יש מצב שרון חולדאי יתמקם בראשות העבודה ויפיח בה רוח חיים, תוך שלפתע היא תעבור את אחוז החסימה בסקרים. ואז יגיע החיבור עם מפלגתם החדשה של עופר שלח ורועי כהן. בצמרת רשימה משולבת זו יכול להשתלב גם אבי ניסנקורן. חברי מפלגה זו חייבים להיות גם נשים, מזרחים וערבים.

המשמעות של חיבור בין חולדאי, שלח וניסנקורן יכולה להיות 10-12 מנדטים. לא כוח שלטוני (אין שום כוח שלטוני אפשרי משמאל) אבל כוח בעל משמעות שיש להתחשב בו. כוח שיבטא עמדות ליברל-דמוקרטיות בתחום האזרחי, תוך מחויבות להתנגד לכיבוש, להיאבק למען שוויון לאזרחים הערבים, לפעול לביצור שלטון החוק המהותי ולהבטחת עצמאות מערכת המשפט, וכמובן להגן בתקיפות על זכויות האדם והאזרח.

המשמעות של חיבור בין חולדאי, שלח וניסנקורן יכולה להיות 10-12 מנדטים. לא כוח שלטוני (אין שום כוח שלטוני אפשרי משמאל) אבל כוח בעל משמעות שיש להתחשב בו

זו יכולה להיות רשימה שתירתם למען עיקרון השוויון לפני החוק, שתילחם נגד ריסוק השירות הציבורי, שתדרוש מעמד עצמאי לשומרי הסף ושתפגין עמדות סוציאל-דמוקרטיות בתחום הכלכלי:

השקעות מסיביות של המדינה בתשתיות, רווחה, חינוך ובריאות על פי תבחינים אוניברסליים שמושתתים על כבוד האדם ולא על לחצים מטעם סקטורים ובעלי הון, ומיסוי משמעותי על הון העתק להבדיל מהמיסוי החונק והבלתי מוצדק על העבודה.

בקצרה: רשימה שהיא אלטרנטיבה מוחלטת לחורבן השיטתי שממיט שלטון היחיד של נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית ועל זכותם של הישראלים והפלסטינים לחיות ברווחה ובכבוד.

רשימה זו חייבת לשתף פעולה בפרלמנט עם הרשימה המשותפת. במקביל היא תשתף פעולה בנושאים שונים עם חבריה ההגונים של יש עתיד: רם בן ברק, יואב סגלוביץ', קארין אלהרר ואחרים.

היא גם תשתף פעולה מטבע הדברים עם מרצ, בהנחה שמרצ לא תשתלב ברשימה זו אלא תשמור על עצמאותה ותעבור את אחוז החסימה.

השאלה היא אם רשימה דמוקרטית שכזו תוכל לקלוט קולות של מאוכזבי כחול-לבן הגוועת ואולי אפילו של אנשי מרכז-שמאל ששוקלים (למרבה החרפה) לתת את קולותיהם לאנשי האפרטהייד המחויטים סער ובנט, או שמא תגזול רשימה זו קולות דווקא ממרצ (עד כדי ריסוקה אל מתחת לאחוז החסימה), או תגלח קולות מסויימים מהרשימה המשותפת (כלומר תשאב קולות אזרחים ערבים, אשר נרתעים מהקלקולים ברשימה המשותפת ובמיוחד מתפיסת עולמו החשוכה של מנסור עבאס האנטי-להט"בי, שמוכן לסגור דילים במחשכים עם הפוליטיקאי הגזען והמסית נתניהו שהוא גם הפוליטיקאי הכי ציני, הכי שקרן והכי מסוכן במדינת ישראל). ואולי גם מרשימת יש עתיד.

זו יכולה להיות רשימה שהיא אלטרנטיבה מוחלטת לחורבן השיטתי שממיט שלטון היחיד של נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית ועל זכותם של הישראלים והפלסטינים לחיות ברווחה ובכבוד

אם אכן מדובר ברשימה שתניב 10-12 מנדטים שייקלטו ממאוכזבי כחול-לבן, אך לא תשאב יותר מדי קולות מתומכי מרצ וממאוכזבי הרשימה המשותפת, מדובר כמובן בדבר מבורך. 10-12 מנדטים לרשימת חולדאי-שלח-ניסנקורן בשילוב 10-12 מנדטים לרשימה המשותפת בתוספת 5-6 מנדטים למרצ ולצד 15-16 מנדטים של יש עתיד – פירושם 40 עד 46 מנדטים פוטנציאליים בכנסת הבאה לגוש המרכז-שמאל (אף שלא מדובר בגוש של ממש).

ואם ייקלטו ברשימה כזו גם קולות שעלולים להגיע כיום לסער ובנט, ייתכן שגוש המרכז-שמאל אף יוכל להגיע לסף ה-50 מנדטים. רשימה זו יכולה להגיע ל-15 עד 16 מנדטים ובכך להפוך לרשימה הגדולה באופוזיציה. הגדולה ביותר לבדה או הגדולה ביותר לצד יש עתיד.

זהו כנראה סף המקסימום של הפוטנציאל האלקטורלי של המרכז והשמאל. כרגע אני מתקשה לראות כיצד אפשר בכלל לחלום על 55-60 מנדטים לגוש זה. על כיבוש השלטון בשלב זה כמובן אין מה לדבר.

אך דבר אחד חייב להיות ברור: בניגוד ליש עתיד שתצטרף לממשלת סער-בנט-ליברמן (אך לא לממשלת נתניהו-חרדים), חייבת רשימה סוציאל-דמוקרטית זו להישמר מכל משמר מפני כל משא ומתן לכניסה לממשלת ימין.

לא משא ומתן עם נתניהו הרעיל אך גם לא עם סער ובנט. אלו שמזועזעים מהתבטאויות לא מנומסות שבוקעות מספסלי הליכוד אך פועלים לרדיפת פליטים ומבקשי מקלט, מנציחים את העליונות האתנית היהודית במדינת ישראל ומצדדים באפרטהייד לכל דבר בגדה.

רשימה כזו חייבת להיות אופוזיציה מובהקת. להעמיד אלטרנטיבה קבועה לימין הלאומני. לא למצמץ. לא לרמוז. לא לפלבל בעיניים. לא לפלרטט בכלל עם המחשבה על ישיבה בממשלת ימין.

רשימה כזו חייבת להיות אופוזיציה מובהקת. להעמיד אלטרנטיבה קבועה לימין הלאומני. לא למצמץ. לא לרמוז. לא לפלבל בעיניים. לא לפלרטט בכלל עם המחשבה על ישיבה בממשלת ימין

רק כך יש סיכוי – בטווח הארוך יותר – למילוי החלל שנוצר עם קריסת מפלגת העבודה (להבדיל מקריסת קדימה או כחול-לבן שהולידה חלל שנתפס במידה רבה בידי יש עתיד) ואולי אף להחלפת השלטון הימני-לאומני בשלטון סוציאל-דמוקרטי וליברל-דמוקרטי בעתיד הרחוק יותר.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.