריי בלשכת רישום מקרקעין של בריטניה ובלשכת רישום המקרקעין של אלסקה ועד למקבילה שלהן ביפן. אף לא לאחד מהם הייתה תשובה" (עמ' 109).

המשפט הזה חוזר בספר: "הקניין אינו הבית עצמו אלא מושג כלכלי ביחס לבית, שמוטמע בתוך ייצוג חוקי. משמעות הדבר היא שייצוג רשמי של הקניין – נפרד מהנכס שהוא מייצג"

המחבר מקדיש פרק לארצות הברית ביחס לקניין הלא חוקי ומקדיש לכך יריעה לא מעטה, אבל ספק אם היא תעניין את הקורא, זה שלא עוסק בהיבטים המשפטיים של הקניין.

כך למשל גם לגבי שני התרשימים אודות תהליך ההיוון: "התנועה מכיוון הון מת  לכיוון הון חי", הנכתבים כמו שאר התרשימים באותיות קטנות ונותנים מידע קשה לקריאת יודעי דבר. בעמוד 185 נשברתי ולא המשכתי עוד. אולי הספר נועד לאנשי סוד מקצועיים אך לא לקהל הרחב, גם זה האינטלגנטי.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

כמי שרואים את עצמם בני העולם המערבי, נראה לנו שיצירות התרבות שלו כגון ספרות בלשית וקולנוע, הם חלק מההשכלה התרבותית, החברתית וההיסטורית שלנו ושל ילדינו, ומובן שהם חלק מחיינו היום.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל של ארתור קונן דויל. אחריו רכשנו גם את כל שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח ואין טובה מדמותו של שרלוק הולמס להתחיל בקריאת ספרי מתח.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל. אחריו רכשנו גם את שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח, ואין טובה מדמותו כדי להתחיל

הידעתם כי בין השנים 1931-1887 (השנה בה נפטר) הסופר קונן דויל הוציא לאור 56 ספרים וסיפורים על דמותו של שרלוק הולמס? הידעתם שכלבם של בני בסקרוויל עובד 6 פעמים לאורך ההיסטוריה הקולנועית משנת 1921 ועד 2002? והוא לא היחיד, לסיפורי שרלוק הולמס נוספים היו עיבודים קולנועיים. הידעתם שסימני ההיכר הידועים ביותר של הולמס: כובע הציידים, המקטרת והביטוי Elementary, My Dear Watson הם בכלל תוצאה של עיבוד קולנועי?

דמותם של זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם לתסריטים וספרים של יוצרים אחרים. אבל לא פחות מכך מעניין לגלות כי דמותם היוותה השראה גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני הקמת המדינה וכי לשרלוק הולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית.

עטיפת תרגום של שרלוק הולמס

כדי להבין כיצד מתחברת מדינת ישראל במזרח התיכון לעולם התרבותי המערבי צריך לחזור לתקופת המנדט, התקופה בה צמח הישוב העברי בתקופת המנדט בפלשתינה-א"י, שראה עצמו חלק מן העולם המערבי. העולים, שרובם המכריע הגיעו מאירופה, ראו עצמם חלק מתרבות זו או שאפו להיות חלק ממנה.

היות שכך, סממני התרבות האירופו-אמריקאית היו חלק מרכזי מעולמם. למשל בתחום האופנה שלטו מכנסיים לנשים, חליפות לגברים, כובעים רחבי תיתורה לנשים, עיצוב השיער והשמירה על מאפייני מראה אירופאים. כל אלו, למרות החום המקומי הכבד.

כך גם בגזרת הבילוי והפנאי, הריקודים הסלוניים היו לבילוי מרכזי לצעירים ומבוגרים בערים. עשרות מועדוני ריקוד ובתי ספר לריקודים סלונים היו בתל-אביב, חיפה וירושלים.

זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם ליוצרים אחרים, ומעניין לגלות כי גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני קום המדינה. למעשה, להולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית

משנות השלושים צצו בתי קפה בהם ישבו אנשים, שתו קפה ושוחחו שיחות תרבותיות אירופאיות. בתי הקפה נקראו בשמות מערביים כמו "הקלוב הכחול", "קרלטון", "אררט", או "הקזינו". בילוי זמין ובמחיר שווה לכל נפש היה הקולנוע, שלווה באכילת לחמנייה בנקניקיה ובקבוק גזוז לפני או אחרי הסרט.

קריאה הייתה אחד מתחומי הבילוי האהובים על הציבור. בסוף תקופת המנדט ראשיתה של מדינת ישראל יצאו לאור כ-80 עיתונים ומגזינים בעברית ועוד עשרות בשפות נוספות. באותה תקופה היה גם ריבוי הוצאות לאור ספרותיות שהביאו לקוראי העברית שלל ספרות טובה מקורית ומתורגמת. כל אלו הפכו לחלק מעולם הדימויים של התרבות העברית.

עטיפת הספר "לעברת את שרלוק הולמס" של ראובן גפני

ד"ר ראובן גפני, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, חוקר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה, וסוגיות שונות של תרבות, דת ולאומיות בארץ ישראל בתקופת המנדט – חקר את שרלוק הולמס בלבוש עברי.

הוא בחן כיצד השפיעה ספרות בלשים זו על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי.

ספרו "לעברת את שרלוק הולמס: פרשיה ספרותית-אידאולוגית מתקופת המנדט" יצא זה עתה בהוצאת יד-בן צבי.

ד"ר ראובן גפני בחן כיצד השפיעה ספרות הבלשים של שרלוק הולמס על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים, שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי

הספר מציג רקע רחב על התפתחות דמותו של שרלוק הולמס ושותפו ד"ר ווטסון בכתיבתו של קונן דויל. הוא מתמקד בתהליך עיברותו ההדרגתי של שרלוק הולמס ותוך כך מציג מעין היסטוריוגרפיה של תרבות הכתיבה הארצישראלית בכלל ושל הספרות הבלשית בפרט.

גפני סוקר את תרגומי הולמס החל משנות העשרים ועד להקמתה של מדינת ישראל. בספרו הוא מציג שלל הוצאות לאור, מתרגמים, מחזאים, סופרים, ועיתונאים שעסקו בשרלוק הולמס. הוא בוחן את המניעים לפעולתם, מהם עולות תפיסות אידיאולוגיות לאומיות, שליחות חינוכית, העדפות אסטטיות ומניעים כלכליים.

מתברר כי לתרגומים היו מטרות: למשל לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך יחד עם חבריו לתא בשבתו בכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומיו של ישראל אליהו הנדלזלץ (שנערכו בגולה והגיעו לארץ בלעדיו שכן הוא נספה בשואה) היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגומו של איתמר בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות. והיה גם תרגומו של יונתן רטוש, ששפתו הצעירה הפכה אותו לשוטף וקריא עד שהחזיק מעמד 45 שנה (תרגם בגיל 18).

גפני סוקר את שלל הוצאות ספרים שהיו קיימות אז: עם ניקוד ובלי ניקוד, כריכות קשות וכריכות רכות, תרגומים מרמות שונות וסוגים שונים, הדפסות יקרות וזולות, ספרות מופת וספרות קלה.

מגוון הוצאות לאור שלחו ידן בשרלוק הולמס. החשובה ביניהן היא הוצאת אמנות, אבל גם הוצאות ספרים נוספות עסקו בו כגון: הספר, הספרייה הקטנה, לוין-אפשטיין ויזרעאל.

לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך עם חבריו לתא הכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומי הנדלזלץ היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגום בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות

גם על הניסוי החדש בדמותו של שרלוק הולמס, שהחל בראשית שנות השלושים, מספר גפני, כש"ספרית הבלש" הזולה יצרה את דמותו של דוד תדהר – חיקוי עברי של שרלוק הולמס.

מתוך בלוג הספרייה הלאומית: דוד תדהר ודוד אלמוג – הבלשים הפרטיים הראשונים בארץ

אחריה גם הוצאת "הבלש הקטן" – עם דמות שכתב עמנואל הרוסי על עמיצור הילד הבלש, סיפור בלשי ראשון שגיבורו ילד עברי. עמיצור היווה אולי אב טיפוס לחסמב"ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט) של יגאל מוסינזון, שהפכה בארץ לרב מכר בקרב ילדי ישראל, בדומה לתהליך שעשה שרלוק הולמס בבריטניה.

הולמס האנגלי נכתב על רקע תקופתו והגיאוגרפיה שלה, בסוף התקופה הויקטוריאנית והתקופה האדורדיאנית, והוא משקף אותה.

התרגומים, הפרשנויות והחיקויים העבריים בפלשתינה נכתבו על רקע הגיאוגרפיה והפוליטיקה של תקופתם והם משקפים את עולם התרבות האידיאולוגי והחינוכי העברי הנבנה. הספר מיועד במיוחד לאוהדי שרלוק הולמס ו/או לאוהבי תקופת המנדט, שיזכו לפרספקטיבה נוספת על דמותו של הבלש הבריטי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.