רן מלמד
הזמן של
רן מלמד

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

לשמור על העובדים אחרי הקורונה

תשלמו לנו 10 אלפים ₪ עבור כל עובד שנחזיר לעבודה. במילים אלה או דומות להן, וללא בושה הציבו בעלי ומנהלי רשתות המסחר הגדולות אולטימטום לממשלת ישראל. אם לא תעשו כן נפתח בפיטורים המוניים ונהפוך את החנויות שלנו ללשכות מפוטרים, המשיכו המעסיקים היהירים, שכנראה שכחו שבלי העובדים המסורים אין להם זכות קיום.

הראל ויזל וחבריו שכחו שבלי העובדים שמפעילים את המלגזות במרכזי הלוגיסטיקה והחלוקה, בלי המוכרנים, שבמקרים רבים נאלצים לעמוד במהלך המשמרת כולה למרות שהחוק קובע אחרת, בלי אנשי המכירות, הנהגים והמובילים, מנהלי החשבונות ושאר מאות אלפי האנשים, התלויים בהם לפרנסתם הם פשוט לא היו קיימים.

תשלמו לנו 10 אלפים ₪ עבור כל עובד שנחזיר לעבודה או שנפתח בפיטורים המוניים. במילים כאלה ואחרות הציבו בעלי רשתות המסחר הגדולות אולטימטום לממשלה. כנראה שכחו שבלי העובדים המסורים אין להם זכות קיום

המשבר הנוכחי מזכיר במקצת את זה של 2003. כן. לא את ההוא מלפני 10 שנים אלא דווקא את זה הגדול של תחילת המילניום. כששר האוצר שהתחיל לטפל בו היה סילבן שלום, וזה שהמשיך באדיקות את משנתו היה שר האוצר בנימין נתניהו, שעד היום מתגאה בהצלחתו להוציא את המשק הישראלי מצרה כלכלית גדולה. כל זאת כשהוא דורך, משפיל ומרסק ציבורים שלמים בחברה הישראלית וביניהם בעיקר העובדים ברמות השכר הנמוכות, אמהות חד הוריות, מקבלי השלמת הכנסה, שחלק גדול מהם עובד בשירות הציבורי והממשלתי ועוד.

הפעם באו המעסיקים, וביהירותם הגדולה ובחוצפתם שאינה שובע הם דורשים מהממשלה לפצות אותם על הפסדיהם. הפסדים שלחלק גדול מהם היו כבר בשנה שעברה ושנים שקדמו להם. זה מה שנקרא בואו וננצל את הקורונה כדי לשפר את מצבנו הכספי.

על הממשלה ומשרד האוצר מוטלת החובה לעמוד כחומה בצורה אל מול גילויי הסחיטה של רשתות המסחר הגדולות. לעזור לעובדים? כמובן. לסייע למעסיקים? גם חשוב. לדרוש בתמורה קיצוצי שכר הבכירים כחלק מהנראות והסולידריות החברתית? הכרחי.

ובנוסף, יש לחשוב על דרכים יצירתיות שישמרו על העובדים לאורך זמן, ובמקביל ליצור הזדמנויות תעסוקתיות חדשות לעובדים שרוצים לנצל את ההזדמנות ולהגיד למעסיקים הכוחניים שלהם – עד כאן. מספיק. ניצלתם אותנו די והותר. שילמתם לנו בעיקר שכר מינימום עם תוספות שאינן נכנסות לפנסיה שלנו, אם בכלל יש לנו פנסיה, ולנו נמאס.

אני מציע למשרד האוצר ולממשלת ישראל לסייע למעסיקים הגדולים עם תנאים וסייגים. רוצים מענק על החזרת עובד למקום עבודתו? בבקשה. תקבלו עכשיו מחצית מהמענק ואת החצי השני אחרי שנתיים, כשיתברר שהוא עדיין ממשיך לעבוד. רוצים ערבות גדולה יותר של הממשלה בהלוואות? בשימחה, אבל תשימו ערבויות אישיות. בכלל, ברמה האישית תראו שאתם גם תורמים את חלקכם ותפחיתו את שכרכם ואת שכר המנהלים הבכירים בארגונים שלכם, לפחות לתקופה של כמה חודשים, כדי לתת דוגמא אישית.

אני מציע למשרד האוצר ולממשלה לסייע למעסיקים הגדולים עם תנאים וסייגים. רוצים מענק על החזרת עובד למקום עבודתו? בבקשה. תקבלו עכשיו מחצית ואת היתר אחרי שנתיים, כשיתברר שהוא עדיין עובד

ולאוצר אני אומר. תחשבו קצת אחרת חבר'ה. אפשר אפילו להסתמך על פרוייקטים יפים שעשיתם בעבר, כמו למשל, פרוייקט המימון של 60-70% משכר עולים שהפעיל משרד הקליטה לגבי עולים שנקלטו במקומות עבודה ובחוזים של 3-5 שנים לפחות. או אפילו עבודות יזומות ברשות הטבע והגנים וגופים נוספים כדי לסייע לעובדים החלשים ביותר.

אפשר גם להגדיל את מענקי העבודה שניתנים לעובדים מעוטי הכנסה, ובמקביל לתת תמריץ למעסיקים אצלם הם עובדים. כך ניתן יהיה לוודא שהמעסיקים לא לוקחים את הכסף הציבורי ובורחים או מרפדים בו מחדש את כסאות המנהלים שלהם.

שיהיה ברור: אני כותב כאן על המעסיקים הגדולים, אלה שאחראים, כל אחד, על פרנסתם של אלפי עובדים. לא על העצמאיים הקטנים הזקוקים לסיוע ממשלתי כדי להמשיך ולשרוד ולהמשיך לספק עבודה ופרנסה ראוייה למספר בודד של עובדים. לאלה בהחלט צריך לתת יותר.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 552 מילים

להיות בבית בקורונה זה כמעט כמו להיות בכלא

עוד מעט תעבור שנה מאז שהחיים שלי השתנו, יותר נכון נהרסו. כן כן, באשמתי בעיקר, אבל זו לא הנקודה. על האחריות שלי במה שקרה כתבתי בחודשים האחרונים והרבה. עוד אמשיך בעתיד, אולי. זו היתה שנה קשה שאני לא מאחל אפילו לשונאים הכי גדולים שלי. או יותר נכון, אפילו לאלה שאני שונא במיוחד. מה לא היה שם: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית שבה השקעתי יותר מעשרים שנה, מותם של שני הוריי בחודש אחד בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה.

זו היתה שנה שאני לא מאחל לשונאיי: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית בה השקעתי יותר מ-20 שנה, מות שני הוריי בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה

אחד הדברים שיכולים לשבור אדם בכלא היא הבדידות (אני "ביליתי" חמישה חודשים בבית המעצר ניצן אחרי שעברתי על החוק ונהגתי ללא רשיון) הבדידות, למרות שיש איתך עוד 4 אנשים בתא. הניתוק מהעולם החיצון, חוסר היכולת לצאת החוצה לשאוף אויר מתי שאתה רוצה, חוסר האפשרות לאכול את האוכל שאתה רוצה ושיכול לעשות לך טוב.

וזה עוד יותר נכון אם אתה ממילא די לבד. סוליסט שכזה. אחד שגם בימים רגילים לא מארח מי יודע מה. בעיקר עכשיו בחודשים האחרונים, כשמתבייש במצב בו אני נמצא ומשתדל להתרחק מאנשים, מביקורת. אולי לא יודע להבחין בין רצון אמיתי לעזור לבין דברים אחרים. מה לעשות, אני דפוק.

יצאתי היום לקנות קצת אוכל. צריך לקחת מונית כי אחרת הרגליים לא נושאות אותי. הסופר השכונתי לא מתפוצץ מאנשים, סחורה יש דווקא והרבה. לא ראיתי דברים שחסרים למעט נייר טואלט. זה אין. המון מוצרים לשמירה על הגיינה, כפפות עם אבקה וכפפות בלי, 5 סוגים שונים של אלכוג'ל, וכן, מלא עוגיות ועוגות לפסח. חלק ממדפי הפסטה התרוקנו בחלקם, אבל אמרו לי שזה בגלל ההכנות שהיו לפסח. פירות וירקות נהדרים ומלא, מקררי מוצרי החלב מלאים בכל טוב, ואפילו קיבלו 2 ארגזים של חמאת תנובה שעליה מתנפלים כאילו אין מחר.

הרחוב, אחד מהמרכזיים בעיר. ריק. המון מוניות עומדות וממתינות לנוסעים, אבל הם לא באים. כנראה החורף, הגשם והפחד משאירים את האנשים בבית. חנות החיות פתוחה, נו טוב. חייבים לדאוג לחברים הכי טובים שלנו לא?  עשיתי סיבוב, נכנסתי למונית וחזרתי הביתה להמתין למשלוח, אני צריך לשלם 30 ₪ כי הכח לסחוב את השקיות פשוט לא קיים אצלי.

חזרתי לספה. למחשב. הימים האלה נוראיים מבחינת הכאבים. כאבי פיברומילאגיה שמתערבבים בלחצים בחזה ובבטן בגלל חוליים אחרים, הברכיים המרוסקות והאגן שצריך להחליף לא נותנים את האפשרות להסתובב. אפילו לא בבית. את הפארק אני רואה מהחלון. לפני יומיים ירדתי לצלם את הבינגבנד הירושלמי שהגיע לעשות מופע מרפסות. תוך כדי צילום סובבתי את הצוואר והגב, פריצות הדיסק שגילו לי לפני מספר חודשים הלמו בי בעוצמה בלתי ניתנת להבנה.

כמויות משככי הכאבים שאני לוקח גדולה. גדולה מאד. אבל בלעדיהם אפילו לשבת אני לא יכול. מבלה את רוב הזמן בשכיבה על הצד מקופל. בדיוק כמו בכלא ניצן. רק שפה בבית זה לפחות על ספה נוחה ולא על מיטת ברזל עם מזרון בעובי של 5 ס"מ.

כמויות משככי הכאבים שאני לוקח גדולה. גדולה מאד. אבל בלעדיהם אפילו לשבת אני לא יכול. מבלה את רוב הזמן בשכיבה על הצד מקופל. בדיוק כמו בכלא ניצן. רק שפה בבית זה לפחות על ספה נוחה ולא על מיטת ברזל

המחשבות שלי נודדות כל הזמן ומשוות את חמשת החודשים שביליתי בתא ארבע באגף ארבע, לששת החודשים שעברו מאז שחזרתי הביתה ולשבועות האחרונים מאז החלה התפרצות הקורונה. ההבדל המרכזי הוא החופש. אך זה חופש לכאורה, המורכבות הבריאותית שלי, לפי הגדרות משרד הבריאות, שמה אותי בקבוצת סיכון גבוהה. כזו שאפילו ממליצים לה לא לצאת לעשות קניות, אפילו לא לרכוש תרופות, להעזר במישהו אחר.

אבל אני, הסוליסט, לא מסוגל לבקש. לא מסוגל לקבל. התחלתי לעבוד על זה כשהייתי בכלא. היתה התקדמת גדולה, אבל אז זה נעצר כי יצאתי לחופשי. ביקשתי, כחלק מה"שיקום" שהייתי אמור לעבור, להמשיך את התהליך שהתחלתי. מצאתי לעצמי מטפלת טובה. ביקשתי אישור להפגש איתה בנוסף לשאר המטלות שהיו לי. במשך 3 חודשים מתוך ה-5 שהייתי בשיקום, סורבתי. "זה לא מתאים לנו שתראה מישהו בנוסף למה שאנחנו עושים איתך", אמרו לי ברשות לשיקום האסיר. חשבתי להלחם, הרי אני יודע להלחם בבירוקרטייה.

החלטתי לוותר, אין לי כח. אחרי 3 חודשים מישהו החליט שזה באמת לא סביר. דיבר עם מי שצריך והודיע לי שאני יכול לקבל טיפול חיצוני, בתשלום כמובן. תשלום גבוה, 300 ₪ למפגש. לפחות פעם בשבוע, צריך פעמיים, איך לעזאזל מממנים את זה. התחלתי, אבל המשבר הכלכלי הכריע אותי.

אז מה עכשיו. מתקרב ל-60. בקבוצת הגיל בסיכון לקורונה. מחלות מורכבות והתעללות מתמשכת של קופת החולים (על זה בפוסט נפרד), שהביאה אותי להתלונן למשרד הבריאות. שם, יש לי עוד קצת קשרים, הודיעו לי שפתחתי תיבת פנדורה על התנהלות לא תקינה של הקופה. אגב המנכלי"ת שלה ממש אוהבת להופיע בטלויזיה בימים האלה אבל מדובר במנכלי"ת מושחתת שמנהלת ארגון שתרבות השקר שבו ושלו היא דבר שבשגרה.

במשרד ביקשו ממני להתלונן בגלוי כדי שיוכלו לטפל כמו שצריך. הסכמתי כמובן, בדיוק כמו שעשיתי כששלחתי לפני חודש וחצי מכתב תלונה לשרי המשפטים ובטחון הפנים על הכשלים בהתנהלות השב"ס ומערכת המשפט והמשטרה, עדויות אישיות שלי, לא עדות שמיעה. מחכה לתשובות שהבטיחו.

אז אני בבית. לא ממש עובד. מנסה להתמודד, מנסה עדיין לשנות. הראש עדיין פועל, הרעיונות על מה שאפשר לעשות כאן כדי לטפל נכון במשבר יש לי למכביר, בכל זאת הייתי בין יוזמי המאבק להקמת קרן ההצלה לארגוני החברה האזרחית במשבר הכלכלי הגדול של 2008. השגנו אז קרן של 100 מליון ₪ לטובת הארגונים, בשנה הראשונה חולקו 60 מליון, בשנה השנייה האוצר ניסה לנכס את הכסף לדברים אחרים, הצלחנו להציל 50 אחוז ממה שנשאר. אבל זה האוצר, הוא לא השתנה עד היום. ככה הוא עובד. גם כן אחד מהדברים שצריך לשנות. מאד רציתי לשנות אותם, ככל שהזמן עובר נדמה לי שאני לא אהיה שם בשביל זה.

אז אני בבית. לא ממש עובד. מנסה להתמודד, מנסה עדיין לשנות. רעיונות על מה שאפשר לעשות כאן יש לי למכביר, אבל ככל שהזמן עובר נדמה לי שלא אהיה שם בשביל זה

כותב מכתבים עם רעיונות, מדבר קצת עם אנשים, אחד מהנושאים שעל הפרק הוא איך מגיעים לאותם אנשים, קשישים ואחרים, שאינם לקוחות מחלקות הרווחה, שבימים שבשגרה לא מגיעים למרכזי היום לקשיש או למקומות אחרים. עכשיו בגלל בעיות רפואיות ואחרות שיש להם, הם יושבים בבית ואף אחד לא יודע עליהם. אם הם לא פונים לקבל סיוע מאחת מעמותות המזון או עמותות אחרות, הם נשארים לבד בלי כלום.

זה אגב, מה שהיה במלחמת לבנון השנייה, טונות של ניירות נכתבו על זה אח"כ אבל עכשיו נדמה לי שאף אחד לא עשה שינוי ממשי.

דוגמא אמיתית, מוחשית, כן אם עוד לא ניחשתם. אני. זה לא שאני לא רשום בכל מיני מקומות. רשום, לא ברווחה (תודה מעדיף שלא) אבל במקומות שלדעתי היו צריכים לעשות מעקב ולראות מה קורה. אולי בעצם האחריות היא רק שלי, רק עליי. אני לא בטוח אבל זה המצב.

בפארק מתחת לבית מתכנסים כל יום בעלי הכלבים, יחד ולחוד. הרבה מהם קשישים, מבוגרים, שהכלבים בשבילם הם החברים האמיתיים. אבל גם אותם צריך להאכיל, לדאוג לתרופות, וכשהכסף נגמר והמדינה לא ממש מסייעת, אז אחרי שמוותרים על אוכל בשביל תרופות או להפך, מי שיש לו כלב יוותר הרבה פעמים על התרופות והאוכל כדי שלכלב יהיה טוב.

אני יושב וחושב על קשישים אחרים, על אמהות חד הוריות שפוטרו מעבודתן או הוצאו לחל"ת בדרך שלא מאפשרת להן לקבל דמי אבטלה, על העצמאיים שמשלמים מחיר כבד על זה שבמשך שנים הם עומדים בכל הדרישות הכספיות של המדינה ובסוף מוצאים את עצמם בלי זכויות כלל מול הביטוח הלאומי. אני מרגיש שיש לי מדינה שמפקירה את אזרחיה.

בפארק מתחת לבית מתכנסים כל יום בעלי הכלבים, הרבה מהם קשישים, שהכלבים בשבילם הם החברים האמיתיים. מי שיש לו כלב יוותר הרבה פעמים על התרופות והאוכל כדי שלכלב יהיה טוב

אני יושב וכועס על הקברניטים שמדברים על סולידריות חברתית ושותפות הדדית אבל הם עצמם ממשיכים לקבל משכורות גבוהות בעוד שאחרים הולכים הביתה בלי כלום. לפחות בשביל הנראות תודיעו שאתם מוותרים על 20% משכרכם – כן כן אתם חברי הכנסת, הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה, כולל אלה שעובדים לפי "חוזה בכירים". זה לא ישנה דבר לתקציב המדינה זה בהחלט יאותת לציבור שנבחריו ובכיריו לא רק מדברים אלא גם נותנים דוגמא אישית. בשנת 2008 כשהחל המשבר הכלכלי אז, הצעתי אצלי בארגון שחמשת בעלי השכר הגבוה יקצצו 15-20 אחוז משכרם. במשך עשר שנים אח"כ השכר שלי המשיך להיות מקוצץ.

זהו, סוף הפוסט. יש לי המון דברים עוד לכתוב, המון רעיונות, דברים נחמדים אפילו. אבל הכאבים חזקים מידי, לחץ בחזה, סוכרת לא מאוזנת, פיברומיאלגיה משתוללת שגורמת לחלקים גדולים מהגוף פשוט להפסיק את התפקוד הרגיל שלהם.

אין לי סמפטומים של קורונה, למה שיהיו, אני בעיקר בבית בלי אינטראקציה עם מה שקורה בחוץ. כמה זמן זה יכול להחזיק מעמד, האמת? לא ממש ברור. רק המחשבה שיש עוד רבים כמוני שם בחוץ, ושאם אכתוב את מה שעובר עליי, אולי זה יגרום למישהו לעשות משהו – רק המחשבה הזו דוחפת אותי לא לוותר, בינתיים.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,371 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 7 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ח"כ ניצן הורוביץ: "הסיפוח הוא פשע מלחמה"

לפיד: "אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין" ● דיווח: נתניהו וגנץ הסכימו על הקמת פורום שרים מצומצם לעניינים מדיניים-בטחוניים רגישים ● ח"כ ג'בארין: "קורא לשר אוחנה להפסיק את המדיניות הגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית"

22:47 עריכה

השר רפי פרץ: "כשהשמאל הצוני נמחק ומאבק את השפיות הוא מאבד את דגלי האויב. עצוב שזה מה שנהיה מהשמאל בישראל".

22:40 עריכה

ח"כ מיקי זוהר (ליכוד): "תמונה מההפגנה היום בתל אביב. דגלי פלסטין וקריאות נגד מדינת ישראל. כפי הנראה מדובר בחבורת אנשים מנותקים מהמציאות, מלאים בשאננות יתר שהביאה עלינו את אסון אוסלו וההתנתקות. בע״ה נמשיך לפעול למען ארץ ישראל וריבונותה בכל הכוח ובמלוא העוצמה".

22:33 עריכה

בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו על ההפגנה: "החברים של ימינה מפגינים נגד החלת הריבונות".

22:28 עריכה

ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) על ההפגנה בכיכר רבין: "יש כאן גיס חמישי שמייחל המהומות בארה"ב יגיעו לכאן. לא מפתיע שרבים מהם נמצאים בהפגנה בתל אביב שנראית כמו הפגנה עזתית ולא של ישראל מודאגים".

22:02 עריכה

ח"כ משה בוגי יעלון (יש עתיד-תלם): "ספין 'הסיפוח' גם נועד להסיט את תשומת הלב מחקיקה דרקונית שהופכת את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה".

 

22:01 עריכה

ח"כ מרב מיכאלי (העבודה) מההפגנה נגד הסיפוח: "אני כאן בשביל להגיד – לא נוותר. זה אפשרי. הגעתי הערב להפגנה נגד הסיפוח בשם כל חברות וחברי…ומיליון וחצי שהצביעו לגנץ שהבטיח אלטרנטיבה לנתניהו".

20:48 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ החליטו להקים פורום מצומצם בו יתקיימו הדיונים המדיניים והבטחוניים הרגישים בנושאים כמו תוכנית הסיפוח או הגראין האיראני – כך דיווח ברק רביד בחדשות 13.

לדברי הבכירים עמם שוחח, הסיבה לכך היא העובדה שבפורום של 20 שרים לא ניתן לנהל דיון רגיש ולא כל שכן לקבל החלטות. ההערכה היא כי בפורום החדש יהיו שמונה שרים, עם חלוקה שווה בין שני הגושים בממשלה.

20:18 עריכה

יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ בהפגנה נגד הסיפוח: "הסיפוח הוא פשע מלחמה. פשע נגד השלום, פשע נגד הדמוקרטיה, פשע שיעלה לנו בדם. תאוות כוח משיחית מכאן התלכדה עם חזיונות משיחיים משם, המתנחלים מצאו את האוונגליסטים, וההזיות האלה ממיטות עלינו אסון, על כולנו – יהודים וערבים".

20:18 עריכה

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה בהפגנה בכיכר רבין נגד תכנית הסיפוח כי אפשר לעצור את זה.

"ביחד ערבים ויהודים עוד נביא את השלום והדמוקרטיה", אמר בהקלטה ח"כ עודה מהבידוד לאחר שח"כ סמי אבו שחאדה ממפלגתו נדבק בקורונה. "יש פה קהל מגוון ולא תמיד נסכים על הכול אבל נסכים על העיקר. אם לא, נאבק ביחד להסכים לחוד".

19:46 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הערב ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 התייחס לפגישה שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו תמיד מתנהגים באופן מכבד. הפגישה שלנו עסקה רק בענייני ביטחון". 

לפיד התייחס לשבועות הראשונים של הממשלה: "אנחנו שלושה שבועות מאז שהממשלה הזאת הוקמה. ההחלטות היחידות שהם עשו זה להקים משרדים מיותרים עם שרים מיותרים, חוק נורבגי, עוד ג'ובים, עוד לשכות, עוד נהגים. זה הדבר היחיד שהם עשו".

"לכחול לבן אין שום יכולת לעצור שום דבר שהם הבטיחו שהם יעצרו. ההודעות שלהם רפויות. הם שם כדי להלבין את ההתקפה על מערכת המשפט. הם שם כי הם פחדו וכדי לייצר משרדים לכולם במצב של משבר חמור", הוסיף.

על תוכנית הסיפוח אמר: "הודעתי שאני תומך בה, אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין. אין מפות, האמריקאים עסוקים גם במהומות שלהם וגם בקורונה. רק לפני יומיים צה"ל התחיל להיערך. נתניהו כמו נתניהו הבין שהקורונה והשיח על הקריסה הכלכלית לא טוב לו – והבין שאם ידברו על הסיפוח מצבו יהיה טוב".

"זו לא ממשלת אחדות, לא תהיה רוטציה. הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה כי היא לא עוזרת לאזרחים ולעסקים הקטנים. והיא לא מוסרית. קורה פה משהו חמור".

19:32 עריכה

כאלף בני אדם מפגינים כעת בכיכר רבין בתל אביב נגד כוונת הממשלה לספח את שטחי יו"ש, זאת לאחר שהמשטרה חזרה בה אמש מהאיסור לקיים את ההפגנה בטענה שהיא נוגדת את תקנות הקורונה.

19:14 עריכה

ח"כ עאידה תומא-סלימאן נמצאת בבידוד ולכן לא תוכל להגיע להפגנה שמתוכננת הערב בכיכר רבין בתל אביב נגד תוכנית טראמפ: "יושבת בבידוד ומחכה לשידור ישיר מכיכר רבין לצפות באלפי היהודים והערבים אשר ינהרו להפגין נגד הכיבוש והסיפוח".

16:02 עריכה

הערב ב-19:00 תתקיים הפגנה בכיכר רבין שבתל אביב נגד סיפוח יהודה ושומרון.

15:58 עריכה

שר הכלכלה עמיר פרץ על מעגל האבטלה: "המבחן המשמעותי של הממשלה הינו ההיערכות לחגי תשרי שיכולים להפוך לימים נוראים עבור מאות אלפי אזרחים שא ישובו לעבודה. מצב שעלול לקבע תרבות של אבטלה שהיא מחלה מסוכנת כלכלית וחברתית. חייבים לאמץ את המודל הגרמני במשק הישראלי, דבר שיאפשר להחזיר עד כ-50%  מהמובטלים לעבודה".

15:54 עריכה

בעקבות הרצח המשולש היום בלוד, תקף ח"כ יוסף ג׳בארין (הרשימה המשותפת) בחריפות את חוסר האונים של המשטרה והממשלה: "הרצח המחריד בלוד שוב חושף את המחדל של רשויות אכיפת החוק בהתמודדות עם תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. העבריינים מרגישים שיש להם יד חופשית לפעול, כל עוד קורבנותיהם הם ערבים. הגיע הזמן לסיים את 'האוטונומיה' של גורמי הפשיעה בחברה הערבית. אני קורא לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה להפסיק את המדיניות השערורייתית והגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית".

15:52 עריכה

מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, מתריע בשיחות סגורות: "אנחנו בהתפרצות שהיקפה לא ידוע".

לחדשות 12 אמר: "אני לא חושב שצריך להיות גל שני בישראל אם נתנהל נכון, אבל אנחנו בעלייה בתחלואה והיא מובהקת, אמיתית ומוחשית וייקח זמן עד שנבין את מלוא היקפה".

עוד 16 עדכונים

הקהילה היהודית במדינות בריה"מ לשעבר הכריזה על מבצע שאפתני: טאבלט לכל קשיש ● זאת, לאחר שמבוגרים רבים נותקו מהעולם החיצון בעקבות מגבלות הקורונה ● בינתיים גויסו תרומות לארבעה מכשירים בלבד, אך אחד מהם עומד לשנות את חייה של אירינה, החולמת לשוחח באמצעותו עם חברתה, שעלתה לארץ ● "היינו כמו אחיות, אבל אני לא יכולה לדבר איתה יותר, בגלל שיקר לי מדי להתקשר אליה"

עוד 941 מילים

למקרה שפיספסת

פרויקט צילומים "זה יותר קשה מהפיגוע במגדלי התאומים"

הצלם ג'ונתן אלפיירי יצא למסע לתוככי בית לוויות יהודי בניו יורק, שם, למרבה הצער, הובילה הקורונה לפריחה בעבודה ● דומיניק קרלה, מנהל בית הלוויות גוטרמן, אומר שלא ראה מספר כזה של מתים ב-30 שנות הקריירה שלו – והוא מעולם לא רצה לראות ● תיעוד מיוחד

עוד 343 מילים ו-1 תגובות

בירושלים הסטטוס קוו מתערער ● בדמשק נערך קונצרט היסטורי ● בוושינגטון מאיימים על אסד ● במצרים סוחרים במסכות משומשות ● בלוב מכנים את ברק אובמה "עבד" ו"טיפש" ● ואיזה אירוע נורא קרה בעיראק ביוני 1941 ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 917 מילים

תגובות אחרונות

לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, אפילו כיצד נרכוש אוכל

עכשיו, כשהעניינים כנראה מתחילים לחזור למסלולם, אפשר לבחון את מה שעברנו. אז איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת.

הקורונה הכתה בנו כמו הודעה של מרצה על שיעור השלמה ביום שישי. צפוי, אבל אף אחד לא תכנן לקחת בזה חלק עד שהוא הודיע על נוכחות חובה, או במקרה שלנו בידוד.

איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת

זה קרה ממש בתחילתו של סמסטר ב', אני זוכרת את המרצה מדברת איתנו על תוכנה בשם “zoom”, ושרוב הסיכויים נעבור ללמוד למידה מקוונת, מהבית. בהתחלה שמחתי, איזה כיף, נלמד מהמיטה, לא נצטרך להתעורר מוקדם יותר או לבשל מראש או ללבוש בגדים אמיתיים שהם לא פיג'מה.

אך עד מהרה מאוד החלום הפך לסיוט.

העומס הלימודי גדל בטענה ש"גם ככה אנחנו לא עושים כלום", לפתע סילבוסים שלמים השתנו והתהפכו, נוספו מטלות רבות, הדרישות עלו. וללמוד במיטה זה לא באמת נוח אז אין ברירה, את יושבת על כיסא מול מסך 12 שעות ביממה.

ההבנה העמוקה שישראל היא כנראה לא אומת הייטק גדולה כי בכל זאת כל שיעור השאלה הכי נפוצה הייתה "שומעים אותי?".

דברים שנקלטו במצלמות וידאו שאולי היה עדיף שלא היינו רואים. התמודדות עם קריוקי בעשר בבוקר של השכנים.

ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה או ימי הסטודנט אלא על הודעת היציאה לחל"ת. קחו לנו את הקפה, את הסיגריות, את החומוס בבניין רפואה, אבל אל תקחו לנו את הפרנסה.
הקושי הכלכלי בתקופה זו הביא אותי ואת חבריי  לספסל הלימודים לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים.

שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה. קחו לנו את הקפה, את החומוס בבניין רפואה, אבל לא את הפרנסה. זה הביא אותנו לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים

חלקנו לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, או אפילו כיצד נרכוש אוכל. בעקבות כך לא הייתה ברירה מלבד לחזור לגור אצל ההורים. ענין שיש לו השלכות משלו, הן רגשיות, הן נפשיות והן פיזיות.

בנוסף, רוב גדול של הסטודנטים מסתמכים על מלגות שבוטלו או לא המשיכו להתקיים במתכונת רגילה עקב המציאות החדשה.

הדבר היחידי שקצת נתן לי אוויר לנשימה זו המלגה שקיבלתי מקרן אייסף, אבל לצערי זה לא מספיק. אני ממש מקווה שהמדינה תבין שציבור שלם של סטודנטים נמצא בבעיה קשה, ויוכלו לסייע לנו כדי שלא נאלץ חלילה לנשור מהלימודים.

לסיכום, אינני יודעת מה יותר גרוע: גל החום המכה בנו, המצב הכלכלי של הסטודנטים, ריבוי השרים בממשלה או העובדה שתקופת המבחנים ממש קרובה. אבל מה שאני כן יודעת זה שרובנו מבינים שהסמסטר הזה די אבוד. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בהקשר ללמידה מקוונת ודווקא כסטודנטית לחינוך אני מבינה כמה הוראה טכנולוגית היא העתיד.

עדן בן אור לומדת לתואר דו-חוגי בחינוך שנה ב', ותרבות צרפת וצרפתית שנה א', באוניברסיטת תל-אביב,  מלגאית קרן אייסף

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 439 מילים
עודכן לפני 4 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הדילמה של הקהילה היהודית בעיר הבוערת

הקהילה היהודית במיניאפוליס - שם החלו המהומות בארצות הברית, בעקבות הריגת ג'ורג' פלויד בידי שוטר - חצויה ● מצד אחד, חברי הקהילה נחושים להגיש עזרה לעיר הבוערת ● מצד שני, הם חוששים להפוך בעצמם למטרה

עוד 654 מילים

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 22 עדכונים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים ו-1 תגובות

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה