"צדק הוא אמת בפעולה" אמר ד'יזראלי וכמו תאר את מה שמתחולל במשפט נתניהו. כמי שעוסקת בפילוסופיה, אני הראשונה לדעת ולהבין כמה "אמת" היא מושג מופשט וקשה להגדרה ולקיבוע. אבל יש משהו שהוא מעבר לשפה, לתרבות וללוגיקה – אמת היא לעתים משהו שמרגישים. היא מסוגלת להתעלות מעל הפעלולים הסמנטיים של שיח משפטי, מעל התיאטרון שמייצרים עורכי הדין ומעל המילים והפרשנויות שאנשים שונים מנסחים. האמת, כמו אור, מציצה מהסדקים ומסנוורת בנוכחותה הבלתי מתפשרת.
"צדק הוא אמת בפעולה" אמר ד'יזראלי וכמו תאר את מה שמתחולל במשפט נתניהו. אמת מסוגלת להתעלות מעל פעלולים סמנטיים של שיח משפטי, מעל התיאטרון שמייצרים העו"דים ומעל המילים והפרשנויות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אלא שאת האור הזה קשה לציבור הישראלי לראות. צדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות, וההחלטה שלא לשדר את משפט נתניהו, המשפט החשוב ביותר של פוליטיקאי ישראלי מאז קום המדינה, היא טעות קרדינלית שתהדהד לשנים. לא רק בהיבט המשפטי אלא גם ואולי במיוחד בהיבט של חוסן הדמוקרטיה שלנו.
צדק צריך להיראות בגוף ראשון ולא לעבור דרך פילטרים פוליטיים. בפרט כשמדובר בנפיל פוליטי שנוי במחלוקת, כשכלל האישומים נגדו קשורים לניצול כוחו לרעה. בהינתן הקרע בעם, שהוא עצמו העמיק וקיבע, המשפט הזה הוא יותר פוליטי מפלילי, ויותר רגשי ממשפטי. מטבע הנסיבות הללו ברור שהפרשנויות המשפטיות שמוגשות לציבור מגיעות לעוסות ומעכולות למחצה.
הלו? גלי צה"ל? אפילו בסטנדרטים הלא קיימים שלכם, הכיסוי של משפט נתניהו בתוכנית הערב של ברדוגו ווילנסקי – שערורייתי ומופרע. יום אחרי יום משודרת רק "פרשנותו" של ברדוגו, ללא שום פרשנות מקצועית של פרשן משפטי מוסמך, או של גורם אחר שלפחות מנסה לתת תמונה מאוזנת של המתחולל באולם המשפט,
— Eran Etzion ערן עציון (@eranetzion) November 24, 2021
כאשת שמאל, רודפת צדק ודמוקרטית בנשמתי, ברור לחלוטין מה הן עמדותי ביחס לנתניהו, ובדיוק בגלל זה מפריע לי שנגזלה ממני הזכות לראות ולשמוע את המשפט במו-עיניי ואוזני.
ה"הסתרה" הזו של תהליך עשיית הצדק מובילה לכך ששופרות הימין יכולים לטעון ללא כל מפריע ש"תיק 4000 קרס", ולפצוח במונולוגים שלמים על עיוותי הדין שמתרחשים לכאורה בבית המשפט (אליבא ברדוגו אבי כל השופרות).
אחרים אפילו מגדילים לעשות כשפרשנותם מתגלמת בהצהרות פסאודו-היסטוריות, שלא לומר פרודיות, כמו הגיגיו של הדוקטור בן חיים.
אחלה ניר חפץ!
גם מרסק את 4000 וגם מבהיר עד כמה פרשת רדיפת נתניהו היא אירוע מחריד מוסרית ודמוקרטית.— AvishayBenHaim אבישי בן חיים (@AvishayBenHaim) November 24, 2021
"כשאנשים לא מצליחים לעשות את הצודק חזק, הם עושים את החזק צודק", אמר פסקל, ונדמה לי שאין משפט שמזקק טוב יותר את תופעת השופרות ומלחכי הפנכה והנרטיב שהם משפררים נמרצות.
מה הם לא אומרים עליו: גדול המנהיגים היהודים, הוא דרייפוס המודרני, הוא נציג המדוכאים של ישראל, זה לא הוא שעומד למשפט אלא כל הימין וכיו"ב.
פולחן האישיות והאדרת "גדולתו" של אדם שהוא לא יותר מפוליטיקאי חלקלק ושנוי במחלוקת, משקפים את חוסר היכולת של אוהדיו להתמודד עם האמת שחודרת מבין הסדקים: הוא ידע הכל, הוא שלט בהכל, הוא הינדס את הכל, והוא שילם על השירותים הללו בכסף של כולנו, תוך מתן הטבות לטייקון שסייע בידו.
פולחן האישיות והאדרת "גדולתו" של אדם שהוא לא יותר מפוליטיקאי חלקלק, משקפים את חוסר היכולת של אוהדיו להתמודד עם האמת שחודרת מבין הסדקים: הוא ידע הכל, הוא שלט בהכל, הוא הינדס את הכל
זה לא משנה אם יהיו שם מאה סניגורים, אלף התנגדויות טכניות ומיליון ספינים וקריסות דמיוניות, כל אלה לא ישנו את מה שכל בר-דעת יכול היה לראות בעצמו, אילו רק היו מאפשרים לו להאזין ולצפות במשפט ההיסטורי הזה.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
עסקה או דחייה? זו השאלה שהמלט לא חשב לשאול. אבל זו בדיוק השאלה שהציבור הישראלי ניצב מולה אתמול, כשנחשף לאחד מרגעי השפל במשפט נתניהו.
ולא, אין הכוונה לקומץ החוליגנים שעמדו מחוץ לבית המשפט וקיללו את העיתונאים.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נתניהו הוא מגה פיגוע לדמוקרטיה ולמדינת ישראל. איתו אבור ללכת לעסקת טיעון כי רגע לאחר החתימה הוא יגיד שאולץ לעסקה ויהיו מיליון איש שיאמינו לו. לכן יש לחשוף את כול העדויות ולהגיע לפס"ד חלוט. ההיסטוריה מלמדת שעם האיש הזה אין שום עסקה שעמד בה.
אסור לדעתי לבצע עסקת טיעון. הראיות צריכות להראות, העדויות להשמע והצדק להיעשות. אחרת הנרטיב יהיה של הקורבן התמידי, שיחזור לסורו מיד עם החנינה (שבניגוד לקצב החילזון עד כה, תשבור כנראה שיאי מהירות).
כל שקל שיוצא על המשפט הזה הוא שקל שמועיל לבטחון ישראל באופן הראוי ביותר.
מזה עשרה ימים שהרשת סוערת סביב החלטתו של בוז'י הרצוג, הנשיא הנבחר, למנות את נאור יחיא לדובר משכן הנשיא. נאור יחיא שימש כדובר הליכוד עד לאחרונה והיה חבר נאמן בכוורת של בנימין נתניהו. מתוקף תפקידו, כל הודעות הדוברות מטעם הליכוד עברו דרכו וקבלו את ברכתו בצאתן לערוצי התקשורת.
כך למשל זכורות לרעה תגובות הליכוד הארסיות נגד רה"מ לשעבר אהוד ברק בכל פעם שהלה התראיין באחד הערוצים.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
עוד רבות ידובר על "מחאת בלפור", הצלחתה והתהליכים שהביאו אליה ונבעו ממנה. ספרים יחוברו, סרטים יופקו, טורים יפורסמו, תערוכות יוצגו ומחקרים יבוצעו. אחרי הכל, מחאות ענק שמשיגות את יעדן הן עניין נדיר ביותר וההיסטוריה איננה משופעת בהן.
אז למה דווקא היא הצליחה?
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הי לימור,
נתניהו התחלף, נכון,
אבל על סמך מה אנו יכולים לקבוע שפעולות המחאה הן שגרמו לכך?
אני לא מצליח לראות שום מתאם.
מבחינה אלקטורלית, גוש הימין רק התחזק, ביחס לבחירות הקודמות, כך שלבטח לא
ניתן לטעון שהמחאה שינתה את האלקטורט.
אלמלא גדעון סער היה מקים את תקווה חדשה עם החלטה נחושה לא לשבת עם נתניהו, היתה מוקמת היום ממשלת נתניהו.
האם המאחה עומדת מאחרי המהלך של סער? האם המחאה עומדת מאחורי הנכונות של לפיד להציע את ראשת הממשלה של בנט?
אני בהחלט מסכים שגנץ בגד בבוחריו בפרט ובמחנה השינוי בכלל. אבל לומר שלא היתה ברירה אלא להצביע לו? א' תמיד יש ברירה. במקרה הזה ניתן היה להצביע לעבודה, למרצ לישראל ביתנו או למשותפת. ב' כל מי שבחר בגץ ולא באף אחת מהאופציות מא' נתן לגנץ את הכח המוגזם שאיפשר לו בסופו של דבר לבצע את אחד הפיגועים הגדולים שספגה הדמוקרטיה הישראלית אי פעם, כפי שמתואר בצורה מצויינת בפוסט.
במדינת ישראל יש לתפקיד הרמטכ"ל מעמד מיוחד. הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ההגנה לישראל והוא כפוף לשר הביטחון. למעשה, הצבא לא כפוף כלל לסמכותו של ראש הממשלה אלא רק לרמטכ"ל.
מסמך אסטרטגיית צה"ל שפרסם הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף גדי אייזנקוט הרחיב את הגדרת תפקיד הרמטכ"ל והגדירו כ"מפקד המערכה" וכמי שקובע את "הרעיון והתפישה להשגת המשימה".
תא״ל מיל׳ אסף אגמון הוא מבכירי חיל האוויר לשעבר, פעיל חברתי בתחום החינוך הטכנולוגי ואהבת הטבע והסביבה, ממובילי תנועת המחאה ״אין מצב״ בבלפור.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
דמיינו לעצמכם ראש ממשלה ושר בריאות שמגיעים לשדה התעופה רשמיים ונרגשים, ונעמדים למרגלות מטוס תובלה של DHL כשהם מוקפים בצלמי עיתונות. ביניהם עומד שולחן פיקניק קטן מכוסה בדגל, עליו מונח בקבוק אלכוג'ל מיותם (וזהו).
מכבש המטוס מבצבץ לו הדבר שהביא אותם לשם – לא מדובר בראש מדינה חשוב ומשמעותי, לא מדובר בשליט של מדינת אויב שבא לעשות שלום, גם לא מדובר באסיר ציון ששוחרר מכליאתו. כל זה בשביל לקבל את פניו של ארגז חיסונים ראשון.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
ישנה סברה רווחת לפיה הנאשם נמנע ומתחמק מלפרסם את תקציב 2021 משום שהוא זקוק לו כנקודת יציאה אחרונה מהסכם הרוטציה.
אני חושבת שמדובר בטענה מופרכת, שכן מי שחי פה בשנים האחרונות וודאי הבחין שהנאשם מבלפור אינו זקוק לתחנות יציאה כדי לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו. הוא רק מקפיד להנדס את התודעה כך שנדמה כי מדובר במעשה חוקי, הגיוני ומתבקש. אלא ששלוש מערכות בחירות רצופות בזו אחר זו הן לא דבר הגיוני או מתבקש, ואיש לא עצר אותו.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הגיע העת לפנות מהשילטון את כחץל משתפי הפעולה עם הנאשם בפלילים להוקיע אותם מהחברה
בסך הכל העם שלנו בנויי מאנשים טובים מכבדי חוק
ורוצים יושר וכנות
לכן להוציא את כל הרקב מהראש עד הזנב ולחזור למוטב להושיב בממשלה ובכנסת אנסים בריאים בנפשם ובגופם שטובת העם לנגד עינהם ללא שחיתות מורא ופחד
ימים של הרהורים וחרדות. אני רואה את המחאה בבלפור מתפתחת, מתפשטת וצוברת תאוצה, ונזכרת במחאת 2011 והמפלה הכואבת, שבאה בעקבות מה שנחשב עד היום כ"אם כל המחאות".
במישור הרגשי אני מגוייסת ומגיעה לבלפור בכל הזדמנות, אולם במישור הלוגי אני במתח מתמיד וחשש בלתי פוסק שנמעד ונאבד מומנטום, כמו אז בקיץ 2011.
כבר חודשים אני זועקת באצבעותי על מקלדת הטוויטר "רק בלפור" ומסבירה לכל מי שרק מוכן לשמוע שמחאה בתל אביב לא מפריעה למי שגר במבצר מאובטח בירושלים.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
אתמול קרה דבר גדול בישראל, דבר שהיה אמור להרעיד את האדמה בכל דמוקרטיה בריאה ומתפקדת.
אתמול, באמצע היום ובלי שום הסבר או היגיון – סתמו לי את הפה!
אתמול ברק רביד, עיתונאי בכיר, שידוע כפצצת סקופים וראיונות בלעדיים עם שועי עולם. איש חרוץ, חד ועתיר קשרים, פוטר מהערוץ שבו הוא הועסק ללא שום סיבה הגיונית, עניינית או כלכלית. עושה רושם שהפיטורים הבלתי מוצדקים שלו מועילים בעיקר למשפחה אחת שמתגוררת בבית שלנו בבלפור.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ככל שזה נורא מרגיז ותסכל – זה ממש לא מפתיע! התהליך שקוף וגם לא מנסים להסוות או ליפיפ אותו: ביב שולט ללא מיצרים ומעצב בנוחות את המידע ואת דעת הקהל הנבער שעדיין מעריץ אותו. לא התהליך מפתיע אלא שתיקת הכבשים, הקרנפים, החמורים והצבועים… פעם הם היו חברי מפלגה, נבחרי ציבור, המחוקקים – היום – נותרו רק החנפנים המלקקים, חסרי הגעת.
ברק רביד, רביב דרוקר , אביעד גליקמן (הי, שכחו אותו…) וחבריהם המוכשרים יצמאו את דרכם למקום שבו יעריכו את כישוריהם וסגולוציהם. הצרה היא שאנחנו – נשארים עם ה"מנהיג" הממושחת והמשחית וכל חבר מריעיו המריעים…
איך יוצאים מזה? כנראה שצריך לעלות על בריקדות במלוא מובן המילה!
***** התליין****
By Maurice Ogden
תרגום: שרית שץ
אֶל עִירֵנוּ צָעַד הַתַּלְיָן קְדוּר-פָּנִים,
וּבְגָדָיו מִזָּהָב, דָּם וָאֵשׁ מַצְחִינִים.
עַל מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב הִתְהַלֵּךְ בִּדְמָמָה,
וּבְכִכָּר בֵּית-הַצֶּדֶק הִצִּיב לוֹ בָּמָה.
לְצַד בֵּית-הַדִּין עֵץ הוּרַם, עֵץ קָלוֹן,
כְּדֶלֶת רָחְבּוֹ מִכַּרְכֹּב עַד חַלּוֹן,
תַּבְנִית לוֹ צְנוּעָה, ועוֹלָה אַךְ בִּמְעַט
עַל מִסְגֶּרֶת הַפֶּתַח שֶׁל בֵּית-הַמִּשְׁפָּט.
וְאָנוּ תָּהִינוּ בְּכָל עֵת פְּנוּיָה
מַהוּ הַחֵטְא? מִי יִדּוֹן לִתְלִיָּה?
שָׁפַט הַתַּלְיָן, אֶגְרוֹפוֹ מְקַפֵּל
פְּתִיל מֻזְהַב-קִשּׁוּרִים בְּיָדָיו מְפַתֵּל.
לַמְרוֹת חַפּוּתֵנוּ הַפַּחַד לָפַת,
בְּעֵינֵי הָעוֹפֶרֶת הֵעַפְנוּ מַבָּט .
אֶחָד אָז זָעַק: "הֵי, תַּלְיָן, אַל תִּדֹּם!
לְמִי זֶה תָּכִין אֶת בָּמַת הַגַּרְדּוֹם?"
בְּעֵין הָעוֹפֶרֶת נִצַּת אָז זִיק חַד
וּבִמְקוֹם מַעֲנֶה, כְּמוֹ חִידָה לָנוּ חָד:
"זֶה שֶׁיֵּיטִיב לְשָׁרְתֵנִי עַד תֹּם,
הוּא בַּחֶבֶל יִזְכֶּה – כְּמַתְּנַת הַגַּרְדּוֹם."
לְמַטָּה יָרַד וְיָדוֹ הוּא שָׁלַח
אֶל נָכְרִי שֶׁהִגִּיעַ מֵחֶבֶל נִדָּח.
רָוְחָה הַנְּשִׁימָה, כי סִבְלוֹ שֶׁל הַלָּה
מִיָּדוֹ שֶׁל תַּלְיָן – לָנוּ הִיא הֲקָלָה:
מִבְנֵה הַגַּרְדּוֹם בְּרַחְבַת הַשִּׁפּוּט,
עֵת בֹּקֶר יֵעוֹר, יֵעָלֵם לִצְמִיתוּת.
לוֹ דֶּרֶךְ פִּנִּינוּ, שִׂיחָה נֶאֶלְמָה –
מִיִּרְאַת הַתַּלְיָן וְכָבוֹד לַגְּלִימָה.
בְּיוֹם הַמָּחָר, שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר עָלְתָה
עַל גַּגּ וּרְחוֹב, עַל הָעִיר הַשְּׁקֵטָה;
נֻקְשֶׁה וְשָׁחוֹר בַּאֲוִיר צַח שֶׁל יוֹם,
בְּכִכַּר בֵּית-הַצֶּדֶק נִצָּב עֵץ גַּרְדּוֹם.
עָמַד הַתַּלְיָן בְּרַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת
וְיָדָיו בְּחֶבְלוֹ הַמֻּזְהָב עֲסוּקוֹת.
גּוֹן עֵינוֹ כְּעוֹפֶרֶת, לִסְתּוֹ חֹד חֲנִית,
מַרְאִיתוֹ תַּכְלִיתִית, חָזוּתוֹ יַדְעָנִית.
כֻּלָּנוּ זָעַקְנוּ: "תַּלְיָן, הַאֵין דַּי
בַּנָּכְרִי מֵאֶתְמוֹל? הוּא יַסְפִּיק בְּוַדַּאי."
נִדְהַמְנוּ, לְפֶתַע נָפְלָה דּוּמִיָּה:
"הוֹ, לֹא עֲבוּרוֹ הוּקַם עֵץ הַתְּלִיָּה."
הִבִּיט בַּקָּהָל וּצְחוֹקוֹ נְהָמָה:
"בְּלִבְּכֶם יַעֲלֶה כִּי מַטְרַת הַמְּהוּמָה
הִיא לִתְלוֹת אִישׁ אֶחָד? הֵן בָּזֹאת אֶעֱסֹק:
הַחֶבֶל חָדָשׁ וְאוֹתוֹ יֵשׁ לִבְדֹּק."
בַּדְּמָמָה – זְעָקָה: "הוֹ, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה!"
לְתוֹכֵנוּ צָעַד הַתַּלְיָן – שְׁחוֹר גְּלִימָה;
מוּל הָאִישׁ נֶעֱמַד "הֲתִתְמֹךְ," כָּךְ גָּזַר,
"בַּנִּדּוֹן שֶהָיָה לַגַּרְדּוֹם רַק בָּשָׂר?"
עַל זְרוֹעו שֶׁל הָאִישׁ יָד קָשָׁה נִנְעֲלָה
נִרְתַּעְנוּ אָחוֹר בְּאֵימַת בֶּהָלָה.
וְהַדֶּרֶךְ פֻּנְּתָה, לֹא הִשְׁמַעְנוּ מִלָּה,
מִפְּנֵי הַגְּלִימָה… אֲחוּזֵי חַלְחָלָה.
בַּלַּיְלָה רָאִינוּ טְרוּפִים מִבִּיעוּת
אֶת גַּרְדּוֹם הַתַּלְיָן מִתְעַצֵּם בְּלִי לֵאוּת.
יוֹנֵק מֵהַדָּם הַנִּגָּר בֵּין טְרָשִׁים,
הִצְמִיחַ לוֹ עֵץ הַתְּלִיָּה שָׁרָשִׁים.
וְכָעֵת הוּא רָחָב, וְגָדוֹל אַךְ בִּמְעַט
מִמֶּרְחַב מַדְרֵגוֹת פֶּתַח בֵּית-הַמִּשְׁפָּט,
גָּבַהּ עַד הִגִּיעַ לְאֶמְצַע הַקִּיר –
הַכְּתֹבֶת עָלָיו בְּגָבְהוֹ הוּא מַסְתִּיר.
שְׁלִישִׁי שֶׁלָּקַח, לוֹ יָצְאוּ מוֹנִיטִין
שֶׁל כִּילַי, נוֹשֵׁךְ נֶשֶׁךְ, כּוֹפֵר הוּא וּמִין,
וּ"מַה זֶּה לָכֶם," הַתַּלְיָן אָז תָּהָה,
"עִם בַּרְנָש יְהוּדִי שֶׁנּוֹעַד לִתְלִיָּה?".
וְאָנוּ זָעַקְנוּ "הֲזֶה הָאֶחָד
שֶׁאוֹתְךָ כֹּה שֵׁרֵת? נֶאֱמָן בִּמְיֻחָד?"
חִיֵּךְ הַתַּלְיָן: "זוֹ תָּכְנִית רְצוּיָה
לְוַדֵּא אֶת חָזְקָהּ שֶׁל קוֹרַת הַתְּלִיָּה."
הָאִישׁ הָרְבִיעִי שַׁלְוָתֵנוּ קָרַע,
בְּשִׁיר קְדוֹרָנִי, מַאֲשִׁים וְנוֹרָא.
"וּמָה עִנְיַנְכֶם בְּנִדּוֹן לִכְלָיָה –
שָׁחוֹר וְשׁוֹנֶה", הִתְרִיס אִישׁ הַתְּלִיָּה.
חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי, וְשׁוּב בֶּכִי נִחָר
"תַּלְיָן, הֵי, תַּלְיָן, הֲזֶה הַנִּבְחָר?"
"תַּכְסִיס תַּלְיָנִים מֻכָּר," הוּא נֵאוֹת,
"לְהַגְמִישׁ אֶת קְפִיצֵי הַדְּלָתוֹת הַתְּקוּעוֹת."
חָדַלְנוּ לִשְׁאֹל, הַתַּלְיָן הִתְיַשֵּׁב
אֶת סִכּוּם מַאֲזַן הַדָּמִים לְחַשֵּׁב.
יוֹם רָדַף יוֹם, ולֵיל אַחַר לֵיל
וּמִבְנֵה הַגַּרְדּוֹם כְּמִפְלֶצֶת גָּדֵל.
כַּנְפוֹת הַגַּרְדוֹם נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה
וְכִסּוּ מִכָּל צַד הַכִּכָּר הַפְּתוּחָה
וְקוֹרַת הַתְּלִיָּה מִמָּרוֹם אֵימְתָנִי,
עַל הַקֶּרֶת הִטִּילָה צִלָּהּ הַשְּׂטָנִי.
הַתַּלְיָן אֶת הָעִיר אָז חָצָה בִּמְהֵרָה
וּבָרְחוֹב הַשּׁוֹמֵם… בִּשְׁמִי הוּא קָרָא.
אֶת רוֹם הַגַּרְדּוֹם עֵינִי אָז סָקְרָה,
וְחָשַׁבְתִּי: הֵן נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא נוֹתְרָה
לִתְלִיָּה … הַתַּלְיָן לִי קָרָא שֶׁאָבֹא לָתֵת יָד
אֶת מִבְנֵה הַגַּרְדּוֹם לְפָרֵק – וּמִיָּד.
בְּתִקְוָה וּבְבִטְחָה הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו,
אֶל עֵץ הַתַּלְיָן וְאֶל סְבַךְ חֲבָלָיו.
אֵלַי הוּא חִיֵּךְ כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי קָרוֹב
אֶל כִּכַּר בֵּית-הַדִּין..בְּדִמְמַת הָרְחוֹב,
וְחָבְלֵי הַתְּלִיָּה, מְתוּחִים וּגְמִישִׁים,
בְּיָדָיו מִשְׂתָּרְגִים כַּעֲדַת נְחָשִׁים.
הוּא שָׁרַק לוֹ פִּזְמוֹן, הַמַּלְכֹּדֶת סָקַר
הַדְּלָתוֹת נִפְעֲרוּ בְּקוֹל הֹלֶם מֻכָּר,
וְאָזַי בְּחִיּוּךְ שֶׁל פְּקֻדָּה נוֹרָאָה
יָדוֹ עַל יָדִי שָׂם לְלֹא הַתְרָעָה.
זָעַקְתִּי: "תַּלְיָן, הֵן הִשְׁלֵיתָ אוֹתִי,
כִּי נוֹעָד הַגַּרְדּוֹם לְכֻלָּם – זוּלָתִי,
אוֹתְךָ לֹא שֵׁרַתִּי, תַּלְיָן מְנֻוָּל,
רִמִּיתָ אוֹתִי וְהוֹלַכְתָּ שׁוֹלָל!"
בְּעֵין הָעוֹפֶרֶת נִצַּת שׁוּב זִיק חַד:
"רִמִּיתִיךָ?…הִשְׁלֵיתִי? אֲנִי הָאֶחָד
שֶׁדִּבַּרְתִּי אֱמֶת, תְּשׁוּבוֹתַי כֹּה כֵּנוֹת,
הַגַּרְדּוֹם רַק לְךָ הֵן נוֹעַד לִהְיוֹת."
"וּמִי הֶעֱנִיק לִי שֵׁרוּת מְלַבֵּב,
נִתְלָה בַּתִּקְוָה – ונַפְשׁוֹ מוּגַת-לֵב.
וְהֵיכָן כָּל הַשְּׁאָר שֶׁיָּכְלוּ לַעֲרֹב
יַחְדָּיו לְצִדְּךָ לְכֹחוֹ שֵׁל הַטּוֹב?"
"מֵתוּ!" עָנִיתִי, וּבִמְאוֹר פָּנִים
"נִרְצָחוּ, " תִּקֵן הַתַּלְיָן וְהִטְעִים.
בַּתְּחִלָּה הַנָּכְרִי… יְהוּדִי הַשֵּׁנִי;
רַק מַה שֶּׁאִפְשַׁרְתָּ, עָשִׂיתִי אֲנִי.
מֵעָלַי הַקּוֹרָה שֶׁחָסְמָה שְׁמֵי מָרוֹם,
הִרְגַּשְׁתִּי בּוֹדֵד בָּעוֹלָם, כְּמוֹ עֵירֹם,
הַתַּלְיָן אֲסָרַנִי…וּבְכָל הָאֵזוֹר
לֹא בָּקַע קוֹל אָדָם שֶׁיִּצְעַק לוֹ "עֲצֹר!".
לה
אדם צריך לדעת לזהות את הנקודה שבה זה נגמר, שמותו כבר נקבע ויש לו הזדמנות חד-פעמית לעצב את הנרטיב של מורשתו. הוא יכול לבחור למות כגיבור שקפץ על הרימון והציל אחרים, והוא יכול למות לבדו ולהיזכר כמי שהפקיר את אחיו ופקודיו לכוחות האויב.
אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל מאחר שהם שבויים בתודעה כוזבת מזה כמה חודשים, כפטריוטית אמיתית אני לוקחת על עצמי את המשימה של לומר להם בקול רם את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!
אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל הם שבויים בתודעה כוזבת, אז אומר להם בקול את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!
יכול להיות שהיו לכם כוונות טובות, יכול להיות שנסחטתם, יכול להיות שהתעייפתם מסבבי בחירות – יהיה אשר יהיה, אני מאמינה שהאמנתם שאתם עושים את המעשה הנכון. אבל טעיתם. אמרנו לכם את זה מן הרגע הראשון ואתם ממשיכים לנסות ולהתעקש.
באופן אישי אני מאמינה שאתם סבורים שאם תבלעו מספיק צפרדעים או שתתנו לו את משכן הנשיא הוא יזוז וייתן לכם את ההגה. אבל צר לי לבשר לכם – זה לא יקרה.
"שידבר אחר כך, לא עכשיו" ביבי לראש הסגל שלו על גנץ, שיושב 2 מטר ממנו.
איזו השפלה גנץ. איך לא קמת ועזבת??? איך אתה לא קם ויוצא מהסיוט הזה? pic.twitter.com/4ZYRUOgkEd— li-at steinitz (@LiSteinitz) June 28, 2020
וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. תבינו, כל דגלון לבן שאתם מניפים מחזק אותו ומחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "אבל זה עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו.
עד כדי כך זה נגמר שאין לכם תמיכה ציבורית לקחת את ההגה גם אם תגיעו לקו הרוטציה, כי מי רוצה מושחת חליפי, חלש ושקרן בתור ראש ממשלה?
"הפחדנים מתים פעמים רבות לפני מותם; האמיצים אינם טועמים את טעם המוות אלא פעם אחת"
כתב שייקספיר במחזה יוליוס קיסר, ויש לכם הזדמנות לבחור אם להיות פחדנים או אמיצים:
דרך הפחדנים היא להמשיך לצעוד שפופים וכנועים לעבר מותכם הפוליטי הבלתי נמנע. להמשיך להניף דגלים לבנים ולשחוק את מעמדכם הציבורי ושמכם הטוב עד דק. או-אז בעוד כמה חודשים, ואולי אף פחות, הממשלה הממארת תתפוצץ בפרצופכם ונלך לבחירות, ואיך לנסח זאת בעדינות: לא הייתי רוצה להיות בנעליו של מנהל הקמפיין שלכם. אפילו פינקלשטיין לא היה מצליח לעשות החייאה לגופה כל כך רקובה. מה תגידו לציבור? "לא נשב תחת נתניהו והפעם זו לא אמת לשעתה?"
וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. כל דגלון לבן שהנפתם חיזק אותו והחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו
דרך האמיצים היא לקפוץ על הרימון – להבין שזה נגמר, להכיר בתבוסתכם, לקחת אחריות על הטעויות ולארגן לעצמכם מוות הרואי למען מטרה גדולה. לבחור להיות אמיצים ולהציל את הדמוקרטיה ואת כולנו. איך? פשוט מאוד: פזרו את הכנסת וחוקקו את "חוק הנאשם". חוקקו חוק שימנע מכל נאשם בפלילים, ובכלל זה נתניהו, להיות מועמד לראשות הממשלה החל מהכנסת הבאה.
אפשר למצוא לכך רוב. יש יותר מ-60 ח"כים שיודעים שהוא גמור ושהגופה הפוליטית שלו חוסמת את דרכם. זה אפשרי וזה בידיים שלכם.
בני וגבי, תזכרו שעל הכתפיים השמוטות והעייפות שלכם התנוססו פעם דרגות בוהקות של רב-אלוף. הסיכוי היחיד שלכם להיזכר ככאלה הוא לעשות את המעשה הנכון – להזדקף, ליישר כתפיים ולקפוץ על הרימון. ואולי, רק אולי, תזכו למחילה ולסיכוי נוסף.
לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גנץ קפץ על הרימון ברגע שנכנס לממשלה אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל גבי אשכנזי
אשכנזי השתמש בגנץ כקרש קפיצה להיכנס לליכוד כפי שתכנן עם דרעי מההתחלה..
בגלל זה לא שומעים את אשכנזי בשום מקום
לגבי המהלך של "חוק הנאשם".. רעיון חמוד אבל לא ישים… יריב לוין פשוט ימשוך את הזמן ולא יעלה את החוק להצבעה
אין מה לחכות למשיח..בשלב הזה רק העם יכול להציל את עצמו !
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם