יניב בן דוד
הזמן של
יניב בן דוד

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

כעת, כשהברקזיט הושלם, מה הדבר הבא?

ביום שלישי, 12 בדצמבר 2019, המפלגה השמרנית בראשות בוריס ג'ונסון ניצחה בבחירות הכלליות לבית הנבחרים של בריטניה ועלתה מ-317 חברי פרלמנט ל-365 מתוך 650. זו הייתה התוצאה הטובה ביותר, והרוב הגדול ביותר, בו זכתה המפלגה השמרנית מאז שהובלה על ידי מרגרט תאצ'ר בבחירות הכלליות של שנת 1987.

בלב הקמפיין שניהלה המפלגה השמרנית הועמדו שלוש הבטחות:

  1. להשלים את פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי – קרי סיום הברקזיט.
  2. הקצאה מחדש של תקציבים וסמכויות לטובת רשויות אזוריות.
  3. חיזוק האיחוד.

בשנת 2020, כאשר התפשטה מגפת הקורונה, ג'ונסון קיים את ההבטחה הראשונה. הברקזיט הושלם ובריטניה כיום נמצאת מחוץ לאיחוד האירופי ועם הסכם סחר ביד. ב-2021 ג'ונסון יצטרך להתמודד בגבורה ובתבונה עם אתגר כפול של קיום שתי הבטחות הבחירות הנוספות, הקצאה מחדש בראי השיקום מהקורונה והבחירות האזוריות שמתוכננים לחודש מאי הקרוב, ושמירה על הממלכה מאוחדת בראי הבחירות לפרלמנט הסקוטי, אשר יתקיימו גם הן בחודש מאי.

ב-2020 ג'ונסון קיים את הבטחת הבחירות הראשונה: הברקזיט הושלם ובריטניה מחוץ לאיחוד האירופי ועם הסכם סחר ביד. ב-2021 הוא יצטרך להתמודד עם אתגר כפול של קיום שתי הבטחות הבחירות הנוספות שלו

ב-18 בדצמבר 2014 התקיים בסקוטלנד משאל-עם פשוט של כן ולא על השאלה "האם סקוטלנד צריכה להיות מדינה עצמאית", על רקע זכייתה של המפלגה הלאומית הסקוטית (ה-SNP) בבחירות שהתקיימו לפרלמנט הסקוטי בשנת 2011. אותו משאל-עם הוגדר על ידי כל הצדדים כמשאל-עם של פעם בדור.

בבחירות 2011, ה-SNP זכתה לרוב מוחלט של המושבים, 60 מתוך 129, וכך היה בכוחה להקים ממשלת רוב שתערוך משאל-עם על עצמאות סקוטית. אומנם היה עליה לנהל תחילה משא ומתן עם ממשלת בריטניה, השלטון המרכזי, שהיתה אז ממשלת קואליציה של המפלגה השמרנית בראשות רה"מ דיוויד קמרון והמפלגה הליברל-דמוקרטית (ליב-דמז') בראשות סגן רה"מ ניק קלג.

קמרון וקלג הכירו במנדט של SNP לדרוש ולערוך משאל-עם על עצמאות, מתוקף זכייתה ברוב ועל בסיס המוסכמה החוקתית המכונה "מוסכמת סולסברי", האומרת שאין למנוע מממשלה אישור חקיקה שנכלל במצע הבחירות שעל בסיסו נבחרה. משום כך המשא ומתן התרכז בנושאים פרוצדורליים יותר כגון ניסוח השאלה, התשובות, פיקוח על הקמפיינים והגדרת בעלי זכות ההצבעה.

מחנה ה"כן" זכה לתמיכתן של ה-SNP ומפלגת הירוקים הסקוטית, כאשר הקודמת תרמה כ-340 אלף פאונד ישירות לארגון "YES SCOTLAND" – ארגון הקמפיין הרשמי של מחנה ה"כן". מחנה ה"לא" זכה לתמיכתן של שלוש המפלגות הפוליטיות הכלל-בריטיות הקרויות יוניוניסטיות: השמרנים, הלייבור, והליב-דמז'. כשהמפלגה היוניוניסטיות הגדולה בסקוטלנד, ועד לפני מספר שנים המפלגה הגדולה בסקוטלנד, נקודה, הלייבור העמידה לרשות הארגון "BETTER TOGETHER" את מנגנון השטח שלה. ואילו השמרנים והליב-דמז' כמפלגות השלטון הביאו את המקלות והגזרים לשכנוע מצביעים. למשל, שלילת השימוש במטבע הפאונד ע"י סקוטלנד במקרה של עצמאות, והבטחת אוטונומיה תקציבית גדולה יותר במקרה של הישארות בממלכה המאוחדת.

ב-18 בדצמבר 2014 התקיים בסקוטלנד משאל-עם על השאלה "האם סקוטלנד צריכה להיות מדינה עצמאית", על רקע זכיית המפלגה הלאומית הסקוטית בבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2011. משאל-העם הוגדר ע"י הצדדים כמשאל-עם של פעם בדור

במשאל-העם השתתפו 3,623,344 מצביעים. שיעור ההצבעה עמד על 84.6% וברף הגבוה ביותר מכל מערכת בחירות מאז 1910, ומחנה ה"לא" ניצח עם 55% בפער של 384 אלף קולות. היתרון של 10% בקלפי היה גבוה יותר מכל תוצאה שהעלו הסקרים בחודש האחרון של הקמפיין, אשר לרוב ניבאו ניצחון זעיר של 4-6%.

תוצאות משאל העם בסקוטלנד 2014, מתוך הגרדיאן
תוצאות משאל העם בסקוטלנד 2014, מתוך הגרדיאן

אך במקום לשכך את הסחף אל המפלגה הלאומית, כפי שהמפלגות הכלל-בריטיות ובראשם רה"מ קמרון קיוו, הכישלון חיזק אותה. בבחירות הכלליות לפרלמנט הבריטי, אשר נערכו רק 5 חודשים לאחר המשאל על עצמאות, ה-SNP הגדילה את מספר הקולות שלה פי 2.5, מ-20% מסך המצביעים בסקוטלנד ל-50%, אשר תורגמו לזינוק של מ-6 מושבים ב2010 ללא פחות מ-56. במילים אחרות, המפלגה הלאומית הסקוטית החזיקה בכ-95% מכל המושבים של סקוטלנד וכעת יכלה לטעון לייצוג טוטאלי של תושבי סקוטלנד.

הנפגעת העיקרית של עלייתה המטאורית של המפלגה הלאומית הסקוטית היתה מפלגת הלייבור, שמתוך 41 המושבים הסקוטים שזכתה בהם בשנת 2010 היא איבדה כמעט את כולם למעט אחד בבחירות הכלליות של שנת 2015. סיבת המפתח לכך הייתה איבוד של כמות עצומה, יותר משליש, מקרב קהל תומכיה המסורתיים בסקוטלנד, על רקע אכזבה מההתגייסות הנמרצת של הלייבור לטובת הקמפיין נגד עצמאות. רבים מהם ראו בהתנהלותה ביטוי ללקיחת תמיכתם כמובנת מאליה, ומצאו תחליף במפלגה הלאומית הסקוטית, אשר דוגלת גם היא באידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית.

לעומת זאת, בבחירות לפרלמנט הסקוטי שנערכו במאי 2016, המפלגה השמרנית הצליחה כמעט להכפיל את מספר הקולות שקיבלה בקלפי והכפילה את מספר המושבים שלה מ-15 ל-31. התחזקותה של המפלגה השמרנית במערכת הפנימית של סקוטלנד מוסברת בזיהוי שלה כיריבתה המשמעותית של ה-SNP, אשר כאמור בבחירות הכלליות ב2015 התחזקה באופן חסר תקדים, מה שהפך אותה למשאבת קולות של מצביעים יוניוניסטים. רובם המכריע בעיקר מצביעי לייבור לשעבר, שעבורם שאלת ההישארות של סקוטלנד כחלק מהממלכה המאוחדת היוותה נושא הבחירות המכריע.

במקום לשכך את הסחף למפלגה הלאומית, כפי שקיוו במפלגות הכלל-בריטיות ורה"מ קמרון, הכישלון חיזק אותה. אחרי הבחירות לפרלמנט הבריטי החזיקה בכ-95% ממושבי סקוטלנד, ייצוג טוטאלי של תושבי סקוטלנד

חרף הצלחותיה האלקטורליות של ה-SNP, על פי כללי הפורמט של משאל-העם היינו מצפים שבזאת ייסתם הגולל על שאלת העצמאות לפחות למשך דור, וייתכן שכך היה לו לא נערך משאל-עם שני ביוני 2016. מדובר, כמובן, במשאל-עם על חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. במשאל-עם זה, אזרחי בריטניה החליטו ברוב של 52 אחוז נגד 48 אחוז, שבריטניה צריכה לסיים את חברותה ולפרוש מהאיחוד האירופי.

בסקוטלנד ספציפית, לעומת זאת, התוצאה הייתה שונה בתכלית, עם 62% מהמצביעים נגד פרישה. המפלגה הלאומית הסקוטית עטה על הפער הבולט בין התוצאות ואימצה אותו לליבה, היא מצאה את קריאת הקרב שלה: 'הבריטים' מנתקים את סקוטלנד מאירופה נגד רצונה.

כך סוגיה, שהממשלה הבריטית, הנמצאת מאז 2010 בידי המפלגה השמרנית, חשבה שתויקה בארכיון עם חתימה גדולה של "נא לא לפתוח בזמן הקרוב", הוצמדה לברקזיט. הגעת הברקזיט לשלבי סיום והשלמת הפרישה חייבה את הפוליטיקאים להתייחס לשאלת קיום משאל-עם שני על עצמאות, המכונה בקיצור indyref 2.

בראיון לרשת BBC שהתקיים ב-3 בינואר, ראש הממשלה ג'ונסון נשאל מדוע בריטניה יכלה לקיים שני משאלי-עם על חברותה באיחוד האירופי, אך סקוטלנד מוגבלת למשאל-עם אחד על עצמאות. תשובתו הייתה שבין משאל-העם שהכניס את בריטניה לקהילה האירופית, גלגולו הקודם של האיחוד האירופי, למשאל-העם שהוציא אותה עברו 40 שנים, וכי לדעתו זה הטווח הנכון לעריכת משאל-עם נוסף על עצמאות סקוטית. אליסטר ג׳ק, השר האחראי על קישור בין ממשלת בריטניה המרכזית לממשלה הסקוטית, נשאל שאלה דומה בחודש נובמבר האחרון ותשובתו הייתה שיש להמתין לפחות 25 שנה. בצד הסקוטי שלא במפתיע, התשובות הן אחרות.

איאן בלקפורד, חבר פרלמנט וראש סיעת ה-SNP בפרלמנט הבריטי, הצהיר שיש ליזום משאל-עם במהלך 2021. ניקולה סטרג'ון, מנהיגת מפלגת ה-SNP והשרה הראשונה של סקוטלנד, מסרה בראיון לרשת BBC, שלדעתה יש לקיים משאל-עם שני בחמש השנים הבאות. מבחינתה רצוי שהמשאל יתקיים כמה שיותר מוקדם, אך כל עוד הדבר יעשה עד שנת 2026 היא פתוחה למשא ומתן. ובטור דעה שהתפרסם בתחילת ינואר, דוברת המפלגה לעניינים משפטיים וחוקתיים הציגה תוכנית ב' בה ה-SNP יחרימו את הפרלמנט הבריטי ויכריזו על עצמאות באופן חד-צדדי.

כך סוגיה, שהממשלה הבריטית, המצויה מאז 2010 בידי המפלגה השמרנית, חשבה שתויקה בארכיון עם חותמת "נא לא לפתוח בזמן הקרוב", הוצמדה לברקזיט, וחייבה התייחסות לשאלת קיום משאל-עם שני על עצמאות

בחודש מאי הקרוב תושבי סקוטלנד ילכו לקלפיות ויבחרו פרלמנט סקוטי חדש שהרכבו, יהיה אשר יהיה, יקבע את אינטנסיביות השיח סביב עצמאות. הבחירות הללו הן אתגר עבור בוריס ג'ונסון, כמנהיג המפלגה השמרנית וכראש הממשלה של הממלכה המאוחדת, אותו הוא יצטרך לצלוח על מנת לשמור על הממלכה מאוחדת מבחינה חוקתית ובנוסף גם זהותית. בדומה לדיוויד קמרון לפניו, גם ג'ונסון עשוי לגלות שהאתגר הסקוטי מחייב להיעזר בכוחות פוליטיים נוספים.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ניתוח, שאינו משקלל לתוכו את אירועי תקופת הקורונה ואת ההערכה לה זוכה סטורג׳ן בניהול המשבר, הוא ניתוח חסר. השנה האחרונה הוסיפה לא מעט תומכים לרעיון הפרידה ואחרים שמפנטזים על מה יכול היה ל... המשך קריאה

ניתוח, שאינו משקלל לתוכו את אירועי תקופת הקורונה ואת ההערכה לה זוכה סטורג׳ן בניהול המשבר, הוא ניתוח חסר.
השנה האחרונה הוסיפה לא מעט תומכים לרעיון הפרידה ואחרים שמפנטזים על מה יכול היה לקרות אילו ניקולה הייתה רה״מ.

עוד 1,134 מילים ו-1 תגובות

100 שנה לאישור תכנית החלוקה - המקורית, באירלנד

נראה שזה נמחק מהרדאר הציבורי-פוליטי, אך ב-23 בדצמבר צוינו 100 שנים לאישור תוכנית החלוקה. לפני שאתם משפשפים את העינים ושואלים איך 100 שנים, הרי כ-ו-ל-ם יודעים שתוכנית החלוקה אושרה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הכוונה היא לתוכנית החלוקה המקורית. תוכנית החלוקה שעל בסיסה נולדה בכלל תוכנית החלוקה שכל ישראלי מכיר. הכוונה כמובן לתוכנית חלוקת אירלנד לצפון ודרום.

נראה שזה נמחק מהרדאר הציבורי-פוליטי, אך ב-23 בדצמבר צוינו 100 שנים לאישור תוכנית החלוקה. לפני שאתם משפשפים את העינים ושואלים איך 100 שנים, הרי תוכנית החלוקה אושרה ב-29 בנובמבר 1947, הכוונה היא לתוכנית החלוקה המקורית

"החוק לממשל אירלנד 1920 – Government of Ireland Act 1920", זכה לאישור מלכותי ובכך לחוק ב-23 בדצמבר 1920. חוק זה חילק את אירלנד הטריטוריאלית לשתי ישות פוליטיות סמי-אוטונומיות, אירלנד הצפונית ואירלנד הדרומית, כל אחת עם פרלמנט משלה, אך שתיהן חפות מממשלה נבחרת וכפופות לנציגיו של המלך – אשר נותר בעל כתר אחד מאוחד.

תכנית חלוקת אירלנד, 1920
תכנית חלוקת אירלנד, 1920

לטובת אירלנד הצפונית יועדו שישה מחוזות בחלק הצפון-מזרחי של האי, אשר עד היום מרכיבים את אירלנד הצפונית – אנטרים, דאון, ארמה, פרמנה, טיירון ולונדונדרי או דרי. לאירלנד הדרומית הוקצה יתר האי, שמצד אחד העניק לה יתרון גודל בטריטוריה ואוכלוסייה ביחס לאחותה הצפונית אך גם בחיסרון מבחינת פיתוח כלכלי.

מאז 1801 אירלנד היתה חלק מהממלכה המאוחדת, מדינה אוניטרית בעלת ממשל מרכזי אחד ויחיד, וחוק זה, אשר מיסד הסדר חוקתי ופוליטי חדש, יצר מציאות חדשה המתקיימת עד היום. במובנים רבים ניתן לראות בו סימן לתחילתו של תהליך אשר עוד לא תם ולא אירוע יחיד.

מלאכת החקיקה לקחה כשנה, כפי שתיים יותר זמן משלקח להשלים חקיקה בעלת מאפיינים דומים שהחלה ביחס להודו, כאשר המלחמה האנגלו-אירית מתנהלת ברקע ואירופה עוברת טלטלה של פירוק אימפריות והתעוררות לאומית.

מטרתה של החקיקה היתה להשקיט בעיה שסירבה לרדת מסדר היום הציבורי במשך כ-40 שנה ולהשקיט מצד אחד אירים לאומיים-לאומנים, שהצליחו לבסס כוח פוליטי משמעותי לדרישת שלטון עצמי, ומצד שני אירים יוניוניסטים-פרוטסטנטים אשר איימו בפתיחה במרד במידה והממשלה תסכים לדרישת הלאומיים-לאומנים.

מטרת החקיקה היתה להשקיט בעיה שסירבה לרדת מסדר היום הציבורי כ-40 שנה, ולהרגיע אירים לאומיים-לאומנים, שדרשו שלטון עצמי, ומצד שני אירים יוניוניסטים-פרוטסטנטים שאיימו במרד אם הממשלה תסכים לדרישתם

ביחס לאירלנד הדרומית החוק נחל כישלון חרוץ. הוא נדחה על ידי 124 מתוך 128 חברי בית הנבחרים שנבחרו במסגרת הפרלמנט החדש, שבחרו במקום זאת להכפיף את מעמדם הפורמלי ל"רפובליקה האירית", שהוכרזה על ידי המחתרת האירית במסגרת המלחמה בממשלה הבריטית.

לאחר החתימה על האמנה האנגלו-אירית – שב-2021 יצוינו 100 שנים לחתימתה – אשר סיימה את המלחמה, "אירלנד הדרומית" הוחלפה ב"מדינה האירית החופשית".

אך אל תתנו לשם להטעות אותכם. אומנם היה מדובר בשדרוג הכולל ממשל עצמי מלא, אך לא היה מדובר במדינה עצמאית, אלא בישות פוליטית אוטונומית במסגרת האימפריה הבריטית. כעבור זמן קצר, על רקע האמנה האנגלו-אירית, המדינה החופשית הדרדרה למלחמת אזרחים משל עצמה.

גם ביחס לאירלנד הצפונית אפשר לומר שהיוזמה כשלה. "אירלנד הצפונית" אומנם קמה ותפקדה כישות פוליטית במשך 50 שנה, אך בניגוד לחזון החוק היא התקיימה בהתבדלות מאחותה לדרום. זאת כאשר התנאים בהם נוצרה פעלו, למרבה האירוניה, לשימור הסכסוך בין שתי המחנות האירים.

הגל השני של הסכסוך פרץ באמצע שנות ה-60 והמשיך עד סוף שנות ה-90, תקופה אשר זכתה לכינוי "The Troubles" – "הצרות". הוא הביא בשנת 1972 לביטול השלטון הסמי-אוטונומי בצפון והלכה למעשה לביטולה של אירלנד הצפונית כישות פוליטית נפרדת מיתר הממלכה המאוחדת, עד להסכם יום שישי הטוב שנחתם בשנת 1998.

100 שנים עברו, כאמור, מאז תוכנית החלוקה, ואילו "הבעיה האירית" עדיין חיה, אם כי בעצימות הנמוכה ביותר מזה 150 שנה, ובראי פרישתה מהאיחוד של בריטניה חזרה להיות אקטואלית.

100 שנים עברו, כאמור, מאז תוכנית החלוקה, ואילו "הבעיה האירית" עדיין חיה, אם כי בעצימות הנמוכה ביותר מזה 150 שנה, ובראי פרישתה מהאיחוד של בריטניה חזרה להיות אקטואלית

ב-2021, בה נציין 100 שנים לאמנה האנגלו-אירית, צפוי להיערך מפקד אוכלוסין אשר בסיומו ייתכן שנגלה כי אירלנד הצפונית עברה מרוב פרוטסטנטי-יוניוניסטי לרוב קתולי התומך באיחודה של אירלנד הטריטוריאלית למדינה אחת. 100 שנה עברו, ובדומה לבעיה הארצישראלית, תוכנית החלוקה מצויינת לא בשל היותה פתרון לסכסוך לאומי, אלא בשל היותה מתן גושפנקה לשאיפה לעצמאות.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 619 מילים

האסטרטגיה של קייר סטארמר, חלק ב'

בחלק הקודם הצגתי את האסטרטגיה של יו"ר מפלגת הלייבור, קייר סטארמר, לכיבוש המרכז הפוליטי וממנו להובלת מפלגתו אל השלטון. לאחר מכן הצגתי ניתוח של שלושה מתוך חמשת הפרמטרים שהאסטרטגיה שלו מתבססת עליהם: אמון כלכלי, הנהגה כשירה ופטריוטיות.

בחלק זה אציג ואנתח את שני הפרמטרים הנוספים של טיפול באנטישמיות ויצירת שפה תרבותית משותפת עם השותפים האלקטורליים ההיסטוריים של הלייבור –  המצביעים הפריפריאליים בני מעמד הפועלים.

בחלק זה אנתח את שני הפרמטרים הנוספים: טיפול באנטישמיות ויצירת שפה תרבותית משותפת עם השותפים האלקטורליים ההיסטוריים של הלייבור –  המצביעים הפריפריאליים בני מעמד הפועלים

מידת ההשפעה של גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור בשלוש השנים האחרונות על שיקולי ההצבעה של תושבי בריטניה תהיה במחלוקת שנים קדימה, ולא מפני שלנושא לא הייתה חשיפה, אלא מפני שלא ידוע היכן סוגיית האנטישמיות מוקמה בדירוג המניעים להצבעה.

אך עבור קייר סטארמר השפעתה הייתה מספקת על מנת שיחליט להציב את הטיפול באנטישמיות בשורות המפלגה בראש הבטחותיו לתקופת הנהגתו, וניתן להבין אותו. אמירותיו של קורבין ושל בכירים אחרים, חלקם לשעבר, התבטאויות פעילים מן השורה ובעלי תפקידים, וההתקפות האינטרנטיות והמילוליות נגד חברי הפרלמנט היהודים עד גירושם מן המפלגה, הניבו תשומת לב שלילית כבדת משקל – בדמות דקות מהדורה יקרות, תוכניות תחקירים ושערי עיתונים אשר הוקדשו לנושא.

בנוסף לכך, מאגר התורמים הגדולים של המפלגה החל להתייבש, והמפלגה הפסידה בתביעה שהוגשה ע"י שבעה "חושפי שחיתויות" אשר חשפו כיצד מנהלת המפלגה נמנעה באופן שיטתי מלטפל בתלונות על גילויי אנטישמיות.

רק לפני מספר ימים פרשת האנטישמיות בשורות הלייבור זינקה חזרה לראש סדר היום הציבורי, בעקבות פרסום דו"ח החקירה של הנציבות לזכויות האדם ושוויון. הנציבות מצאה שלשכתו של ג'רמי קורבין התערבה ישירות בכ-20 מקרים כדי למנוע הליכים משמעתיים במקרים כאלה, וכי תחת מנהיגותו – מוסדות המפלגה גילו אוזלת יד וחוסר רצון בטיפול באירועי אנטישמיים. תגובתו של קורבין לדו"ח – שתופעת גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור מופרזת בהיקפה ומקודמת על ידי בעלי אינטרס – זיכתה אותו בהדחה מיידת מהסיעה ובהשעיה מן המפלגה.

הפעולה המהירה לא הייתה צריכה להפתיע אף אחד. סטארמר הודיע על מדיניות אפס סובלנות שתיאכף בחרדת קודש, דבר אשר הומחש ביולי האחרון כשפיטר את רבקה לונג-ביילי – שרת החינוך בממשלת הצללים, שהגיעה למקום השני בבחירות לראשות המפלגה – ממשלת הצללים.

תגובתו של קורבין לדו"ח – שתופעת גילויי האנטישמיות במפלגת הלייבור מופרזת בהיקפה ומקודמת על ידי בעלי אינטרס – זיכתה אותו בהדחה מיידת מהסיעה ובהשעיה מן המפלגה

לונג-ביילי שיתפה בטוויטר ראיון שקיים עיתון האינדיפנדט עם שחקנית בשם מקסין פיק, תומכת לייבור ותיקה. הריאיון גלש למותו של ג'ורג פלויד ולהפגנות ולמהומות שפרצו לאחר מכן בערים שונות בארה"ב. פיק העלתה כעובדה את השמועה הכוזבת והבלתי מבוססת שפלויד נהרג כתוצאה משימוש בטכניקת חניקה שהשוטר למד בהשתלמות בישראל.

בהחלטה שלעניות דעתי הייתה מוגזמת וכתבתי על כך כאשר הדבר התפרסם, סטארמר החליט להדיח את לונג-ביילי מתפקידה בממשלת הצללים בגין פרסום תיאוריית קונספירציה אנטישמית.

מדיניות האפס סובלנות אינה מתבטאת בהדחות בלבד. בחודשים שמאז בחירתו קייר סטארמר העניק התנצלות פומבית בשם מפלגת הלייבור בפני התא היהודי במפלגה, ערך מספר כנסים עם הארגונים היהודיים השונים, ואף הצהיר טרם פרסום הדו"ח של הנציבות לשוויון וזכויות אדם על אימוץ אוטומטי וללא תנאי של מסקנותיה. במקביל הוא פועל ומצליח להשיב כמה מהלורדים וחברי הפרלמנט לשעבר אשר נטשו את המפלגה על רקע אוזלת היד בטיפול באנטישמיות, חזרה אל שורות המפלגה.

מבחינה היסטורית, קואליציית המצביעים של הלייבור מורכבת משני בסיסי תמיכה: תושבי מטרופולינים כגון לונדון, מנצ'סטר וליברפול מצד אחד, ותושבי ערים קטנות ועיירות תעשייה בחבל הmidlands ובצפון אנגליה כגון דונקסטר, ווסט ברומיץ' וסנדרלנד מצד שני.

בבחירות שהתקיימו בדצמבר האחרון הלייבור חטפה מכה קשה בבסיס הערים הקטנות ועיירות התעשייה, אשר התבטאה בהמרת מעוזים למחוזות בחירה יציבים, מחוזות בחירה יציבים למחוזות מתנדנדים, ובאיבוד של כ-40 מושבים בחבל המידלנדס ובצפון אנגליה. בחלק מהמקרים מדובר במחוזות בחירה אשר מעולם לא בחרו לפני כן בנציג של המפלגה השמרנית, או של מפלגה אחרת זולת הלייבור.

הלייבור הוכתה קשות בבסיס הערים הקטנות והעיירות התעשייתיות, ואבדו כ-40 מושבים בחבל המידלנדס ובצפון אנגליה. חלקם מחוזות שמעולם לא בחרו בעבר בנציג המפלגה השמרנית, או מפלגה אחרת זולת הלייבור

בחלק הקודם התייחסתי לחלק מהסיבות לכך, כגון חוסר האמון בתחום הכלכלי, חוסר האמון ביכולתה של הנהגת המפלגה וסוגיית הפטריוטיות. אך יש סיבה נוספת אשר רלוונטית במיוחד לעניין הנטישה של אחד מבסיסי התמיכה של הלייבור. הסיבה הנוספת הזו היא התחושה של תושבים תומכי לייבור בערים הקטנות ועיירות התעשייה שהמפלגה שלהם הפכה, מבחינה תרבותית, למפלגה זרה שאינה חולקת איתם שפה משותפת.

מקורה של תחושת הזרות הזאת היא בהרגשה שהמפלגה החלה להיות מוטה יותר מבחינת מדיניות ושפה לבסיס התמיכה שבמטרופולינים, אשר מאופיינים באוכלוסייה צעירה יותר, עם נוכחות גדולה יותר של סטודנטים ובעלי תארים אקדמיים. אוכלוסייה אשר עובדת בסקטור השירותים ולא בתעשייה וייצור. אוכלוסייה מבוססת יותר מבחינה כלכלית, קוסמופוליטית ופרוגרסיבית.

לדוגמה, עבור אוכלוסייה זו מצע בחירות הכולל GREEN NEW DEAL בבריטניה הוא דבר מתבקש, כמעט אלמנטרי, אשר ישים סוף לתעשיות מזהמות ויציל את כדור הארץ. בעוד שעבור האוכלוסייה בערים הקטנות ועיירות התעשייה המשמעות של GREEN NEW DEAL היא פיטורין וכניסה למעגל האבטלה, אי עמידה בתשלומי משכנתא וחוסר יכולת לפרנס את המשפחה.

יחד עם עמדות חברתיות שמרניות יותר מאשר במטרופולינים, כמו התנגדות להגירה חופשית, אי הזדהות עם השיח הגזעי-מגדרי המוגבר ורתיעה ממדיניות רווחה ללא תנאים, הזרות התרבותית תרמה לנטישה אשר הנחילה ללייבור את התבוסה הגדולה ביותר מאז 1935.

קייר סטארמר מסיק שללייבור אין יכולת להגיע לשלטון מבלי לכבוש מחדש את המושבים שאבדו בבסיסי התמיכה, ולשם לכך עליו להצליח להזיז את מיקום המפלגה ימינה בשסע התרבותי, היכן שנמצאים המצביעים בערים הקטנות ועיירות התעשייה.

המשמעות של כך היא בראש ובראשונה טיוב של תיבת המסרים לפחות שיח woke ושפה קוסמופוליטית, ויותר שיח "ארצי", הנוגע לצרכים הכלכליים-חברתיים של אותם תושבים, יחד עם השפה הערכית המתאימה, של מסורות משפחתיות וקהילתיות.

סטארמר מסיק שללייבור אין יכולת להגיע לשלטון מבלי לכבוש מחדש את המושבים שאבדו בבסיסי התמיכה. עליו להזיז את המפלגה ימינה בשסע התרבותי, לאן שנמצאים המצביעים בערים הקטנות ועיירות התעשייה

גם פה וועידת המפלגה משחקת בעצמה תפקיד באסטרטגיה של סטארמר. הוועידה התקיימה בדונקסטר, עיר תעשייה קטנה באזור יורקשייר, צפון מזרח אנגליה, המונה כ110 אלף תושבים בעיר עצמה, ובסך הכל כ-300 אלף בצירוף העיירות הקרובות לה. וכפי שסטארמר בחר להדגיש בפתיחת נאומו, זו הייתה וועידת הלייבור הראשונה להתקיים באזור יורקשייר מאז שנת 1967, בימיו של הרולד וילסון – שכזכור הוא המנהיג המנצח השני על פי ספירתו.

את פרק הפתיחה של נאומו ניתן לתאר כמכתב "אני זה אתם" לאנגליה הפועלית והפריפריאלית. הוא סיפר כיצד הוא היה הראשון ממשפחתו לרכוש השכלה גבוהה וכמה הדבר היה חשוב לו ולהוריו, כיצד הערכים שהונחלו לו על ידי הוריו והקהילה הם שהובילו אותו ללמוד משפטים על מנת לסייע לאלו שזקוקים לכך, ושהוא יודע מה זה להסתמך על שירות הבריאות הלאומי בשביל טיפול באימו הסיעודית.

גם כאן מדובר בפרמטר שרק חודשים ושנים קדימה נדע אם קייר סטארמר יצליח לעמוד בו, ולאחות את הקרע עם בסיס התומכים שמחוץ למטרופולינים, ובהחלט יש לו עבודה. בדומה למספר פוליטיקאים בשמאל הבינ"ל גם סטארמר ניסה לרכוב על גל ההפגנות שפרץ בארה"ב ובמערב אירופה, ובהם מרד ההכחדה, ההפגנות של BLM, וההפגנות נגד המורשת הקולוניאליסטית.

בדומה למספר פוליטיקאים בשמאל הבינ"ל גם הוא ניסה להרחיק את עצמו כאשר החלו המהומות, ההטרדות, הפגיעה ברכוש פרטי והשיח הגזעני. ובדומה לאותם פוליטיקאים גם הוא גילה שיותר קשה לרדת מגב הנמר מאשר מלעלות עליו, ושהשחתה של אנדרטה לאומית כגון האנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה או הפסל של צ'רצ'יל מתקבלת ביותר זעם מאשר עקירת פסלו של סוחר עבדים לא מוכר.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,129 מילים

האסטרטגיה של קייר סטארמר להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים

ב-22 בספטמבר התקיים היום הרביעי והחותם של הוועידה השנתית של מפלגת הלייבור, אשר התקיימה הפעם באופן וירטואלי, ובה קייר סטארמר – היו"ר החדש מחודש אפריל – ירה את הירייה החגיגית לפתיחת המערכה לכיבוש המרכז הפוליטי.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס את האסטרטגיה שלו להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, אסטרטגיה אשר נבנתה על בסיס מספר דו"חות ומאמרים אשר נכתבו בניסיון להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב2017 למערכת הבחירות ב2019.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס אסטרטגיה להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, על בסיס מספר דו"חות ומאמרים, שניסו להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב-2017 למערכת הבחירות ב-2019

לדבריו, מאז 1945 ללייבור היו רק שלושה מנהיגים מנצחים, ווינרים שיש מה ללמוד מהם והם – אטלי (1945), וילסון (1964) ובלייר (1997) – אשר המשותף לשלושתם הוא עדכון המפלגה למציאות המשתנה של דאגות ושסעים פוליטיים חדשים.

סטארמר מסיק שעל מנת לכבוש את המרכז הפוליטי, ודרכו את השלטון, צריך להעמיד מפלגת לייבור חדשה אשר תעמוד בהצלחה בחמישה פרמטרים. בחלק זה אתייחס לשלושת הראשונים.

  1. אמון כלכלי.
  2. הנהגה כשירה.
  3.  פטריוטיות.
  4. טיפול באנטישמיות.
  5.  יצירת שפה תרבותית משותפת.

סטארמר אינו היו"ר הראשון להבין שהלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית ביחס לשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד בשנת 1993, זיהה את קיומו של הפער והבין שעל מנת לגשר עליו, על המפלגה לקבל על עצמה כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית. סעיף 4 ההיסטורי בחוקתה של המפלגה (אשר קבע שבמטרות המפלגה הלאמה של אמצעי הייצור וההפצה) הוחלף בנוסח עמום יותר אשר היה חף מהתייחסות ישירה לאידיאל הבעלות הציבורית.

סטארמר אינו היו"ר הראשון שמבין כי הלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית בשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד ב-1993, הבין שכדי לגשר על הפער, על המפלגה לאמץ כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית

במהלך מערכת הבחירות בלייר התחייב שממשלתו, אם תיבחר, תקבל על עצמה למשך שנתיים את כללי ההוצאה התקציבית שקבעה הממשלה השמרנית, המרת קצבאות במענקים להשתתפות בשוק העבודה, ושממשלתו תחזק את כוחו של הבנק המרכזי כשומר סף כלכלי. הבטחה אשר קויימה עוד בשבוע הראשון לאחר הזכייה בבחירות, בדמות העברת המונופול על קביעת שיעורי הריבית מהממשלה אל הבנק המרכזי.

סטארמר מתכוון לשחזר את מהלכיו של בלייר, אך הוא נאלץ להסתפק באמצעים פחות דרמטיים. דוגמה ראשונה היא היעלמותה של מדיניות ההלאמה מחדש, אשר כיכבה במצע הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר שעבר, מאז היבחרו של סטארמר לראשות המפלגה בחודש אפריל. הדבר לא חמק מעיניהם של מתנגדיו באגף השמאלי של המפלגה כאשר היעדרות מדיניות ההלאמה מנאומו בוועידת המפלגה בלטה במיוחד.

דוגמה שניה, היא מינויה של ד"ר אנליזה דודס לתפקיד שר האוצר בממשלת הצללים במקומו של ג'ון מקדונל. ג'ון מקדונל הוא מרקסיסט על פי הצהרה, יו"ר לשעבר של הקבוצה הסוציאליסטית בסיעת הלייבור, וחוקר מדיניות לשעבר באיגוד כורי הפחם ולאחר מכן בקונגרס איגודי העובדים. אנליזה דודס לעומת זאת היא פכ"מיסטית מאוקספורד עם דוקטורט בממשל מ-LSE, אשר עבדה כמרצה לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקינגס קולג' (מכללה יוקרתית בלונדון).

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי. יתרונו הגדול במאבק להשיב מידה מספקת של אמון ציבורי להפקדת הכלכלה בידיה מפלגתו, הוא שכעת גם הממשלה השמרנית תומכת בהגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה והגדלה חדה של ההוצאה הציבורית.

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי

זה אינו סוד שג'רמי קורבין, היו"ר הקודם אשר הוביל את הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר 2019, היווה נקודת תורפה אלקטורלית. על פי סקר של YouGov שנערך כחודש לפני הבחירות, 67% מהבוחרים החזיקו בדעה שלילית כלפיו ורק 12% החזיקו בדעה חיובית. סקר נפרד של חברת Datapraxis מצא ש-57% מהבוחרים שהצביעו ללייבור ב-2017 ראו בקורבין מנהיג לא החלטי לעומת 26%, 50% כמנהיג חלש לעומת 29%, ו-49% חשבו שהוא יהיה "רה"מ רע" לעומת 37% שחשבו שהוא יהיה "רה"מ טוב".

בסדרת ראיונות שהתקיימו לאחר הבחירות, Datapraxis וחברת הסקרים Ashcroft polls מצאו שהנימוקים הנפוצים ביותר לסלידה מג'רמי קורבין היו שהוא יחזיר מדיניות סוציאליסטית שתחזיר את בריטניה לימי המשברים הכלכליים והשביתות הסיטונאיות של שנות ה-70, שהוא ונבחרת ההנהגה שלו לא מקדמים מדיניות ריאליסטית וישמיה, שאין להם תוכנית וגם לו הייתה להם, הם (המרואיינים) לא מאמינים שיש להם את היכולת לבצע אותה.

יש להוסיף שבשורה התחתונה, מותג מול מותג, דו"ח הבחירות של Ashcroft polls מצא ש-40% מהנסקרים מזהים את המפלגה השמרנית עם ההיגד "יכולים לקבל את ההחלטות הקשות", 30% עם "הם ברורים לגבי המדיניות שלהם", כ-20% עם "כשירים ובעלי יכולת" וכ-30% עם ההיגד "מחזקים בסדר העדיפויות הנכון". רק 10% זיהו את מפלגת הלייבור עם ההיגד הראשון, 10% עם ההיגד השני, כ5% עם ההיגד השלישי וכ15% עם ההיגד הרביעי.

*  *  *

קייר סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה באמצעות שני כלים עיקריים, אחד דסטרוקטיבי והשני קונסטרוקטיבי. הכלי הראשון, הדסטרוקטיבי, הוא לחתור תחת תדמיתה של המפלגה השמרנית כמפלגה בעלת יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי של תקופת הקורונה.

סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה עם 2 כלים עיקריים, דסטרוקטיבי וקונסטרוקטיבי. הראשון אמור לחתור תחת תדמית המפלגה השמרנית כמפלגה עם יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע משבר הקורונה

לעניות דעתי (ולדעת הסקרים) סטארמר עושה זאת בהצלחה רבה באמצעות שימוש מושכל בזמן "השאלות לראש הממשלה", המתקיימים מדי יום רביעי. בכל שבוע סטארמר רותם את כישורי החקירה שהתפתחו לאורך הקריירה שלו כפרקליט. הוא עוקץ ודוקר את רה"מ ג'ונסון בשאלות אשר נועדו להציב את רה"מ ג'ונסון כמי שאינו שולט בנתוני התחלואה, אינו יודע מה ממשלתו עושה, לדוגמה בנושא הבדיקות או הסיוע הכלכלי, ומנותק מהמתרחש בשטח בשירותי הרפואה. בפשטות, שהמשבר הבריאותי-כלכלי פשוט גדול עליו.

בחודש האחרון, נכון לכתיבת שורות אלה, סטארמר החל לגוון עם קו שאלות חדש אשר מספק לו תחמושת שבועות קדימה. קו שאלות זה הוא לגבי העתיד, בין אם ימים או שבועות קדימה, ובאמצעותו הוא מחלץ מג'ונסון הצהרה בומבסטית אשר קרוב לוודאי תופיע במהדורות החדשות, בכותרות העיתונים ותזכה לסיקור עוקב ושאלות מצד עיתונאים.

בזמן שאלת השאלות אשר מתקיים בשבוע-שבועיים לאחר מכן, סטארמר מעלה בשנית את השאלה שהובילה להצהרה אך כעת כשאלת מעקב, הבודקת האם ההצהרה גובתה במעשים. רק לאחרונה קו שאלות זה הצליח להכניס את ג'ונסון למלכוד, אשר בניסיון לצאת ממנו הוא הצהיר שלמעשה ביצוע בדיקות הינו עניין בעל חשיבות פעוטה לאיתור הדבקות. הצהרה שהייתה פניית פרסה מוחלטת לאמירתו רק שבועיים לפני כן, כאשר שאלת החשיבות של ביצוע בדיקות הוצגה על ידי סטארמר כשאלה שפניה כלפי העתיד, לפעולות שהממשלה תקדם.

נכון לכתיבת שורות אלה כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: בשמונה סקרים רצופים אשר נערכו לאורך חודש ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת", 44% מול 37%, אך ג'ונסון עדיין מוביל בפער צמוד בפרמטרים של "טוב במשבר" ו"מעניק תחושת ביטחון לגבי העתיד".

בנוסף לכך, בפעם הראשונה מאז יולי 2019, בימיה האחרונים של ממשלת תרזה מיי הידועה לשמצה, הלייבור עוקפים את השמרנים בשיעורי התמיכה. יש לומר שעדיין מדובר בסקרים ראשונים ורק בחלוף החודשים והשנים נדע אם מדובר בתחילתה של מגמה. יש לציין גם שעד הבחירות הבאות אשר יתקיימו בעוד 4 שנים הרבה עוד ישתנה.

כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: ב-8 סקרים רצופים שנערכו לאורך ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת"

הכלי השני, הקונסטרוקטיבי, נחשף בנאום הוועידה הנ"ל, והוא ביסוס נבחרת ההנהגה כדמויות מוכרות בפני עצמן. באמצעות הפניית הזרקור על עבר שרי הצללים, קייר סטארמר מעוניין להפוך את הספסל הקדמי לכלי עזר מבחינה אלקטורלית, אשר יוריד ממנו את הנטל הבלעדי של טיפוח אמון הציבור ביכולתה של הלייבור למשול ולנהל את המדינה כראוי ובאופן אפקטיבי.

אני מצפה שבשבועות הקרובים נתחיל לראות כיצד הדבר יתבטא בפעול, וגם כאן מדובר בכלי שהשפעתו תימדד חודשים ושנים קדימה. מאז היבחרותו לראשות המפלגה בחודש אפריל האחרון, סטארמר אייש כ-11 תפקידים בכירים בקבינט הצללים בחברי פרלמנט אשר תמכו ולקחו חלק בהנהגה המיינסטרימית של אד מיליבנד בשנים 2010-2015, לרבות מיליבנד עצמו, ו/או לקחו חלק במרד כלפי קורבין אשר התרחש בחודשי אוגוסט-ספטמבר 2016.

מה הכוונה בפטריוטיות? פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, לתמיכה במחתרת האירית, חלוקת במות ועצרות עם ארגונים אסלאמיסטים, ניכור לכוחות המזויינים, ועמדה חלשה בנושאי ביטחון לאומי.

קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי. זה מתבטא בין השאר באזכור התכוף של ההליכים שהוא ניהל נגד המחתרת האירית בכהונתו כפרקליט המדינה ושיתוף הפעולה עם גופי הביטחון והמודיעין, הקמת שדולה למען ווטרנים והכוחות המזויינים בתוך הלייבור, פרסום טור בעיתון הטלגרף השמרני לכבוד יום השנה ה-75 לניצחון על גרמניה הנאצית, ולאחרונה כפיית משמעת סיעתית האוסרת על חברי הפרלמנט להצביע נגד הצעת חוק הקובעת תקופת התיישנות על עבירות שבוצעו ע"י חיילים בעת הצבה מבצעית. כאשר שלושה שרי צללים זוטרים הפרו את המשמעת הסיעתית והצביעו נגד, הם הודחו מתפקידם לאלתר.

פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, למשל. קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי

בנוסף לכך, בנאומו בוועידה המפלגה ב-22 בספטמבר, סטארמר הזכיר את תואר אבירותו – ששימש ומשמש את מתנגדיו כדי לתאר אותו כלונדוני אליטיסט – כדרך סיפור על הגאווה הרבה שהרגיש כאשר הוריו, אחות ועובד ייצור במפעל, ליוו אותו לטקס העיטור בארמון בקינגהאם. המסר היה פשוט: אני לא ג'רמי קורבין, אני לא אויב של המלוכה, אני לא אויב של הממסד והמסורת הבריטית. מסר שאליו הוא יוכל לרתום את רוחו של המנצח הראשון לגישתו – קלמנט אטלי, אשר הוביל את המפלגה לזניחת מדיניות הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית בשנת 1937 ולאחר מכן בשנת 1940 אותה לממשלת חירום לאומית עם השמרנים.

הקו של סטארמר נמצא בניגוד גמור לקו שהוביל ג'רמי קורבין, אשר התנגדותו לשירת ההמנון הלאומי לרבות טקסי זיכרון, כגון בטקס הזיכרון לציון 75 שנה למערכה האווירית על בריטניה שהתקיים בשנת 2015, זכורה למדי. כך גם חשיפת התבטאויות עבר של דמויות בולטות בנבחרת ההנהגה, כגון של ג'ון מקדונל ודיאן אבוט – שרי הצללים של קורבין למשרדי האוצר והפנים בהתאמה – אשר כללו הבעת תמיכה והערכה למחתרת ה-IRA ודרישות לפירוק גופי הביטחון הבריטיים כגון MI5. כמו כן, וכאן מדובר בעניין שהוא פחות בדוק, ישנה טענה שהפרסומים של מפלגת הלייבור כוללים יותר ויותר שימוש בדגלה של הממלכה המאוחדת.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,592 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 25 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

נתניהו: אני תוקף את התקשורת הישראלית כי מגיע לה

נתניהו שהתראיין לערוץ 13 הבטיח: לא אקדם חוקים שיעניקו לי חסינות ● היועמ״ש בודק את תכנית חלוקת החיסונים למדינות זרות שהוקפאה בינתיים ● סקר מנדטים: הליכוד נחלש, לנתניהו אין קואליציה ● דירקטוריון קק״ל אישר תקציב לרכישת קרקעות בשטחים ● עדות יועץ הזוג נתניהו: אין אחד שלא מפחד משרה, כל הלשכה ידעה על המגעים עם מוזס ● פורסם מדד רמזור לחופים

עוד 32 עדכונים

לא ארץ ללוויתנים

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מאת אקיוקי נוסקה מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם, שעלולות להטיל צִלצַל ולפגוע בו:

עטיפת הספר: סיפורי מלחמה לילדים
עטיפת הספר: סיפורי מלחמה לילדים

״לא עשינו להם כל רע״, אמרה לו, ״בכל הים הגדול אין יצור שישווה בתבונתו לבני האדם מלבדנו, הלווייתנים. לו רק היו מגלים מעט חביבות כלפינו!״.

לאחרונה קרַב הלוויתן ברישול לסירת בני אדם. להפתעתו במקום לפגוע בו, שמחו האנשים בסיפון לראותו ונופפו לו בחיבה. אחר כך פגש באיש צף על גבי סירה צהובה מגושמת שהביט בו בתחנונים. האנשים בספינה היו חיילים יפנים שהוסעו לקרב על איווג׳ימה וקינאו בלוויתן השלֵו למראה. בסירת ההצלה הצהובה שכב טייס אמריקאי פצוע, שפִּילל להיגרר בידי הלווייתן לחוף מבטחים.

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם

ביום כניעת יפן נַדֲמו השמיים כי נעלמו מהם להקות המטוסים שהזכירו לו להקות סרדינים. הוא אהב סרדינים. בגלל תאבונו גדל גופו באופן שהרחיק מעליו נקבות, ולכן נהיה בודד.

והנה, ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. אנשיה לא ידעו כיצד לנהוג בלוויתן המוזר שנצמד אליהם. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלווייתן את פצצות העומק שהוטלו עליה. במותו, הציל הלווייתן את הצוללת.

כך באחרית ימיו נחשף הלוויתן לטוּבם ולחביבותם של בני האדם וגם להגיונם, לאכזריותם ולשרירותם. נזכרתי בסיפורו למראה הלוויתן הגדול שהגיע לחוף ניצנים, פה. האם זכה גם הוא לקורטוב של נחת ביומו האחרון בדומה לאחיו מיפן? האם למד דבר-מה על בני האדם? ואולי ראה כלי-שיט משחרר מגופו פסולת שחורה וממשיך הלאה בדרכו כאילו לא ארע דבר? מה קלט מבטו של הלוויתן בחוף ישראל, כיצד נראו הדברים מעיניו?

אולי כבר קרַב בעבר לחופים ולמד לדעת את צבעם וצורתם. על כל פנים, תחנתו האחרונה התגלתה כחוף שחור. מוכר שלגונים המכריז ״אני הולך, אני בא, לא להפעיל עלי לחץ״ נעדר מהחוף; תחתיו התרוצצו בו אנשים שדיברו בהתרגשות למיקרופונים מול עדשות מַצלמות. היו אלו כתבים שסיקרו את הסופה. הכתבים התעלמו מהלוויתן ועסקו בדקלום שבחים על אודות השלג הלבן. הוא התפלא שאינם משגיחים בו: ככל שידע, לוויתנים כמותו לא נראו מעולם בחוף הזה. בנוסף תמה מדוע מדברים על לבן כשהכל סביב נצבע שחור ותהה האם ראייתם של בני-אדם שונה מזו של לוויתנים. כלומר, האם אנשים אינם רואים את מה שניצב מול עיניהם? 

בחולשתו התקשה לקבוע האם דמויות נוספות שזיהה אכן התהלכו סביבו או בקעו מתעתועי דמיונו. איש נוקשה למראה הפיק עשן סמיך באמצעות תנור ישן; אדם זה הופקד על איפול האירוע. אחרים הפריכו כזבים מילקוטם לכיוון אנשים שפערו את פיהם ובלעו לתיאבון מבלי למיין ולבדוק. ״אפילו את הפלנקטון שלי הייתי מסנן טוב יותר״, חשב הלווייתן. מרחוק גזר אדם במספריו את האוויר. איש זה הופקד על ניתוק הקשר בין סיבה לתוצאה. אנשים תשושים בסירות שצבאו על החוף בדרישה לשוב ארצה נהדפו חזרה למים בהסבר שרק לזפת מותר להיכנס לארץ כי בניגוד אליהם, היא דבקה במקומה ולכן קלה להשגחה.

ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלוויתן את פצצות העומק

אדם עולץ וזחוח הזוקף כרס קטנה החווה סביב בידיו והצהיר ״הכל עשיתי אני, הכל בזכותי. תראו, איזה יופי, איזה יופי!״, מורה בגאווה על דברים טובים ויפים לכאורה, אך במקומם נראו רק גושים שחורים צמיגיים שנאחזו בחול ובסלעים.

איש אחֵר, עצוב למראה, גוו שחוח, ניגב בעדינות אגלי רטיבות מפה ומשם בעזרת מגבת רכה. ״מי אתה ומה תפקידך בארץ המשונה הזאת?״ שאל אותו הלווייתן בכוחותיו האחרונים. ״אני תפקידי לנגב לה את הדמעות״, ענה האיש.

פתאום הבחינו בו הכתבים – ״הנה לוויתן!״, אמרו. הם החלו להציג את קיומו באותן מילים דלות עצמן שוב ושוב ושוב, במהדורות כאלו ואחרות. גם בזפת הבחינו לבסוף, אמנם לאחר מכן. אך את זאת הלוויתן כבר לא ראה ולא שמע.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 613 מילים

פרשת ילדי ארה"ב

אמהות וזוגות צעירים אולצו במשך שנים לוותר על התינוקות שלהם, ולמסור אותם ● זה קרה בארה"ב בין שנות ה-50 לשנות ה-70 ● לפחות 2.5 מיליון תינוקות לבנים נמסרו לסוכנויות אימוץ, ועברם נמחק ● בספר חדש חושפת גבריאל גלזר את זוועות השיטה, כולל הניסויים הכואבים שערכו רופאים יהודים בתינוקות יהודים שרק נולדו

עוד 1,201 מילים

תגובות אחרונות

החוק מטומטם ולכן הציבור ישלם

בחירות זה עסק יקר, וחוק מימון מפלגות מ-1973 לא מתאים למציאות שבה מתקיימות בחירות כל שני וחמישי ● הבנקים כבר לא ששים לתת הלוואות למפלגות שאולי לא יצליחו להחזיר את הכסף, וכך הפכה הכנסת לבנק מממן בתנאים נוחים ● לא פלא שהמפלגות החדשות מעדיפות ערבויות מטייקונים על פני תרומות קטנות מהציבור ● כך או אחרת, זו יוצא מהכיס שלנו - וכרגע חייבים לנו 196 מיליון שקל

עוד 2,653 מילים

האיחוד בציונות הדתית מקרב יותר מאי-פעם את איתמר בן-גביר למושב בכנסת ● בעקבות זאת, החל מאמץ חסר-תקדים להלבין את הפעיל הקיצוני שהחל את דרכו כמי שגנב עיטור מרכב הקדילק של יצחק רבין שבועות לפני הירצחו והפך לעו"ד פעלתני ומרואיין מבוקש בתקשורת ● אך הוויכוח הוא לא באמת על בן-גביר אלא על נתניהו, ועד כמה ירחיק לכת כדי להבטיח את המשך שלטונו

עוד 1,916 מילים

שכפ”צ אוסלו

צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה וכשלונותיה – הסכמי אוסלו. ההסכמים הללו – שהיו רק הסכמי ביניים – פקעו אמנם במאי 1999, אבל הצל שלהם עדיין משמש את ממשלת ישראל כדי לכסות על מחדליה. הפעם הם משמשים אותה כדי להתחמק מחובתה ההומניטרית לספק חיסונים נגד קורונה לפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית וברצועת עזה.

צדקה עשה הקב”ה עם ממשלת ישראל, והעמיד לה תירוץ קבוע למחדליה – הסכמי אוסלו. ההסכמים, שהיו רק הסכמי ביניים, פקעו אמנם במאי 99', אבל צילם עדיין משמש את ממשלת ישראל לכיסוי מחדליה

הגדה המערבית נמצאת בשליטתה המלאה של ישראל. שטחי הגדה נחלקים לשלושה חלקים: שטחי סי, שרשמית ישראל שולטת בהם בכל תחום, בטחוני ואזרחי; שטחי בי, שבהם רשמית ישראל מחזיקה רק בסמכות בטחונית; ושטחי איי, שלכאורה נמצאים תחת שליטתה הבלעדית של הרשות הפלסטינית.

דא עקא, שהשליטה הפלסטינית בשטחי איי ובי היא בדיחה גרועה. השטחים הללו הם מובלעות בין שטחים שנמצאים בשליטה ישראלית, וכל מה שהפלסטינים עושים בהם נתון, לכל דבר ועניין, הוא לרצונה של ישראל. הסיבה לכך פשוטה: פלסטינים אינם יכולים לעבור, או להעביר סחורות, בלי לעבור במחסומים שנשלטים על ידי ישראל.

ברצועת עזה ישראל שולטת מרחוק. היא שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה, בתדרים שלה, ובמיוחד במעברים שלה. ישראל שולטת ברישום האוכלוסין הפלסטיני, ועל כן פלסטינים אינם יכולים לצאת מהרצועה או להכנס אליה אלא באישורה של ישראל. הם יכולים, כמובן, להפוך למבריחי גבול – אבל בכך הם הופכים לעבריינים.

מאז שעלה בנימין נתניהו לשלטון, ב-1996, ממשלות ישראל משתמשות בהסכמי אוסלו כשכפ”ץ: כלפי ימין, הממשלה אומרת שמה לעשות, היא לא יכולה לפרק את הרשות הפלסטינית ולספח שטחים; כלפי חוץ, היא טוענת שישראל איננה אחראית לשטחי בי ואיי משום שהרשות שולטת בהם. במקביל, היא עושה הכל כדי למרר את חייהם של הפלסטינים שחיים בשטחי סי כדי ליישם טרנספר מרצון – בעוד שמתנחלים בונים כאוות נפשם, ישראל איננה לוקחת אחריות לחייהם של אנשים שהיא התחייבה לרווחתם בהסכמי אוסלו.

כל זה לא חדש. מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני, אבל, כאמור, המטרה של ממשלת נתניהו שם היא טרנספר מרצון.

חובתה של ממשלת ישראל לדאוג לחיסונים לפלסטינים:

  1. ראשית בשל הזכות האוניברסלית לבריאות – בדיוק כמו שטענו בנייר "הזכות לחיסון" שפרסמנו במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם יחד עם רופאים לזכויות אדם.
  2. בנוסף, רצועת עזה ישראל והגדה המערבית הם שטח אחד לכל דבר. כשישראל מסרבת לחסן את הפלסטינים, היא מסכנת את הישראלים. כולנו מכירים את התמונות של פלסטינים שחוצים לישראל באין מפריע. ראינו גם איך, כשצה”ל רצה בכך, פלסטינים קיבלו אישור בשתיקה להגיע לחופי הים של ישראל.

בנימין נתניהו כלוא בדמות שהוא משחק: הוא לא יכול להיראות בעיני מצביעיו, שאותם לימד לשנוא פלסטינים, כמי ש”מיטיב” איתם; על כן הוא נמנע מלהעביר חיסונים לפלסטינים – שישראל שולטת בכל המעברים שלהם – ומשתמש באוסלו ככיסוי.

מה שחדש הוא השטיק שבמסגרתו ישראל מסרבת להעביר לפלסטינים חיסונים, בתואנה שהסכמי אוסלו מונעים זאת. התואנה הזו שקרית על פניה ביחס לשטחי סי, שם ישראל אחראית גם לצד האזרחי ולא רק הבטחוני

הסכמי אוסלו הם שכפ”צ נוח, כל זמן שאין זכרון ציבורי. אנשים שירחיקו במחשבתם עד ממשלת שרון – מעבר להרי האופל, אני יודעת – יזכרו שהממשלה הכריזה אז שהסכמי אוסלו בטלים. האיש שהכריז על כך שוב ושוב היה שר האוצר, אחד בנימין נתניהו.

לתושבי הארץ המעונה הזו גורל אחד, פלסטינים כיהודים. אנחנו תלויים זה בזה, ואם ניתן לנתניהו לפעול כרצונו, נהיה תלויים זה לצד זה. ישראל חזקה מספיק כדי לאפשר לפלסטינים להתחסן, גם אם זה יפגע בנתניהו בקלפי.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בעלת תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה וסינית מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים מהמכללה למנהל בראשל"צ. בעשור האחרון כיהנה בתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית בקואליציה ובאופוזיציה. בחמש השנים האחרונות שימשה כמנהלת המטה של יו״ר מרצ לשעבר זהבה גלאון וניהלה קמפיינים פוליטיים רבים למועמדים ורשימות בבחירות הארציות והעירוניות. היא פעילה חברתית בשמאל הישראלי וחברת הנהלת מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 558 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החוק שאושר אתמול בכנסת, המאפשר למסור מידע על מתחסנים ולא-מתחסנים לשורת רשויות ציבוריות, לא היה עובר אלמלא ההיסטריה הציבורית סביב מגפת הקורונה והחיסונים ● ואלמלא אותה היסטריה, סביר להניח שבית המשפט העליון היה פוסל את החוק ● השאלה היא, מה תהיה הפגיעה הבאה בזכויות היסוד של האזרחים ● פרשנות

עוד 712 מילים

חמש הערות על המצב

המשרד להגנת הסביבה עבר מהתמודדות עם זיהום הים לפארסת זיהום החקירה ● מיקי זוהר הוציא צו איסור דיון שערורייתי ● שוב הוכח שבישראל, האינסטינקט ההישרדותי מציף מייד את פתרון הקסם: צה"ל ● בניקוי הזפת מהידיים, מתברר שאסון סביבתי אחד מסייע להיפטר מאסון סביבתי אחר ● וכמה אירוני שגם המבנים בים נושאים שמות של אנדרטאות לזכר הטבע שהולך ונעלם ● פרשנות

עוד 1,517 מילים

"מגן אבות ואמהות" מתיר לבקר דיירי דיור מוגן בביתם

מעקב זמן ישראל מנהלת "מגן אבות ואמהות" הודיעה השבוע כי קרובי משפחה וחברים של דיירים בדיור מוגן יורשו מעתה לבקרם בדירתם - לראשונה מזה שנה ● הביקורים מותרים כרגע רק בדיור המוגן ולא בבתי אבות וכפופים לכללי התו הירוק ● המשמעות היא כי מחוסנים, מחלימים וכן בעלי בדיקה שלילית יוכלו לשהות בדירת הדיירים ● עם זאת, לא כל רשתות הדיור המוגן מאמצות את ההיתר החדש

עוד 527 מילים

בדיקת זמן ישראל גדרות עתיקות לא בונות שכנות טובה

הרס החומה סביב מזבח הר עיבל עורר סערה גדולה בחודש שעבר ● המתנחלים מאמינים שהפלסטינים, שפרקו אבנים מהחומה בת ה-3000 שנה, ביצעו "פיגוע טרור" ● צה"ל לא יכול, או לא רוצה, להיכנס למקום, בעומק שטח B שבשליטת הרשות הפלסטינית ● אז המתנחלים התגייסו לתקן את הנזק בעצמם ● ד"ר אסף אברהם: "אני לא יודע מה יותר טרגי, ההרס המקורי או ניסיון השיקום"

עוד 2,014 מילים ו-1 תגובות

דיווח: נתניהו ביקש מביידן שלא להסיר את הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על התובעת בהאג

הקמפיין של מפלגת העבודה יתמקד בסוגיות מגדריות ● יועמ״ש משרד האוצר: בניגוד לדבריו, כ״ץ אמר לי לא לקדם את התכנית הכלכלית ● כ"ץ: עומד מאחורי דבריי ● סערה במליאה לאחר שח״כ שטרן מהליכוד תקף בנאומו את מרב מיכאלי על רקע פרשת קסטנר ● נתניהו מעריך שבחודשים הקרובים יחלו בישראל לחסן גם ילדים ● עקב הזיהום: משרד הבריאות אוסר שיווק של דגים מהים התיכון

עוד 42 עדכונים

נתניהו מגרש את הנשיא והופך כל אירוע ממלכתי לקמפיין בחירות

בבית הנשיא בירושלים שוררת בימים האלה תחושת כעס, מבוכה וחיסול חשבונות ● נתניהו משתלט בכל פעם על ארועים ממלכתיים, ברגע האחרון, ומתעלם מפרוטוקולים וסדרי עולם למען צרכיו האישיים ● ריבלין אינו היחיד שמסרב לשתף פעולה עם קמפיין הבחירות של נתניהו ● אבל ריבלין הוא היחיד שעוד ייפגש איתו כשנתניהו יבקש מנדט להרכיב ממשלה ● פרשנות

עוד 999 מילים ו-1 תגובות

פרסום ראשון קרן אברהם מונחת על קרן הצבי

להסכמי הנורמליזציה בין ישראל למפרציות, צירפה ארה"ב קרן נדיבה בסך 3 מיליארד דולר למימון שיתופי פעולה מסחריים בין המדינות ● מאות בקשות למימון הוגשו לאישור הקרן, כ-15 מיזמים מתחומי האנרגיה, ביטחון תזונתי והמגזר הפיננסי כבר נבחרו - אבל אז הכל נעצר ● עם חילופי השלטון בוושינגטון בחודש שעבר, הקרן נותרה ללא מנהל - וככל הנראה גם ללא מימון

עוד 970 מילים

לנשום עם האויב

המשבר הנוכחי הפך את החברה הישראלית למפולגת מתמיד ● מבצע החיסונים הלאומי פער תהום של ממש בין המתחסנים לאלה שהחליטו לא להתחסן ● גם כשזה קורה באותו בית ● על המשפיענית שהחברות לא מוכנות לפגוש עד שתתחסן ● הסבתא שכולם עושים לה פרצופים ● והריבים המשפחתיים ● פרופ' מיכל פרנקל: "כל מי שלא מתחסן כאילו מעשן לנו בפרצוף, והגיוני שלא נרצה להיות לידו"

עוד 1,031 מילים ו-3 תגובות

כולם רוצים שדה תעופה נוסף בדרום. הוא יוקם בצפון

בדיקת זמן ישראל נתניהו, רגב ולפיד ביקרו לאחרונה באזור נבטים ודיברו על החשיבות בהקמת האלטרנטיבה לנתב"ג דווקא שם ● תושבי הדרום מאוד רוצים שזה יקרה ● גם תושבי הצפון רוצים שזה יקרה - בדרום ● אבל שדה התעופה החדש של ישראל יקום כנראה בעמק יזרעאל ● מנהל רשות התעופה האזרחית: "הדרגים המקצועיים אמרו את דברם. האופציה הצפונית אפשרית, מתאימה, והיא בערך הדבר היחיד שיש"

עוד 2,266 מילים ו-2 תגובות

סקר: גנץ נכנס לכנסת עם 5 מנדטים, מרצ והציונות הדתית מגרדות את החסימה מלמעלה

הממשלה אישרה עוצר לילי בפורים ביום חמישי, שישי ומוצ"ש מ-20:00 עד 5:00 ● התנועה תוגבל לקילומטר מהבית, ייאסרו ביקורים בבתים והתחבורה הבינעירונית לא תפעל ● דיווח: "מנדלבליט יודיע לנתניהו כי הוא מבזה החלטה של ביהמ"ש העליון" ● נתניהו הגיע להצגת התיאטרון הראשונה, ריבלין החליט לא להגיע ● סמוטריץ' ונתניהו לא הצליחו להבטיח זה לזה נאמנות לאחר הבחירות ● בג"צ הוציא צו על תנאי לפרוייקט הרכבל לכותל

עוד 55 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה