חינוך "לא רואים אותנו, פשוט שכחו מקיומנו"

הם יודעים לשים את הטלפון על זום ולשחק במחשב או לראות נטפליקס בזמן השיעור, ועם חזרת המשק לפעילות גם ההורים חזרו לעבוד, ואין שום מעקב אחר הלימודים של בני הנוער ● בשעה שעולם שלם חושב שילדים מגיל 12 יכולים להיות לבד בבית שעות על המחשב וללמוד, מומחים סבורים ששיטת הלימוד הזו היא לא פחות מאסון ● "אנחנו רואים נשירה שהיא כבר לא סמויה, היא גלויה ואין לה ממדים. אין לנו שום דרך לספור ולעקוב אחרי זה"

נוער בסיכון, אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)
באדיבות עלם
נוער בסיכון, אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לנאמר

"אם הייתי עצמאית עם עסק שהתרסק, אולי מישהו היה רואה אותי. אם הייתי קשישה, והייתי בקבוצת סיכון לחלות בקורונה, אולי מישהו היה רואה אותי. אבל אותנו, נערות ונערים, לא רואים, פשוט שכחו מקיומנו".

כך אמרה שירלי (שם בדוי), בת 17 מקרית שמונה, במבט מושפל לאירית אלוני, עובדת סוציאלית קלינית (MSW), ראש תחום מרכזי הנוער בעלם, בעת שנפגשו במרכז העמותה בעיר השבוע. "היא לא הישירה אלי מבט כאילו התביישה להגיד לי את זה, אבל ראיתי את כל הכאב שהיה לה בעיניים", מספרת אלוני.

מאז חודש מרץ שירלי, תלמידת כיתה י"א, כמו מרבית התלמידים של כיתות ו' עד י"ב בישראל, לא חזרה לספסל הלימודים והיום היא ממחישה את הקושי שלה ושל בני דורה להתמודד עם הבדידות, עם הלחצים בתוך הבית, ועם הלימודים באמצעות זום. היא מוגדרת כנערה בסיכון על ידי משרד הרווחה בשל המצב הסוציו אקונומי הנמוך של המשפחה, אשר החמיר אף יותר בתקופת הקורונה.

"היא אחות בכורה לשלושה אחים, בתקופות הסגר כשההורים לא בבית היא אמורה לשמור עליהם, לדאוג להם לאוכל ודאוג לחבר אותם לזום. בשיעורי הזום שלה עצמה היא לא מדליקה מצלמה. אז המורה חושבת שהיא נוכחת בשיעור אבל היא ממש לא לומדת, ומאז הקורונה היא בדיכאון שרק הולך ומעמיק".

הקשר של שירלי עם אמה היה חברי וטוב לפני המשבר, אולם מאז ששני ההורים איבדו את מקום עבודתם בחודש מרץ נוצר הריחוק. לשאלתה של אלוני, מדוע היא לא משתפת את אמה ברגשותיה, השיבה שירלי: "אני רואה את המצוקה של ההורים שלי, אני רואה את הדמעות של אמא שלי כשהיא פונה לסבתא ומבקשת כסף, אז איך אני יכולה להוסיף עליה עוד צרות ולספר לה מה אני מרגישה".

אירית אלוני (צילום: באדיבות עלם)
אירית אלוני (צילום: באדיבות עלם)

לדברי אלוני, הדבר המרכזי שפוגע בשירלי הוא היעדר מסגרת חינוכית. "זום זו לא מסגרת. אני לא מודאגת ממצב הלימודים של בני הנוער, אלא ממצבם הנפשי. בגיל ההתבגרות, הם צריכים את המבוגרים שיראו אותם. יראו אותם בצורה פיזית בעיניים ובית הספר זו מסגרת מאוד מאוד חשובה בהקשר הזה. גם אם המורה מקסימה ומשתדלת ויצירתית, ובכל יום 'מגיעה' לכל ילד ומשוחחת איתו או שולחת הודעה, זה לא תחליף לקשר עין.

"בלי המפגש הפיזי, אין אפשרות למורים לראות את העיניים הכבויות, את החיוורון, את הרזון, אולי את הסימנים הכחולים; את כל נורות האזהרה שבאמצעותם הם יכולים לזהות מצוקות של בני נוער ולטפל בהם. אבל אם המורים לא ראו את התלמידים מחודש מרץ, איזה מעקב יש אחר מצבם הנפשי?"

מנתוני משרד החינוך שנחשפו בוועדה לזכויות הילד בכנסת ב-21 באוקטובר, עולה כי 40%-45% מבני הנוער המוגדרים בסיכון (95,000 נערים ונערות סך הכל) מגיעים השנה ללמידה פיזית במסגרות שקיבלו אישור מיוחד לכך; כ-30% אחרים לומדים מרחוק; וכ-20% לא מגיעים למסגרות החינוכיות המיועדות להם.

בהתייחס לנתונים אמר חיים מויאל, מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, כי "יש 20% מהילדים האלה, שאנחנו כל הזמן במו"מ איתם על הפעולה של לבוא ולהיכנס לבית ספר, ככל שניתן". אולם לפי המומחים עמם שוחחנו, אחוזי הנשירה גבוהים יותר, וקשה לאמוד את ממדי הנשירה בלמידה המקוונת.

לדברי אלוני, "יש הרבה נשירה סמויה, כי בני הנוער חכמים ונבונים. הם יודעים לשים את הטלפון על זום ולשחק במחשב או לראות נטפליקס בזמן השיעור, ואין להם מושג מה קורה בכיתה. הרי ההורים חזרו לעבוד, ואין שום מעקב, ועולם שלם חושב שילדים מגיל 12 יכולים להיות לבד בבית 12 שעות על המחשב וללמוד. זו פיקציה, זו אשליה. אנחנו רואים נשירה שהיא כבר לא סמויה, היא גלויה ואין לה ממדים. אין לנו שום דרך לספור ולעקוב אחרי זה. זה אסון שמתהווה".

אלוני מציינת כי ההגדרה של נוער בסיכון צריכה להתרחב לתלמידים שאין להם נגישות לזום.

גם ח"כ ג'בארין יו"ר הועדה לזכויות הילד חושב שהנתונים מדאיגים ואינם משקפים את המציאות: "לפי כל אנשי המקצוע, מענים לתלמידים בסיכון אינם יכולים להינתן במלואם בזום, שלא יכול באמת להחליף מסגרת. לכן משרד החינוך משלה את עצמו, ולא ניתן להתייחס רק ל-20% שלא מגיעים ללימודים, אלא לכל אותם 60% מהתלמידים בסיכון שאינם מתייצבים במסגרות והתכניות הרלוונטיות פיזית.

"בפועל הם נמצאים במצב של נשירה גלויה וסמויה. הוועדה בראשותי קוראת להפעיל במלואן את כל המסגרות לנוער בסיכון באופן מיידי ולהגיע לכל בני הנוער שבסיכון, מפני שמדובר במצב חירום. המצוקה הקשה של הנוער הולכת ומתגברת, ולצד התחלואה הפיזית הולכת ומתעצמת תחלואה נפשית ורגשית".

אילוסטרציה, איור במרכז לנוער בסיכון (צילום: באדיבות עלם)
אילוסטרציה, איור במרכז לנוער בסיכון (צילום: באדיבות עלם)

הלחצים בבית מקשים על הלמידה מרחוק

שני נערים ממרכז הנוער "הפוך על הפוך" בצפת, למשל עומדים בפני סילוק מבית הספר, בעקבות אי-השתתפות בשיעורים המקוונים ואי הגשת מטלות לימודיות. "בבית הספר טוענים שהם יסולקו במידה שלא ישלימו את המשימות", מספרת שרה שבע שאול, מנהלת במטה מרכזי הנוער בעמותת עלם. "בני נוער מספרים שמאז שהחלה שנת הלימודים העומס הלימודי רב, המטלות מצטברות בכל המקצועות הלימודיים והשעות מול המסך ארוכות וקשות בשיעורי חובה בזום.

"הם משתפים שהם לא נכנסים לזום ממגוון סיבות, כולל: הסחות דעת, חוסר אונים, אי וודאות, חוסר פניות רגשית, עייפות לאחר לילות של שתיית אלכוהול בכדי להתמודד עם המצב, וכן עייפות לאחר לילות של עבודה בניקיון ושטיפת כלים (כי רבים מהם עובדים על מנת לעזור בפרנסת הבית). כמו כן הלחצים בבית מקשים על הלמידה מרחוק. הם משתפים שהבדידות החברתית נמשכת כבר חודשים, מאז תחילת הסגר. במרכז שלנו אנו משתדלים לסייע להם בלמידה ובצמצום הפערים, אבל ניכר המחסור הקשה במסגרת הבית ספרית הפיזית".

אסף (שם בדוי), בן 16 מדרום הארץ, בן בכור לאם יחידנית עם ארבעה אחים, נשר מבית הספר והחל לשטוף מכוניות במהלך היום, בניסיון לעזור בכלכלת המשפחה לאמו, שיצאה לחל"ת כבר במרץ. "הילד הזה אמנם לא יושב 10-12 שעות ביום מול נטפקליס, פורנו ורשתות חברתיות כפי שמעידים בני הנוער, והוא עשה מעשה אחראי ובוגר, אבל הוא הפסיד את הילדות שלו", אומרת אלוני. בשביל התבגרות תקינה שבה הם מוצאים את הזהות ואת האוטונומיה, בני הנוער צריכים לבלות את מרבית זמנם בקבוצת השווים להם, עם חברים. וזה נלקח מהם בתקופה זו".

"בשביל התבגרות תקינה שבה הם מוצאים את הזהות ואת האוטונומיה, בני הנוער צריכים לבלות את מרבית זמנם בקבוצת השווים להם, עם חברים. וזה נלקח מהם בתקופה זו"

לפי הערכות האחרונות של אחיה קמארה, מנהל התכנית הלאומית הבין-משרדית 360 לנוער בסיכון במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, יש בישראל כ-350 אלף ילדים ונוער שנמצאים בסיכון מגיל לידה ועד 18.

לדברי קמארה, הילדים והנוער בסיכון נפגעו מאוד מהשיטה של הלמידה בזום: "הפערים בינם לבין הילדים ללא סיכון, גדל כתוצאה מהלמידה מרחוק, וזה משהו שאנחנו כמדינה צריכים לתת עליו מענה. לא מדובר בציונים אלא באינדיקטורים כמו היעדרות ללא סיבה, איחורים רבים, אי מעורבות או מעורבות חלקית או לא רציפה בנעשה במסגרת, קושי להתרכז, אי שקט, אי עמידה במטלות כגון שיעורי בית באופן רציף וחריג, הפרעות יותר מהמקובל ואי-קבלת סמכות המורה".

אילוסטרציה, מתנדבים למען נוער בסיכון, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)
אילוסטרציה, מתנדבים למען נוער בסיכון, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)

השוליים מתרחבים

מדוח עלם האחרון עולה כי המצוקות הנפשיות של בני הנוער מובילים אותם להתנהגויות פוגעניות ומסכנות חיים כגון צריכת חומרים משני תודעה – סמים ואלכוהול, בריחה מהבית ושוטטות ברחובות

כמו כן בעמותה מדווחים על עליה של כמעט 40% בפניות אליה, נתון שמעיד על תופעה מדאיגה נוספת – התרחבות השוליים של מי שמוגדר כיום כנוער בסיכון.

גם לדברי פרופ' יובל בלוך, יו"ר האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מנהל מרפאות ילדים ונוער ויחידת המחקר בשלוותה, נשירה ממסגרת היא סממן משמעותי לכך שילד נמצא בסיכון לאובדנות או מצוקה נפשית חריפה.

פרופ' בלוך אומר כי, "מחקר שנערך בארץ, העלה כי 60% מבני הנוער שהתאבדו בישראל נשרו לפני כן ממערכת החינוך. מתבגר שנשר מבית ספר בימי שגרה, ניתן היה לצפות את המהלך בשנה או שנתיים שקדמו לכך, ניתן היה לטפל בו ולרכך אותו ואף לעצור. קיימת כיום הרבה נשירה סמויה, כלומר ילדים שרשומים בבית הספר אבל בפועל לא לוקחים חלק בלמידה ופעילויות ואין אחריהם כל מעקב. כל מערך הזיהוי והאיתור של ילדים ובני נוער בסיכון נפגע בצורה משמעותית".

"קיימת כיום הרבה נשירה סמויה, כלומר ילדים שרשומים בבית הספר אבל בפועל לא לוקחים חלק בלמידה ופעילויות ואין אחריהם כל מעקב. כל מערך הזיהוי והאיתור של ילדים ובני נוער בסיכון נפגע בצורה משמעותית"

לדעתו של בלוך, ההגדרה של ילדים ונוער בסיכון צריכה להשתנות בתקופת הקורונה, בין היתר לכאלה שאין להם נגישות טובה לתקשורת מרחוק.

"אני מדבר על הסיכון ההתפתחותי והנפשי", הוא אומר. "אולי זה ילד שבא ממשפחה לא טכנולוגית או עם רקע כלכלי קשה. או שמדובר בילד עם הפרעות קשב, שלא מצליח לעמוד בלמידה מרחוק. מבחינת מרבית הילדים, מסגרת הלמידה היא בראש ובראשונה המסגרת החברתית שלהם, ויש בה גם מבוגרים שרואים אותם וחושבים על הצרכים שלהם. כעת יש אמנם היערכויות מרשימות של מורים ומנהלים, אבל אין מעקב מדויק ואין תכנון מוגדר של איך להתערב במידת הצורך".

לדבריו, "באופן רגיל יש מפגש בין אישי, מעקב נוכחות, פעילות שוטפת וקשר. יש ניתור דרך ציונים מבחנים וכו'. כעת יש אמנם היערכויות מרשימות של מורים ומנהלים, אבל אין מעקב מדויק ואין תכנון מוגדר של איך להתערב במידת הצורך".

אילוסטרציה, פעילות למען נוער בסיכון, למצולמת אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)
אילוסטרציה, פעילות למען נוער בסיכון, למצולמת אין קשר לנאמר (צילום: באדיבות עלם)

ללמוד בטבע ובבתי קולנוע הסגורים

במכתב חמור המתייחס למצוקה הרגשית של התלמידים – "צו השעה", שהוציאה עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד לשר החינוך, יואב גלנט, שר הבריאות, יולי אדלשטיין, ופרויקטור הקורונה היוצא, פרופ' רוני גמזו, היא הפצירה בהם להחזיר את המפגש הפיזי בין התלמידים לבין חבריהם לכיתה ומוריהם.

"הדיון באשר לפעילות מסגרות החינוך אינו יכול להתייחס רק לשיקולי בריאות הגוף ולשיקולים שעניינם החזרת המשק לפעילות – יש לשים את הילדים במרכז הדיון", כתבה. "כאן גם המקום לציין כי בשבועות האחרונים, אופי הפניות המגיעות למרכז הפניות והסיוע של המועצה לשלום הילד וארגונים נוספים, כמו גם התייחסויות מפורשות וחד-משמעיות מצד אנשי מקצוע עמם המועצה עומדת בקשר, לא משאירות מקום לספק באשר למצוקות העולות מהשטח".

במכתב אחר, שהוציאה המועצה לשלום הילד לוועדת החינוך התרבות והספורט בכנסת ב-2 בנובמבר, נערכה סקירה בינלאומית של הפתרונות אשר נמצאו במדינות שונות למפגשים לימודיים פיזיים בתקופת הקורונה.

על פי הסקירה, הן בארצות הברית והן באירופה מתקיים מודל היברידי, שבו מתקיימים גם מפגשים פיזיים בבית הספר בקבוצות קטנות. כך, למשל, בחלק מבתי הספר במדינת ניו יורק בארה"ב, תלמידים לומדים את מקצועות הליבה בבית הספר בקפסולות קבועות, ואת מקצועות ההעשרה מהבית.

עבור תלמידים בקבוצות סיכון, מגיעים ללמידה פיזית ונפגשים עם מורים, ומקיימים שיעורים פרטיים "אחד על אחד", עבור תלמידים הזקוקים לתמיכה והעשרה מקיימים המורים בבית הספר שיעורים פרטיים.

כחלק מהפתרונות לחידוש לימודים, הוצע במכתב להרחיב ולחדש את הקיום המפגשים הפיזיים. כך, בתי ספר במדינות רבות בעולם מקיימים לימודים פיזיים בקבוצות קטנות, גם באולם הספורט או הספרייה, ובמרחבים פתוחים בשטח בית הספר, כמו החצר, מגרשי הספורט, ורחבת הכינוס. ארגון America Green Schoolyards מציע סיוע ללא עלות לעיצוב מרחבי למידה בחוץ לבתי ספר בארה"ב המעוניינים ליצור מרחבי למידה בחוץ בשל משבר הקורונה.

כאשר אין בשטח בית הספר כיתות ומרחבים מתאימים, הוצע לנצל את מזג האוויר הנוח בארץ ולהעביר את המפגשים למרחבים טבעיים סמוכים, כמו פארקים עירוניים, שמורות טבע וגינות, כפי שנעשה בדנמרק, באיטליה, בגרמניה ובארה"ב.

בחשיבה יצירתית, כפי שנעשה באיטליה ניתן לעשות שימוש במוסדות ציבור כגון תיאטראות, בתי קולנוע, מוזיאונים, מתנ"סים (שחלקם סגורים או פועלים באופן מצומצם ממילא בתקופת הקורונה) לקיום מפגשים לימודיים פיזיים.

ח"כ יוסף ג'בארין, הרשימה המשותפת (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
ח"כ יוסף ג'בארין, הרשימה המשותפת (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
עוד 1,647 מילים
סגירה