תנועת הניצחון של נתניהו לא חגגה שחרור מקורונה אלא שחרור מאחריותו

הזוג נתניהו מקבלים את פני החיסון במעון ראש הממשלה, ממ של אורן אדלר
הזוג נתניהו מקבלים את פני החיסון במעון ראש הממשלה, ממ של אורן אדלר

דמיינו לעצמכם ראש ממשלה ושר בריאות שמגיעים לשדה התעופה רשמיים ונרגשים, ונעמדים למרגלות מטוס תובלה של DHL כשהם מוקפים בצלמי עיתונות. ביניהם עומד שולחן פיקניק קטן מכוסה בדגל, עליו מונח בקבוק אלכוג'ל מיותם (וזהו).

מכבש המטוס מבצבץ לו הדבר שהביא אותם לשם – לא מדובר בראש מדינה חשוב ומשמעותי, לא מדובר בשליט של מדינת אויב שבא לעשות שלום, גם לא מדובר באסיר ציון ששוחרר מכליאתו. כל זה בשביל לקבל את פניו של ארגז חיסונים ראשון.

מכבש המטוס מבצבץ הדבר שלשמו התכנסו – לא ראש מדינה חשוב, לא שליט מדינת אויב שבא לעשות שלום, גם לא אסיר ציון ששוחרר מכלאו. כל זה בשביל לקבל את פני ארגז החיסונים

במדינה הלא מאוד שפויה הזו שבה זה קרה הבוקר, נתניהו קפץ את אגרופו בתנועת נצחון כוחנית כשהצלמים סביבו תקתקו תמונות. זהו רגע הניצחון האישי של נתניהו, הוא ניצח!

בנימין נתניהו מקבל את פני החיסון בשדה התעופה. צילום מסך מתוך סרטון של וויינט
בנימין נתניהו מקבל את פני החיסון בשדה התעופה. צילום מסך מתוך סרטון של וויינט

השאלה את מי ואת מה הוא ניצח – לזה אגיע בהמשך.

עוד לפני כן אציין שהרגע הזה היה כל כך מופרך ופרובינציאלי שפשוט הסמקתי מבושה. האם אפשר להעלות על הדעת את אנגלה מרקל מגיעה לשדה התעופה כדי לקבל ארגז חיסונים?

האם סצנה הזויה ומביכה כזו יכולה לקרות במדינה נורמלית?

רכישת חיסונים היא אקט שגרתי שסגל זוטר במשרד הבריאות אמון עליו. כל מדינה בעולם, כולל הנידחות והעניות ביותר, מחסנות את תושביהן באותה טריוויאליות שבה מדינה דואגת לאספקת חשמל לבתים ומים לברזים.

להצטייד בחיסונים זו חובתה של המדינה, וזה אפילו לא עניינו של ראש הממשלה. יש צוות מקצועי שמחליט ממי קונים, כמה קונים ואיך מפיצים.

נכון שאירוע הקורונה הוא יוצא דופן בהיבט הזה משום שהוא מוגדר כפנדמיה, ובכל העולם ישנה ציפייה לקראת החיסון, אולם המצב בישראל יוצא דופן וחריג במספר היבטים:

ראשית, רק בישראל ראש המדינה מתייחס לחיסון כאל סוף מוחלט לבעיה. מבחינת נתניהו המסר הוא 'פתרתי את הבעיה – אני המושיע'. אלא שאין רחוק מזה.

חיסון לא מכסה גרעון של 300 מיליארד שקל; חיסון לא מקים לתחייה אלפי עסקים פושטי רגל; חיסון לא מחזיר לילדים שלנו שנת לימודים אבודה; חיסון לא יפתור את הקורונה הנפשית שמבוטאת בעליה של 70 אחוז במאובחנים בדיכאון וחרדה; חיסון לא ימנע את גל ההתאבדויות שצפוי פה בשוך הסגרים (ע"פ מומחי רפואת הנפש); חיסון לא יאחה את הקרעים בינינו ולא ירפא את חוסר האמון העמוק שהאזרחים רוחשים לשלטון בכלל ולעומד בראשו בפרט.

רכישת חיסונים היא אקט שגרתי שסגל זוטר במשרד הבריאות אמון עליו. כל מדינה בעולם, כולל הנידחות והעניות ביותר, מחסנות את תושביהן בטריוויאליות בה הן דואגות לאספקת חשמל ומים לבתים. וזה אפילו לא עניינו של רה"מ. בשביל זה יש צוות מקצועי

שנית, במדינות שנערכו בהן סקרים כדי לברר את נכונות הציבור להתחסן, דומה שההתנגדות לחיסונים נעה בין 20-30 אחוזים, וזה נתון תיאורטי בלבד בינתים. לא מופרך להניח שברגע האמת, כשאדם ידרש להגיש את זרועו ולאפשר למחט עם חומר חדש לחדור לגופו, המספרים יהיו גבוהים יותר.

מספר המתנגדים לחיסון בסקרים עומד בקורלציה לרמת האמון של הציבור להנהגה – ככל שהאמון גבוה יותר, כך הנכונות להתחסן עולה בהתאמה. כך למשל הנכונות בבריטניה גבוהה יותר מהנכונות בארה"ב, ובישראל הנכונות נמוכה משתיהן. כרגע יש התנגדות בשיעור של 30 אחוז בממוצע, ולהערכתי אנחנו נראה עליה במספר הזה בשל חוסר האמון ההולך וגובר.

כשלוקחים בחשבון שילדים כלל לא מתחסנים וקשישים בהכרח כן, המתנגדים מגיעים משכבת הגיל הפעילה ביותר, קרי צעירים עד גיל 55-60, כלומר אלה שעובדים, נוהגים, טסים, משרתים ומניעים את הכלכלה והמדינה.

אם שליש עד חצי מהם יסרבו להתחסן כתוצאה מחוסר אמון בהנהגה, משבר הקורונה לא יסתיים, ויש לי חשד שזה בדיוק מה שהנאשם רוצה.

מה יותר טוב מלהגיד לציבור: אני הבאתי לכם חיסון, ואתם הסרבנים שלא מוכנים לשחרר את המדינה מהמשבר, מסרבים להתחסן. הנרטיב הזה יכול גם להסביר מדוע היה דחוף כל כך לטופז לוק להפר בידוד כדי לצלם את מכחישי המגיפה שנטפלו למחאה בבלפור, חרף התנגדותם של המוחים נגד נתניהו.

לסיכום אומר כך: הקורונה היא לא הבעיה והחיסון הוא לא הפתרון!
הבעיה של מדינת ישראל הייתה ונשארה מנהיג מושחת, ציני, שקרן ודכאן שאיש לא מאמין לו.

החיסון לא יוציא את ישראל ממשבר הקורונה, והנאשם יודע זאת היטב. אבל ניכוס ההישג (הטריוויאלי) הזה לעצמו, מאפשר לו לרחוץ בנקיון כפיו ולטעון שהוא המושיע, ואת המשך המשבר שלא יעלם לשום מקום לגלגל על האזרחים הלא צייתנים, שמסרבים לעצור את המגיפה.

החיסון לא יוציא אותנו ממשבר הקורונה, אבל ניכוס ההישג (הטריוויאלי) הזה לעצמו, מאפשר לו לרחוץ בנקיון כפיו, לטעון שהוא המושיע, ולגלגל את המשבר שלא ייעלם על האזרחים הלא צייתנים, שמסרבים לעצור את המגיפה

כשהוא הרים את אגרופו בתנועת ניצחון, הוא לא חגג את ההשתחררות מהקורונה, הוא חגג את השתחררותו מאחריות.

לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 691 מילים ו-1 תגובות
סגירה