מאמרו של קלמן ליבסקינד במעריב, התומך במינוי אפי איתם לתפקיד יו"ר "יד ושם", הוא מאמר מניפולטיבי. ליבסקינד מדבר מהפוזיציה של בוגר ישיבה שלא בגר, של איש ימין מושבע, ולעזאזל העובדות. בניגוד לדבריו, אפי איתם רחוק מלהיות "האיש הנכון ל'יד ושם'", להיפך, הוא אחד האחרונים שיהיו ראויים לתפקיד זה.

הפוסל במומו פוסל

בתחילת דבריו, ליבסקינד מביא את עיקרי טיעוניו כנגד המתנגדים למינויו של איתם, המשתמשים לדעתו ב:

"מניפולציות, הוצאת דברים מהקשרם, ואיבה כלפי מה שהוא מייצג, מניעים את הקמפיין נגד מינויו של מי שיזדהה פחות עם אלה […] המביטים על החברה הישראלית ומזהים תהליכים".

מיד אח"כ הוא כותב בדיוק בנוסח הדברים שהוא יוצא נגדם. עושה מניפולציות, מספר חצאי אמת, מסתיר דברים שאינם תואמים למטרתו, ומגלה איבה כלפי כל אלו המתנגדים לאיתם ולדברים שהוא מייצג.

מיד אח"כ הוא כותב בדיוק בנוסח הדברים שהוא יוצא נגדם. עושה מניפולציות, מספר חצאי אמת, מסתיר דברים שאינם תואמים למטרתו, ומגלה איבה כלפי כל אלו המתנגדים לאיתם ולדברים שהוא מייצג

לפי ליבסקינד, ההתנגדות לאיתם נובעת משיקולים פוליטיים ומקורה במה שאיתם חושב, מה שהוא מאמין ומה שהוא מייצג. איתם חושב, מאמין, ומייצג את הימין הרדיקלי, וליבסקינד חושב שהימין צריך לצופף שורות ולהגן עליו ועל מינויו בכל מחיר, גם במחיר האמת.

לצורך זה, הוא תוקף את הפרופסורים חוקרי שואה, חוי דרייפוס, גיא מירון ויהודה באואר, שכתבו מאמר משותף ב"ידיעות אחרונות" בו הם מזהירים מהסכנה הגדולה שבמינוי איתם לתפקיד. לליבסקינד אין תשובות טובות לטיעונים המקצועיים של דרייפוס, מירון ובאואר, אז הוא תוקף אותם, במקום להגיב לגופם של הדברים, הוא מתקיף את הדוברים.

עצומה בינלאומית הקוראת למנוע את מינוי איתם

קבוצה גדולה, יותר מ-220 אנשי אקדמיה ורוח בעלי שם מאירופה, ארה"ב ומישראל, מרצים וחוקרים בתחום השואה והיהדות, חלקם עומדים בראש מכוני מחקר, מוזיאונים ומוסדות חינוך הקשורים לשואה והנצחתה – חתמו על עצומה בינלאומית הקוראת למנוע את מינויו של אפי איתם ליו"ר "יד ושם", כמי שהם מגדירים כ:

"פוליטיקאי הימני-קיצוני והבור מבחינה היסטורית".
"the outspoken right-wing extremist and historically illiterate politician Effi Eitam".

בין החותמים: דברה ליפשטט, מבכירות חוקרי השואה והאנטישמיות בעולם, שזכתה בתביעת דיבה שהגיש נגדה מכחיש השואה דיוויד אירווינג; אלפרד בודנהיימר, העומד בראש המרכז לחקר יהדות בבאזל; מיכאל ברנר מאוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת מינכן; יאן ואליידה אסמן, מבכירי חוקרי השואה בגרמניה; סוזנה השל, פרופסורית וחוקרת בכירה ב-Dartmouth College בניו המפשייר, ועוד רבים וטובים.

יותר מ-220 אנשי אקדמיה ורוח נודעים מאירופה, ארה"ב וישראל, מרצים וחוקרי שואה ויהדות, חלקם ראשי מכוני מחקר, מוזיאונים ומוסדות חינוך הקשורים לשואה, חתמו על עצומה בינלאומית למניעת מינויו

כאן יש לליבסקינד בעיה. קשה לחשוב ולהאמין שהחותמים על העצומה, שיצאו נגד מינויו של איתם, פעלו משיקולים פוליטיים. קשה לחשוב ולהאמין שחוקרי השואה המובילים בעולם שיצאו נגד מינויו של איתם פעלו משיקולים פוליטיים.
אבל לליבסקינד יש פתרון מההיסטוריה של טורקיה: הוא פשוט מתעלם מעצומה זו, מעין 'מלטה יוק'.

משפט גבעתי ב'

אפי איתם היה מפקד חטיבת גבעתי, כאשר בפברואר 1988 חיילים מגבעתי היכו למוות עציר ממחנה הפליטים אל־בורייג'. החיילים והמג"ד הועמדו למשפט בבית הדין הצבאי של פיקוד הדרום, מה שנקרא משפט גבעתי ב'. ב–1990 הרשיע בית הדין את הנאשמים בשימוש באלימות אכזרית. ומתח ביקורת רבה על מפקד החטיבה אפי איתם. בית הדין קבע כי:

"לפי הנטען כרוך המח"ט ישירות גם במעורבות ישירה בהכאה ענישתית של תושבים במספר מקרים. עדותו בעניין איסור מפורש שהטיל על השימוש במונח 'שבירת עצמות', נסתרת אף היא בעדויות".

"במגעיו עם פקודיו משמיע המח"ט אמירות המנוסחות בדרך תקיפה הקוראות את פקודיו – לעתים תוך פנייה לדרג הזוטר ביותר – להכות במתפרעים המקומיים ביד קשה […] הוא מחזק ותומך ידי העושים במלאכת ההכאה, תוך ציון מפורש כי התוצאות הפיזיות של ההכאה הינן טבעיות ואולי אף רצויות".

מבחינת ליבסקינד כל זה ענין שולי, נזיפה שאיתם קיבל בצה"ל לפני כמעט 30 שנה. הוא אינו מזכיר במאמר את הפרשה הזו ומתעלם מדברי השופטים על אפי איתם.

ליבסקינד מתעלם מדברי בית הדין הצבאי: "לפי הנטען כרוך המח"ט ישירות גם במעורבות ישירה בהכאה ענישתית של תושבים. עדותו בעניין איסור מפורש שהטיל על השימוש במונח 'שבירת עצמות', נסתרת אף היא בעדויות"

תהליכים

ליבסקינד מצטט במאמר קטע מתוך תיק הדרכה שהכין צה"ל למפקדים שנסעו לסיור בפולין:

"על אף המרחק העצום בין מה שקורה היום למה שקרה בגרמניה של שנות ה־30 ראוי לעתים שנשאל את עצמנו את השאלות הקשות האלו. האם אנו נמצאים לעתים בתחילתו של מדרון חלקלק, שבקצהו הרחוק אנו עלולים לבצע זוועות גם כן?".

ליבסקינד מניח שעל השורה התחתונה הזו, על המשמעויות, ועל הלקחים, תהיה מחלוקת בין איתם לבין המתנגדים למינויו. שאפשר להעריך בזהירות שאיתם יתחבר פחות למי שסבורים שישראל במדרון חלקלק. שאיתם יתחבר פחות למי שמזהים תהליכים, כמו יאיר גולן. ליבסקינד מעריך שבדיוק בנקודה הזו, אפי איתם מפחיד את כל היוצאים עכשיו נגדו. והוא ככל הנראה צודק. ויש ממה לפחד.

"יד ושם" נוסד, בין השאר, כדי להזכיר ולהזהיר מפני מה שגזענות יכולה להביא. מהרשע שבגזענות ובנכונות לשלול מהאחר את זכויות האדם הבסיסיות. איתם הציע בדיוק את זה. איתם דיבר יותר מפעם אחת על גירוש ערבים, על שלילת זכות הקמת מפלגות מטעמם, ואיים עליהם בשלילת זכויות גורפת. לכן הוא אינו מועמד ראוי לעמוד בראש "יד ושם".

אבל לפי ליבסקינד אפי איתם הוא:

"איש שאין כמוהו כדי לסמל את השואה ואת התקומה".

לפי ליבסקינד מינויו של אפי איתם יהיה מסר חינוכי חשוב, דווקא ב"יד ושם", ודווקא עכשיו. הבעיה היא שזה מסר הרסני ואיום, הפוך מערכי היסוד של "יד ושם".

איתם יתחבר פחות למי שמזהים תהליכים, כמו יאיר גולן, אבל חשוב ללמוד על השואה ובעיקר על התהליכים שהביאו לשואה ועל האזרחים שלא קמו ולא קמים להגן על הדמוקרטיה בפני דעות ומשטר שהביאו לשואה.

"יד ושם" נוסד, בין השאר, כדי להזכיר ולהזהיר מהשלכות הגזענות והנכונות לשלול מאחר זכויות אדם בסיסיות. לפי ליבסקינד מינויו של אפי איתם יהיה מסר חינוכי חשוב. הבעיה שזה מסר הרסני, הפוך מערכי היסוד של "יד ושם"

אביא מדברי פרופ' חנה יבלונקה, ואת דברי האמת של יאיר גולן סגן רמטכ"ל דאז.

"היטלר לא עלה לשלטון בינואר 1933 אלא בכל רגע נתון מ- 1919 בו לא נמצאו מספיק גרמנים שקמו להגן על הדמוקרטיה" (חוקרת השואה, פרופ' חנה יבלונקה במחאת בלפור ירושלים 4 לדצמבר 2020)

"….אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016" (סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, בטקס יום השואה במכון משואה בתל יצחק. 2016).

ולבסוף, גרמניה של 1933 אינה גרמניה של השואה, והיה תהליך שהביא מ-1933 ל-1942. שני הספרים האלו מתארים את התהליכים האלו:
בגן חיות הטרף – התפתחות המדיניות הנאצית כלפי הגרמנים והיהודים 1933 – 1937.
הדרך אל הפתרון הסופי – התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים, ספטמבר 1939 – מרס 1942.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.