לא ניצלנו אבל כמעט נכשלנו. בסוף תעמוד, אולי, אישה בראש רשימה בבחירות. למה אולי. כי אם מפלגת העבודה תתאחד עם הישראלים או הכלכלית או כל קומבינציה אחרת ומרב מיכאלי לא תעמוד בראש הרשימה המאוחדת – לא עשינו כלום. זה נכון שהיא עדיין יו"ר מפלגת העבודה, שזה נהדר לכשעצמו, אבל בשורה התחתונה נגיע שוב למצב של הגמוניה גברית בעוד מערכת בחירות אחת.
אם מפלגת העבודה תתאחד עם מפלגה אחרת ומרב מיכאלי לא תעמוד בראש האיחוד – לא עשינו כלום. היא עדיין יו"ר העבודה, שזה נהדר לכשעצמו, אבל בשורה התחתונה נגיע שוב למצב של הגמוניה גברית בעוד מערכת בחירות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בערך 20 מפלגות יתמודדו בעוד כחודשיים על הזכות להיות חלק מהגוף המחוקק בישראל. יותר נכון, בערך 20 גברים, רובם לבנים ופריווילגים יהיו שם, מבקשים את הקולות שלנו, קולות של גברים ונשים כאחד. אולי תהיה שם אישה אחת, שאמנם הצליחה להיבחר במפלגה שאוהבת לערוף את ראשי מנהיגיה בכל ראשון וחמישי אבל, כדי לשרוד יתכן והיא תבצע חיבור למפלגות אחרות ושם, אם היא לא תהיה בראש, פספסנו שוב.
בשנים האחרונות מלאה הארץ בעמותות וארגונים המנסים ללמד נשים כיצד להכנס לפוליטיקה, כיצד להתבלט, כיצד להוביל, כיצד להנהיג. האמנם זה מה שצריך? מספר הנשים שהצליחו להתברג לתפקידי ראשות עיר לא גדל משמעותית, מספר חברות הכנסת אף קטן לעומת כנסות קודמות. למה זה בדיוק קורה? האם יתכן שזה בגלל שאין נשים מתאימות? לא. לא תצליחו לשכנע אותי שזה המצב.
אולי בעצם מדובר בפחד טבעי מפני אגרסיביות ואלימות גברית שמחלחלת לכל מקום, יתכן. האם הגיע הזמן ליצור העדפה מתקנת גם במקום הכי דמוקרטי שיש לנו. אולי. יש כאלה שאומרים לי שאם יהיו יותר נשים זה לא אומר שבהכרח נקבל נשים טובות, נשים לא מתלהמות, לא אלימות. שנשים לפעמים יכולות להיות הרבה יותר אלימות מגברים. זה נכון, בתאוריה, אבל אני מעדיף רוב נשי עם מיעוט אגרסיבי על פני רוב גברי שמוכיח, שנה אחרי שנה, מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות ששום דבר באמת לא מעניין אותו חוץ מהאגו, הכסא והכח. אה כן, וכדברי אחד מחברי הכנסת, גם הכסף.
לא מדובר במספר הנשים שמבקשות להתברג במקומות ריאלים במפלגות השונות. ממש לא, כאלה עוד אפשר למצוא ורק צריך לדאוג שהן יהיו בפנים. מדובר בנשים שמובילות את האג'נדה של הציבור שבוחר בהן. בנשים שלא מתביישות לעמוד בשורה אחת עם עשרות הפוליטיקאים הגברים ולהגיד אנחנו טובות לא פחות מכם. סביר להניח שטובות יותר מחלקכם.
אני מעדיף רוב נשי עם מיעוט אגרסיבי על פני רוב גברי שמוכיח, מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, ששום דבר לא באמת מעניין אותו חוץ מהאגו, הכסא והכח. אה כן, וכדברי אחד החכ"ים, גם הכסף
האם יתכן שמה שישראל צריכה עכשיו זה קבוצת נשים חזקה שתנהיג אותה? האם לרגע אתם יכולים לתאר לעצמכן איך ממשלת ישראל תראה אם בראשה תעמוד אישה כמו בניו זילנד למשל, או באיסלנד או דנמרק?
האם זה אומר שיש סכנה לביטחונה של ישראל? כמובן שלא. האם זה אומר שיתכן שסדר העדיפויות ישתנה? אני מקווה שכן. האם זה מבטיח עמדות כלכליות שאינן מתיישרות עם כלכלה חופשית וקפיטליסטית? אני לא בטוח.
אבל כמו שיש לא מעט נשים שמובילות, ובהצלחה גדולה, חברות הייטק כך אין לי ספק שאפשר למצוא נשים שכסא שרת האוצר יתאים להן כמו כפפה ליד, שתפקיד שרת הביטחון יכול רק לעשות טוב למערכת גברית מקובעת ומרובעת, ושתפקיד שרת המשפטים בהחלט יכול להחזיר עטרה ליושנה. כל אחד לפי סגנונו והעדפתו כמובן.
הגיע הזמן שהגברים יתיישרו בשורה מאחורי נשים מנהיגות. נשים עם אג'נדה ותבונה, נשים עם חזון אך גם עם אמפתיה וראייה רחבה של התמונה כולה. הגיע הזמן שאנחנו הגברים נבין שצריך שינוי ושהשינוי לא יכול לבוא מהקבוצה האגואיסטית שאנחנו. רבים מאיתנו אוהבים להגיד על עצמם שהם פמיניסטים. ובכן חבר'ה יקרים, תעשו משהו פמיניסטי אמיתי, תפנו את המקום שלכם ותלכו להיות מספר 2. תראו, אולי זה אפילו יעשה לכם טוב.
פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שוב מישהו מנסה לקבל תפקידים ויתרונות לא על סמך התאמה מקצועית לתפקיד אלא על בסיס מוצא. פמיניסטיות לא ללומדות — כל פעם בהיסטוריה שמילוי תפקידים התבצע לא על סמך התאמה מקצועית זה סלל דרך לאסון.
אינני חושב שעלינו לצהול בשם הפמיניזם. מי שעושה זאת מסתכל בעין צרה ומוגבלת גם על האינטרס הכללי וגם על הפמיניזם. לצערי מרב מיכאלי היא ברירת מחדל לאחר שתנועת העבודה התדלדלה ורבים מחבריה ערקו כבר מזמן ממנה. וכי מי עוד יכול היות לתבוע את הנהגת המפלגה? כולם כבר הרחו ממנה.
אני בטוח שאם דוד בן גוריון, אשכול, גולדה ורבין היו באים היום לעולם הם היו מורטים את שערם ושבים מיד בבושה ובמער למקומם. וכי מה מייצגת מרב מיכאלי אם לא דיעות הזויות וקיצוניות ובחלקן מוזרות שאין להן שום חיבור למקומותינו?
רבים מאנשי העבודה כבר ערקו ממנה מזמן. גם כאשר הפמיניזם חגג עם בחירתה של שלי יחימוביץ להגו הלשונות דיברי הלל. אבל מה קיבלנו?
לכן, לא נכון לרוץ שהפמיניזם תהגלגל על לשוננו, כי זה לא יאמר שבר לציבור הרחב, וגם לא לנשים בכלל. כי אם כבר פמיניזם, לא יכולתם למצוא אישה טובה יותר?
אם אין במרב מיכאלי יתרון בולט כלשהו, מלבד חידוש השפה העברית המביך, אז למה שאיש שמאל יעדיף להתביע בעבור מפלגה שעומדת קפואה על קו אחוז החסימה ולא יעדיף להצביע לרשימה בטוחה כמו 'יש עתיד' מימין או למר"צ או הרשימה המשותפת משמאל [משמאל לפחות פורמלית]?