לתוצאות הבחירות האחרונות יש הסברים וכמובן אחראים. מיד לאחר פיזור הכנסת היה אמור להתחיל קמפיין הבחירות, אולם בניגוד לבנימין נתניהו, מפלגות גוש "השינוי" נרדמו. לא זו בלבד, אלא שממשלת השינוי, כבר מיום הקמתה, לא ידעה לקשר לציבור את פעילותיה והישגיה. זאת בנוסף לעובדה שיאיר לפיד היה כל כך מאושר מכניסתו לתפקיד ראש הממשלה, עד שהעריך כי זה לבד יספיק לו לבחירות.

לתוצאות הבחירות האחרונות יש הסברים וכמובן אחראים. מיד לאחר פיזור הכנסת היה אמור להתחיל קמפיין הבחירות, אולם בניגוד לבנימין נתניהו, מפלגות גוש "השינוי" נרדמו

סאל (מיל.) יוני קורן היה ראש מטה משרד הביטחון. נשוי למרתה. אבא של ליאת, צחי וטל. (צילום: יעקב סער/לע"מ)

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

ישראל וארה"ב יצאו, כל אחת בזמנה, מלבנון ואפגניסטן. יציאה אחת מתוכננת היטב ומוצלחת, ויציאה אחת שנשענה ככל הנראה על ניתוח לקוי של תמונת המודיעין ונראה כי גם עבודת מטה לא איכותית.

יציאת ארצות הברית מאפגניסטן, למרות שהיתה ידועה ומקובלת על כל המערכת הפוליטית בוושינגטון (כולל הנשיא טראמפ), נתפסת היום ככישלון.

סאל (מיל.) יוני קורן היה ראש מטה משרד הביטחון. נשוי למרתה. אבא של ליאת, צחי וטל. (צילום: יעקב סער/לע"מ)

בימים אלה של חילופי שלטון בארצות הברית אני עוקב בעניין אחרי מערכת היחסים המתפתחת בין הבית הלבן, נשיא ארצות הברית ביידן ומקורביו לבין מדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו.

בשנים בהן היה אהוד ברק שר הביטחון, הוא תיפקד במובנים רבים גם כשר החוץ מול הממשל האמריקאי. כראש המטה של ברק הזדמן לי לראות מקרוב את התפתחות היחסים בין ממשל אובמה לנתניהו ואנשיו. אז, לפני עשור, נטמנו הזרעים שמובילים היום למערכת יחסים קשה ועתירת דם רע.

סאל (מיל.) יוני קורן היה ראש מטה משרד הביטחון. נשוי למרתה. אבא של ליאת, צחי וטל. (צילום: יעקב סער/לע"מ)

זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.

מירית שם אור ­­- עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.