מלחמת המפרץ בישראל, ינואר 1991 (צילום: AP Photo/Max Nash)
יוני קורן חוזר לאירועי הלילה הראשון של מלחמת המפרץ בקריה

אחד שהיה שם

מלחמת המפרץ

ב-17 בינואר 1991, בלילה שבו פרצה מלחמת המפרץ, סא"ל (מיל.) יוני קורן - מי שהיה אז ראש לשכתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק - נשאר לישון במשרדו בקריה ● את מה שארע אז, הוא לא ישכח לעולם ● 30 שנה אחרי, הוא חושף לראשונה מתי באמת נורה הטיל הראשון על ישראל, למה חשבו שזו התקפה כימית, ומדוע שר הביטחון לא הצליח להיכנס לבור ● יומני הרל"ש - בלעדי לזמן ישראל

בינואר 1991, שירתתי כראש לשכתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק מזה שנתיים, והכימיה בינננו הייתה נהדרת. משה ארנס היה שר הביטחון בממשלתו של יצחק שמיר, והרמטכ"ל דן שומרון עמד לסיים את תפקידו בעוד חודשים ספורים.

המשבר במפרץ פרץ באוגוסט 1990. ישראל הסכימה לבקשת ארה"ב לעשות הכול כדי לא לפגוע בקואליציית הכוחות הבינלאומית שהתאחדה בראשות האמריקאים. במקביל, צה"ל השלים את הכנותיו ההגנתיות וההתקפיות למקרה שהדרג המדיני יחליט להגיב.

האולטימטום האמריקאי לעיראק הסתיים ביום שלישי, ה-15 בינואר 1990. למחרת נערכה ישיבת מטה כללי גדולה במיוחד שבה נבדקו כל הפיקודים וכל האמצעים, על מנת להיות בטוחים שצה"ל ומדינת ישראל מוכנים לכל תרחיש.

יוני קורן ואהוד ברק (צילום: באדיבות יוני קורן)
יוני קורן ואהוד ברק (צילום: באדיבות יוני קורן)

מתוקף תפקידו כסגן הרמטכ"ל, אהוד היה אחראי אז גם על העורף בעזרת עוזר ראש אג"ם, האלוף זאב ליבנה. היחסים עם ליבנה היו מצוינים והושלמו כל הפעולות הנדרשות – בין היתר הוכנה גם האזעקה/קריאה "נחש צפע", שיועדה להישמע ברדיו במקרה של ירי טילים.

הלילה שיבוא אחר כך, ב-17 בינואר, הוא ללא ספק אחד הלילות המיוחדים שחוויתי בחיי.

* * *

עם סיום הדיונים, סגרתי עם אהוד שהוא ייצא הביתה ואני אשאר לישון בלשכה. זה לא שידעתי שהולך לקרות משהו – פשוט הייתה לי תחושה שאני צריך להיות שם. בלשכה היה חדר קטן עם מיטה ויכולתי לעבוד ולישון בלילה.

גם רל"ש הרמטכ"ל, שלמה גיידה, החליט להישאר בקריה.

וכך הרמטכ"ל וסגנו נסעו הביתה, ואנחנו התכוננו ללילה.

אמנון ליפקין שחק, יצחק שמיר ודן שומרון חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת המפרץ (צילום: צביקה ישראלי/לע"מ)
אמנון ליפקין שחק, יצחק שמיר ודן שומרון חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת המפרץ (צילום: צביקה ישראלי/לע"מ)

מחלון שולחן עבודתי צפיתי על מרבד הדשא שמאחורי הבניין, שנקרא גינת השושנים. באותו הלילה נפרסו מקלחות המוניות לשטיפה במקרה של טילים כימים. זה הזכיר עשרות מקלחות של בריכה, אבל במקום חוט משיכה בראשן, הן היו מופעלות אוטומטית על ידי מפעיל מרוחק.

אהוד החליט להציב תצפיתנים מאמ"ן שיישבו על החלק הגבוה ביותר במגדל מרגנית המפורסם של הקריה – מבנה בן כ-14 קומות ומעליו עמוד אנטנות שאפשר לעלות עד לראשו, ושם יש חדר קטן.

אהוד הורה להציב תצפיתנים עם אמצעי ראיית לילה מקליט. הרעיון היה לאפשר הכוונה מהירה של הכוחות למקומות נפילות הטילים, במיוחד בגוש דן, שהיה פרוש כמו על כף ידם.

מגדל מרגנית המפורסם בקריה, בסוף שנות ה-80 (צילום: ויקיפדיה)
מגדל מרגנית המפורסם בקריה, בסוף שנות ה-80 (צילום: ויקיפדיה)

לפנות ערב הגיע למשרדי חבר קצין ששירת איתי באמ"ן מחקר וסיפר לי שאשתו עושה קורס צילום. היא וחבריה לקורס צילמו בחוף תל אביב, סיפר, וכשפיתחו את התמונות ראו משהו שמזכיר פיצוץ בלב ים. סיפרתי על כך לאהוד והוא ביקש ממפקד חיל הים שיבדקו. אחרי כשעה חזרו מהחיל ותשובתם הייתה כי מדובר בשבירה של קרני השמש על הגלים ושלא מדובר בפיצוץ.

במקביל דיברתי בטלפון מבצעי עם התצפית והם סיפרו שראו משהו שלא היה להם ברור מהו עובר מעליהם לכיוון הים. ביקשתי מהם לבדוק אם הצילומים, אבל הם חזרו אלי ואמרו שהתמונה לא ברורה מספיק.

בתוך רצף האירועים של אותו יום, זה היה אירוע חריג – אבל בשל העומס המשכנו הלאה ליתר המשימות והדבר נשכח. רק מספר שנים מאוחר יותר נודעה האמת: אדם שריגל עבור עיראק נעצר ובחקירתו התברר שאכן באותו יום, העיראקים שיגרו טיל לכיוון תל אביב, והמרגל עדכן אותם שהטיל נפל בלב ים מול חופי העיר.

בלילה, לאחר שאהוד עזב, ישבתי במשרד והתחלתי לעבור על החומר המודיעיני כדי לסנן אותו עבור אהוד. לא הייתה לי יותר מדי ניירת, אבל דווקא ידיעה ממשרד החוץ משכה את עיני: מברק של השגריר בדרום אפריקה שסיפר כי נכח בקוקטייל שבו השתתף גם השגריר העיראקי ושמע אותו בחצי אוזן אומר שתל אביב תבער הלילה.

דווקא ידיעה ממשרד החוץ משכה את עיני: מברק של השגריר בדרום אפריקה שסיפר כי נכח בקוקטייל שבו השתתף גם השגריר העיראקי ושמע אותו בחצי אוזן אומר שתל אביב תבער הלילה

עד היום אין לי מושג למה הידיעה הזאת תפסה את עיני. לרוב מברקים ממשרד החוץ לא נחשבו לידיעות בחשיבות גדולה מדי. אולי העובדה שלא היה שום חומר אחר חשוב יותר, אולי החושים שהתחדדו במהלך שנים של שירות במודיעין, ואולי משהו אחר שנסתר ממני. כך או אחרת, זה נראה לי אמין מספיק כדי להתקשר לאהוד. המלצתי לו שיחזור למשרד. אהוד ענה לי שהוא כבר בכוכב יאיר ויגיע ברגע שיידרש.

במקביל התקשרתי הביתה. אשתי הייתה אז עם שני התאומים, וההורים שלה שהגיעו לשהות איתם מכיוון שאני לא בבית. כמובן שהם הכינו את החדר האטום ואת המרחב המוגן שסופק אז לילדים הקטנים. רמזתי לאשתי בזהירות שייתכן וזה יתחיל הערב ושתהיה רגועה אם היא שומעת אזעקה.

סוללת טילי פטריוט מוצבת סמוך לרמת אביב במלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/פלאש90)
סוללת טילי פטריוט מוצבת סמוך לרמת אביב במלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/פלאש90)

גיידה, מצדו, ראה שהכול שקט והודיע שהוא הולך לישון. הפניתי אותו לידיעה מדרום אפריקה, והוא דיווח לרמטכ"ל.

בצד השני של הלשכה היה חדר החיילות. ניגשתי אליהן, ראיתי שיש להן מסכות והן רגועות, ואמרתי להן שאני בחדר עובד. הלכתי לשכב לנוח, אבל לא הייתי רגוע.

* * *

בסביבות 02:30 בלילה התעוררתי למשמע קריאת "נחש צפע" והאזעקה הנלווית, ותוך דקות שמעתי פיצוצים עזים. לא רק בעוצמה, בעיקר בכמות – עוד אחד ועוד אחד, בכמות שלא הכרתי עד אז.

מהדף הפיצוצים נשברו מספר חלונות בלשכה, דבר שגרם לחיילות פחד רב. רצתי אליהן, אפילו לא זכרתי לשים את המסכה, וראיתי שכולן בסדר. ביקשתי מהן לא להוריד את המסכות ולהיכנס מתחת לשולחנות עד לצפירת ההרגעה.

בני משפחת גור מירושלים בחדר האטום, לאחר שמיעת אזעקת החירום בלילה הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: יעקב סער/לע"מ)
בני משפחת גור מירושלים בחדר האטום, לאחר שמיעת אזעקת החירום בלילה הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: יעקב סער/לע"מ)

הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. קיבלתי עדכונים והבנתי שהייתה נפילה באזור רחוב אלנבי, אחת באזור חירייה ואחת באזור גני התערוכה.

אהוד, שממילא לא ישן בשעות האלה אף פעם, הודיע לי שהוא בדרך למשרד.

הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי מראה שלא אשכח לעולם: תל אביב הייתה מוארת כמו ביום העצמאות, עם "פירוטכניקה" מירי הטילים, צבעים ופיצוצים בשמיים.

הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי מראה שלא אשכח לעולם: תל אביב הייתה מוארת כמו ביום העצמאות, עם "פירוטכניקה" מירי הטילים, צבעים ופיצוצים בשמיים

אז לא הבנתי מה אני רואה, בדיעבד הבנתי שהיה מדובר בטילי הפטריוט שנורו מהסוללות האמריקאיות אבל לא ממש הצליחו  ליירט את הסקאדים העיראקיים, ובמקום זה ככל הנראה הסתחררו, פגעו אחד בשני ויצרו בלאגן ופאניקה.

במקביל, הבחור שמפעיל את המקלחות הכימיות בדשא מאחור, התרגש והפעיל את המקלחות בטעות. וכך, מצד אחד בשמיים הייתה אש בכל צבעי הקשת ומצד שני, על הקרקע, המקלחות הגירו כמויות אדירות של מים לכיוון שערי הקריה.

החמ"ל באזור יפו במלחמת המפרץ (צילום: אסף טופז, מיכאל צרפתי, נועם וינד / ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
החמ"ל באזור יפו במלחמת המפרץ (צילום: אסף טופז, מיכאל צרפתי, נועם וינד / ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

בניגוד למה שקורה לי לרוב, איבדתי את תחושת הזמן. הייתי עסוק בטלפונים, רשמתי הכול ביומן המבצעים, זו הייתה מלחמה ופשוט אין זמן להביט בשעון.

בשלב מסוים שמעתי את הבנות מחדר המזכירות פורצות בצחוק אדיר. ניגשתי לחדר, ולתדהמתי ראיתי את זאביק ליבנה מגיע כשהוא עם חליפת מגן שהזכירה חליפה של אסטרונאוט. כפפות, מסיכת אב"כ, מגפיים.

בשלב מסוים שמעתי את הבנות מחדר המזכירות פורצות בצחוק אדיר. ניגשתי לחדר, ולתדהמתי ראיתי את זאביק ליבנה מגיע כשהוא עם חליפת מגן שהזכירה חליפה של אסטרונאוט. כפפות, מסיכת אב"כ, מגפיים

"זאביק, הכול בסדר, אתה לא צריך את החליפה הזאת", אמרתי.
"איך אתה יודע?", זאביק התעקש.
"מה זאת אומרת? כי אני חי", השבתי.

זאביק התחיל לצחוק, וזה רק תרם לתחושה הסוראליסטית של אותו לילה.

מהשלב הזה ואילך הייתי עד לשורה של אירועים שונים ומשונים שבדיעבד רק מעידים עד כמה הכול היה חדש, לא מוכר ומבולבל. הצבא עבד טוב, למען האמת; היינו מוכנים ומתורגלים, אבל המלחמה הזו הייתה שונה מכל מה שהכרנו. טילים על העורף, אפס תעסוקה לצבא הסדיר עצמו, שום דבר שהכרנו ממלחמות אחרות.

משפחה ישראלית בחדר האטום ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)
משפחה ישראלית בחדר האטום ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: נתן אלפרט/לע"מ)

עוד לא התאוששנו מהכניסה של זאביק ליבנה ונכנס קצין יליד ארצות הברית שעמד בראש יחידה שעסקה בתחום – גם הוא לבוש כולו בחליפת ההגנה, עם ערדליים והכול, ובידיו חלק של טיל. "השתגעת?" שאלתי אותו. "אני חייב להראות את זה לסגן הרמטכ"ל", השיב וסיפר כי למקום הנפילה בגני התערוכה הגיעו זוג חבלנים של המשטרה ומפקד מחוז דן של הג"א. השלושה היו כל כך נרגשים ומבולבלים, שבלי להסס תקעו לעצמם זריקות אטרופין.

הזריקות האלה, מתברר, עובדות נהדר כשיש התקפה כימית, אבל כשאין כזו, הן פשוט מייבשות את גוף האדם וגורמות לו מהר מאוד להתעלפות. וכך שלושתם שכבו מעולפים ליד הטיל – והבאים שהגיעו לשטח הנפילה וראו שלושה אנשים שוכבים מחוסרי הכרה ליד הטיל, היו בטוחים שמדובר בטיל כימי וההיסטריה עלתה בכמה רמות.

למקום הנפילה בגני התערוכה הגיעו זוג חבלנים של המשטרה ומפקד מחוז דן של הג"א. השלושה היו כל כך נרגשים ומבולבלים, שבלי להסס תקעו לעצמם זריקות אטרופין

עוד זה מדבר וזה בא. לא חלפו שוב כמה דקות וללשכה נכנס ראש אמ"ן, האלוף אמנון ליפקין שחק. אמנון עצר בלשכה, וראיתי שהוא זעוף כולו. מסתבר שבכל הבלאגן, ההתפצצויות וגלי המים, השומרי בשער בסיס הקריה השאירו את השער פתוח כשרצו לתפוס מחסה. ליפקין שחק הגיע וראה את כל הקריה פתוחה והתפוצץ מזעם. אמרתי לו שאטפל בזה, לאחר כמה טלפונים מפקדת הבסיס טיפלה בעניין.

במהלך מלחמת המפרץ: סגן הרמטכ"ל אהוד ברק עם ראש עיריית רמת גן צבי בר (שני מימין). יוני קורן משמאלו של ברק. (צילום: באדיבות יוני קורן)
במהלך מלחמת המפרץ: סגן הרמטכ"ל אהוד ברק עם ראש עיריית רמת גן צבי בר (שני מימין). יוני קורן משמאלו של ברק. (צילום: באדיבות יוני קורן)

אבל הסיפור לא נגמר באלוף ליפקין שחק. בעוד הוא יוצא מהלשכה, אני רואה מהחלון מראה מטריד: בכניסה לבור עומד רכבו של שר הביטחון ולידו שני מאבטחים שדופקים על השער ומבקשים שיפתחו להם.

לאג"ם מבצעים היה אז נוהל שבמקרה של מלחמה סוגרים את הדלתות והשומר יורד 2-3 קומות למטה ולא שומע דבר. התקשרתי באינטרקום למפקד התורן ואמרתי לו ששר הביטחון נמצא בחוץ ומבקש להיכנס. בינתיים צעקתי למזכיר הצבאי של השר, ירמי אולמרט, שיעלו ללשכה שלנו ויקבלו עדכונים כמו שצריך, כיוון שאין שום סיבה להיכנס לבור.

ירמי ביקש שנגיע כולם, והתחלתי להרים טלפונים ללשכת הרמטכ"ל, ללשכות האלופים ושאר האנשים הרלוונטים. אהוד בדיוק נכנס לקריה וביקשתי שיגיע ללשכת השר ויצאתי לשם בעצמי. בדרך אני פגשתי יואל פלדשו, שהיה אז המפקד התורן של חיל האוויר. ירמי ביקש שיביאו את כל התוכניות לתקיפה בעיראק – ארנס היה במצב רוח התקפתי וביקש לראות מיד את כל התוכניות.

אחר כך ארנס דיבר עם שמיר שאמר שלא עושים דבר עד לישיבת הקבינט.

ליאור דיאר לכוד בין הריסות ביתו בסביון שנהרס מפגיעת טיל סקאד ששוגר מעיראק ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: צביקה ישראלי/לע"מ)
ליאור דיאר לכוד בין הריסות ביתו בסביון שנהרס מפגיעת טיל סקאד ששוגר מעיראק ביום הראשון של מלחמת המפרץ (צילום: צביקה ישראלי/לע"מ)

* * *

מלחמת המפרץ הסתיימה רשמית ב-28 בפברואר 1991. 43 טילים נורו לעבר ישראל ב-19 התקפות – מרביתם נפלו באזור תל אביב. 229 אזרחים ישראלים נפגעו ישירות מהנפילות. בסך הכול הוכרו במלחמה 77 הרוגים כחללי פעולות איבה.

במהלך כל אותם שבועות, ישראל כיבדה את בקשת האמריקאים ונמנעה מפעולה צבאית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
עוד 1,441 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 9 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: ייתכן שבשל הצבעת החולים והמבודדים יוארכו שעות ההצבעה ביום הבחירות

תקציב ועדת הבחירות - כ-675 מיליון שקל ● מספר 4 ברשימת מרצ לכנסת התייחסה בסלחנות לטיפולי המרה - ואז חזרה בה ● לפיד: גם אם יש עתיד תהיה המפלגה הגדולה בקואליציה - לא בטוח שאהיה ראש הממשלה ● גנץ קטע הצבעה על מינוי שרים לאחר שמינוי שר משפטים לא נכלל בה ● ש"ס ויהדות התורה חתמו על הסכם עודפים ● מעבר טאבה ייפתח השבוע לכניסת ישראלים

עוד 40 עדכונים

קניין רוחני, מדע וטכנולוגיה - עידוד המצאות של נשים

רישום פטנטים וסימני מסחר הוא תחום ותיק שנמצא בליבה של תעשיית ההייטק. הפטנטים הראשונים ניתנו כבר ברפובליקה של ונציה ב-1416 ופירנצה ב-1421, וכיום כמעט בכל מדינה בעולם יש רשות פטנטים וחוקים לרישום והגנה על הקניין הרוחני של ממציאים וחברות. עריכת פטנטים היא מקצוע הדורש רישיון של משרד המשפטים, ועורכי פטנטים נדרשים להיות בעלי השכלה מדעית וטכנולוגית. בישראל ישנם כ-500 עורכי פטנטים פעילים במשרדים ובחברות. יושבת ראש אגודת עורכי הפטנטים בישראל בשנים האחרונות היא עורכת דין ועורכת הפטנטים עינב זילבר.

כחמישית מעורכי הפטנטים בישראל הן נשים במגוון תחומי הטכנולוגיה. ישנן נשים שהן שותפות בכירות ומנהיגות של משרדים, מנהלות קניין רוחני ויועצות משפטיות בתפקידים בכירים בחברות. עינב זילבר טוענת ששני המינים יכולים למצוא את עצמם במקצוע הזה:

"המקצוע משלב תחומי ידע שונים – טכנולוגיה, משפט וחשיבה עסקית. התקשורת עם ממציאים ומנהלים היא חשובה ונשים יכולות לבוא לידי ביטוי במקצוע הזה באופן מלא. אם זאת, יכולתי לראות הבדלים בגישה ובהקשבה לי כיועצת שהיא אשה בין תרבויות שונות בהן עבדתי – ישראל, ארה"ב, גרמניה והודו, למשל".

המצאות בולטות של נשים

נשים המציאו לא מעט המצאות מרשימות בעלות עומק מדעי וטכנולוגי. מארי אנדרסון המציאה כבר ב-1903 את המתקן לניקוי חלונות של כלי רכב (המגבים). קתרין בור בלוגט, בעלת תואר דוקטור לכימיה, התמחתה בציפויים דקים בעוביים מזעריים של מספר מולקולות, והמציאה ב-1938 שכבת ציפוי דקה שמנעה החזרה של קרני אור מזכוכית. גרייס הופר, בעלת תואר דוקטור למתמטיקה וקולונל בצבא האמריקאי, המציאה את הקומפיילר הראשון למחשב ואת שפת המחשב העלית הראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה, שנמצאת בשימוש עד היום. ויש עוד דוגמאות רבות.

מה שחשוב זה הכשרון הטכנולוגי

באנגלית – טלנט. זה הענין, זה מה שחשוב, זה מה שמקדם את תעשית ההייטק בעולם ובישראל. אנחנו צריכים את הטלנטים שימציאו לנו המצאות חדשות, שיפורים טכנולוגיים, מכשירים חדשים, טובים יותר, חכמים יותר, מהירים יותר, צורכי הספק נמוך יותר, וגם לפעמים זולים יותר, התעשיה הרי תחרותית. הכשרון להמציא לא ניתן רק לגברים. יותר נכון להניח שהוא מתפלג שווה בשווה בין נשים וגברים. לכן לוותר על קידום נשים בתעשיית ההייטק משמעו לוותר על 50% מהפוטנציאל האנושי שלנו, מהקנין הרוחני, מפוטנציאל ההמצאות האפשרי. איזה מנהל או מנהלת בהייטק היה מוותר על 50% מהפוטנציאל של החברה שלו להצליח?

הכשרון להמציא לא ניתן רק לגברים. יותר נכון להניח שמתפלג שווה בשווה בין המינים. לכן ויתור על קידום נשים בתעשיית ההייטק משמעו לוותר על 50% מהפוטנציאל האנושי, מהקניין הרוחני, מפוטנציאל ההמצאות

עו"ד חן בן דורי-אלקן כותבת – יותר נשים ממציאות פטנטים, אך לא מספיק:

"כמחצית מסך הבקשות לפטנט הבינלאומיות שמקורן בקוריאה ובסין, צוינה לפחות אישה אחת כממציאה. ישראל נמצאת במקום העשירי, עם שיעור של כרבע מהבקשות לפטנט הבינלאומיות. נראה, כי בשנים האחרונות ישראל אף שיפרה את מיקומה ביחס למדינות האחרות. ביחס לישראל, במדינות כמו הודו, ארה"ב ובלגיה נמצאו שיעורים גבוהים יותר של בקשות בינלאומיות בהן צוינו נשים ואילו באוסטרליה, יפן, גרמניה, איטליה ואוסטריה נמצאו שיעורים נמוכים יותר".

גיוון משפר ביצועים

עינב טוענת שעל פי מחקרים, גיוון משפר ביצועים של חברות:

"לכן, חברות רבות משקיעות בתוכניות שמשפרות את הגיוון בחברה. ויש תוצאות בשטח – אפשר להיכנס למעלית בחברת טכנולוגיה ושכולן יהיו נשים. זה לא היה בעבר וזה בהחלט משמח. אבל בתחום ההמצאות, הנוכחות של נשים עוד לא גבוהה. שילוב נשים בצוותי פיתוח מהווה מרכיב שהולך וגובר בחשיבותו, אבל המצאות טכנולוגיות מתבססות על רקע טכנולוגי ופה יש עדיין הבדלים במספרים בין נשים לגברים, לצערי".

כיצד אפשר לשנות מציאות זו? על פי עינב:

"מפתח אחד להצלחה הוא, לעודד המצאות של נשים שכבר נמצאות בחברות. מפתח אחר הוא, לעודד תלמידות בתיכון ובאוניברסיטה ללמוד מקצועות טכנולוגיים ומדעיים".

עידוד המצאות של נשים בתעשיה

ישנן חברות שמקדמות פרוייקטים לעידוד, קידום ושילוב נשים ואוכלוסיות תת-מיוצגות בחברה. קידום המצאות של נשים יכול להיות חלק מפרוייקטים כאלה, וישנן חברות שכבר מיישמות תוכניות לקידום המצאות של נשים.

תוכניות כאלו כוללות, בין השאר: בחירת דוברות נשים בכנסים טכנולוגיים פנים-חברתיים, הוקרה לנשים ממציאות, הוקרה למנהיגות טכנולוגית נשית, וקביעת מדדי ביצוע כמותיים כגון מספר ההמצאות של נשים מהנדסות בחברה.  בתהליכי עבודה כמו בחירת נושאים לפטנטים – הרכבת צוותי עבודה בייצוג שוויוני לנשים וגברים.

גם בחברה שבה אני עובד כעורך פטנטים, ווסטרן דיגיטל, מחלקת הפטנטים יזמה השנה פרוייקט קידום המצאות של נשים, במטרה להכפיל את כמות ההמצאות של מהנדסות החברה. החברה מקדמת פרויקטים של גיוון ושילוב אוכלוסיות תת-מיוצגות, כמו למשל שילוב של מתכנתות חרדיות עם עמותת קמא-טק.

כשיהיו בחיל האויר גם טייסות חרדיות ובתעשיית ההייטק מאות ממציאות נדע, שאנחנו חיים במדינה שיוויונית, שמטפחת ומשלבת גם את ההון האנושי של האוכלוסיות התת-מיוצגות בחברה.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים

אז כמה אזרחים טרם התחסנו? חוסר התאמה בנתוני משרד הבריאות

בדיקת זמן ישראל לפי המידע שמפרסם משרד הבריאות, כ-1.27 מיליון אזרחים הכשירים להתחסן טרם עשו זאת ● אולם בדיקת זמן ישראל מעלה כי המספר האמיתי קרוב לוודאי עומד על כ-920 אלף איש ● הפערים נובעים, בין השאר, מספירה שגויה של הילדים מתחת לגיל 16 ● משרד הבריאות בתגובה: "מספר האנשים ברי החיסון הנו על פי שנתונים"

עוד 963 מילים

הקבוצה של מוש בן ארי נפסלה במכרז להפעלת חוף המבצר

בעקבות סדרת חשיפות בזמן ישראל אשר הובילו למחאת התושבים בעתלית, המועצה האזורית חוף הכרמל קיימה סוף-סוף מכרז מסודר לניהול ופיתוח "חוף המבצר" ● על אף שאיפתו המוכרזת של ראש המועצה להעביר את השליטה בחוף לידיו של מוש בן-ארי, נפסלה קבוצתו של הזמר במכרז עקב אי-עמידה בתנאי סף ● חברת "אן נכסים", המפעילה חוף בבת ים, זכתה במכרז ותפעיל את החוף

עוד 506 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון "בסופו של דבר, זה או בנט או ביבי"

יו"ר ימינה עשוי להיות זה שיכריע איזו ממשלה תוקם אחרי הבחירות בעוד שבועיים, והאם בנימין נתניהו יעמוד בראשה ● בראיון נרחב הוא פורס את משנתו - כלכלה, משפט, הפלסטינים, יהדות ארה"ב, חרדים ועוד - ומבקש לשכנע שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב ● "יש דור שלם שלא מכיר שום דבר אחר חוץ מביבי, וחושב שישראל לא תשרוד בלי ביבי. אין טעות גדולה מזו. לא רק שישראל תשרוד: היא תמריא ביום שאחרי נתניהו"

עוד 5,201 מילים

זר פרחים הבאתי לך, אמא לילד עם צרכים מיוחדים 

היי את, יא אלופה, בלי ששמת לב – שוב הגיע יום האישה. עוד שנה חלפה והנה אותו היום בו את זוכה להרים כוסית בעבודה על ש"עשה אותך אישה", להתכבד בשוקולד לב ליד המקלדת, להיכנס להרצאה, בלעדית כמובן, עם ההיא ששיחקה אותה בענק מעבר לים. בדרך הביתה, תעצרי בסניף הפארם, ודיילות הביוטי ירדפו אחרייך (אפילו יותר מבדרך-כלל) עם דוגמיות לבושם החדש שבדיוק במבצע, כי את הרי "חייבת לפרגן לעצמך, דווקא עכשיו". במרכז המסחרי ליד מוכר הפרחים תגלי תור ארוך של גברים מבולבלים עם ורדים אדומים (מותק, בשבילי פרחי שדה צהובים, תודה), ובשלטי חוצות ועל שערי העיתונים – שוב אותה המנכ"לית, שהיא, הפעם באמת, יחידה בדורה.

הנה היום בו את זוכה להרים כוסית בעבודה על ש"עשה אותך אישה", להתכבד בשוקולד לב ליד המקלדת. בדרך הביתה, תעצרי בסניף הפארם ודיילות הביוטי ירדפו אחרייך (אפילו יותר מבד"כ) עם דוגמיות לבושם החדש

אז נכון שזכיתי בבן-זוג מפרגן שאוהב לראות אותי מאושרת ונאמנה לדרכי, והתמזל מזלי שיש לי את האוויר הדרוש כדי להשקיע זמן ומשאבים בפיתוח עסק משלי – ובכל זאת, אני מבקשת לקחת רגע להתלונן (בפולנית).

להתלונן על הבחירה הקלה והמרתיחה שבלחגוג את היום של היפות, המצליחות, העשירות, מגשימות החלומות, בעוד רבות-רבות שקועות באפור היומיומי; כלואות עדיין, בין אם מטאפורית או פיזית, בתוך קירות ביתן, בגין העבודות השקופות שהן מחויבות להן. לרוב, אלו שקשורות לילדים.

אז אם מושט לי לרגע המיקרופון מעל בימת הטקסט הזאת, אני מבקשת להציע תיקון ליום האישה, ולהגיש הפעם את זר הפרחים, שוקולד הלב וכוס היין המשובח – לאלו שאולי מרגישות יותר מכל נשים פחות מוצלחות ואמהות פחות טובות. אלו הן האמהות לילדים עם צרכים מיוחדים.

כן, אלו שמוצאות עצמן כמעט כל אחר-צהריים בדרכים. תמיד באיחור של עשר דקות לקלינאית התקשורת, המרפאה בעיסוק או המטפלת הרגשית. אלו שרגילות כבר למבטים השופטים או המרחמים בסופר או בגינה, ומשתדלות לענות בחיוך שמסתיר חץ ישיר. אלו שקורעות את הכיס הפרטי ולעיתים גם כיסים נוספים כדי לממן את המשלבת, כיסא הגלגלים או את הבייביסיטר לילדים ה"רגילים", וממש מנסות להספיק תוך כדי לעבוד לפחות 8 שעות ביום ולחוש טיפהל'ה של הגשמה עצמית. אלו הן אנחנו. גם אני.

גם אני, כמו אמהות מיוחדות רבות, ישבתי לפני 8 שנים אצל המאבחנת ושמעתי את המילים "אוטיזם" ו"אורי" במשפט אחד.

גם אני חוויתי לא מעט רגעים של פחד, חרדה, דיכאון וכעס. גם אני עושה הכל למען הילד שלי, למען ההתקדמות, האמונה העצמית, ההשתלבות, הכבוד, ההכלה והקבלה. כמוהן, חושבת דבר ראשון בבוקר על הילד וגם דבר אחרון לפני השינה. גם אני חשתי אינסוף רגשות אשמה, אבל עם השנים והלימודים שהתחלתי כאמא והפכו למקצוע, לשליחות ולעסק עבור משפחות כמונו – למדתי לחיות הרבה יותר בפרופורציה, להיות אישה חזקה, אמיתית, לוחמת ומנצחת. ברגע שהסכמתי וקיבלתי את האבחנה של אורי שלי, שלא הכחשתי, שדיברתי על כך גלוי בכל סביבה – התחלתי להרגיש יכולה. לא פחות מזאת שבפרסומת מלמעלה.

אני מבקשת רגע להתלונן על הבחירה הקלה והמרתיחה שבלחגוג את יום היפות והמצליחות, בעוד רבות-רבות שקועות באפור היומיומי; כלואות בין קירות ביתן בעבודותיהן השקופות, לרוב אלו שקשורות לילדים

אמהות מיוחדות מתפתחות יחד עם המיוחד או המיוחדת שלהן והופכות לנינג'ות, מנכ"ליות, מורות, פסיכולוגיות, קלינאיות ודוקטוריות לאותה האבחנה; משנות סדרי עולם, מנהיגות, שגרירות ומהפכניות – ומי אם לא להן מגיע יום האישה.

לכן, אמא מיוחדת, קחי את היד החזקה וטפחי לעצמך היטב על השכם; עצרי ושבי לשתות את כוס היין ולנגוס בהנאה בשוקולד. כי את בתוכך יודעת שלנהל אופרציה של יציאה מהבית עם ילד מיוחד – לעיתים מאתגרת יותר מלנהל 300 עובדים ברחבי היבשת ותוך כדי מגיפה עולמית, רחמנא לצלן. והאמת, בשנת 2021, הגיע סוף-סוף הזמן שלפחות היום ולפחות הפעם – יזכרו זאת גם השאר.

רויטל אלרון-כץ הנה אם לילד בן 10 על הרצף האוטיסטי (ושניים נוספים, בגילאי 19 ו-15), יזמת חברתית, מנחת הורים ותכניות קידום לילדים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים. מייסדת ומנהלת את "אופטיזם" - מרכז ידע, ליווי והדרכה אופטימי למשפחות עם צרכים מיוחדים (צילום: יפעת פאר). תוכלו לעקוב אחריה ואחר פעילות אופטיזם כאן: https://www.optism.co.il/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 556 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

"אם בחמישה סקרים לפני הבחירות לא נעבור את אחוז החסימה, לא נתמודד"

בליכוד מרכיבים כבר בביטחון קואליציה עם החרדים והציונות הדתית, ובעיקר עם ימינה של נפתלי בנט ● זה לא אומר שנתניהו לא ינסה לעזור לציונות הדתית על חשבון בנט, שקד וימינה ● בכחול-לבן מרגישים הקלה גדולה - והלחץ עובר לכיוון מרצ, שם הדילמה גדולה ● וביהדות התורה רועדים מפחד מבצלאל סמוטריץ' והחלו בקמפיין בוטה במיוחד ● פרשנות

עוד 774 מילים

"המומחים ההודים יכולים להפוך את החברות הישראליות לתחרותיות יותר"

לגמרי לא רק מים, חקלאות ובטחון: הסחר עם הודו מגיע כבר ל-5 מיליארד דולר כולל טכנולוגיה פיננסית, סייבר ורפואה ● שגריר הודו בישראל סנג'יב סינגלה מסביר איך ממקסמים את הפוטנציאל העסקי העצום ביחסים בין המדינות, שעדיין רחוק ממימוש, ומה צפוי לקרות רגע אחרי שוך המגפה ● וממה הכי חשוב להיזהר כשרוצים להיות גדולים באסיה

עוד 932 מילים

מנדלבליט שוב בורח מאחריות

בני גנץ ביקש בשבוע שעבר תשובה משפטית מוסמכת מהגורם היחיד שמוסמך לתת תשובה כזו, בטרם העניין יגיע לבית משפט ● גנץ ביקש לדעת מה דינה של ממשלת החילופים במקרה שכחול-לבן לא תעבור את אחוז החסימה ● זו סוגיה מרכזית בעלת משקל - אבל מנדלבליט סירב להשיב עליה ● מעבר למפגן המדהים של חוסר אומץ לב מקצועי, מנדלבליט פשוט טועה בהבנת מהות תפקיד היועמ"ש ● פרשנות

עוד 801 מילים ו-1 תגובות

ראיון "אני הולך להיות שר אוצר בראס בילעינו הפעם או בפעם הבאה"

הוא לוחם שחיתות עם קבלות, רודף צדק, יהיר ועצבני ● הוא הצביע בעבר ללפיד ("כי אין לו כתבי אישום") אבל לא מבין מאיפה מצא "79 בעלי הון שמימנו אותו" ● בנט "פאשיסט", מרצ "שמאל קיצוני" ● כפיית חיסונים זה פגיעה בדמוקרטיה - אבל קריסת עסקים יותר ● בגיל 50, ירון זליכה משוכנע שיהיה שר האוצר - בסיבוב הזה או הבא ● "אני היחיד שיכול לעצור את האסון, ולסובב את הספינה"

עוד 2,410 מילים ו-3 תגובות

מנהל בחברת ניקיון תובע 300 אלף שקל ממשרד רה"מ

גנץ לנתניהו: "הקריאה לעלות על משרד המשפטים מסוכנת" ● דרעי: "כשממשלת נתניהו תקום גם גדעון יבוא. בנט ודאי" ● לפיד: "יותר חשוב לי להזיז את נתניהו מאשר להיות רה"מ" ● נתניהו בתראבין: אטפל אישית בכל אוכלוסיית הבדואים ● עודה מברך את לפיד שלא פוסל את המשותפת ● הורוביץ: לא נפרוש - פרישה היא תבוסתנות

עוד 46 עדכונים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

הבעיה של ארז דריגס

ארז דריגס הקדיש את החלק הארי בראיון שהעניק אמש לדקדוק בעובדות ● הוא "חש בושה" אבל מבקש לשים דברים בפרופורציה ● הוא "לוקח אחריות" אבל לא מבין למה אומרים שזה "בניגוד לרצונן" ● התוצאה היא ראיון התנצלות עם הרבה מילים נכונות על "אחריות", "שינוי", "הבנה", ו"תיקון" - אבל ללא מילת התנצלות אחת

עוד 1,065 מילים

גנץ: ״שום קמפיין לא מצדיק מתן לגיטימציה לחקירת ישראל״

שקד: ״דברי הורוביץ חרפה - לא נשב עם מרצ״ ● תקווה חדשה: דבריו חמורים ביותר ● הלימודים בכיתות ז'-י' יחודשו מחר בערים ירוקות וצהובות ● כמו כן יפתחו תחת הגבלות מסעדות, מלונות ואולמות האירועים, התרבות והספורט ● גפני ישתתף באירוע של חדשות 12 למרות שהסיעה החליטה להחרים את הערוץ ● דרעי שוחח עם ראש עיריית קלנסווה על רקע ניסיון רצח מנכ״ל העירייה

עוד 17 עדכונים

עיריית תל אביב מתחמקת משימור מתחם נגה ביפו

תושבי יפו סובלים רבות בשנים האחרונות מעבודות הרכבת הקלה בשדרות ירושלים, אך לפחות ברור להם שבסוף תבוא הגאולה ● במדרחוב בת עמי שבמתחם נגה, לעומת זאת, מתברר שמחכה להם דווקא גיהינום אסתטי ● מחר צפויים להתחיל עבודות פיתוח במדרחוב שעיצב האדריכל קלמן כץ, והאבנים הטבעיות ועיטורי הערבסק היפהפיים יוחלפו במרצפות גנריות ● העירייה בתגובה: "מדובר בריצוף ישן אשר בכל מקרה היה צורך להחליפו"

עוד 693 מילים

מי היה האיש שבימי חייו כונה האדם החזק בעולם, מלך הברזל, הרקולס היהודי ושמשון המודרני? ● והאם סבב הופעות שערך ברחבי צפון אמריקה השפיע על ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, יוצריו היהודים של "סופרמן"?

עוד 857 מילים

ראיון מפעל החיים של ג'יין פונדה

אחת הכוכבות הגדולות האחרונות של הוליווד ואקטיביסטית חברתית ותיקה, ג'יין פונדה קיבלה השבוע פרס מפעל חיים בטקס גלובוס הזהב ● הנאום שנשאה היה מרגעי השיא של ערב חסר ברק שהתנהל ברובו בזום ● בראיון לזמן ישראל היא מדברת על אביה הנרי פונדה, על "נשיא האקלים הראשון" ג'ו ביידן, על נשים מנהיגות, הסרטים שאהבה, יחסה לטלוויזיה - ומה עוד נותר לה לשנות בעולם

עוד 2,107 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה