מיכל מנהיימר לא שלחה השבוע את ילדיה הקטנים למסגרות. כמו מדינה שלמה, גם היא חיכתה למוצא פיו של הרב חיים קנייבסקי, שהחליט בסופו של דבר שבסיבוב הזה גם החינוך החרדי יישאר בבית.
היא מרוצה מההחלטה שאפשרה לה ליישר קו עם החברה הישראלית. "נוח לי שלא לומדים, כי יש מושג שנקרא הטוב המצרפי של כולם. זה נראה לי נכון וחינוכי ומתאים לאג'נדה שלי. כשהילדים כן למדו ב'חיידר' הייתי בדילמה מאוד מאוד קשה והרבה חברות שלי לא שלחו את הילדים".
הופעל לחץ לשלוח אותם?
"לא. אבל אם האחרים ממשיכים והם בחרו לא לשלוח את הילדים לחיידר, הם מפסידים לימודים ואז העול ללמד אותם נופל על האימהות. ויש גם את הילדים עצמם, איך אתה מסביר להם את זה?"
החילונים שהיו בסגרים עם הילדים בבית הרגישו שמפלים אתכם לטובה.
"אולי היה מקום לא לסגור את מערכת החינוך".
נפתלי בנט אמר שבמשמרת שלו כראש הממשלה דין בני ברק לא יהיה שונה מתל אביב ואין מצב שילדי הממלכתי ישבו בבית בעוד שהמסגרת העצמאית תמשיך לפעול.
"אני אשמח לראות איך זה קורה. בנט מאוד חכם לבוא ולומר את זה, אבל לפני הבחירות הראשונות בסבב הוא אמר לחרדים המודרנים, החדשים, תבואו איתי, אני אדאג שיהיו לכם ממ"חים, (בתי ספר חרדיים עם לימודי ליבה, ע.ש.), אבל כשהגיעו הבחירות והוא היה צריך לשבת בממשלה עם החרדים ונתניהו, הם אמרו לו 'אנחנו מסכימים שבנט יבוא רק אם יבטל את ההתחייבות הזו'. עד היום זה לא קרה ואנחנו רודפים אחרי הדבר הזה כבר שמונה שנים".
גם כשר חינוך הוא לא קידם את הנושא.
"עד לפני שני עשורים המגזר החרדי נחלק לחסידים, ליטאים וספרדים, בערך שליש כל קבוצה. כיום יש קבוצה גדולה של חרדים ישראלים שיותר משולבים בחברה, ורמת החיים שלהם קצת יותר גבוהה. הם גם יותר קלים לעיכול לחילוני המצוי. הקבוצה הזו הולכת וגדלה ודרושים לה מוסדות חינוך.
"כיום יש קבוצה גדולה של חרדים ישראלים שיותר משולבים בחברה, ורמת החיים שלהם קצת יותר גבוהה. הם גם יותר קלים לעיכול לחילוני המצוי. הקבוצה הזו הולכת וגדלה ודרושים לה מוסדות חינוך"
"את הילד שלי אני לא יכולה לשלוח לממלכתי דתי, צריך להיות גם ממלכתי חרדי. בתי ספר שהמדינה לוקחת עליהם חסות ושיש בהם לימודים עם פיקוח של משרד החינוך. אנשים נלחמים על הדבר ועד היום בתי הספר האלה לא קמו. אז בנט אמר שהוא יפעל והבטיח שזה יקרה, שיהיה לו בהצלחה עם זה. נראה אותו עושה דין בני ברק כדין גבעתיים. בינתיים במילה שלו הוא לא עמד".
כוננות על חלל
מיינהיימר היא אחד הקולות הבולטים שמנסים לקרוא תיגר על הבלעדיות של ההנהגה הפוליטית החרדית. לפני ארבע שנים היא הקימה את תנועת "חרדים לשלטון מקומי", שקידמה מעורבות קהילתית בבני ברק ונושאים שקשורים ביחסי התושבים מול הרשות המקומית. בנוסף, הייתה מעורבת גם בקידום המודעות לבחירות האחרונות שהתקיימו בבני ברק ב-2018.
היא שייכת לזרם החרדים החדשים, שמונה עשרות אלפי משפחות הרוצות לשמור על אורח החיים החרדי ולהרחיב השכלה, לשלב לימודי ליבה ולדאוג לטיפול בבעיות רווחה.
הפער בין הזרם הזה להנהגה הפוליטית החרדית הולך וגדל, ומנהיימר מבקשת לבחון את הדברים מחדש. מתחילת הקורונה היא בראש צוות שלטון מקומי, המומחים של המשבר, שבו חברים אנשי מקצוע מתחומים שונים שמנסים לתת אלטרנטיבה למדיניות הקיימת במבט רחב.
הראיון איתה מתקיים במוצאי שבת בביתה שבלב בני ברק. היא הוזמנה לבלות את השבת בעיר אחרת שבה התקיימה שמחה של קרובי משפחתה, אבל העדיפה להיצמד להנחיות הסגר. "אני לא מסוגלת להיות מפרת חוק, זה לא בא לי בטוב", היא אומרת.
שני הוריה במקור מתל אביב, אחד מהם במרחק כמה פסיעות מחוף הילטון, "כשהם התחתנו שלחו אותם לישוב הספר בני ברק, ואני נולדתי פה". היא למדה בבית הספר החרדי בית יעקב והתחתנה מאוחר יחסית – בגיל 20 – כי התעקשה לסיים הכשרה להוראת אנגלית בסמינר. יש לה 5 ילדים, הגדול שבהם בן 19, הקטנה בת 7.
היא לומדת תואר שני במגדר באוניברסיטת בר אילן ועובדת בעמותת משאבים, שמסייעת לעמותות בעוגנים כלכליים ואסטרטגיה. היא מגדירה את עצמה כחרדית-ישראלית, בסדר הזה.
החרדים בעין הסערה מתחילת הקורונה. מהדורות חדשות נפתחות עם תמונות מחתונות המוניות או לימודים בתלמודי תורה שהתקיימו בניגוד להנחיות. בציבור התקבעה התובנה שהחרדים עושים מה שבראש שלהם, וזו הזדמנות טובה לברר איך זה נראה מהצד שלהם.
במוצאי שבת רחוב רבי עקיבא היה שקט מאוד. לדברי מנהיימר, כך היה גם בסגר הראשון: "במצב רגיל, כמות התעבורה והתנועה ברחובות פה מטורפת. בערבי חג תעלה בריבוע. בגל הראשון, בני ברק נכנסה לכוננות על-חלל, הייתה פה דממת אלחוט. בליל הסדר היינו פה רק אנחנו והילדים ואתה שומע רק אמבולנסים עוברים ברחוב וניילונים מתגוללים ברחובות. הייתה חרדה אמיתית".
"התפללנו פה מהחלון או מהמרפסת. היו מניינים פה ופה, רק תבחר", היא אומרת ומצביעה על חלונות הבניינים הסמוכים. "עמדתי במרפסת וככה הרכיבו עשרה אנשים. לא ירדנו למטה".
מה קרה אז?
"הגיע יולי-אוגוסט והחרדים התחילו לחלות בכמות גבוהה, אבל ראו שבעצם לא קרה שום דבר. כולם יוצאים ומטיילים והחרדים לא חזרו לחיים של עצמם. במקום להתפלל מעבר לחלון, המניינים עברו לחצרות הבתים. בתי ספר וחיידרים לא חזרו ואז עוד פעם סגר.
"הקהילות החרדיות מדברות הרבה עם חו"ל – לונדון, בלגיה, ניו יורק – בגלל הנישואים בין אנשים מהקהילות השונות. מסתכלים מה קורה שם ורואים שהחיים ממשיכים. ברחוב החילוני יש הפגנות ובילויים ואז החרדים שואלים 'מה עם מה שחשוב לנו?' שזה מניינים ובנים לומדים, לא חוף הים, מסעדות והפגנות.
"הקהילות החרדיות מדברות הרבה עם חו"ל. מסתכלים מה קורה שם ורואים שהחיים ממשיכים. ברחוב החילוני יש הפגנות ובילויים. אז החרדים שואלים 'מה עם מה שחשוב לנו?' שזה מניינים וחיידרים, לא חוף הים והפגנות"
"אז לקחו חיידר של ילדים בחוץ בכל מני קפסולות או כיתות קטנות ועשו את זה. אמרו, 'זה סיכון מחושב שאנחנו מוכנים לקחת'. גם מאחורי הדבר הזה יש הגיון שאני לא בהכרח מסכימה איתו, אפשר לא לקבל אותו, אבל תביאו אותו בחשבון.
"אז הרבנים קיבלו החלטה שגוררת אחריה צונאמי של תגובות וסיקור. הפכו את החרדים למוקד של הקורונה. כשמצאו מישהו מפר בידוד לא תייגו אותו כתל אביבי חילוני. אצל החרדים תייגו את הקהילה כולה. התפיסה הייתה שנכנסים לסגר בגלל המגזר החרדי בעוד שכיום רואים שהמגזר הזה מהווה רק שמונה אחוז מהחולים הקשים – פחות מחצי משיעורם באוכלוסייה הכללית.
"האוכלוסייה החרדית צעירה וגם הילדים שלי היו חולים, אבל אם בן הזוג שלי לא היה חולה, לא היו יודעים שהילדים נדבקו. כשבדקנו, התברר שהילדה הקטנה כבר הייתה אחרי זה".
מבחינתה, חברת הלומדים היא מעל הכל. "אני אולי חריגה בדעות שלי, אבל לא בחרדיות שלי. אתה יכול להתווכח אתי – כמישהי שלומדת מגדר – מה עם הבנות, ואני חושבת שבית המדרש חייב להכניס נשים וזה נפלא שהיום הן לומדות מסכתות, אבל באופן מסורתי הבנים לומדים תורה ומשמרים את הדבר הזה מדור לדור".
כפועל יוצא, היא מבהירה שמבחינתה, החרדים בני ה-18 לא יכולים להתגייס מיד לצבא. "מה לעשות, צריך להבין שיש ניואנסים שלא תופסים כלפי כולם. אי אפשר לשנות את החברה. כן אפשרי לומר דלתנו פתוחה בפניכם".
מבחינתה, החרדים בני ה-18 לא יכולים להתגייס מיד לצבא. "מה לעשות, צריך להבין שיש ניואנסים שלא תופסים כלפי כולם. אי אפשר לשנות את החברה. כן אפשרי לומר דלתנו פתוחה בפניכם"
במקרה שלה, הדלת שנפתחה אפשרה לה לשלוח את בנה הבכור לצבא. "לא התאים לו ללמוד אז אמרנו 'מה, הוא יישב ויספור זבובים?'. הצבא רצה אותו, יש חיל חרדי שהוא יכול להתקבל אליו והוא התחבר לדבר הזה. כשאתם אומרים הדלת פתוחה ואנחנו יכולים לקבל את הילד שלך ובמסגרת שמתאימה לו, עם תפילות וכשרות והדברים שחשובים לי, ואני מרגישה בנוח לשלוח אותו – זה קורה".
קיפאון בקרב הראשים
במהלך הראיון הילדה התחילה לרקוד לידינו, והצעתי לפתוח לה טיקטוק. לא יקרה. לאמא שלה יש טלפון חכם, אבל לא טלוויזיה וגם לא מחשב נייד. שר התקשורת היוצא, יועז הנדל, עשה שמיניות באוויר כדי לפרוס סיבים אופטים בהתנחלויות, אבל מתברר שבמקום הכי צפוף במרכז אין אפילו קו של הדור הישן.
"אין פה כמעט קליטה לאינטרנט ולא שווה להם להשקיע בתשתית כי יש פחות משתמשים", מנהיימר אומרת.
בעיית התשתיות הלקויות היא חלק מהסיבה לכך שלדעתה יש צביעות בניסיון להשוות את החרדים לאוכלוסייה הכללית. בנייר עמדה שכתבה לפורום בו היא חברה, המומחים של המשבר, היא קראה לרפורמה ביחסי הממשלה והציבור החרדי.
את כותבת שם שהממשלה רוצה שקט תעשייתי ולא מתערבת בחיי החרדים ואילו ההנהגה שלהם משמרת את כוחה באמצעות הגבהת החומות. למה הכוונה?
"כוח משמר כוח. העסקונה החרדית משמרת את עצמה וזה נוח למדינה לשמר את הפרדיגמה הקיימת כי זה משרת את המוסדות החילוניים".
במה זה מתבטא?
"בוא נדבר על עיריית בני ברק – אין בחירות. למה? פתאום בסגר נזכרים שדין בני ברק כדין גבעתיים? איפה הם היו עד עכשיו? למה לא התערבו? בכל עיר בישראל חובה שיהיו מתמודדים ויצביעו להם.
"פה יש ועדה מסדרת, שהיא פועל יוצא של הפוליטיקה הארצית שבה יש מין משחק כזה בין החסידים והליטאים. כששם יש ליטאי, אז פה חסידי – וההיפך. גם בין הערים החרדיות יש משחק קלפים מתחלפים. הבן של ההוא והזה והוועדה מסדרת בינה לבין עצמה מי יהיה ראש העיר".
כמו במפאי"י.
"האנשים האלה לא הוכיחו לי שהם מוכשרים להיות ראש עיר. הם לא למדו מנהל ציבורי או ניהלו ארגון גדול או פרויקט תשתיות לפני זה. בחרו אותם כי הסתדר למישהו ויש עסקונה שמארגנת את הדבר הזה. לא אומרים יש את זה שלמד והוא מוכשר, אלא הרב אמר להצביע לרובינשטיין וזה תורו כי הבטיחו לו בפעם הקודמת וכולם הצביעו עבורו חוץ מ-3,000 ומשהו איש. רק כי הרב אמר".
"האנשים האלה לא הוכיחו לי שהם מוכשרים להיות ראש עיר. הם לא למדו מנהל ציבורי או ניהלו ארגון גדול או פרויקט תשתיות לפני זה. בחרו אותם כי הסתדר למישהו ויש עסקונה שמארגנת את הדבר הזה"
היא מזכירה שהסידור האנכרוניסטי הזה מביא לקיפאון גם בקרב ראשי המפלגות האלה: "מתי בפעם האחרונה התחלפו דרעי, ליצמן וגפני?"
היא עצמה לא מעוניינת בקריירה פוליטית ומעדיפה להמשיך בתחום שלה, אולי מהצד של הממשלה בעוד מספר שנים. אבל גם אם הייתה רוצה לרוץ למועצה או לכנסת במפלגה חרדית, זה כמובן בלתי אפשרי.
היא מתקשה להבין מדוע המדינה משתפת פעולה עם הדרת הנשים הזו, בעוד שלפוליטיקאים החרדים בעצמם אין בעיה לשבת עם נשים, כמו למשל בשיתוף הפעולה עם עינת קליש-רותם, שבזכות קולותיהם זכתה בראשות עיריית חיפה.
עם זאת, היא חושבת שהחילונים מפספסים את הטרנד. "הם רואים את החרדים כשחור גדול שלא לומד ליבה ולא ישתלב ועוד מעט יהיו הרוב ונהפוך לאיראן". כדוגמה לגוון חרדי אחר, היא מזכירה את קבוצת לא נבחרות לא בוחרות שייסדה אסתי שושן, שקראה לנשים חרדיות לא להצביע למפלגות שמדירות אותן.
את משלמת מחיר על אמירות מהסוג הזה?
"אני די מתחת לרדאר. אין לי דבר נגד הרבנים אלא רק בעדם ובעד אורח החיים החרדי. אבל יש לי בעיה עם העסקונה החרדית. הם דואגים שהציבור יישאר טיפש, חלש ועני".
"אני די מתחת לרדאר. אין לי דבר נגד הרבנים אלא רק בעדם ובעד אורח החיים החרדי. אבל יש לי בעיה עם העסקונה החרדית. הם דואגים שהציבור יישאר טיפש, חלש ועני"
תוכלי לתת דוגמה נוספת?
"לחוף שרתון בתל אביב ולחוף הנפרד בהרצליה, שמוקצים למגזר החרדי, היו מגיעים בתקופת בין הזמנים המוני חרדים. יותר בשר ממרק. אוטובוסים מיוחדים של דן וקווים היו אוספים את התושבים מכאן ולוקחים אותם לחופים האלה. זה כבר לא קורה".
למה?
"העירייה דאגה לשים יריעות כדי שאנשים ישמרו על העיניים, ייכנסו ולא יראו את החוף המעורב ליד, שבו הנשים הולכות לא צנוע. ועדיין מישהו החליט שזה לא צנוע. בא לרב ואמר לו 'תקשיב, זה לא צנוע' והרב התקשר לראש העיר ואמר לו אי אפשר שאוטובוסים ימשיכו לקחת אנשים לחוף.
"בא ראש העיר ואמר לחברות האוטובוסים לא צריך יותר, אין דרישה. אז אמרו לו 'איך זה יכול להיות? האוטובוסים מפוצצים ויוצאים מלאים כל 20 דקות'. הוא ענה שלא צריך והרבנים לא מסכימים, וככה הפסיקו להגיע ההסעות. אז מי שרוצה צריכה לעלות על קו 60 ומשהו שמגיע לדיזינגוף, ומשם ללכת ברגל לחוף הנפרד. רק בוא נראה אותך עושה את זה עם 5 ילדים.
"אני אמא לילדים, חרדית מבני ברק. אם אני נוסעת איתם ורואה שזה לא מתאים לי, אני לא נוסעת. אבל אם לקחת לי את הבחירה ואין אוטובוס? זה נקרא להשאיר את הציבור טיפש וכנוע, ואנשים לא יודעים למה אין אוטובוסים. מה אתה יכול לעשות?
"אני אמא לילדים, חרדית מבני ברק. אם אני נוסעת איתם ורואה שזה לא מתאים לי, אני לא נוסעת. אבל אם לקחת לי את הבחירה ואין אוטובוס? זה נקרא להשאיר את הציבור טיפש וכנוע, ואנשים לא יודעים למה אין אוטובוסים"
"החרדיות לא יודעות את זה כי 'המודיע' לא יפרסם כי הוא שייך לליצמן. המדינה נותנת לזה לקרות, אז פתאום עכשיו אתם נזכרים שלחרדים יש פריבילגיות בקורונה, שהילדים שלהם למדו?".
יש פה אליטה
סוג העסקאות הזה נסגר גם בין הדרג המדיני לפוליטיקאים החרדים. "שנים שהמדינה סוגרת דילים מעל הראש של הציבור החרדי. סוגרים עם העסקונה והאליטה כל מני דברים ומנחיתים הוראות לציבור. הדילים האלה לא בהכרח משרתים את הציבור ואת המטרות שלו".
היא מזכירה בהקשר הזה גם את הפנייה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרבנים נבחרים בבקשה שיפעלו בהתאם להנחיות ויפסיקו עם הטישים או הטיפול העצמאי בחולים. "אז הרב מוויזניץ' אמר לנתניהו 'בסדר, נראה' והמשיך בשלו.
"נתניהו לא פנה אלי או לחסיד ברחוב, אלא לאליטה. אפשר להתווכח האם האמירה של הרבי נכונה או לא, אבל כרגע הדיון הוא על זה שסגרו דיל בלי לדבר עם הציבור.
"בנוגע לחיסונים, סוף סוף למדו לקח ולקחו את כל הרבנים שהם בעד להתחסן ופרסמו פשקווילים שקוראים לציבור להתחסן. יש פה אליטה שמנהלת את העניינים וחשוב לה הכוח, הכסף והכבוד. המדינה משתפת עם זה פעולה".
למה?
"כי זה נוח להם. יש שקט תעשייתי, אתה לא צריך לדבר עם מיליון חרדים אלא עם עשר-עשרים איש שיש להם שופר. התקשורת החרדית חד-סטרית. להקיא את המסרים מהאליטה לציבור ובזה זה מסתיים. אין דבר כזה טור דעה אלא רק למקורבים שאת דעותיהם רוצים להשמיע".
את לא יכולה לפרסם דעה?
"לא ייתנו לי. קודם כל אני אשה אז יירשם מ. מנהיימר. אבל מי ידבר אתי בכלל ולמה שישמיעו את הקול שלי?".
התקשורת החרדית חד-סטרית. להקיא את המסרים מהאליטה לציבור ובזה זה מסתיים. אין דבר כזה טור דעה אלא רק למקורבים שאת דעותיהם רוצים להשמיע. מי ידבר אתי בכלל ולמה שישמיעו את הקול שלי?"
במקום ההנחתות האלה מלמעלה, היא מציינת לחיוב את הקריאה שהלכה וגברה מתחילת הקורונה לשתף את השלטון המקומי בקבלת ההחלטות ולתת לרשויות המקומיות יותר שיקול דעת. הפיל שבחדר בהקשר הזה הוא כמובן החתונות.
"אם אתה עושה חתונות במגזר החרדי, זוג בלי אחיינים אתה כבר ב-40 איש. חתונה זה לא משהו שסתם בא לי לעשות. לעומת זאת, לבן שלי יש בר מצווה עוד חודש ואמרתי לו 'לא יהיה'. הוא יקרא בתורה אבל לא יהיה אירוע אפילו שכבר הזמנתי מקום פתוח. הילד יהיה בן 13 ויקיים מצוות גם בלי זה.
"אבל חתונה זה טקס שאם אתה מבין טיפה במגזר החרדי או הערבי ומה המשמעות שלו בחברה שמרנית, אתה מבין שזה לא סתם כי אנחנו רוצים צ'קים. זה משהו שמכונן את כל החיים.
"אתה לא יכול לפנות את כל השוטרים שישמרו על כל החתונות עד 40 איש, אבל לא נעזרו בראשי הערים כדי לאכוף תנאים והכללים היו אחידים לכל הארץ. אבל דין תל אביב כדין בני ברק. זה לא עובד. אני יכולה לספר לך על מאות חתונות שהתקיימו בחצרות הבתים עם 40 איש. נכון, זה לא 20, אבל במשפחות חרדיות זה בלתי אפשרי. השלטון המרכזי היה חייב לתת שיקול דעת וכלים לאכיפה לשלטון המקומי".
מנגד, היא מזכירה ערים שחברות בפורום ה-15 ותפסו ביטחון במשבר, כמו בתגבור צוותי הוראה או במבצעי החיסונים למורים של כרמל שאמה הכהן ברמת גן ורון חולדאי בתל אביב, בניגוד לתיעדוף הלאומי. לדעתה, זו עדות לפשיטת הרגל של המדינה ולפערים בין הרשויות שהקורונה רק חשפה והגבירה.
אופורטוניסטים כמו כולם
מנהיימר אופטימית ביחס לחברה החרדית והריפוי של החברה כולה, אך כמי שמסייעת לעמותות בתמיכות מוסדיות ורגולציה מול הממשלה, היא מביעה חשש כבד מההשלכות של התקציב ההמשכי גם ל-2021.
"הדבר היחיד שאני פסימית לגביו זה ביכולת של הממשלה לצאת מהלופ הפוליטי שבו היא נמצאת בו. הם בסחרור. אני רואה את חוסר התוחלת של הממשלה עם העברת התקציב ומבינה באיזה חור שחור אנחנו".
גם החרדים אשמים בזה.
"הם אופרטוניסטים כמו כולם. הבעיה בממשלה לא אצלם. מחר השמאל יבוא עם 55 מנדטים ויציע להם כל מני דברים, בוודאי שהם יבואו. אם האופציות שלהם זה ביבי או ביבי, למה שלא ילכו איתו?
"בלי תקציב אין תכניות ומשרדי הממשלה עומדים ריקים. לא עושים כלום, משמרים את מה שהיה. למשל במשרד הרווחה, אז יש סלי מזון אבל מפעל ההזנה קורס ואף אחד לא מטפל בזה. העמותות מחברות בין העולם הקפיטליסטי לאוכלוסיות הכי חלשות ומגיעות לנישות שהמדינה לא נכנסת אליהם. להביא סל מזון למשפחה פה למטה או להשאיל ציוד רפואי לילד נכה.
"יש עמותות שרואות מה חסר ואני רואה שהן קורסות. התקציב ייכנס במאי-יוני ובינתיים החברה הישראלית קורסת. לפעמים אתה משמר ומשמר משהו וכשאתה לא מטפל זה קורס ואחר כך אי אפשר להדביק את החלקים בסלוטייפ".
"אני לא ישנה בלילה כשאני יודעת מה קורה. אני כואבת את זה. אני רואה נוער נושר. תנו כוח לשלטון המקומי, אבל שימו לב לערים אדומות חברתית כלכלית, לא רק אדומות קורונה.
"אני מסתכלת על המפגינים בבלפור. זה באמת ראוי נכון ורצוי, אבל אל תרדדו את זה לכן ביבי לא ביבי. שיעשן כמה סיגרים שהוא רוצה, אבל שתהיה תכנית. אני רואה הרבה נקודות שחורות ומבינה באיזה ברוך אנחנו נמצאים".
"אני מסתכלת על המפגינים בבלפור. זה באמת ראוי נכון ורצוי, אבל אל תרדדו את זה לכן ביבי לא ביבי. שיעשן כמה סיגרים שהוא רוצה, אבל שתהיה תכנית. אני רואה הרבה נקודות שחורות ומבינה באיזה ברוך אנחנו נמצאים"
ירדנו לסיבוב למטה. בני ברק ידעה ימים תוססים יותר במוצאי שבת. מנהיימר מראה לי את בתי הכנסת המאולתרים בחצרות הבתים, בדרך לתחנה המרכזית ברחוב הראשי, שהיא בקושי שתי תחנות אוטובוס צמודות.
רגע לפני שנפרדנו לשלום עברה מכונית, מתוכה הוכרזו בקול רם מדי שמות של נפטרים ומועדי הלוויות, שחלילה לא נפספס. הצעקות מבהילות, האמת, אבל מנהיימר אדישה להם. עניין של הרגל. המרחק מבני ברק למרכז תל אביב נשאר 20 דקות באופניים, אבל הפער הרעיוני נותר גדול כתמיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם