דמיינו לעצמכם ראש ממשלה ושר בריאות שמגיעים לשדה התעופה רשמיים ונרגשים, ונעמדים למרגלות מטוס תובלה של DHL כשהם מוקפים בצלמי עיתונות. ביניהם עומד שולחן פיקניק קטן מכוסה בדגל, עליו מונח בקבוק אלכוג'ל מיותם (וזהו).

מכבש המטוס מבצבץ לו הדבר שהביא אותם לשם – לא מדובר בראש מדינה חשוב ומשמעותי, לא מדובר בשליט של מדינת אויב שבא לעשות שלום, גם לא מדובר באסיר ציון ששוחרר מכליאתו. כל זה בשביל לקבל את פניו של ארגז חיסונים ראשון.

מכבש המטוס מבצבץ הדבר שלשמו התכנסו – לא ראש מדינה חשוב, לא שליט מדינת אויב שבא לעשות שלום, גם לא אסיר ציון ששוחרר מכלאו. כל זה בשביל לקבל את פני ארגז החיסונים

במדינה הלא מאוד שפויה הזו שבה זה קרה הבוקר, נתניהו קפץ את אגרופו בתנועת נצחון כוחנית כשהצלמים סביבו תקתקו תמונות. זהו רגע הניצחון האישי של נתניהו, הוא ניצח!

בנימין נתניהו מקבל את פני החיסון בשדה התעופה. צילום מסך מתוך סרטון של וויינט

השאלה את מי ואת מה הוא ניצח – לזה אגיע בהמשך.

עוד לפני כן אציין שהרגע הזה היה כל כך מופרך ופרובינציאלי שפשוט הסמקתי מבושה. האם אפשר להעלות על הדעת את אנגלה מרקל מגיעה לשדה התעופה כדי לקבל ארגז חיסונים?

האם סצנה הזויה ומביכה כזו יכולה לקרות במדינה נורמלית?

רכישת חיסונים היא אקט שגרתי שסגל זוטר במשרד הבריאות אמון עליו. כל מדינה בעולם, כולל הנידחות והעניות ביותר, מחסנות את תושביהן באותה טריוויאליות שבה מדינה דואגת לאספקת חשמל לבתים ומים לברזים.

להצטייד בחיסונים זו חובתה של המדינה, וזה אפילו לא עניינו של ראש הממשלה. יש צוות מקצועי שמחליט ממי קונים, כמה קונים ואיך מפיצים.

נכון שאירוע הקורונה הוא יוצא דופן בהיבט הזה משום שהוא מוגדר כפנדמיה, ובכל העולם ישנה ציפייה לקראת החיסון, אולם המצב בישראל יוצא דופן וחריג במספר היבטים:

ראשית, רק בישראל ראש המדינה מתייחס לחיסון כאל סוף מוחלט לבעיה. מבחינת נתניהו המסר הוא 'פתרתי את הבעיה – אני המושיע'. אלא שאין רחוק מזה.

חיסון לא מכסה גרעון של 300 מיליארד שקל; חיסון לא מקים לתחייה אלפי עסקים פושטי רגל; חיסון לא מחזיר לילדים שלנו שנת לימודים אבודה; חיסון לא יפתור את הקורונה הנפשית שמבוטאת בעליה של 70 אחוז במאובחנים בדיכאון וחרדה; חיסון לא ימנע את גל ההתאבדויות שצפוי פה בשוך הסגרים (ע"פ מומחי רפואת הנפש); חיסון לא יאחה את הקרעים בינינו ולא ירפא את חוסר האמון העמוק שהאזרחים רוחשים לשלטון בכלל ולעומד בראשו בפרט.

רכישת חיסונים היא אקט שגרתי שסגל זוטר במשרד הבריאות אמון עליו. כל מדינה בעולם, כולל הנידחות והעניות ביותר, מחסנות את תושביהן בטריוויאליות בה הן דואגות לאספקת חשמל ומים לבתים. וזה אפילו לא עניינו של רה"מ. בשביל זה יש צוות מקצועי

שנית, במדינות שנערכו בהן סקרים כדי לברר את נכונות הציבור להתחסן, דומה שההתנגדות לחיסונים נעה בין 20-30 אחוזים, וזה נתון תיאורטי בלבד בינתים. לא מופרך להניח שברגע האמת, כשאדם ידרש להגיש את זרועו ולאפשר למחט עם חומר חדש לחדור לגופו, המספרים יהיו גבוהים יותר.

מספר המתנגדים לחיסון בסקרים עומד בקורלציה לרמת האמון של הציבור להנהגה – ככל שהאמון גבוה יותר, כך הנכונות להתחסן עולה בהתאמה. כך למשל הנכונות בבריטניה גבוהה יותר מהנכונות בארה"ב, ובישראל הנכונות נמוכה משתיהן. כרגע יש התנגדות בשיעור של 30 אחוז בממוצע, ולהערכתי אנחנו נראה עליה במספר הזה בשל חוסר האמון ההולך וגובר.

כשלוקחים בחשבון שילדים כלל לא מתחסנים וקשישים בהכרח כן, המתנגדים מגיעים משכבת הגיל הפעילה ביותר, קרי צעירים עד גיל 55-60, כלומר אלה שעובדים, נוהגים, טסים, משרתים ומניעים את הכלכלה והמדינה.

אם שליש עד חצי מהם יסרבו להתחסן כתוצאה מחוסר אמון בהנהגה, משבר הקורונה לא יסתיים, ויש לי חשד שזה בדיוק מה שהנאשם רוצה.

מה יותר טוב מלהגיד לציבור: אני הבאתי לכם חיסון, ואתם הסרבנים שלא מוכנים לשחרר את המדינה מהמשבר, מסרבים להתחסן. הנרטיב הזה יכול גם להסביר מדוע היה דחוף כל כך לטופז לוק להפר בידוד כדי לצלם את מכחישי המגיפה שנטפלו למחאה בבלפור, חרף התנגדותם של המוחים נגד נתניהו.

לסיכום אומר כך: הקורונה היא לא הבעיה והחיסון הוא לא הפתרון!
הבעיה של מדינת ישראל הייתה ונשארה מנהיג מושחת, ציני, שקרן ודכאן שאיש לא מאמין לו.

החיסון לא יוציא את ישראל ממשבר הקורונה, והנאשם יודע זאת היטב. אבל ניכוס ההישג (הטריוויאלי) הזה לעצמו, מאפשר לו לרחוץ בנקיון כפיו ולטעון שהוא המושיע, ואת המשך המשבר שלא יעלם לשום מקום לגלגל על האזרחים הלא צייתנים, שמסרבים לעצור את המגיפה.

החיסון לא יוציא אותנו ממשבר הקורונה, אבל ניכוס ההישג (הטריוויאלי) הזה לעצמו, מאפשר לו לרחוץ בנקיון כפיו, לטעון שהוא המושיע, ולגלגל את המשבר שלא ייעלם על האזרחים הלא צייתנים, שמסרבים לעצור את המגיפה

כשהוא הרים את אגרופו בתנועת ניצחון, הוא לא חגג את ההשתחררות מהקורונה, הוא חגג את השתחררותו מאחריות.

לימור מויאל היא סופרת, אקטיביסטית ודוקטורנטית לפרשנות ותרבות. רעיה ואם לארבעה.

מערכת המודיעין החשאית הישראלית ממשיכה להכות באיראן בנסיון להרתיעה מלייצר נשק גרעיני. השב"כ עצר אזרח ישראלי שגוייס על ידי המודיעין האיראני וישראל עשתה שורה של התקפות סייבר על מתקנים חיוניים באיראן. המוסד הישראלי מכין הפתעות נוספות לפני שצה"ל יתקוף את מתקני הגרעין של איראן.

לפני כמה שנים פנה אליי איש העסקים הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן כדי להתייעץ עמי כיצד יוכל להשתלב במערכת הפוליטית הישראלית.

אבו אל-קיעאן שהינו תושב הישובים אלחורה ומיתר שבנגב הציג את עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. מה שהיה חשוב לו, כך התרשמתי, היה להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שלא תהיה. האידיאולוגיה לא הייתה ממש חשובה עבורו.

איש העסקים הבדואי אבו אל-קיעאן הציג עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. התרשמתי שחשוב לו להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שהיא, בלי קשר לאידאולוגיה שלה

אני בהחלט הופתעתי ממעצרו. פרקליטות מחוז דרום הגישה נגדו כתב אישום בגין עבירות של מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאיראן. הוא מואשם כי העביר מידע על לו"ז והמיקום של שר הביטחון בני גנץ, וכי עמד בקשרים אסורים עם גורמי מודיעין איראניים באמצעות גורם לבנוני-עיראקי.

איש העסקים שעצור בפרשה ביטחונית הוא יעקוב אבו אל-קיעאן. פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד אבו אל-קיעאן, תושב חורה ומיתר, בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאיראן. בעבר היה אבו אל-קיעאן מיועד לשמש כמועמד לכנסת ברשימת "תלם" של משה יעלון. pic.twitter.com/wsObEkpdWD

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 12, 2021

אבו אל-קיעאן הינו דג רקק מבחינה מודיעינית. למרות זאת מעצרו הינו מכה למודיעין האיראני, מכה מורלית ומבצעית. אני מעריך כי החדירה המודיעינית של ישראל לתוך מנגנוני המודיעין והביטחון של איראן היא כה עמוקה עד שאבו אל-קיעאן נתפס כבר בשלבי הגיוס הראשונים שלו בטרם הספיק לגרום נזק ממשי לביטחון ישראל.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד

אבל את המכה היותר גדולה מישראל חטפה השבוע איראן בשורה של התקפות סייבר על כורים גרעיניים לייצור חשמל, על מערכות מחשבים של חברת הרכבות ועל משרד התחבורה האיראני.

ההתקפות האלה שיגעו את האיראנים, בעוד שמגפת הקורונה משתוללת, וחודש בלבד לאחר ההתקפה על המתקן לייצור צנטרפוגות בכראג' באמצעות רחפן, שגם אותה האיראנים מייחסים לישראל.

גורם בכיר יודע דבר בירושלים מעריך כי התקפות הסייבר היו מסר ישראלי לאיראן, שחידשה את המלחמה הימית נגד ישראל. איראן תקפה ספינת מטען בצפון האוקיינוס ההודי לפני שבועיים, כי  חשבה בטעות שהיא עדיין שייכת לאיש העסקים הישראלי אייל עופר, אבל בינתים עופר הספיק כבר למכור אותה לפני כמה חודשים לגורמים זרים.

האיראנים בהלם גדול. המוסד הישראלי תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות בהם תוך שמירה על עמימות. השעון מתקתק ושיחות הגרעין בוינה תקועות. אם הן יחודשו הן יחודשו תחת שרביטו של הנשיא החדש אברהים ראיסי, המכונה "הקצב מטהרן", והמשא ומתן צפוי להיות יותר נוקשה.

על פי גורמים אמריקנים, בסביבתו של הנשיא ביידן חוששים כי האפשרות לחזור להסכם הגרעין משנת 2015 כבר הפכה לקשה להשגה. יש פסימיות רבה בסביבתו של הנשיא בקשר לאפשרות החזרה המהירה להסכם הגרעין לאחר 6 סבבים של שיחות בוינה, לכן עדיין לא ברור אם ומתי יתקיים הסבב השביעי.

האיראנים בהלם. המוסד תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות תוך שמירה על עמימות. שיחות הגרעין בוינה תקועות, ואם יחודשו זה יהיה תחת שרביט הנשיא החדש ראיסי, "הקצב מטהרן", והמו"מ יהיה נוקשה

הפסימיות הרבה נובעת מההתקדמות הטכנולוגית האיראנית, קצב ורמת העשרת האורניום על ידי האיראנים ובחירתו של הנשיא החדש אברהים ראיסי. כל הגורמים האלה מחדדים את השאלה, האם ניתן יהיה בכלל לעצור את השאיפות הגרעיניות של איראן.

הפסימיות איננה רק נחלתו של ממשל ביידן. שלוש המעצמות: בריטניה, גרמניה וצרפת, הנושאות ונותנות עם איראן וארה"ב על חידוש הסכם הגרעין, הזהירו בשבוע שעבר כי חתימתו איננה ודאית, לנוכח המשך הפקת אורניום מתכתי (מטאלי) על ידי איראן, הליך שמוביל לייצור פצצה גרעינית.

בריטניה, גרמניה וצרפת הביעו "דאגה רבה" מהחלטתם של האיראנים להעלות את רמת העשרת האורניום המתכתי ל-20 אחוזים. בהודעה משותפת של שלוש המדינות נכתב:

"לאיראן אין כל צורך אזרחי ראוי לשמו באורניום מטאלי מועשר שהינו כלי חשוב בפיתוח נשק גרעיני, הפעילות האיראנית מסכנת את המשך המשא ומתן בוינה על חידוש ההסכם ועל איראן לשים קף לפעילות זו".

ההודעה התפרסמה אחרי דו"ח שפירסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על המשך התוכנית האיראנית לייצור אורניום מטאלי מועשר עד לרמה של 20 אחוזים. לדברי הסוכנות מדובר בקטע מתוך תהליך רב שלבי.

"המוסד פועל בתוכנו"

יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר של הפרלמנט האיראני, חשמת-אללה פלחאת-פישה יצא השבוע בגילוי נדיר ואישר כי המוסד הישראלי עומד מאחורי רוב ההתקפות על איראן. "למרות שהמוסד פועל בתוכנו, שום מחשבה רצינית לא  ניתנה לנושא", הוא אמר.

דבריו מצטרפים לביקורת החריפה של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד ושל שר המודיעין לשעבר עלי יונסי כי המוסד הישראלי הצליח להסתנן לשורות המודיעין האיראני ואך לגייס בכירים במננגוני הביטחון של איראן.

ככל שאיראן מתקדמת יותר לעבר פצצת הגרעין, כך צפוי שהמתקפות החשאיות של ישראל על מתקנים רגישים באיראן יגברו, כולל חיסולים של בכירים איראנייים.

להערכת גורמים זרים, המוסד הישראלי הכין שורה של תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינתה של ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר שאיראן חוותה השבוע הן רק הפתיח למה שצפוי בהמשך.

להערכת גורמים זרים, המוסד הכין שורת תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינת ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר הן רק הפתיח

התסכול באיראן גובר מהצלחות המוסד הישראלי, אך ההנהגה האיראנית הקיצונית ממשיכה בשלה בכל הקשור למרוץ אל הפצצה הגרעינית הראשונה. למרבה הצער, ההתפתחויות הבינלאומיות בנושא הגרעין האיראני מצביעות על כך שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. המוסד נמצא כעת בחזית ועושה עבודה מקצועית נהדרת, ללא התרברבות כפי שהיה עד לפני כמה שבועות. אם איראן לא תיבלם בתוכניתה הגרעינית, הטיפול יעבור לצה"ל שכבר מכין כמה תוכניות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

אירועי שייח' ג'ראח, מבצע "שומר החומות", והמהומות במסגד אל אקצא וברחבי המדינה זעזעו את מדינת ישראל. השפעת הקונפליקט הדהדה לא רק בשכונות המעורבות בישראל או בעזה, אלא גם בתוך הקמפוסים השונים בארץ, בקרב סטודנטים ומרצים שאימצו את הנרטיב הפלסטיני. אין זה חדש שהאוניברסיטאות בישראל מאמצות את הנרטיב הזה, אבל נראה כי האירועים האחרונים הובילו את האוניברסיטאות לשפל חדש.

אירועי שייח' ג'ראח, "שומר החומות", והמהומות בארץ זעזעו גם את הקמפוסים. לא חדש שהאוניברסיטאות בישראל מאמצות את הנרטיב הפלסטיני, אבל נראה שהאירועים הפעם הובילו אותן לשפל חדש

באוניברסיטה העברית, מתרגלת שגם לומדת במוסד לתואר שלישי, שיתפה וידאו בפייסבוק מהעימותים באל אקצא, תחתיו נכתב "הרוג אותם במהירות ואל תשאיר אחד מהם", ולכך היא הגיבה: "אמן, בבקשה אלוהים". במקרה הטוב, היא התייחסה לישראלים. במקרה הרע, ליהודים.

אם אתם תוהים מה הייתה תגובת האוניברסיטה, אל תיראו מופתעים – האוניברסיטה העברית טמנה את ראשה בחול והגיבה כי היא לא תפעל נגד המתרגלת בשל התבטאויות מחוץ לכותלי המוסד האקדמי. בעצם כך השאירה את ההתמודדות אל מול המתרגלת לתא "אם תרצו" בקמפוס, שהגיש תלונה למשטרת ישראל. מסתבר שלסטודנטים יהודים לא מגיעה הגנה מצד הנהלת האוניברסיטה. הם ימשיכו לשלם ממיטב כספם, המדינה תמשיך לתקצב אותם, ובתמורה – הסטודנטים יופקרו למען מתרגלת צמאת דם בהכשרת האוניברסיטה העברית בירושלים.

לחגיגת הטירוף הזאת הצטרפה האחות האידיאולוגית הקטנה של האוניברסיטה העברית, הלא היא מכללת בצלאל. חלק ממרצי מכללת בצלאל, שלחו מייל לכלל הסטודנטים אשר תומך בסטודנטים הפלסטינים שנאבקים את מאבקם "הצודק". מעבר לצביעות המוחלטת של קבלת כספי מדינה ובו זמנית לצאת כנגדה – "האלימות…פרי מדיניות ממשלתית" וכן קריאה למדינת ישראל "העם הכובש והמדכא", המרצים תמכו במאבק שכל כולו שנאה, ותרמו לתחושת חוסר ביטחון בקרב סטודנטים להסתובב בקמפוס.

למרות שהמרצים שוב בחרו לאמץ נרטיב שמעודד שנאה, סטודנטים רבים מבינים, שעבורם ועבור ערבים ישראלים הרוצים לחיות בשלום ובחיי שותפות אמיתיים עימנו, יש ליצור תקווה.

התקווה הזו הגיעה אליי לאחרונה בדמותו של יוסף חדאד, יו"ר עמותת "ביחד ערבים זה לזה", ערבי-ישראלי אשר הרצה לי ולחבריי מטעם מלגת ארגון "קאמרה בקמפוס", שאני שותפה בה. יוסף סיפר על המהומות האחרונות מנקודת מבטו, ועל הרוב המתון והשקט בציבור הערבי-ישראלי שחושש להביע את דעתו בעד מדינת ישראל, ונגד ההפגנות האלימות. התשוקה של יוסף לפעול למען עתיד טוב יותר עבור כלל אזרחי ישראל, הפעימה אותי.

יוסף חדאד סיפר על המהומות האחרונות מנקודת מבטו, ועל הרוב המתון והשקט בציבור הערבי-ישראלי שחושש להביע את דעתו בעד המדינה ונגד ההפגנות האלימות. תשוקתו לפעול לעתיד טוב יותר לכלל אזרחי ישראל הפעימה אותי

אני באמת מאמינה, למרות המהומות המצערות בתקופה האחרונה שערערו את חלום הערים המעורבות, שרק ביחד נוכל להתקדם. זה ייקח זמן, המון זמן, אבל אני מאמינה שעם אנשים כמו יוסף, זה בהחלט אפשרי. אולי מגדלי השן האקדמיים בישראל מחזיקים בקנאות את "האמת" שבעיניהם תוביל לשלום, אך לדעתי, השלום האמיתי יגיע מהאנשים מלמטה, מאנשים כמו יוסף, ולא מפרופסורים ומרצים עם דעות מוטות.

בוגרת 8200, מדריכת "מסע ישראלי", עוסקת רבות בהסברה ישראלית, ציונות מזרחית-מסורתית ויהדות מתחדשת. כיום סטודנטית למזרח תיכון ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים וחברה בארגון הסברה ישראלית CAMERA On Campus. חולמת להביא לשינוי בתפיסת העולם את ישראל, להביא לקירוב בין דתיים לחילונים ובין יהודים לערבים. בזמני הפנוי, אוהבת לשיר ולכתוב למגירה.