נראה שזה נמחק מהרדאר הציבורי-פוליטי, אך ב-23 בדצמבר צוינו 100 שנים לאישור תוכנית החלוקה. לפני שאתם משפשפים את העינים ושואלים איך 100 שנים, הרי כ-ו-ל-ם יודעים שתוכנית החלוקה אושרה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הכוונה היא לתוכנית החלוקה המקורית. תוכנית החלוקה שעל בסיסה נולדה בכלל תוכנית החלוקה שכל ישראלי מכיר. הכוונה כמובן לתוכנית חלוקת אירלנד לצפון ודרום.

נראה שזה נמחק מהרדאר הציבורי-פוליטי, אך ב-23 בדצמבר צוינו 100 שנים לאישור תוכנית החלוקה. לפני שאתם משפשפים את העינים ושואלים איך 100 שנים, הרי תוכנית החלוקה אושרה ב-29 בנובמבר 1947, הכוונה היא לתוכנית החלוקה המקורית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

"החוק לממשל אירלנד 1920 – Government of Ireland Act 1920", זכה לאישור מלכותי ובכך לחוק ב-23 בדצמבר 1920. חוק זה חילק את אירלנד הטריטוריאלית לשתי ישות פוליטיות סמי-אוטונומיות, אירלנד הצפונית ואירלנד הדרומית, כל אחת עם פרלמנט משלה, אך שתיהן חפות מממשלה נבחרת וכפופות לנציגיו של המלך – אשר נותר בעל כתר אחד מאוחד.

תכנית חלוקת אירלנד, 1920

לטובת אירלנד הצפונית יועדו שישה מחוזות בחלק הצפון-מזרחי של האי, אשר עד היום מרכיבים את אירלנד הצפונית – אנטרים, דאון, ארמה, פרמנה, טיירון ולונדונדרי או דרי. לאירלנד הדרומית הוקצה יתר האי, שמצד אחד העניק לה יתרון גודל בטריטוריה ואוכלוסייה ביחס לאחותה הצפונית אך גם בחיסרון מבחינת פיתוח כלכלי.

מאז 1801 אירלנד היתה חלק מהממלכה המאוחדת, מדינה אוניטרית בעלת ממשל מרכזי אחד ויחיד, וחוק זה, אשר מיסד הסדר חוקתי ופוליטי חדש, יצר מציאות חדשה המתקיימת עד היום. במובנים רבים ניתן לראות בו סימן לתחילתו של תהליך אשר עוד לא תם ולא אירוע יחיד.

מלאכת החקיקה לקחה כשנה, כפי שתיים יותר זמן משלקח להשלים חקיקה בעלת מאפיינים דומים שהחלה ביחס להודו, כאשר המלחמה האנגלו-אירית מתנהלת ברקע ואירופה עוברת טלטלה של פירוק אימפריות והתעוררות לאומית.

מטרתה של החקיקה היתה להשקיט בעיה שסירבה לרדת מסדר היום הציבורי במשך כ-40 שנה ולהשקיט מצד אחד אירים לאומיים-לאומנים, שהצליחו לבסס כוח פוליטי משמעותי לדרישת שלטון עצמי, ומצד שני אירים יוניוניסטים-פרוטסטנטים אשר איימו בפתיחה במרד במידה והממשלה תסכים לדרישת הלאומיים-לאומנים.

מטרת החקיקה היתה להשקיט בעיה שסירבה לרדת מסדר היום הציבורי כ-40 שנה, ולהרגיע אירים לאומיים-לאומנים, שדרשו שלטון עצמי, ומצד שני אירים יוניוניסטים-פרוטסטנטים שאיימו במרד אם הממשלה תסכים לדרישתם

ביחס לאירלנד הדרומית החוק נחל כישלון חרוץ. הוא נדחה על ידי 124 מתוך 128 חברי בית הנבחרים שנבחרו במסגרת הפרלמנט החדש, שבחרו במקום זאת להכפיף את מעמדם הפורמלי ל"רפובליקה האירית", שהוכרזה על ידי המחתרת האירית במסגרת המלחמה בממשלה הבריטית.

לאחר החתימה על האמנה האנגלו-אירית – שב-2021 יצוינו 100 שנים לחתימתה – אשר סיימה את המלחמה, "אירלנד הדרומית" הוחלפה ב"מדינה האירית החופשית".

אך אל תתנו לשם להטעות אותכם. אומנם היה מדובר בשדרוג הכולל ממשל עצמי מלא, אך לא היה מדובר במדינה עצמאית, אלא בישות פוליטית אוטונומית במסגרת האימפריה הבריטית. כעבור זמן קצר, על רקע האמנה האנגלו-אירית, המדינה החופשית הדרדרה למלחמת אזרחים משל עצמה.

גם ביחס לאירלנד הצפונית אפשר לומר שהיוזמה כשלה. "אירלנד הצפונית" אומנם קמה ותפקדה כישות פוליטית במשך 50 שנה, אך בניגוד לחזון החוק היא התקיימה בהתבדלות מאחותה לדרום. זאת כאשר התנאים בהם נוצרה פעלו, למרבה האירוניה, לשימור הסכסוך בין שתי המחנות האירים.

הגל השני של הסכסוך פרץ באמצע שנות ה-60 והמשיך עד סוף שנות ה-90, תקופה אשר זכתה לכינוי "The Troubles" – "הצרות". הוא הביא בשנת 1972 לביטול השלטון הסמי-אוטונומי בצפון והלכה למעשה לביטולה של אירלנד הצפונית כישות פוליטית נפרדת מיתר הממלכה המאוחדת, עד להסכם יום שישי הטוב שנחתם בשנת 1998.

100 שנים עברו, כאמור, מאז תוכנית החלוקה, ואילו "הבעיה האירית" עדיין חיה, אם כי בעצימות הנמוכה ביותר מזה 150 שנה, ובראי פרישתה מהאיחוד של בריטניה חזרה להיות אקטואלית.

100 שנים עברו, כאמור, מאז תוכנית החלוקה, ואילו "הבעיה האירית" עדיין חיה, אם כי בעצימות הנמוכה ביותר מזה 150 שנה, ובראי פרישתה מהאיחוד של בריטניה חזרה להיות אקטואלית

ב-2021, בה נציין 100 שנים לאמנה האנגלו-אירית, צפוי להיערך מפקד אוכלוסין אשר בסיומו ייתכן שנגלה כי אירלנד הצפונית עברה מרוב פרוטסטנטי-יוניוניסטי לרוב קתולי התומך באיחודה של אירלנד הטריטוריאלית למדינה אחת. 100 שנה עברו, ובדומה לבעיה הארצישראלית, תוכנית החלוקה מצויינת לא בשל היותה פתרון לסכסוך לאומי, אלא בשל היותה מתן גושפנקה לשאיפה לעצמאות.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.