בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הנהלת בית החולים לא עומדת בתנאי הסכם ההבראה

הדסה עדיין חולה

תחקיר

בית חולים הדסה ייצא בעוד שנה וחצי מהסכם ההבראה, שבו שילם הציבור כמעט 1.5 מיליארד שקל לצורך שיקומו, לאחר שקרס ב-2014 ● דוחות הנחשפים כאן לראשונה מראים: הנהלת הדסה לא עומדת בתנאי ההסכם ועלולה להגיע בסופו, שוב, לחדלות פרעון ● פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה שנחקר השבוע באזהרה על ניפוח שכר לרופאים: "הסכם זה הינו בבחינת 'טיסה לשום מקום'"

מצגת פנימית שהוצגה בפני דירקטוריון המרכז הרפואי הדסה ביולי 2014 נשאה את הכותרת "מה צפוי לבית החולים בסוף תוכנית ההבראה". המצגת הזו, שהגיעה לידי "זמן ישראל", משרטטת תחזית שעלולה להיות קודרת עבור בית החולים שרק ניצל אז מקריסה כלכלית ופשיטת רגל, לאחר שהמדינה הסכימה לכסות את גרעונו ולהשקיע קרוב ל-1.4 מיליארד שקל במשך שבע שנים, בניסיונות להעלותו על דרך המלך.

במצגת מוסבר לחברי הדירקטוריון כי בסוף 2020 תבוטל התמיכה השנתית של המדינה – בסך 96 מיליון שקל בשנה; תיגרע מהתזרים השוטף תמיכת נשות הדסה (הבעלים של "ההסתדרות המדיצינית הדסה", המהווה חברה לתועלת הציבור) בגובה של 68 מיליון שקל בשנה; ובנוסף ייכנסו לפעולה התחייבויות קודמות שהוקפאו, כגון הלוואות למדינה ולעובדים בגובה של כ-200 מיליון שקל. ללא צעדי הבראה משמעותיים, צפוי ההפסד השנתי לעמוד על 367 מיליון שקל.

במילים אחרות: אם לא יעמוד בית החולים בתנאי הסדר ההבראה, יקצץ בהוצאות, יפטר עובדים וישנה את אופן ההתנהלות שלו מקצה לקצה, הוא עלול להגיע, בשנית, לחדלות פרעון. מבחינת הציבור הישראלי המשמעות היא שהכספים הרבים, כמעט מיליארד וחצי שקלים, שהשקיע במאמץ להחזיק את בית החולים הציבורי בחיים, יכולים לרדת לטמיון.

תוכנית ההבראה של הדסה – במספרים
2014 2015 2016 2017 2018 2019 2020
גרעון גולמי (514,819) (350,055) (363,987) (369,359) (366,805) (357,442) (360,356)
תרומת הרופאים 48,663 68,143 68,143 51,993 51,993 51,993 51,993
תרומת האחיות 8,945 8,195 7,445 2,300 2,300 2,300 2,300
תרומת מנהלה ומשק 51,629 76,929 76,929 62,929 62,929 62,929 62,929
צעדי התייעלות 108,913 79,250 90,000 110,000 110,000 110,000 110,000
נשות הדסה 310,888 81,513 80,886 77,354 68,400 68,400 68,400
תמיכת המדינה 431,000 78,625 76,250 83,875 96,500 96,500 96,500
סך המקורות הנדרשים 949,209 390,068 403,373 405,213 393,705 384,342 387,256
יתרה 10,828 2,588 (3,720) (16,762) (1,582) 7,781 4,867
יתרה מצטברת 10,828 13,416 9,696 (7,066) (8,649) (868) 3,998

זה היה במאי 2014. קפיצה חמש שנים קדימה ליולי 2019, מעלה תמונה עגמומית: על פניו הדסה לא תצליח לעמוד במועד פקיעת ההסכם בדצמבר 2020 על שתי רגליים יציבות. הגירעון המצטבר המוערך על ידי הנהלת הדסה עצמה בסוף 2019 עומד על 517 מיליון שקל. כיום הוא גבוה יותר: 574 מיליון שקל.

אף שמדובר בירידה של כ-50 מיליון שקל מהגירעון ב-2018, בפני הדסה ניצבים בשנים הקרובות לא מעט אתגרים כלכליים העלולים לפרוץ את המסגרת התקציבית אף יותר. ב-2017 לבדה הפסידה הדסה כ-45 מיליון שקל, פי-שלושה מ-2016. בכירים במערכת הבריאות אומרים כי הדימום הכלכלי בבית החולים רחוק מלהיעצר.

נתוני 2018-2019 על פי הדסה, עדיין אין סימוכין

האם תצליח הדסה להדביק את הפער בזמן שנותר? קשה להאמין. למעשה, איש מבכיריה כבר אינו מנסה לטעון זאת. גורם בכיר בבית החולים, שביקש לשמור על עילום שם, מעריך שבקצה הדרך, בתום תקופת הסכם ההבראה, לא יהיה מנוס מהלאמת בית החולים, מהלך שמשמעותו השלכת הגירעונות של בית החולים פעם נוספת על גבו של הציבור.

"השורה התחתונה מדאיגה, המספרים ברורים", אומרת רופאה בכירה. "הם (זאב רוטשטיין ומשרד הבריאות) משחקים בנתונים שנוחים להם. התירוצים נהדרים אבל העובדות לא מסתדרות עם התירוצים האלה.

״יש סימביוזה מוזרה בין משרד הבריאות להנהלת בית החולים, שמונעת לקיחת אחריות. הם מתואמים ביניהם כמו כפפה ליד מנתח. הממשלה מזרימה כסף ונשות הדסה מזרימות כסף, העיקר שיהיה שקט. מה יהיה בסוף 2020? לא רק אלוהים יודע – גם אנחנו יודעים. יהפכו את הדסה לבית חולים ממשלתי ויגמרו את כל העניין".

מיכל עבאדי-בויאנג'ו (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
מיכל עבאדי-בויאנג'ו (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

כבר ב-2017, בראיון פרישה הבהירה החשבת הכללית של משרד האוצר, מיכל עבאדי-בוינג'ו, כי הדסה אינה עומדת בהסכם: "יש מבחן התוצאה. אנחנו שנתיים וחצי אחרי הסכם ההבראה הזה, ובית החולים לא עומד עדיין על רגליו. יש לו בעיות קשות", אמרה אז בראיון.

עבאדי-בוינג'ו העריכה באותם ימים שהסכם ההבראה ייאלץ לעבור בעתיד מקצה שיפורים: "אין ספק שמדינת ישראל תצטרך לפתוח את הסכם ההבראה עם הדסה… כמו שלא ייתכן שאנחנו נותנים כסף לגופים בלי שקיפות ובלי בקרה – אותו דבר צריך להיות על הדסה".

גורמים במערכת הבריאות טוענים כי רוטשטיין זוכה לגיבוי מלא משר הבריאות יעקב ליצמן, הנחשב מקורב אליו. על רקע המינוי של רוטשטיין למנכ"ל הדסה, אף פרץ עימות פומבי בין ליצמן לבין החשכ"לית עבאדי-בוינג'ו, ונטען כי ליצמן סיכל את מינויה לנציבת שירות המדינה.

בינתיים נדמה שהושג שקט בחזית המשולשת בין האוצר, משרד הבריאות ובית החולים. משרד האוצר אף מגבה את ההנהלה בתגובתו: "נכון להיום, פעילותו התזרימית של בית החולים מאוזנת וגירעונו המצטבר, נכון לסוף שנת 2018, עומד ביעד שנקבע לו בהסכם ההבראה. ועדת השלושה עוקבת אחר מצבו הפיננסי של בית החולים והיא תמשיך לעשות כן עד תום תקופת ההבראה".

באוצר נמנעו מלהתייחס לשאלות ספציפיות הנוגעות לגובה הגירעון, לעלויות השכר ולאפשרויות של דרישות תמיכה נוספות מהמדינה עם תום תקופת ההסכם.

גורמים ממשלתיים הצביעו על הקשר ההדוק מדי בין הנהלת משרד הבריאות להנהלת הדסה, ועל פיקוח רופף מדי של משרד האוצר. אחת הסיבות שצוינו היא ההכרה בחשיבות של הדסה כגוף שמספק שירות קריטי לציבור נרחב, כך שלא מאפשרים לו ליפול, ובמקום זאת מעגלים עבורו פינות בדרישות ההסכם.

יעקב ליצמן (צילום: David Cohen/Flash90)
יעקב ליצמן (צילום: David Cohen/Flash90)

בפועל, כבר עכשיו הנהלת הדסה מתנערת בהדרגה מהסכם ההבראה ומהמחויבות המרכזית הכלולה בו: "מטרת ההסכם היא להבטיח הפעלה שוטפת, תקינה וארוכת טווח של בית החולים והמשך הפעלתו באיזון תקציבי לאורך זמן". פרופ' רוטשטיין אמר על כך ל״זמן ישראל״: "הסכם ההבראה לא התייחס כלל לצורכי הדסה לאחר שנת 2020. לכן, הסכם זה הינו בבחינת 'טיסה לשום מקום'".

כדאי רק להבהיר שהביטוי "טיסה לשום מקום" אינו פליטת קולמוס. פרופ' רוטשטיין העביר העתק מהתכתבותו עם ״זמן ישראל״ גם למנכ"לים של משרדי האוצר והבריאות וכן לנציגי נשות הדסה. אולי כדי שכולם ידעו שהוא, פרופ' רוטשטיין, מתנער מההסכם שהציבור השקיע ביישומו קרוב ל-1.5 מיליארד שקל במטרה לסייע לבית החולים החולה, ולהעלות אותו חזרה על המסלול.

אבק של כוכבים

פרופ' רוטשטיין ועמיתיו בבית החולים נחקרו השבוע באזהרה במשרד האוצר, וזאת בחשד לניפוח חוזי השכר של רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית. ב-2017 שכר רוטשטיין את הרופאים "הכוכבים", בעקבות המשבר שפרץ במחלקה ההמטו-אונקולוגית, במהלך שהביא לנטישת רופאי המחלקה ומעברם לבתי חולים אחרים. על פי הטענות שילם רוטשטיין לרופאים מאות אלפי שקלים כדי שיעברו להדסה, וכן שכר "כוכבים" נוספים בבית החולים בשכר גבוה.

גם המשכורות הגבוהות של הרופאים מהוות, לכאורה, הפרה של הסכם ההבראה שנחתם במאי 2014. פרק שלם בהסכם מתייחס להקפאת שכר העובדים למשך כל תקופת ההבראה והימנעות משכירתם של עובדים חדשים. "במהלך תקופת ההבראה בית החולים לא יבצע שינויים בשכר העובדים, שאינם נגזרים מהסכמים קיבוציים ארציים רלוונטיים", נכתב בהסכם.

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)

בדיקת "זמן ישראל" מעלה כי התנגדות ההנהלה לביצוע קיצוצי השכר הנדרשים על פי ההסכם איפיינה את התנהלות הדסה כבר בתחילת הדרך, יותר משנה לפני שנכנס רוטשטיין לתפקיד, בתחילת 2016.

באימייל פנימי מאוקטובר 2014, שתוכנו הגיע לידי "זמן ישראל", מפרט סמנכ"ל הכספים של הדסה כיצד סטה בית החולים מהתחייבויותיו: "הוצג כי הפחתת השכר בתקופת הקפאת ההליכים תסתכם בשיעור של 10% מהשכר", מדווח הסמנכ"ל לגורמים בהדסה. "בפועל, השכר הופחת בשיעור של 6% בלבד (בהתאם לסיכום של המנכ"ל עם הוועדים). המשמעות הכספית של החלטה זו היתה גידול בהוצאה בסכום של 5 מיליון שקל בחודש, בהשוואה לתכנון המקורי".

עוד מפרט סמנכ"ל הכספים כי "במסגרת התכנית לתקופת הקפאת ההליכים, תכנן בית החולים לצמצם כוח אדם באמצעות פיטורי עובדים. בפועל, בהסכם שאליו הגיע מנכ"ל בית החולים (ד"ר אביגדור קפלן) עם ועדי העובדים, בוטל מהלך פיטורי העובדים עד לסוף מועד הקפאת ההליכים".

ואכן, בדוח מבקר המדינה שפורסם ב-2016 נקבע כי "במשך השנים חתמו הנהלות הדסה לדורותיהן עם העובדים על הסכמים והסדרים שיצרו עיוותים של ממש בתנאי ההעסקה בהדסה, ופגעו באיתנותה הכלכלית".

המבקר גם קבע כי הדסה לא עמדה בהתחייבותה לצמצם את מצבת העובדים. "בית החולים לא עמד ביעדי החיסכון לשנים 2014-2015 ו(החשב המלווה) מעריך שבית החולים לא יעמוד ביעד החיסכון לשנים 2015-2020 בסך של עשרות מיליוני שקלים במצטבר".

בתשובותיו ל"זמן ישראל" טוען רוטשטיין כי "ההנהלה צמצמה את הוצאות כוח האדם ב-115 מיליון שקל, במסגרת פיטורי עובדים, כנדרש בהסכמי ההבראה". ואולם רוטשטיין נמנע מלפרט מתי והיכן התרחשו הקיצוצים האלה. ל"זמן ישראל" נודע כי אכן בוצעו קיצוצי כוח אדם בקרב עובדי מנהלה כבר ב-2014, אך הדוחות של הדסה מראים כי הוצאות השכר דווקא גדלו לאורך השנים, אולי בגלל הגידול בתנאי שכר העובדים, וזאת בניגוד לדרישות הסכם ההבראה.

בשנים 2016-2017 עלה מרכיב השכר בבית החולים מ-255 מיליון שקל ל-279 מיליון שקל; בשנים 2017-2018 גדלו עלויות השכר שוב מ-279 מיליון שקל ל-288 מיליון שקל. עם זאת בהדסה לא מוכנים לחשוף את הדוח החשבונאי של סוף 2018, אף שהוכן ונחתם כבר בחודש יוני.

מרים ושלדון אדלסון, וסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן (צילום: Ben Dori/Flash90)
מרים ושלדון אדלסון, וסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן (צילום: Ben Dori/Flash90)

הדסה, אדלסון ונתניהו

הסכם ההבראה שנחתם בין המדינה לבין הדסה ב-2014 הבהיר לכולם שמדובר בגלגל הצלה של הרגע האחרון לחילוץ בית החולים מהמשבר הכלכלי שאליו נקלע. גירעון מצטבר של 1.25 מיליארד שקל, הפסד חודשי של 25 מיליון שקל, חובות עתק לבנקים ולספקים, תחלופת מנהלים תכופה, בזבוזים, מצבת כוח אדם מנופחת ומאבקים עם ועדי העובדים הביאו אל סף התהום את בית החולים הוותיק, שמוסדותיו הראשונים הוקמו לפני כמאה שנים.

על הפרק עמדו אז שלוש אפשרויות: הלאמה של בית החולים והפיכתו למרכז רפואי בבעלות המדינה; הפרטת חלקים מבית החולים ומכירתם לטייקון בעל-ממון; או השארת בית החולים במעמד של "חברה לתועלת הציבור" בבעלות ארגון נשות הדסה, והזרמת סכומי-עתק מצד המדינה לבית החולים וליווי צמוד של חשב מלווה.

הבחירה באופציה האחרונה נועדה לאפשר לציבור להמשיך וליהנות מתשתיות בית החולים, שהוקם מכספי תרומות על קרקעות שקיבלה הדסה מקק״ל ומהמדינה. אופציה זו היוותה הסדר משפטי גם מול הנושים של הדסה, אשר קיבל תוקף של בית המשפט המחוזי בירושלים. גם נשות הדסה הרוויחו מההסכם, שכן הוא מנע את הלאמת בית החולים או העברתו לידי קופות החולים, ואיפשר להן לשמור על גרעין השליטה בו.

לפי ההסכם נהפכה הדסה למעין "בת-ערובה" של המדינה, המונשמת בכספי משלם המיסים ומחויבת בתמורה לנקוט צעדי התייעלות מדוקדקים. אלה יאפשרו לה לצאת מעבדות לחרות בתום תקופת ההסכם ובלבד שתעמוד בדרישותיו, כגון: "לעשות את מירב המאמצים על מנת לפעול באיזון לאחר תום תקופת ההבראה, ללא סיוע נוסף מאת הממשלה מעבר לסיוע כאמור בהסכם זה".

אבל עוד לפני החתימה על ההסכם בדקו ראשי הדסה ונשות הדסה, את האופציה השנייה, ולפיה יועבר בית החולים לשליטת מקורבו של ראש הממשלה, שלדון אדלסון ורעייתו ד"ר מרים אדלסון. ב-2016 חשפתי בגלי צה״ל הקלטות המעידות על כך שאודרי שמרון, מנכ"לית נשות הדסה בישראל, הניחה על השולחן בפורום סגור הצעה של אדלסון ורעייתו לפדות חלקים מבית החולים וזאת בתמורה לתרומה כספית בהיקף של 100 מיליון דולר.

דוד שמרון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
דוד שמרון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

שמרון, רעיית עורך דינו של ראש הממשלה דוד שמרון, אמנם לא ציינה בפורום אם ההצעה הזו היא על דעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמעורבותו בתהליך הצלת הדסה התבקשה באותם הימים, אך היא אומרת לנוכחים: "אתמול שוחחתי עם הגורמים המקורבים ביותר אליהם (אל הזוג אדלסון, א"ה)".

בהמשך מנסה שמרון לברר אם במסגרת העסקה ניתן למנות את מרים אדלסון ליו"ר או לחברת דירקטוריון. הנוכחים בפגישה מסבים את תשומת ליבה של שמרון לאפשרות שתוכנית מעין זו עלולה לחרוג מהכללים המקובלים במתן תרומות, ולכך שהיא עצמה נתונה, לכאורה, בניגוד עניינים בסוגיה זו.

אף שקולה נשמע באופן ברור בהקלטה, שמרון הכחישה בזמנו כי עסקה בכך. בתשובה לשאלה אם ראש הממשלה מכיר את התוכנית שלפיה אדלסון ורעייתו ייפדו חלקים מבית החולים בתמורה לתרומה כספית, השיבו: "נתניהו לא היה מעורב כלל ברעיון ולא שוחח על כך עם גברת שמרון", מבלי להשיב לשאלה אם ראש הממשלה הכיר את התוכנית.

אמנם התוכנית להפרטת הדסה נגנזה באותם הימים, והמדינה אימצה הסכם הבראה שהשאיר את הדסה כבית חולים לרשות הציבור, ולא כמוסד פרטי שישרת בעיקר את בעלי-היכולת. עם זאת מעורבותו של ראש הממשלה בענייני הדסה שבה ועלתה השבוע, עם פרסום דבר קיומו של הסכם ניגוד עניינים, המונע מראש הממשלה אפשרות לטפל בענייניו של בית החולים, מאחר ששניהם חולקים את אותו יועץ תקשורת – עופר גולן.

גולן שימש יועץ התקשורת של הדסה החל מ-2015. הוא החליף את ניר חפץ בתפקיד יועץ ראש הממשלה לתקשורת, וניהל את הקמפיינים של הליכוד ב-2015 וב-2019.

הערת עסק חי ודוח מבקר מדינה חמור

הסכם ההבראה חרק כבר בתחילת דרכו והנהלת הדסה התקשתה ליישם סעיפים משמעותיים בו. ממסמכים פנימיים שהגיעו לידי "זמן ישראל" עולה כי אפילו את תשלום חובות המיסים למס הכנסה – בגובה 95.5 מיליון שקל – המוסד מתקשה לשלם בשל קושי תזרימי. חודשים ספורים לאחר החתימה על ההסכם ההנהלה אף ביקשה לפרוס חובות אלו על פני שנתיים.

סעיף 7 להסכם ההבראה מחייב "העברתם באופן שוטף של תשלומים בהם בית החולים מחויב על פי דין, לרבות לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי".

בספטמבר 2015, שנה וחצי לתוך הסכם ההבראה, הקושי לנהל את בית החולים תחת הסכם ההבראה ואי-העמידה בחלק מהדרישות כבר הובילו את רואי החשבון המבקרים את הדסה להוסיף לדוח שהגישו לרשם העמותות "הערת עסק חי", המצביעה על המשבר פיננסי שבו נתון בית החולים ומטיל ספק ביכולתו לתפקד בעתיד כ"עסק חי".

רואי החשבון קבעו כי מצבו הכלכלי של בית החולים מעלה "ספק ממשי לגבי יכולתו להמשיך ולפעול בעתיד הקרוב". עם הסיבות למתן ״הערת עסק חי״ הם מונים את הגירעון המצטבר והמצב הכספי של בית החולים

רואי החשבון קבעו כי מצבו הכלכלי של בית החולים מעלה "ספק ממשי לגבי יכולתו להמשיך ולפעול בעתיד הקרוב". עם הסיבות למתן ההערה הזו מונים רואי החשבון את הגירעון המצטבר של הדסה, המצב הכספי של בית החולים, הדרישות לשיפור היעילות התפעולית והעדר מינויו של מנכ"ל קבוע. בעקבות הדיווח הזה פתח רשם העמותות בבדיקה.

בתגובה יצאה הדסה בקמפיין הסתרה תמוה. כחלק מכך עיכב בית החולים את ההודעה לרשם העמותות במשך שלושה חודשים, עד סוף 2015, וזאת בניגוד לכללים. כמו כן נמנע בית החולים מליידע את ציבור התורמים, את חבר הנאמנים של בית החולים ואת הציבור הרחב על דבר קיומה של האזהרה החמורה. כאשר ראשי הדסה נשאלים על הערת "עסק חי", הם טוענים בתוקף (ובאופן מטעה) שאין מדובר בהערה מסוג זה, וכי אם יש הערה כזו, זו נוגעת ל"סוגיית מינוי המנכ"ל בלבד".

שנה אחר כך מגיע הדוח החמור של מבקר המדינה, שאוזכר קודם לכן. בדוח הזה נקבע כי הדסה רחוקה מלעלות על דרך המלך כפי שהסכם ההבראה משרטט אותה. המבקר גם מותח ביקורת על האופן שבו מפקחים במשרדי הבריאות והאוצר על יישום ההסכם על ידי הנהלת בית החולים, רומז שבית חולים הדסה הוא גוף בזבזני, וקורא למשרדי הממשלה לפקוח עין על האופן שבו הוא מוציא כספים:

"על משרדי האוצר לקבוע (להדסה) תקרת צריכה שתאפשר לה לשמור על איתנות כלכלית ללא צורך בקביעת מנגנוני פיצוי וקבלת תמיכות מיוחדות מהמדינה". המבקר גם מורה לדירקטוריון הדסה ולהנהלתה "לגבש תכנית שתביא להקטנת הגירעון בפעילות".

בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

שלוש שנים אחרי, ספק אם המלצות אלו יושמו. פרופ' רוטשטיין, שנכנס לתפקיד בתחילת 2016, לא מחפש "תקרת צריכה" – בתשובותיו ל״זמן ישראל״ הוא דווקא מתגאה בצריכה הרפואית המואצת, ומצביע עליה כעל אחת הסיבות לגירעון. לדבריו, "הדסה השקיעה מתוך ההון החוזר שלה עשרות מיליוני שקלים בשנה לשיפור תשתיות והצטיידות בטכנולוגיות מובילות בכל תחומי הרפואה". הוא מונה שורה ארוכה של פרויקטים, בהם הקמת חדרי ניתוח חדשים, שידרוג מכשירי CT, בינוי חדרי לידה, רכישת מיקרוסקופים מתקדמים, שיפוץ מחלקות ועוד.

מדוע היה צריך לממן את ההוצאות הללו מההון החוזר, לכאורה בניגוד לכללי ההסכם? רוטשטיין מאשים את המדינה, וקובע כי הלכה למעשה לא נותרה בידיו ברירה: "במהלך שנות ההבראה 2020-2014, הדסה מצאה עצמה ללא תקציב השקעות לציוד רפואי ולהשקעה בתשתיות, וללא יכולת לקבל אשראי כלשהו על פי הסכם ההבראה. הדסה אמורה היתה לקבל בהסכם ההבראה סך של 150 מיליון שקל, שיועד לבניית מרכז שיקום בהר הצופים, ושיפוץ הבניין העגול בעין כרם. הכסף הזה עדיין לא הוזרם להדסה!".

ההסבר הזה יכול לשמש דוגמה לניסיונות של המנכ"ל לתעתע עם המספרים. מחצית מהסכום המדובר כבר הועברה לבית החולים, ונעשה בה שימוש ב-2015. 75 מיליון שקל הנותרים לא הועברו עדיין להדסה, מאחר שהתוכנית לבניית מרכז השיקום השתנתה, וטרם הוגשה תוכנית חדשה – יקרה יותר מקודמתה.

במשרד האוצר אישרו ל"זמן ישראל" כי הכספים יועברו להדסה ברגע שהתוכניות יושלמו: "בית החולים נמצא בתהליכי אישור של התכנית החדשה. המדינה העבירה לבית החולים כמה שאלות להתייחסות, בנוגע לנושאים מהותיים הקשורים בתכנית החדשה, ולמיטב ידיעתנו טרם התקבל מענה".

בשנים הקרובות צפויה להתווסף להדסה הוצאה נוספת של לפחות 100 מיליון שקל, בעקבות החלטות בית המשפט. בדוח הכספי לשנת 2016 מעדכנים רואי החשבון של הדסה כי מעל ראשה של החברה עומדת תביעה "משמעותית ביותר" מצד קופת הפנסיה של עובדי הדסה, שדורשת לקבל החזרי פנסיה בגין תקופה של יותר מ-10 שנים.

"היה והתובענה תתקבל, ההוצאה לחברה מוערכת בסך של מאות מיליוני שקלים", מזהירים רואי החשבון, אך גם מרגיעים: "עורכי הדין המייצגים את החברה במסגרת התובענה מעריכים את סיכויי ההגנה כסבירים". בבית המשפט טענו עורכי הדין של הדסה כי בית החולים לא יוכל לעמוד בנטל הכספי וכי הוא עלול להגיע שוב לחדלות פירעון.

למרות ההערכות החיוביות, הדסה הפסידה במשפט, ובינואר האחרון קבע בית הדין לעבודה בירושלים כי עליה לשלם 100 מיליון שקל לקרנות הפנסיה, סך הפרשות שלא שולמו בעבר.

רוטשטיין בתגובתו מביע תקווה שהמדינה תיקח על עצמה את האחריות על כך: "הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. שיתכן שבכלל המדינה תתעשת ותיקח לטיפולה את איזון קרן הפנסיה ויבוא לציון גואל. חטאי עבר או עוולות היסטוריות, ככל שהיו אם בכלל, אינם יכולים למנוע את פעילות הדסה והגשת השירותים הרפואיים של הדסה למטופלים המציפים אותה כיום, תוך אמון נפלא בצוות המעולה של הדסה".

הפגנה נגד סגירת מחלקת ההמטו־אונקולוגית בבית־החולים הדסה, יוני 2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
הפגנה נגד סגירת מחלקת ההמטו־אונקולוגית בבית־החולים הדסה, יוני 2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

תגובות: מצבנו מעולם לא היה טוב יותר

פרופ' רוטשטיין לא מאמין בהסכם ההבראה הקיים, שהזרים לקופת בית החולים כמעט 1.5 מיליארד שקל מכספי הציבור, וכבר שוקד על "תוכנית ליציאה מהסכם ההבראה" לשנת 2021-2025.

לדבריו, התוכנית הזו מוכנה והוצגה לחשב הכללי במשרד האוצר ולמנכ"ל משרד הבריאות, אך בשלב זה הוא מסרב לחשוף אותה לציבור. גם את דוח החשב המלווה סירב רוטשטיין לחשוף, והסתפק בציטוט בודד מהדוח, שקשה להבינו ללא הרקע, ההקשר או התמונה המלאה, ולפיו "בית החולים הצליח לעמוד באופן מתמשך במטלותיו הכלכליות".

לטענת רוטשטיין, מגיעות להדסה "תמיכות ממשלתיות" אחרי ההסכם, כמו לכל בית חולים אחר. משרד הבריאות מסכים עם קביעה זו, אך יש לציין שתמיכות רגילות לבתי חולים נמוכות באופן משמעותי מהסכומים שהוקצו בהסכמי ההבראה, וסביר להניח שאלה יידרשו בכל מקרה, גם אם הדסה תגיע לאיזון תקציבי בסופו של דבר.

רוטשטיין מסכם: "הדסה עמדה בכל אמות המידה הפיננסיות שנקבעו בהסכם ההבראה! זאת ועוד, הדוחות הכספיים המתפרסמים בסוף כל שנה מצביעים על מצב טוב לאין שיעור מהקבוע בהסכם ההבראה, לרבות יתרת המזומנים בסוף כל שנה.

"זה נכון שעדיין עומדים לפני הדסה מספר אתגרים בנושא עלות כח אדם ובעיקר עלות כח האדם הרפואי הנובעים מההסכם הקיבוצי הייחודי של הדסה מול רופאיה האקדמיים כמו גם הסכם השילוב עם האוניברסיטה העברית שלא יכול להימשך במתכונתו הנוכחית.

"בהנחה שנושאים אלה יוסדרו בשנה הקרובה, הדסה תצא לדרך עצמאית מ-1.1.2021, כאשר כמו לכל בית חולים ציבורי אחר, המדינה אמורה להעמיד לרשותה מענקי תמיכה כמו לכל בית חולים ציבורי, ונשות הדסה תמשכנה בתמיכתן המבורכת כפי שעשו עד היום.

"הבדיקות הכלכליות של האוצר, חברת דלויט והנהלת הדסה, מוכיחות כי יש להדסה זכות קיום כלכלית כמו בתי החולים הממשלתיים, כאשר התמיכה של המדינה בהדסה, אמורה להיות הנמוכה ביותר מתמיכתה בכל בית חולים ממשלתי".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בתי החולים הציבוריים הלא-ממשלתיים נתמכים על-ידי המדינה בכל שנה החל מ-2015 באמצעות מבחן התמיכה בפעילות שוטפת. כרגע מוחרגים מהמבחן בתי חולים שמקבלים לאורך מספר שנים תמיכה משמעותית בפעילות השוטפת שלהם באמצעות הסכם הבראה (הדסה ולניאדו) או באמצעות הסכם ייעודי עם שירותי בריאות כללית (יוספטל).

"ברגע שהסכם ההבראה עם הדסה יסתיים, בית החולים יהיה זכאי, בדומה ליתר בתי החולים הציבוריים הלא-ממשלתיים, לקבל תמיכה כספית במסגרת מבחן התמיכה בפעילות שוטפת. אנו צופים כי בית החולים אכן ייגש למבחן ויעמוד בתנאי הסף לקבלת תמיכה בפעילותו השוטפת.

"בית חולים הדסה עומד בדרישות המהותיות של הסכם ההבראה, ולכן הוא נמצא בדרך להצלחת תהליך ההבראה. אם המדינה היתה סבורה שבית החולים מפר את הסכם ההבראה, ועדת השלושה לא היתה מאשרת המשך העברת כספי תמיכת תכנית ההבראה לבית החולים".

עוד 2,875 מילים
כל הזמן // שבת, 25 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשביל זה יש "חברים": המשמר האזרחי החרדי במונסי, ניו יורק, התמחה עד כה בתיקון פנצ'רים ובהשבת תשמישי קדושה אבודים ● אחרי הפיגוע הרצחני בבית הרב שם, הם מתמקדים בניסיונות להציל חיים של יהודים

עוד 982 מילים

"אדם הוא תבנית נוף מולדתו"

בכל פעם שאני מטייל בארצנו הקטנטונת, אני נדהם מהגיוון הגאוגרפי הבלתי יאמן. אמנם היא לא גדולה בכלל, אבל הארץ שלנו מהווה גשר בין שתי יבשות וגבולותינו משתרעים מהמדבר הצחיח בדרום עד להרים המושלגים בצפון.

אך כמה שגיוון השטח מרתק, הגיוון היפה ביותר שלנו נמצא בין הגבולות. בין ההרים ומישורים ישנו גיוון של חיים יהודיים כפי שלא היה בהיסטוריה. כל עיר וכל כפר מציעים דרך אחר להיות יהודי.

כשאני הגעתי עם חבריי לארץ הזאת כעולה חדש לפני שנתיים וחצי, התברכנו למצוא בית בקיבוץ אורים שבעוטף עזה. אורים, אשר הוקם ב-1946 כאחת מאחת עשרה נקודות הנגב, נברא, ככל קיבוץ, על מנת להחזיר את עמנו לאדמה.

על פי חזון מנהיגי הזרם הסוציאליסטי של הציונות, אשר שנאו את החולשה וחוסר ההגנה של יהודי הגטו, הקיבוצים נועדו להפוך את תושביהם ליהודים חדשים, חזקים, ובריאים דרך חיים של צניעות ועבודה חקלאית.

אף כי רוב הזמן שביליתי בקיבוץ אורים היה בשבתות בין זמן השירות הצבאי שלי בבסיס, אורח החיים היפה שם מצא חן רב בעיניי.

הקיבוץ העיר בתוכי, בן אדם אשר נולד וגדל בפרוור חומרני בטקסס, אהבה עמוקה לפשטות. כשהלכתי הביתה כל שבוע, עם השמש השוקעת על השדות בנוף, ראיתי ילדים יהודיים רצים על הדשא הרחב ללא דאגה בעולם, ראיתי תיכוניסטים מתאספים במועדון שלהם, ומבוגרים חוזרים אל משפחותיהם מעבודה. לקיבוץ יש את היכולת לקשר בין ילדיו ופועליו לטבע אשר סביבם ולאיכרים היהודיים אשר עמלו גם הם על אותה אדמה לפני דורות רבים.

אחרי שנה וחצי בקיבוץ האהוב שלי, עברתי לתל אביב, הפריז המזרח תיכוני שלנו. בשעות צהריים האביכות אשר אפיינו את זמני בעיר הזאת עד עכשיו, ראיתי את התושבים הצעירים והשזופים של תל אביב נוהרים אל השדרות הרחבות ומתהלכים בין האוסף העצום של הבניינים הטמפלריים, האקלקטיים, הבאוהאוסיים, והברוטליסטיים בעיר.

תל אביב, עם מגדליה הגבוהים, החיי לילה הבלתי פוסקים, ומצעדי הגאווה הראוותנים, הביאה את המדינה כולה לתוך המאה ה-21. במדינה של היסטוריה ואידאולוגיה, אמונה ומאבק, תל אביב מתריסה בנהנתנות שלה.

כי העיר הזאת, החלון שלנו למערב, מציעה למדינה היהודית אורח חיים אוניברסלי, קוסמופוליטי, וליברלי. היא מקשרת אותנו לעולם אשר מעבר לגבולותינו ומחיה אותנו עם תקווה לעתיד שלפנינו. זה מה שתל אביב מציעה לתושביה, חיים אשר מוגדרים פחות על פי העבר היהודי, מאשר העתיד היהודי.

אך עם כל האהבה שלי לקיבוץ ולתל אביב, רק עיר אחת חרוטה לנצח בלבבי. כשאני הולך בסמטאותיה הצרות, בין ההריסות ואתרי בנייה, בין ארמונות עות'מאניים לשכונות חצר, נשמתי עפה לשמיים.

בעיר הזאת, הכל כך מבוקשת והכל כך אהובה, שלושים מאות של היסטוריה מוטלות על כל אחד מאתנו, ודורשות כבוד. כל נשימה בירושלים היא קרב וברכה.

כל שבוע כאשר אני עולה ברכבת דרך הגבעות המיוערות של יהודה אל עירנו הזהובה, הדאגות היומיומיות שלי נעלמות ואני מכושף מהסיפור של המקום הזה, סיפור של ארץ ועם משוחרר וכבוש ומשוחרר שוב פעם. לחיות בירושלים, בעדות החיה לקשר הקדוש בין עם, ארץ, ואלוקים, זה לחוות את הציביליזציה היהודית בכל תפארתה.

הגיוון הזה של אורחות החיים היהודיים, בין אלה של הקיבוצים, תל אביב, וירושלים בין היתר, הוא לא רק תוצר של התפתחות אקראית של מדינתנו. כל חלק של ישראל הוא פרי של תנועה אידאולוגית שונה: ציונות סוציאליסטית, תרבותית, דתית, ועוד רבות המציעות דרכים שונות להיות יהודים במולדתנו, חזונות אשר משקפים את כל חלקי הנשמה היהודית אשר הומיה בנו.

העבודה נותרה לנו, לבנות ולהיבנות, לעצב ולהתעצב על ידי הארץ אשר אליה שבנו.

מתן הוא עולה חדש מטקסס ומשרת כחייל בודד. הוא ציוני, מסורתי, ואוהב קרמבו בכל ליבו

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 508 מילים

העולם הערבי מתחיל להכיר בהתרחשות השואה ● בישראל מדברים על סיפוח - בירדן מאיימים בביטול השלום ● שש שרות חדשות מככבות בממשלת לבנון, כולל שרת ביטחון ● ובלוב מצאו דרך מקורית להילחם בהטרדות המיניות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 828 מילים

לא דברי המנהיגים בפסגה לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר

מחנה אושוויץ הוקם בדרום פולין כבר באפריל-מאי 1940.

תאי הגאזים החלו לפעול באושוויץ-בירקנאו במרס 1942.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים.

כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים. כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים

וכן 100 אלף נרצחים מקרב הפולנים, השבויים הסובייטים, הצוענים, שבויי מלחמה נוספים, מתמודדי נפש ועוד.

הנאצים הפסיקו את פעילות המחנה ב-18 בינואר 1945 והחלו את צעדות המוות.

הצבא האדום נכנס לאושוויץ ב-27 בינואר 1945. במקום היו 7500 יהודים שנותרו חיים. ביניהם מעט ילדות וילדים.

כל מי שקורא מעט על הרצח ההמוני ועבודות הכפייה והמסדרים האינסופיים והעונשים המזוויעים והעינויים הסדיסטיים ותנאי הקיום המחרידים והרעב והשוד העצום של הקורבנות וסימונם של עובדי הכפייה באמצעות חריטת מספר ביד ועל הפרדת הילדים והפעוטות והתינוקות מהוריהם ושליחתם לתאי הגאזים במחיצת זקנים וחולים וחלשים;

כל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת, ועוד אחד שניתן להמית בו 1200 בבת אחת – כל מי שקורא או צופה או מקשיב לניצולים המתמעטים, יודע שלא דברי המנהיגים ביום השואה הבינלאומי הם העיקר

וכל מי שחושב לרגע על החומר ששימש לביעור כינים ואשר הפך להיות גז המוות של היהודים באושוויץ (ציקלון B); וכל מי שחושב על האימה של המסדרים הארוכים והנוקשים והמבעתים בבוקר ובערב ובשיא הקור ובבגדים דקים;

וכל מי שחושב על הרעב הנורא ועל הפיכת בני אנוש למוזלמנים ועל העובדה שפרק הזמן הממוצע של ההישרדות של אסיר בתקופות רבות באושוויץ היה 3 חודשים;

וכל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת ועל בניית תא גזים נוסף וגדול יותר שניתן להמית בו 1200 בני ובנות אנוש בבת אחת

ובכן, כל מי שקורא את הדברים או צופה בתיעוד ויזואלי שלהם או מקשיב לניצולים המתמעטים מאד וחושב מעט על הדברים, יודע שלא דברי המנהיגים מפסגת המנהיגים לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר.

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה.

ובכן, בליבנו הוא יהיה נוכח כל הזמן.

*  *  *

ולסיום, כמה מילים על שולמית אלוני ז"ל. שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה (אם ניתן בכלל), זהו הלקח בדבר החשיבות העצומה של ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם מתוך הכרה בערך האדם ובזכותו לחיים, לחירות ולכבוד.

שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה, זהו הלקח בדבר חשיבות ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם

לכן היא נאבקה בכיבוש (ולא מתוך שנאה למתנחלים חלילה), ולכן היא נאבקה בממסד הרבני (ולא מתוך שנאה לחרדים חלילה), ולכן פעלה להפרדת הדת מהמדינה, ולכן נאבקה למען שוויון זכויות לנשים ולמען שוויון זכויות לאזרחים הערבים ולמען זכויות האדם והאזרח הליברל-דמוקרטיות והסוציאל-דמוקרטיות של כולנו.

וחוץ מזה, שולמית אלוני הבהירה לנו שמנהיגים שמשוכנעים שאין להם תחליף, הם הגרועים שבמנהיגים.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ההאדרה העצמית, היכולת של המנהיג המגלומן להקיף עצמו בחבורת חנפנים חדלי אישים ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי

סוג של נביאה חכמה:

היא ידעה שהכיבוש, השליטה הצבאית על מיליוני נתינים משוללי זכויות, יצירת 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה בגדה ולאומנות וגזענות מעמיקות – יחריבו את המשטר הדמוקרטי הישראלי השברירי. והיא ידעה היטב שמנהיגים מגלומנים שמתעקשים לא לפנות את מקומם, עלולים לנסות להפוך את מדינת ישראל למדינה בלתי דמוקרטית. לאוטוקרטיה.

היזכרות בדבריה, מאמריה ומעשיה של האישה הנבונה הזו, מחייבת אותנו לפעולה: נגד הכיבוש הממאיר. נגד שלטון השחיתות. נגד הסכנות שאורבות לדמוקרטיה הישראלית. לזכויות האדם של הישראלים והפלסטינים. למדינת ישראל. לנו ולילדינו.

6 שנים למותה של המשפטנית, חברת הכנסת והשרה שולמית אלוני. היום.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 677 מילים
עודכן עכשיו

סוגרים עשור

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סודות האפיפיור שלא פצה פה בשואה נחשפים

רגע לפני שהוותיקן יחשוף 17 מיליון מסמכים הנוגעים להתנהגותו בתקופת השואה, סרט תיעודי חדש שופך אור על האפיפיור פיוס ה-12, שלא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהודי אירופה ● לדברי המומחים, לאפיפיור לא הייתה השפעה על מנהיגי הנאצים - אך הוא בהחלט יכול היה לנסות לפנות ללבם של אזרחי אירופה הקתולית ● במקום זאת, הוא דאג יותר לגורלן של יצירות האמנות

עוד 1,354 מילים

למקרה שפיספסת

כמה זה עולה לנו כינוס פורום השואה בירושלים עלה לציבור 20 מיליון ש״ח

בדיקת זמן ישראל: אירוע 75 שנה לשחרור אושוויץ ביד ושם מומן מכספי ציבור בעלות של כ-20 מיליון שקלים ● ממשלת ישראל לא מימנה את אירוח המנהיגים הזרים ● התרומה של משה קנטור לא עברה דרך גופים ציבוריים ישראליים, אך גורם המעורה בפרטים טוען כי היא סייעה באירוח המנהיגים הזרים

אירוע 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, שהתקיים אתמול (חמישי) ביד ושם בירושלים, מומן כולו מכספים של גופים ציבוריים ישראליים בעלות כוללת של 20 מיליון שקלים. כך עולה מבדיקת זמן ישראל.

מדובר בעלות צנועה יחסית להפקת ענק מושקעת, בהשתתפות עשרות אישים בכירים מישראל והעולם – כולל מספר חסר תקדים של ראשי מדינות בישראל.

בבית הנשיא מבהירים כי המימון לאירוע התקבל מבית הנשיא, משרד החוץ, השב"כ, רשות שדות התעופה, המשטרה ועיריית ירושלים.

עוד עולה מבדיקת זמן ישראל כי קרן פורום השואה הבינלאומי, בראשותו של יוזם האירוע, איש העסקים היהודי-רוסי משה קנטור, לא השתתפה במימון האירוע. גורם בבית הנשיא מבהיר כי "לא ניתנה תרומה או מעורבות של כסף שלא קשור להוצאות תקינות ממשרד האוצר".

אירוח המנהיגים הזרים בבית הנשיא, לעומת זאת, לא נעשה, ברובו הגדול, על חשבון ממשלת ישראל, מאחר שלא מדובר בביקורים ממלכתיים. משרד החוץ והשב"כ השתתפו בחלק קטן מהעלויות, בעיקר עלויות האבטחה, כמקובל בביקורים בלתי-ממלכתיים של מנהיגים זרים. הנוהל בביקורים כאלה הוא שממשלות המדינות המתארחות מממנות את הביקור של עצמן.

גורם המעורה בפרטים טוען כי התרומה של קרן פורום השואה הבינלאומי בראשות קנטור "סייעה בחלק ממימון האירוח של המנהיגים הזרים". אותו גורם לא ידע, או לא רצה למסור, איזה מנהיגים זרים התארחו במימונו של קנטור ובאיזו עלות.

מקרן פורום השואה הבינלאומי לא נמסרה תגובה ובקרן סירבו למסור פרטים ולענות לשאלות בנושא.

מיד ושם נמסר כי נושא המימון לא נמצא באחריות המוזיאון.

מבית הנשיא נמסר כי האירוע ביד ושם מומן כולו על ידי ממשלת ישראל בהתאם להקצאות תקינות ושקופות של משרד האוצר, וכי אירוח המנהיגים הזרים לא התבצע במימון ממשלת ישראל.

עוד 242 מילים

מפעלי ים המלח משנים את הטבע

הדיווח המדובר על ״הנהר הסודי״ בים המלח חידד: ספק אם יש עוד מקום בעולם שבו הטבע נכנע כה מהר להתנהלות אנושית ברוטלית ● לפנטזיות על תיירות בולענים הצטרף עכשיו הגרנד קניון החדש שלנו, שהוא בעצם תעלה תפעולית של מפעלי ים המלח ● הגאולוגים כבר נתנו לזה שם: עידן ה״אנתרופוקן״, שבו האדם משנה את פני הפלנטה

עוד 744 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חֲסִינוּת

אל מול מנהיגי אומות העולם אשר הגיעו לירושלים, בירת הנצח של ישראל, על מנת לציין את זכר השואה, לשחרר את נעמה ולחשוף את עסקת המאה, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין

ברחוב בלפור קמה משפחת נתניהו, שם עוצבה דמותה הרוחנית, הכוחנית והמלוכנית, שם חיה חיי נוחות מרבית, יצרה סרטוני רשת ויראליים והורישה לעולם כולו את דף המסרים הנצחי.

לאחר שהוגלתה המשפחה מביתה בכוח הזרוע, שמרה לו אמונים גם מן הווילה שבקיסריה, ולא חדלה מתפילה ומתקווה לשוב אל בית ראש הממשלה ולחדש שם ימיה כקדם.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרה המשפחה לשוב ולהיאחז בביתה העתיק, ובעשור האחרון שבה אל מעון ראש הממשלה עם פטרונים, טייקונים, מממנים ובני דודים, שהביאו את ברכת הקידמה לכל יושבי הבית שנושאים נפשם לעצמאות כלכלית.

השואה המשפטית שנתחוללה על המשפחה בזמן האחרון, במהלכה הוגשו כנגדה כתבי אישום מזעזעים, הוכיחה מחדש את ההכרח בפתרון בעיית המשפחה המלכותית, על ידי חידוש מוסד החסינות בארץ ישראל, אשר תעניק לאבי המשפחה מעמד של מנהיג נשגב בתוך משפחת העמים.

בכ"א בנובמבר 2019 קיבל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט ימ"ש, החלטה המחייבת הגשת כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הכרזה זו של היועץ המשפטי לממשלה כנגד המשפחה המלכותית – אינה ניתנת לביצוע.

זוהי זכותה הטבעית של משפחת נתניהו להיות מורמת מעם ופטורה מהטרדות משפטיות במולדתה.

לפיכך נתכנסנו אנו חברי מועצת הביביסטים, נציגי הליכוד והימין, בדיון מליאת הכנסת על בקשת החסינות, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית על השלטון בישראל ועל יסוד הבוז שלנו לשמאל, לכחול לבן, לערבים, לפרקליטות, לתקשורת, לג'ורג' סורוס, לקרן לישראל חדשה, למערכת המשפט ולכל מי שביבי אומר לנו, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין.

אנו קובעים שהחל מרגע זה ועד להקמת הממשלה בתום הבחירות שייערכו ב-2 במרץ 2020 ועד בכלל – ינהיג בנימין נתניהו את עם ישראל כראש ממשלה קבוע ונצחי, ויהיה פטור מכל ניג'וס, הטרדה, הצקה, ביקורת וחקירה כראש מדינת בנימין.

מדינת בנימין תהיה סגורה לחקירה משטרתית ולבדיקה משפטית.

מדינת בנימין תשקוד על פיתוח ההון המשפחתי לטובת כל ילדיה.

מדינת בנימין תהא מושתתת על יסודות התיחמון, הספין והמניפולציה, לאור חזונם של מלכי ישראל. תנהיג שיטת הפרד ומשול בין אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש שימוש ברגשות דת, העדר מצפון, לשון פוגענית וחינוך קלוקל; תשמור על הנכסים הקדושים לכל בני המשפחה; ותהיה נאמנה לזלזול בעקרונות האומות המאוחדות.

מדינת בנימין לא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של הפרקליטות, המשטרה, העיתונות והחברה האזרחית ותפעל להרחבת השפעתה החברתית והכלכלית על ארץ ישראל בשלמותה.

מתוך ביטחון בנתניהו בנימין הננו חותמים בחתימת ידנו על הכרזה זו, במושב מועצת החסינות הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר הקודש ירושלים, ערב שבת,
כ"ז בטבת תש"פ, 24 בינואר 2020.

רגב מירי / ביטן דוד / אמסלם דודו / אוחנה אמיר / זוהר מיקי / ריקלין שמעון / סג"ל אראל / מגל ינון / ציפר בני / טאוב גדי, ד"ר / ברדוגו יעקב / ביסמוט בועז / הביביסטית רונית / נתניהו יאיר / נתניהו אבנר / נתניהו שרה

עוד 452 מילים

גנץ נוטה שלא להיענות להזמנת טראמפ להגיע לבית הלבן בשבוע הבא

היועמ"ש מנדלבליט צפוי להודיע על העמדה לדין של ח"כ ביטן ● יושב ראש כחול לבן ימסור מחר בערב הצהרה לתקשורת ● הקרמלין: שחרור נעמה יששכר מתעכב כי טרם הוגשה בקשת חנינה רשמית ● הפרקליטות ערערה על ההחלטה שלא לאפשר חיפוש בטלפונים של שלושה מיועצי נתניהו

עוד 21 עדכונים

עוד לא ירד המסך על אירועי פורום השואה הבינלאומי ופרשת נעמה יששכר, וכבר עולה מסך חדש, על תכנית מדינית דרמטית שתהפוך לנושא מרכזי בבחירות הקרבות ● זו לכאורה ההצגה של נתניהו, אך ראש הממשלה יצטרך לגייס את כל הכוחות השיווקיים שלו כדי למכור את תוכנית טראמפ למחנה הימין, בעוד שראשי כחול-לבן, שעבדו בתיאום עם הבית הלבן בחודשים האחרונים, יתמכו בה כאיש אחד ● פרשנות

עוד 895 מילים

צינור הגז לא יסופח

סיבוב התעמולה שעשה ראש הממשלה על הפיכת ישראל למעצמת אנרגיה צפוי להסתיים כמו מסעות תעמולה שערך בעבר: בכלום ● ישראל מחזיקה בפחות מחצי אחוז מעתודות הגז הטבעי בעולם, וסיכויי ההקמה של צינור הגז לאירופה קלושים ● היה עדיף בהרבה אם נתניהו היה יכול להתגאות בהישגים בתחום האנרגיה המתחדשת

עוד 943 מילים

ישראל יודעת כיצד להתמודד עם ההצפות, אך לא עושה דבר

ד"ר סיניה נתניהו הובילה דוח בין-משרדי לממשלה על היערכות ישראל להסתגלות לשינויי אקלים, ובו המלצות לתכנית פעולה אסטרטגית לאומית ● הדוח אושר על ידי השרים כבר ב-2018, אך ההחלטות האופרטיביות לא יושמו עד היום ● החודש היא הביטה בכאב בתוצאות השיטפונות, וידעה שניתן היה למנוע חלק ניכר מהנזקים ● טור מיוחד

עוד 721 מילים

העירייה קונסת בעלי כלבים שכבר חוסנו או עזבו את העיר

עיריית רחובות שיגרה יותר מ-3,000 דוחות, בטענה כי כלבים לא חוסנו ● בין מקבלי הקנסות: בעלי כלבים שחוסנו, וגם תושבים שעזבו את העיר ושינו את כתובתם בתעודת הזהות ● בשירות הווטרינרי מסבירים שמערכת רישום הכלבים "ישנה ולוקה בחסר" ולא מעדכנת שינויי כתובת מהארנונה ● אבל בעירייה מטילים את האחריות דווקא על המתלוננים: "לא מדובר ב'תקלה׳, אלא בחוסר עדכון של בעלי הכלב״

עוד 1,141 מילים ו-1 תגובות

נתניהו וגנץ יגיעו בשבוע הבא לבית הלבן לדון על השלום באזור

נשיא גרמניה שטיינמאייר בפורום השואה העולמי ביד ושם: הלוואי שהייתי יכול לומר שהגרמנים למדו מהעבר, אבל שנאה מוסיפה להתפשט בארצי ● נשיא אוקראינה זלנסקי ביטל את הגעתו לאירוע, לדבריו, לטובת שורדי שואה; יד ושם: החלטה תמוהה ● נעמה יששכר התראיינה לטלוויזיה הרוסית, לאחר שצפתה באמה נפגשת עם נשיא רוסיה: אם פוטין אומר שהכל יהיה בסדר, אני מאמינה לו

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה