הבאים בשעריו של בסיס רמון (כנף 25), אחד הבסיסים הגדולים של חיל האוויר, שממוקם ליד מצפה רמון, לא יכולים להחמיץ את המראה: כ-16 אלף לוחות פוטו-וולטאיים, המונחים בשטח המחנה הצבאי, מבהיקים בשמש ומתרגמים את האנרגיה שלה לחשמל נקי.
השדה הסולארי הצבאי הראשון מייצר כ-5 מגה ואט, ולמעשה, מספק כמעט את כל צריכת החשמל של הבסיס.
"כמובן, שבלילה או כשיש מזג אוויר מעונן אנחנו צריכים להסתמך על האספקה של חברת החשמל", אומר רס"ן רון, מהנדס שעומד בראש פרויקט "כחול בונה ירוק" של חיל האוויר, "אבל כשמקזזים את הכמות שאנחנו מייצרים יוצא שהבסיס מייצר כ-95-90 אחוז מכלל החשמל שהוא צורך".
זה אמנם קורה באיחור, כמו בכל המשק, אבל מתברר שהטרנד החם של האנרגיה הסולארית לא פוסח גם על צה"ל. השדה הסולארי ברמון הוא פרויקט החלוץ הקרקעי; עכשיו הפנים מופנים לעבר הגגות. בצה"ל יש המון גגות, ואפשר להפיק מהם שפע של חשמל נקי.
כרגע תוכניות העבודה של חיל האוויר מדברות על 20 מגה ואט שיופקו מפאנלים סולאריים על הגגות. חלק מהמיזמים כבר נמצאים בביצוע, וחלקם בשלב התכנון והתקצוב. לפי החישובים של רס"ן רון ואנשיו, אחרי שבע שנים של ייצור חשמל – ההשקעה תחזיר את עצמה, וב-13 השנים הבאות המערכות הסולאריות יניבו לחיל האוויר רווח נקי.
"בלילה או כשיש מזג אוויר מעונן אנחנו צריכים להסתמך על האספקה של חברת החשמל. אבל כשמקזזים את הכמות שאנחנו מייצרים יוצא שהבסיס מייצר כ-95-90 אחוז מכלל החשמל שהוא צורך", אומר רס"ן רון
התחשיבים האופטימיים האלה מציפים באופן טבעי את השאלה – אם הכול כל כך טוב, למה לא ללכת על היקפים הרבה יותר גדולים? "החסם העיקרי שלנו, צוואר הבקבוק, היא איכות הגגות", מסביר רס"ן רון.
לדבריו, "זה נכון שבצה"ל יש הרבה גגות, אבל רבים מהם במצב לא אופטימלי. על גג אזבסט אסור, כמובן, להתקין פאנלים. אם הגג לא מספיק חזק או שיש חשש שבגלל ההתקנה ייווצרו נזילות, אנחנו לא יכולים להשתמש בו, ואם צריך השקעה גדולה מדי כדי לתקן אותו – זה כבר הופך את העניין ללא כדאי", הוא אומר.
"הרבה יותר קל להתקין פאנלים על גג של רפת מאשר על גג של מבנה צבאי", קובע רס"ן רון. "הרי אם ידלוף קצת גשם על הפרות לא יקרה שום דבר. וכמובן, צריך שהגג יפנה לכיוון דרום".
עם כל הכבוד ליתרונות הסביבתיים והכלכליים, נראה שבחיל האוויר דוחפים לכיוון זה מעוד סיבה – השאיפה להפחית את התלות בחברת החשמל וליהנות מעצמאות אנרגטית. מישהו אמר מדינה בתוך מדינה? בבסיסים מרוחקים, בעיקר בדרום, כמו ביישובים רבים בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל, סובלים מתקלות רבות באספקת החשמל, שנובעות מבעיות הולכה ותשתיות שלא עומדות בעומס.
כדי להשתחרר מהתלות בגחמות של הרשת הארצית, בחיל האוויר מקדמים הקמה של שורה של תחנות כוח קטנות, בהיקף של 4-2 מגה ואט, שפועלות על גז בשיטת הקוגנרציה – שיטה יעילה שבה מנצלים גם את החום שנפלט בתהליך ייצור החשמל.
"זה נכון שבצה"ל יש הרבה גגות, אבל רבים מהם במצב לא אופטימלי. על גג אזבסט אסור כמובן להתקין פאנלים. אם הגג לא מספיק חזק או שיש חשש שבגלל ההתקנה ייווצרו נזילות, אנחנו לא יכולים להשתמש בו"
תחנות כאלה מתוכננות לקום בכמה מבסיסי חיל האוויר או בקרבתם, הראשונה כבר פועלת בנבטים. הרבה יישובים בארץ היו שמחים להצטייד בתחנת כוח מקומית כזו, אבל לא לכולם יש את היכולות של חיל האוויר.
ומה לגבי הבסיסים העורפיים הענקיים במרכז הארץ? מה עם הגגות הנרחבים והמבוזבזים של הקריה, למשל? "גם זה בתכנון", מבטיח רס"ן רון.
צריך לקוות שהתוכניות האלה אכן יתממשו. אחרי הכול, כדי שהחשמל הסולארי יהיה ירוק באמת, צריך לנצל כל חתיכת גג פנויה לפני שמכסים בפאנלים אלפי דונמים של שטחים פתוחים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם