שלח כבר שם. אני הקטן כבר שם. בואו גם

עפר שלח, ברקע תמונתו של דוד בן-גוריון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
עפר שלח, ברקע תמונתו של דוד בן-גוריון
עפר שלח הוא הדבר הקרוב ביותר למועמד המושלם שהשמאל יכול היה להעמיד בבחירות האלה. הוא פוליטיקאי משופשף ומנוסה, כולל עבר לא רחוק כיו"ר סיעה גדולה, חברות בוועדת הכספים ובוועדת החוץ והביטחון, ראשות הוועדות למלחמה בקורונה וועדת ביקורת המדינה, וכהונות בקואליציה וגם באופוזיציה.
מעטים יפקפקו ביושרתו ובתבונתו הפוליטית ובכלל – והקרדיט על הישגיה של "יש עתיד", כידוע, צריך ללכת אליו לא פחות מלשותפו-לשעבר, לפיד. איש לא יכול לטעון שחייו לא שזורים באלה של המדינה או שהוא לא נתן למענה, או שהוא עוכר-ישראל-בוגד, כמ"פ צנחנים במיל' שאיבד את עינו בקרב.

מעטים יפקפקו ביושרתו ובתבונתו הפוליטית, והקרדיט על הישגי "יש עתיד" מגיע לו לא פחות מאשר ללפיד. איש לא יכול לטעון שחייו לא שזורים בחיי המדינה, או שהוא עוכר ישראל בוגד, כמ"פ צנחנים במיל' שאיבד את עינו בקרב

ההשכלה שלו לא נשענת על בגרות בלבד, אלא על תואר ראשון מת"א ושני מ-NYU. ספריו – הפרוזה והעיון – הצליחו מאוד, ואפילו פרשנות הספורט שלו מזכירה שבניגוד לאחד, ב. נתניהו, הוא מחובר ליום-יום הישראלי.
אחרי שנים בצילו של לפיד – שלח, שבביוגרפיה הקצרה בעמוד הפייסבוק שלו מופיע ציטוט של הארי טרומן, לפיו:
"מדהים מה אפשר להשיג אם לא משנה לך מי יקבל את הקרדיט"
יצטרך עכשיו להיות מספר אחד. לא לשבת בצד ולתת ללפיד להופיע בפומפוזיות, לא להתגמד נוכח עוד גנרל תמיר, לא להשתתק נוכח עוד כוכב-נופל שיצורף לרשימה לא מלהיבה, שתכליתה לשדר יושרה רבה ותמיכה רבה יותר במנהיג.
במקום, הוא יצטרך לבנות מסגרת. לצרף א.נשים איכותיים (עו"ד רועי כהן הוא התחלה טובה), לכתוב מצע קוהרנטי, ממש כמו זה שכתב עבור "יש עתיד", אבל בלי המגבלות של מפלגת מרכז שלא מוכנה לסטות מהקונצנזוס המדומיין של העומד בראשה. ולגייס את הציבור, שהתרגל שמנהיג פוליטי הוא מי שמשקר לו בצורה המשכנעת ביותר (ו/או נישא על כפיה של שתיקה מתמשכת, ע"ע גנץ והממלכתיות המעושה) ובאופן הכריזמטי ביותר – למנהיגות אחרת. כזו שיש לה תכנית, שיש לה דרך, שיש לה את הלמה ואת האיך.
רבים בשמאל סקפטיים לגבי זה: הם מאשימים את שלח בפיצול המחנה שהם עצמם מפצלים, כשהם שוקלים להצביע לאדם שאינם סובלים איש מחברי מפלגתו (סער), או שמתיימר להיות מומחה בתחום שמעולם לא נדרש בעצמו להתמודד איתו מחוץ לתקשורת (בנט).
הם זועקים כנגד הפרגמנטציה באגף שהם הסכימו לכרסם בו עם הצבעה לגנץ, או לקדימה, או כולנו, או שינוי, או מפלגת המרכז, או הדרך השלישית, או ד"ש, או השד יודע מי. הם כועסים על שהעז לשבור את התדמית, על שהקדים אחרים במחנה, על שלא רצה לרוץ לתפקיד יושב הראש של הגופה המצחינה של "העבודה", שאפילו עמיר פרץ לא רוצה בה עוד. הם יצטרכו להתגבר, ולהטות אוזן.

שלח יצטרך עכשיו להיות מספר 1. לא לשבת בצד ולתת ללפיד להופיע בפומפוזיות, לא להתגמד נוכח עוד גנרל תמיר, לא להשתתק נוכח עוד כוכב-נופל שיצורף לרשימה לא מלהיבה, שתכליתה לשדר תמיכה במנהיג

אני, באופן אישי, קיבלתי היום מתנת חג מולד מוקדמת (למרות שאתם יודעים, ישו היה אנטישמי ממש כמו סילבסטר) בדמות מנהיגות שאינה ברירת מחדל מלית ברירה, אלא אלטרנטיבה אמיתית.
ישנם אנשים מעולים שצריכים להצטרף אליה: "התנועה" של ציפי לבני, "התנועה הירוקה" של סתיו שפיר, מירב מיכאלי (והנכסים, אבל לא הנדוניה הפוליטית, של "העבודה"), אבי ניסנקורן, רון חולדאי, ירון זליכה שמחפש מסגרת. ברוך השם, לא חסר.
אבל את ההזדמנות הזו אסור, פשוט אסור להחמיץ. יש אפילו ציטוט אחר של הארי טרומן, שמתאים למאורע:
"קידמה מתרחשת כאשר מנהיגים אמיצים ומוכשרים תופסים את ההזדמנות לשנות את המצב לטובה".
שלח כבר שם. אני הקטן כבר שם. בואו גם.

עידו דמבין כותב ומרצה על חברה ופוליטיקה בישראל ומתמחה בפוליטיקה של ארה"ב. בעשור האחרון גר בתל אביב, פריז וניו יורק - ולאחרונה שב לישראל עם זוגתו. עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בזכויות אדם מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. מאמין בכוחו של עט משונן לקדם שינוי, ונשען על הסופרים הגדולים של שנות ה-20 לקבלת השראה. מנהל המשרד הישראלי של itrek, המחבר את דור ההנהגה הבא של מיטב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב ואירופה עם ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 528 מילים ו-2 תגובות
סגירה