בתוך ים המלל, הראיונות והחומרים המצולמים של ניסוי הטילים הגדול שערך חיל האוויר בשבוע שעבר, התחבאה לה ידיעה קטנה עם משמעות גדולה: ישראל הודתה בפעם הראשונה שהיא הצליחה ליירט טיל שיוט בעזרת מערכות ההגנה שלה.

באף אחת מההודעות לא נאמר איזה טיל שיוט דימתה ישראל, באיזה טווח הוא יורט ובאיזה מהירות הוא טס. יותר מכך, לא נאמר מי מהמערכות יירטה את הטיל: "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" או "חץ". ציון אחת המערכות הללו היה מצביע מיד על המרחק שבו בוצע היירוט.

אלא שמיטיבי לכת וידע מבינים את גודל ההישג הטכנולוגי של ישראל. טיל שיוט הוא טיל שטס במהירות גבוהה יחסית ובגובה נמוך. שני הנתונים הללו מקשים מאד על הגילוי שלו במערכות מכ"ם.

מתברר שיירוט טיל השיוט שהוצג לציבור בישראל באופן מובלע, לא היה הראשון. קדמה לו סדרת ניסויים שנערכה במיוחד עבור הצבא האמריקני שבחן באופן יסודי (וגם חשדני בהרבה מקרים) את מערכת "כיפת ברזל" לפני שהחליט בסוף להצטייד בה.

מתברר שיירוט טיל השיוט שהוצג לציבור בישראל באופן מובלע, לא היה הראשון. קדמה לו סדרת ניסויים שנערכה במיוחד עבור הצבא האמריקני שבחן באופן יסודי את "כיפת ברזל" לפני שהחליט בסוף להצטייד בה

נזכיר, ארצות הברית לא האמינה במערכת הזו מלכתחילה, ורק לאחר שישראל הוכיחה היתכנות מבצעית שלה, הסכימו בוושינגטון – לאחר שכנועים רבים – לתמוך בפרויקט. כך, בלי שאולי התכוונו לזה, נחשף כי דווקא המערכת שמיועדת ליירוט בטווחים קצרים (עד כ-70 ק"מ), היא זו שעמדה במבחן המבצעי המורכב הזה.

סוללת "כיפת ברזל" ברמת הגולן, על הגבול עם סוריה, בינואר 2020 (צילום: Basel Awidat/Flash90)

"הגנת השכבות" של ישראל

הכלל הבסיסי הוא שהכי קל לזהות טיל בין-יבשתי, או כזה שטס לטווח רחוק. זמן השהייה שלו באוויר מאפשר זמן גילוי ארוך יותר ויכולת מעקב טובה יותר. החוכמה במקרה הזה היא לברור בין מטרות שמזהה המכ"ם: מה טיל ומה מטרת דמה או מטוס קרב.

ברגע שיש ודאות לגבי טיל האויב, האתגר הוא להינעל עליו כמה שיותר מהר ואז ליירט אותו במקום האופטימלי – במקרה של טיל גרעיני, למיקום היירוט משמעות גדולה. את הטילים הללו לטווחים של אלפי ק"מ אמורות ליירט מערכות השכבה העליונה – "חץ 2" בתוך האטמוספירה ו"חץ 3" מחוץ לה.

מתחת למערכות החץ נמצאת מערכת "שרביט קסמים" או בשמה האמריקני David's Sling ("קלע דוד"). "שרביט קסמים" אמורה ליירט טילים בטווח שבין 70 ק"מ לעד כמה מאות ק"מ (סביר להניח שהטווחים בפועל גדולים הרבה יותר – אם כי משרד הבטחון אינו מאשר זאת).

טיל מיירט מטרת דמה במסגרת תרגיל צה"ל, דצמבר 2020 (צילום: דוברות משרד הביטחון)

עם ההגיון הזה מגיעים למערכת השכבה התחתונה, "כיפת ברזל". בגלל הצורך לזהות רקטות וטילים שעפים לטווח קצר, זמן הגילוי חייב להיות מהיר, ויותר מכך – מחוייב יירוט בתוך שניות. על היכולת הזו יעידו סרטי היירוטים של רקטות מעזה מעל שמי הנגב המערבי בעשור האחרון: בין עשר שניות לדקות ספורות מרגע הגילוי.

ההגיון הפיסיקלי של כל המערכות הללו הוא תנועת הטיל במסלול בליסטי בצורת פרבולה. הטיל מתרוממם מהקרקע, טס לשיא גובה ומשם צולל למטרה. בדרך כלל, במערכות המכ"ם הישראליות הוא יתגלה שניות אחרי השיגור, עוד לפני הצלילה למטרה.

וכאן נכנס הקושי בטילי שיוט: אלו משוגרים מהים, האוויר והקרקע, בדרך כלל במסלול ללא פרבולה. הם נעים כמו מטוס, במקביל לקרקע ולעיתים ממש בצמוד לה, כדי להקשות על הזיהוי שלהם במערכות מכ"ם. אולם ישראל פיתחה יכולות גילוי, זיהוי, מעקב ויירוט של טילי שיוט מתקדמים. יש שיגידו שישראל הצליחה כאן לכופף את חוקי הפיסיקה.

די להיזכר במתקפה המשולבת על מתקני הגז והנפט של סעודיה כדי להבין את המשמעות של ירי טילי שיוט על מתקנים אסטרטגים. מערכות המכ"ם האמריקאיות שהוצבו בסעודיה לא הצליחו לזהות את הטילים והמל"טים שתקפו את המתקנים, וגרמו להאטה באספקת הנפט של סעודיה למשך שבועות.

שר הביטחון בני גנץ צופה בתרגיל יירוט הטילים, דצמבר 2020 (צילום: דוברות משרד הביטחון)

מסר לחזבאללה

כשמתרגמים את הדברים לשכונה שלנו, לבשורת יירוט טילי השיוט יש משמעות אדירה בכל הקשור למאגרי הגז של ישראל. בישראל מעריכים כי חזבאללה מחזיק – מלבד מערך מל"טים איראני מתקדם – גם במערכת טילים מתקדמת בשם "יאחונט". מדובר בטיל רוסי-הודי שמיוצר באיראן, הוא נחשב למדויק מאד ומיועד לפגוע במטרות ימיות.

ה"יאחונט", הוא למעשה טיל שיוט שטס במהירות גבוהה קרוב מאד לפני הים, מה שמקשה מאד על גילויו. לא מן הנמנע שהניסוי הישראלי דימה בדיוק את תרחיש האיום הזה ולא בכדי הוא פורט בהודעה. חיזוק לכך ניתן לראות במספר ניסויים שערכו בחיל הים עם מערכות "כיפת ברזל", שהוצבו על סיפון ספינות.

אגב, החל מהשנה הקרובה יגן חיל הים על אסדות הגז בעזרת הספינות החדשות שלו מדגם "סער 6". אלה מצויידות במערכת יירוט טילים מדגם "ברק 8" (טיל של התעשיייה האווירית שדומה מאד במאפיינים המבצעיים שלו ל"כיפת ברזל").

קורבט סער 6 בנמל של טיסנקרופ בעיר קיל, גרמניה, עוגנת לקראת הפלגה לישראל ב-7 בנובמבר 2020. זהו אחד מארבע קורבטים שטיסנקרופ ייצרה בהזמנת ישראל (צילום: Axel Heimken/dpa/Alamy)

את ה"ברק 8" רכשה הודו – זו שייצרה את הטיל שמפחיד מאד את חיל – ה"יאחונט". עד היום בישראל ובהודו לא מודים האם "כיפת ברזל" או "ברק 8" נוסו על טיל "יאחונט".

כך או אחרת, חזבאללה בוודאי ראה וניתח את הסרטים הישראלים מניסוי חיל האוויר בשבוע שעבר, והמסר לארגון הטרור הלבנוני בהיבט טילי השיוט ברור: אין לחזבאללה את היכולת לשתק את משק הגז הישראלי בלחיצת כפתור.