"קיץ בלי הגבלה: מהפכה על גלגלים" – ובאנגלית "קריפ קאמפ", הוא סרט דוקומנטרי שמתאר כיצד מחנה קיץ לבני נוער עם מוגבלויות, שנוהל על ידי היפים בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, סייע בהתנעת התנועות לזכויות לבעלי מוגבלות. הנשיא ברק אובמה ואיתו מישל אובמה, רעייתו, חתומים על ההפקה שמשודרת בנטפליקס מאז סוף מרץ, בעיצומה של מגפת הקורונה המתמשכת.

דניס שרר ג'ייקובסון, שחיה עם שיתוק מוחין, מופיעה בסרט ומרוצה מאוד מתזמון עלייתו לשידור. ג'ייקובסון, שמודאגת מהאפליה כלפי אנשים עם מוגבלויות במהלך המגפה, מאמינה שהמסר של הסרט קריטי.

"אנחנו יודעים שאנשים מתייחסים אל החיים שלנו כחסרי חשיבות, משהו שניתן לוותר עליו בקלות. לכן הסרט 'קריפ קאמפ' כל כך חיוני כרגע. הוא מזכיר לקהל את העמידות והעיקשות של הרוח האנושית – בכל אחת ואחד", אומרת שרר ג'ייקובסון, סופרת ומחנכת, בריאיון באימייל לזמן ישראל.

שרר ג'ייקובסון, 70, ובעלה הבנקאי הפנסיונר ניל ג'ייקובסון, שחי גם הוא עם שיתוק מוחין, מופיעים ב"קיץ בלי הגבלה". במחנה ג'נד הם טופחו, לראשונה, כפעילים למען זכויות לנכים – תפקיד שהם ממשיכים למלא עד היום מביתם באוקלנד, קליפורניה, ובמסגרת הקהילה היהודית-אמריקאית בכללותה.

דניס שרר ג'ייקובסון. הכיתוב על החולצה שלה: "מאחורי החולצה הזאת נמצאת אישה חושנית" (צילום: נטפליקס)

מחנה ג'נד הוקם לראשונה ב-1951, ומאז ומעולם הקדיש את עצמו לטיפוח ילדים ונערים עם מוגבלויות כמו פוליו ושיתוק מוחין. המחנה, שממוקם בהרי הקטסקיל בניו יורק, הושפע בצורה עמוקה מתנועת תרבות הנגד בעשורים אחרי הקמתו.

לכל משתתפי הקייטנה הייתה נכות כלשהי, כמו גם לרבים מאנשי הצוות. בג'נד, צעירים עם מוגבלויות מצאו מפלט מהסטיגמות החברתיות שליוו אותם בבית, מקום שבו יוכלו לעסוק בהתנסויות רגילות של נערים ונערות – סמים וסקס.

לכל משתתפי הקייטנה הייתה נכות כלשהי, כמו גם לרבים מאנשי הצוות. בג'נד, צעירים עם מוגבלויות מצאו מפלט מהסטיגמות החברתיות שליוו אותם בבית, מקום שבו יוכלו לעסוק בהתנסויות רגילות של נערים – סמים וסקס

"אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בג'נד זה שאנחנו בסדר כמו שאנחנו, ושהגוף שלנו יכול להרגיש טוב ולגרום לנו לאושר", אומר ניל ג'ייקובסון, 67, שאימץ וגידל בן, כיום בן 33, עם אשתו.

אחת הסצנות בסרט מציגה פגישה בין נערים ונערות מבוגרים מסביב לשולחן, על המרפסת באחד ממבני המחנה. הם חולקים זה עם זו את התסכולים שלהם, שמקורם בהתבגרות, כמו הרצון להיפרד ממשפחותיהם, כשבמקביל הם זקוקים להוריהם שיסייעו להם בדברים שרוב בני הנוער יכולים לעשות בכוחות עצמם. זה היה מרחב נדיר שבו יכלו לחקור יחד כיצד יוכלו לעצב את עתידם בעצמם.

"ג'נד פיתח אצלי תחושה שאני יכולה לעזור לאחרים. אפילו כקייטנית, ציפו ממני לעזור לשותפיי לחדר. עד שהגעתי לג'נד, תמיד קיבלתי את המסר שלנצח אזדקק לעזרה. בג'נד גיליתי שלכל אחד יש משהו לתרום. זה העניק לי תחושת ערך עצמי, ובנה שגם בפני עומדות אפשרויות בלתי מוגבלות", אומרת שרר ג'ייקובסון.

הסרט מציג כיצד בג'רד עוררו במבוגרים הצעירים בעלי המוגבלויות את המודעות ל"כוח ולאחריות שלנו להוביל את השינוי", כפי שמנסח זאת ניל ג'ייקובסון. הוא מראה כיצד ילדי המחנה היו בין המנהיגים של התנועה למען בעלי מוגבלויות משנות ה-70, דרך חקיקת "חוק הנכים האמריקני" ב-1990, ועד לימינו.

ג'ודית היומן נואמת בהפגנה של 504 (צילום: HolLynn D'Lil)

לידתה של אקטיביסטית

אם יש כוכבת אחת ב"קריפ קאמפ", זאת כנראה ג'ודית היומן. קטעי הארכיון בסרט משרטטים את ראשית דרכה של היומן, אז אישה צעירה, שעתידה לשחק תפקיד חשוב במאבק לזכויות אנשים עם מוגבלויות.

מכיסא הגלגלים שלה, היומן הכריזמטית מושכת את תשומת הלב של קבוצה גדולה של משתתפי המחנה ואנשי הצוות, בעת דיון בנוגע לדברים שהם יכולים להכין לארוחת ערב בכוחות עצמם, ביום החופש של הטבח. התקווה הכללית במחנה הייתה שיאכלו היום עגל בפרמזן, אבל יומן, בסמכותיות רבה, מבטלת את המנה בגלל מגבלות תקציב. היא מציעה לזניה במקום, ולמרות שהיא אומרת לאחרים שיחשבו על זה, ברור שהיא כבר הפעילה עליהם את כוח השכנוע שלה.

היומן, שהמשיכה לתפקידים בממשל האמריקאי ובארגונים בינ"ל מובילים, מוצגת ב"קיץ בלי הגבלה" כמנהיגה מרכזית וכדוברת לתנועה למען בעלי מוגבלויות.

דניס שרר ג'ייקובסון (משמאל) וחברים במחנה ג'נד (צילום: Courtesy of Denise Sherer Jacobson)

היומן, היום בת 72, אמרה לזמן ישראל כי מעולם לא החליטה להיות אקטיביסטית ופעילה. "מצאתי את הכוח והאומץ והצטרפתי לאחרים. יש לי פה גדול, ואני אוהבת להפוך את ה'לא' ל'כן'", היא מסבירה לי כיצד הגיעה לחזית המאבק.

היומן, היום בת 72, אומרת שמעולם לא החליטה להיות אקטיביסטית ופעילה. "מצאתי את הכוח והאומץ והצטרפתי לאחרים. יש לי פה גדול, ואני אוהבת להפוך את ה'לא' ל'כן'", היא מסבירה לי כיצד הגיעה לחזית המאבק

ב-1970 הגישה היומן תביעה נגד מחלקת החינוך העירונית של ניו יורק. העיר סירבה לאשר לה לעבוד כמורה, בטענה שלא תוכל לפנות את תלמידיה – ואת עצמה – במקרה שריפה. היומן זכתה בתיק והפכה למשתמשת הראשונה בכיסא גלגלים שלימדה בניו יורק. הניצחון עודד אותה להקים את "מוגבלים בפעולה", ארגון שנלחם על זכויות האזרח של בעלי מוגבלויות באמצעות מחאה פוליטית.

היומן, שחלתה בפוליו בגיל 18 חודשים, זכתה להורים שנלחמו על זכויותיה כילדה. שניהם היו פליטים יהודים מגרמניה שהצליחו להגר לארצות הברית לפני המלחמה, בעוד שהוריהם ומשפחותיהם המורחבת נרצחו בשואה.

"כשסירבו לקבל אותי לבית הספר הציבורי ליד הבית, בברוקלין, הוריי עבדו כדי להכניס אותי לשם. מאוחר יותר, אמא שלי עזרה להנגיש את בית הספר התיכון כדי שאוכל ללמוד שם", אומרת היומן, שגרה היום בוושינגטון די.סי עם בעלה.

באמצע שנות ה-70 הצטרפה היומן לבני הזוג ג'ייקובסון בברקלי, קליפורניה, שם פועל המרכז לחיים עצמאיים. המרכז מספק מגוון רחב של שירותים ותמיכה בשאיפה להקל על חייהם של בעלי מוגבלויות ולאפשר להם חיים עצמאיים בקהילות שלהם. היומן שימשה כסגנית מנהלת המרכז במשך שבע שנים. המרכז עצמו עורר השראה רבה, ובעקבותיו הוקמו תכניות דומות ב-20 מדינות נוספות.

הפעילה החברתית ג'ודית היומן (צילום: נטפליקס)

שביתת שבת של חודש

הסרט מקדיש זמן רב למנהיגות של היומן ב"שביתת השבת 504" (504 Sit-in). ההפגנה כוונה נגד סירובו של מזכיר הבריאות, החינוך והרווחה ג'וזף קליפנו, לחתום על חקיקה משמעותית בהקשר לסעיף 504 של חוק השיקום מ-1973.

ההפגנות התקיימו ב-5 באפריל, 1977, בעשר ערים, והוחלפו בשביתת שבת שהובילה היומן מול אגף הבריאות, החינוך והרווחה בסן פרנסיסקו. 150 בעלי מוגבלויות ישבו בשטח 28 ימים. לבסוף הם ניצחו, וקליפנו חתם על החוקים.

כאשר הייתה בברקלי סיימה היומן תואר שני בבריאות הציבור. גם בני הזוג ג'ייקובסון השלימו תארים מתקדמים – ניל תואר שני במנהל עסקים, ודניס קיבלה תואר שני בחינוך למיניות האדם, נישואים וחיי משפחה. "ההשכלה הייתה מאוד חשובה למשפחות שלנו, כדרך ליישר את המגרש, בגלל המגבלות שלנו. הם ראו זאת כאפיק הצלחה עבורנו", אומרת לי שרר ג'ייקובסון.

הפגנה לזכויות בעלי מוגבלויות (צילום: HolLynn D'Lil)

המאבק לא נגמר

גם לפני משבר הקורונה, נותר הרבה מה לעשות כדי לשפר את חייהם ולהבטיח את עצמאותם של אנשים עם מוגבלויות. לפי ג'ייקובסון, יש צורך במאמץ נוסף כדי להפחית את מחוסרות הבית והעוני בקהילה ובמשפחה של בעלי מוגבלויות.

הוא היה רוצה לראות ירידה במספרים של אנשים עם מחלות נפש או הפרעות למידה או מוגבלות שכלית התפתחותית שמגיעים אל מאחורי הסורגים.

ג'ייקובסון תומך גם בביטוח בריאות נגיש לכולם שיכלול הוצאות רפואיות לטווח ארוך, כמו שירותי סייעות אישיות, ציוד רפואי עמיד, טיפולים מתמשכים ותרופות כרוניות. בדומה לשרר ג'ייקובסון, גם היומן רוצה להבטיח שאנשים עם מוגבלויות לא יקבלו טיפולים פחות איכותיים אם יידבקו בקורונה. היא מודאגת גם לאנשים עם עיכובים התפתחותיים, שהמטפלים, ההורים וחברים אחרים לא יכולים להיכנס לבית החולים ולבקר אותם – בגלל חשש מהדבקה.

ג'ודית היומן כילדה (צילום: Courtesy of Judith Heumann)

במבט קדימה, היומן אומרת שזה הזמן שהקהילה תדרוש את מה שמגיע לה, ותשב עם מקבלי ההחלטות כשהם מחליטים איך ייראה העולם ביום שאחרי המשבר הנוכחי. אנשים עם מוגבלויות צריכים להיות חלק בקבלת ההחלטות בנוגע לכלכלה, לתעסוקה, ביטוחי בריאות ועוד תחומים רבים נוספים.

"זאת הזדמנות עבורנו לגלות מעורבות רבה יותר בעיצוב העתיד של הקהילות והמדינות שלנו", אומרת היומן.