רן מלמד
הזמן של
רן מלמד

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

אנחנו זקוקים להכרעה פוליטית ולא לכניעה לסחיטה של מיעוט

צפיתי בתמונות הפגנת התמיכה בנפתלי בנט ליד ביתו שברעננה. כזו התבטלות והתרפסות מזמן לא ראיתי. קבוצה של ישראלים בעלי זכות בחירה מתחננים לפוליטיקאי בינוני ומטה, שהדבר היחידי שהוא מוכיח בינתים זה שהוא לא מספיק חזק כדי לקבל החלטות חשובות, לעשות טובה ולהיות ראש ממשלה. איזה בזיון. איזה בושה.

צפיתי בהפגנת התמיכה בבנט ליד ביתו ברעננה. כזו התבטלות והתרפסות מזמן לא ראיתי. קבוצת ישראלים מתחננת לפוליטיקאי בינוני ומטה לעשות טובה ולהיות רה"מ

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 711 מילים ו-1 תגובות

תנו לאוטו יום חופש ותפחיתו את הפקקים

כן, הפקקים הם מחלה והם לא הולכים להעלם, גם לא אחרי שהקורונה משנה את סדר היום התעסוקתי של רובנו ומאפשרת לנו לעבוד יום אחד מהבית. זה אמור להפחית את הפקקים והלחץ. אבל העובדה שנוסעים פחות בתחבורה הציבורית, פשוט כי היא לא טובה ויעילה מספיק, מקזזת את ההזדמנות הנהדרת הזו שנקרתה על דרכנו.

ובכל זאת מה כן אפשר לעשות. מדברים על נתיבים שיתופיים, על אגרות גודש, על ייקור דמי הביטוח ועל הגברת האכיפה. אבל האם יתכן שאפשר לחשוב על עוד משהו? אז ככה. אתם בטח מכירים את האמרה שכל הפיתוחים הטכנולוגיים הטובים התחילו מזה שבעצם פיתחו אותם עבור הצבא, עבור מלחמות? אני חושב שגם לנושא הפקקים יש פתרון שהכרתי כשהייתי נער. זה היה במלחמת יום כיפור, כשהיה כאן משבר כלכלי, יותר נכון משבר דלק לא קטן. הממשלה החליטה שכל בעל רכב יצטרך להשבית את רכבו יום בשבוע, פשוט כדי לחסוך בדלק.

גם לנושא הפקקים יש פתרון שהכרתי כשהייתי נער. זה היה במלחמת יום כיפור, כשהיה כאן משבר כלכלי, יותר נכון משבר דלק לא קטן. הממשלה החליטה שכל בעל רכב יצטרך להשבית את רכבו יום בשבוע, פשוט כדי לחסוך בדלק

וזה גם הרעיון שלי, בטח תחשבו שזה הזוי, אבל תנשמו עמוק ותחשבו שוב. תארו לכם שכל רכב בישראל יהיה חייב להיות מושבת לפחות יום אחד בשבוע. וכדי שנעשה את זה ריאלי, נגדיר את השבוע לצורך הנושא כימים א-ה. כל רכב יוכל במהלך חמשת הימים הללו לנסוע רק בארבעה. יום אחד בשבוע הוא יצטרך להשאר ליד הבית. יום המנוחה השבועי של האוטו נקרא לזה.

ואיך זה בעצם יכול לעזור לפקקים? נדמה לי שהתשובה די ברורה, אם בהגדרה חוקית רכבים יוכלו לנסוע 20 אחוז פחות מהזמן האפשרי להם, זה אומר שמפחיתים את כמות הרכבים על הכביש. זה כמובן גם יחסוך כסף של דלק. אפשר גם יהיה להפחית בצורה מסויימת את תעריפי הביטוח, כמו שעושים למי שלא נוסע בשבת, או לקחת את החלק היחסי לטובת הקמת קרן שתעסוק בהרחבת התחבורה הציבורית או בהנגשתה למשל לאנשים עם מוגבלויות, באוטובוסים בינעירוניים.

יום חופש לאוטו יסייע גם להגדלת הנסיעות השיתופיות ולקשר בין אנשים או לחילופין יעזור לאנשים לעבוד בצורה יותר טובה מהבית. האם זה יגיד שהם לא יוכלו לקחת את הילדים למערכת החינוך או לחוגים? האם זה ימנע ממישהו להגיע לטיפול רפואי? תמיד יהיו חריגים ויש פתרונות לכל שאלה או בעייה שמתעוררת. וכדי שככל זה יעבוד, ממשלת ישראל תצטרך לאכוף את ההנחייה/חוק בצורה יעילה: קנסות, השבתה של רכבים שהחליטו לא לנוח לתקופה של חודש ימים או יותר ועוד רעיונות יצירתיים כאלה ואחרים.

אי אפשר לחשוב על פתרונות מהסוג הזה ולהתעלם מההתנגדויות הצפויות. אם נבקש הנחה בביטוח יבואו הלוביסטים של המבטחים ויספרו לנו כמה שחברות הביטוח יפגעו. יהיו מי שיבקשו למנוע או להפחית את הכלים שמאפשרים אכיפה יעילה, סנקציות וקנסות. יהיו מי שיגידו זה פוגע בזכויות יסוד כל שהן, למרות שאני כמובן סבור שלא, ובטח יהיו בעלי אינטרסים שונים שמבחינתם יהיה מדובר באסון וכך הם ינסו להציג את הדברים.

אני לעומת זאת חושב שרק בחשיבה יצירתית אפשר להתחיל ולפתור את בעיית הפקקים הנוראה, ואם אנחנו כלכך טובים בלייצר ולמכור כלי נשק, למה שלא ניקח כלי אזרחי שפותח בתקופת משבר מלחמתי ונאמץ אותו כדי לפתור משבר לאומי בתחום התחבורה.

רק בחשיבה יצירתית אפשר להתחיל ולפתור את בעיית הפקקים הנוראה, ואם אנחנו כל כך טובים בלייצר ולמכור כלי נשק, למה שלא ניקח כלי אזרחי שפותח בתקופת משבר מלחמתי ונאמץ אותו לפתרון משבר לאומי תחבורתי

האם זה יספיק ויפתור את כל הבעיות, כמובן שלא. צריך סל של פתרונות אבל גם חייבים להתחיל איפה שהוא ונדמה לי שהפתרון הזה גם זמין גם מהיר וגם זול.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 553 מילים

הצדק אולי רואה אור אבל זה לוקח לו הרבה יותר מדי זמן

מילה טובה והרבה ברכות לעו"ד הרב גלעד קריב, אשר יחד עם עורכות הדין הנפלאות של המרכז לדת ומדינה של התנועה הרפורמית (שהכרתי עוד בשם הקודם: המרכז לפלורליזם יהודי) קיבלו סוף סוף מבג"ץ פסק דין צודק ונכון לעתירתם, שביקשה לקבוע כי גיורים רפורמים וקונסרבטיביים המבוצעים בישראל יוכרו על ידי משרד הפנים לצורך חוק השבות. ובעברית, מי שיתגייר בישראל ייחשב כיהודי לצורך קבלת אזרחות.

עוד 587 מילים

חייבת להיות לפחות אשה אחת בראש רשימה שתתמודד בבחירות

לא ניצלנו אבל כמעט נכשלנו. בסוף תעמוד, אולי, אישה בראש רשימה בבחירות. למה אולי. כי אם מפלגת העבודה תתאחד עם הישראלים או הכלכלית או כל קומבינציה אחרת ומרב מיכאלי לא תעמוד בראש הרשימה המאוחדת – לא עשינו כלום. זה נכון שהיא עדיין יו"ר מפלגת העבודה, שזה נהדר לכשעצמו, אבל בשורה התחתונה נגיע שוב למצב של הגמוניה גברית בעוד מערכת בחירות אחת.

אם מפלגת העבודה תתאחד עם מפלגה אחרת ומרב מיכאלי לא תעמוד בראש האיחוד – לא עשינו כלום. היא עדיין יו"ר העבודה, שזה נהדר לכשעצמו, אבל בשורה התחתונה נגיע שוב למצב של הגמוניה גברית בעוד מערכת בחירות

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שוב מישהו מנסה לקבל תפקידים ויתרונות לא על סמך התאמה מקצועית לתפקיד אלא על בסיס מוצא. פמיניסטיות לא ללומדות -- כל פעם בהיסטוריה שמילוי תפקידים התבצע לא על סמך התאמה מקצועית זה סלל דרך ל... המשך קריאה

שוב מישהו מנסה לקבל תפקידים ויתרונות לא על סמך התאמה מקצועית לתפקיד אלא על בסיס מוצא. פמיניסטיות לא ללומדות — כל פעם בהיסטוריה שמילוי תפקידים התבצע לא על סמך התאמה מקצועית זה סלל דרך לאסון.

אינני חושב שעלינו לצהול בשם הפמיניזם. מי שעושה זאת מסתכל בעין צרה ומוגבלת גם על האינטרס הכללי וגם על הפמיניזם. לצערי מרב מיכאלי היא ברירת מחדל לאחר שתנועת העבודה התדלדלה ורבים מחבריה ע... המשך קריאה

אינני חושב שעלינו לצהול בשם הפמיניזם. מי שעושה זאת מסתכל בעין צרה ומוגבלת גם על האינטרס הכללי וגם על הפמיניזם. לצערי מרב מיכאלי היא ברירת מחדל לאחר שתנועת העבודה התדלדלה ורבים מחבריה ערקו כבר מזמן ממנה. וכי מי עוד יכול היות לתבוע את הנהגת המפלגה? כולם כבר הרחו ממנה.

אני בטוח שאם דוד בן גוריון, אשכול, גולדה ורבין היו באים היום לעולם הם היו מורטים את שערם ושבים מיד בבושה ובמער למקומם. וכי מה מייצגת מרב מיכאלי אם לא דיעות הזויות וקיצוניות ובחלקן מוזרות שאין להן שום חיבור למקומותינו?

רבים מאנשי העבודה כבר ערקו ממנה מזמן. גם כאשר הפמיניזם חגג עם בחירתה של שלי יחימוביץ להגו הלשונות דיברי הלל. אבל מה קיבלנו?

לכן, לא נכון לרוץ שהפמיניזם תהגלגל על לשוננו, כי זה לא יאמר שבר לציבור הרחב, וגם לא לנשים בכלל. כי אם כבר פמיניזם, לא יכולתם למצוא אישה טובה יותר?

אם אין במרב מיכאלי יתרון בולט כלשהו, מלבד חידוש השפה העברית המביך, אז למה שאיש שמאל יעדיף להתביע בעבור מפלגה שעומדת קפואה על קו אחוז החסימה ולא יעדיף להצביע לרשימה בטוחה כמו 'יש עתיד' מימין או למר"צ או הרשימה המשותפת משמאל [משמאל לפחות פורמלית]?

עוד 580 מילים ו-2 תגובות

מסמוס, טרפוד וטינוף - יום הכיפורים של אגף התקציבים

לא מעט מאמרים נכתבו בשבוע האחרון על שידור התכנית "עובדה" שעסקה ביחסים שבין פקידי אגף התקציבים לבין השר הממונה. שר האוצר. שניים תפסו את עיני במיוחד.

"ויש אפילו בתוך אמ"ן יחידה מיוחדת – איפכא מסתברא – שכל מטרתה היא לאתגר את החשיבה המקובלת בצבא, כדי לוודא שאיננו נתפסים לקונספציה. צה"ל הוא ארגון היררכי לחלוטין, אבל הלקח של מלחמת יום הכיפורים לימד אותו שרק שיח פתוח ומאתגר מביא לתוצאה המקצועית הראויה" (מרב ארלוזורוב).

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,006 מילים

אם הפגנות אז גם הופעות

אני מודה שאני לא ממש מבין את החברים היקרים שיושבים שם למעלה ומחליטים החלטות על החיים שלנו. אבל לפני שאסביר אני חייב להגיד למה כתבתי חברים ולא חברים וחברות למשל. התשובה פשוטה וברורה אבל צריך לשים אותה כאן ובגדול, פשוט כי אין חברות.

אני לא ממש מבין את החברים היקרים שיושבים שם למעלה ומחליטים על חיינו. לפני שאסביר אני חייב להגיד למה כתבתי חברים ולא חברים וחברות. התשובה ברורה: פשוט כי אין חברות

את משבר הקורונה מנהלים לצערי הרב רק גברים. כמעט רק גברים. בטח בתפקידים הבכירים ביותר, כאילו יש להם איזו שהיא פריווילגיה על האמת הצרופה, על העובדות, על היכולת לנהל מערכות לוגיסטיות גדולות או אפילו לחשוב איך לנהל אותן. אבל זה באמת רק לפתיח ובמאמר מוסגר. נדבר על זה פעם אחרת בהרחבה.

הפעם אני רוצה לעסוק במשהו שבאמת מטריד אותי. מודה שזה התחיל מהסקר של פיקוד העורף לגבי אמון הציבור בהחלטות הממשלה ומטה הקורונה. בגל הראשון היה אמון גדול. עכשיו הוא ירד ביותר מחצי, ל-30% כמדומני. זהו לא סתם תמרור אזהרה, מדובר ברמזור אדום, בכרטיס אדום שהעם בישראל מוציא לממשלה ולעומד בראשו.

הבעייה הגדולה כרגע היא המשבר הכלכלי. עם הבריאותי אפשר להתמודד. וכשאני כותב על הכלכלי אני מדבר על הצעדים שהממשלה מחליטה עליהם ואשר מונעים מקבוצות עובדים גדולות במשק לחזור ולהתפרנס בכבוד. אני מודה שיכולתי לקבל את העובדה שאין הופעות באולמות, שאין חתונות במקומות סגורים, שרוצים לצמצם את ההתקהלויות כדי לשבור מראש את שרשרת ההדבקה בקורונה, אבל למה לעזאזל עושים איפה ואיפה.

למה בשם חופש הביטוי מרשים ל-10,000 או 15,000 איש להגיע כל שבוע למתחם צפוף בכיכר פריז וברחוב בלפור בירושלים ולא נותנים לזמרים או בדרנים להופיע באולמות בישיבה עם רווחים בין הקהל (עד 500 איש אפילו), למה מאפשרים לאלפי אנשים לעמוד, די בצפיפות, על יותר מ-200 גשרים ומחלפים ברחבי הארץ, אבל אוסרים על הופעות בפארקים, באמפיתאטרונים, גם אם יאפשרו רק ל-75% מהתחולה שלהם להתפס?

למה בשם חופש הביטוי מרשים ל-10,000 או 15,000 איש להגיע כל שבוע למתחם צפוף בכיכר פריז וברחוב בלפור בירושלים ולא נותנים לזמרים להופיע באולמות בישיבה עם רווחים בין הקהל (עד 500 איש אפילו)

משהו לא ברור ולקוי לחלוטין בדרך קבלת ההחלטות. אמר הפרוייקטור של הקורונה שהוא רוצה לקבוע קריטריונים קבועים ושקופים, כאלה שמהם יהיה ברור מה מותר ומה אסור. עבר שבוע ויותר, מישהו מכם שמע או גילה את הקריטריונים הללו?

האם העובדה שלא מפרסמים שיש גידול עצום במספר החולים שהיו בהפגנות ליד בית ראש הממשלה היא פשוט כי אין הדבקות? או שאולי לא בודקים? אפשר היה הרי בקלות לשים מעבדה ניידת, או מערכת לקיחת בדיקות קרוב למתחמי ההפגנות ובצורה מהירה ויסודית לבדוק את רוב המפגינים. היינו מקבלים תשובות מצויינות על מידת ההדבקה הפוטנציאלית של ארועים רבי משתתפים דבר שהיה עוזר לקבלת החלטות מושכלות ונכונות לגבי מופעי תרבות למשל.

מלבד העובדה שחייבים לפתח מערכת תרבות חדשה וחליפית כזו המתבססת על מופעים אינטרנטיים אשר הקלטתם וביצועם יסובסדו על ידי המדינה ובכך יספקו עבודה לאנשי המקצוע, הגיע הזמן להגיד לממשלה ובגדול, אם הפגנות אז גם הופעות.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
רוצה לומר: לא "המדינה" נותנת להפגין. השר לביטחון פנים וראש הממשלה עשו מאמץ לאסור את ההפגנות - ובית המשפט מנע זאת מהם. אני חובב רוק ובעד "תנו לאמנים להופיע" אבל מה שקורה מציג חולשה מובנ... המשך קריאה

רוצה לומר:
לא "המדינה" נותנת להפגין. השר לביטחון פנים וראש הממשלה עשו מאמץ לאסור את ההפגנות – ובית המשפט מנע זאת מהם.

אני חובב רוק ובעד "תנו לאמנים להופיע" אבל מה שקורה מציג חולשה מובנית של האמנים:
בפוליטיקה הצינית לא סופרים אותם.
דחוף צריך להתארגן ולהגיש בגצים על זכות האמנים להופיע ולחיות.
וזאת בעיניי ה-בעיה.

עוד 461 מילים ו-2 תגובות

לשמור על העובדים אחרי הקורונה

תשלמו לנו 10 אלפים ₪ עבור כל עובד שנחזיר לעבודה. במילים אלה או דומות להן, וללא בושה הציבו בעלי ומנהלי רשתות המסחר הגדולות אולטימטום לממשלת ישראל. אם לא תעשו כן נפתח בפיטורים המוניים ונהפוך את החנויות שלנו ללשכות מפוטרים, המשיכו המעסיקים היהירים, שכנראה שכחו שבלי העובדים המסורים אין להם זכות קיום.

הראל ויזל וחבריו שכחו שבלי העובדים שמפעילים את המלגזות במרכזי הלוגיסטיקה והחלוקה, בלי המוכרנים, שבמקרים רבים נאלצים לעמוד במהלך המשמרת כולה למרות שהחוק קובע אחרת, בלי אנשי המכירות, הנהגים והמובילים, מנהלי החשבונות ושאר מאות אלפי האנשים, התלויים בהם לפרנסתם הם פשוט לא היו קיימים.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 552 מילים

להיות בבית בקורונה זה כמעט כמו להיות בכלא

עוד מעט תעבור שנה מאז שהחיים שלי השתנו, יותר נכון נהרסו. כן כן, באשמתי בעיקר, אבל זו לא הנקודה. על האחריות שלי במה שקרה כתבתי בחודשים האחרונים והרבה. עוד אמשיך בעתיד, אולי. זו היתה שנה קשה שאני לא מאחל אפילו לשונאים הכי גדולים שלי. או יותר נכון, אפילו לאלה שאני שונא במיוחד. מה לא היה שם: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית שבה השקעתי יותר מעשרים שנה, מותם של שני הוריי בחודש אחד בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה.

זו היתה שנה שאני לא מאחל לשונאיי: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית בה השקעתי יותר מ-20 שנה, מות שני הוריי בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,371 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה