תיאודור הרצל היקר, מכובדיי דוד בן גוריון, חברי מועצת העם והאסיפה המכוננת, צר לי להודיע לכם – אבל אין יותר מדינה. מדינת ישראל שעליה חלמתם ועל הקמתה חתמתם, איננה עוד עימנו. הלכה לעולמה. נפטרה ממחלות קשות. השיבה נשמתה לבורא. זכר צדיקה לברכה.
תיאודור הרצל היקר, מכובדיי דוד בן גוריון, חברי מועצת העם והאסיפה המכוננת, צר לי להודיע לכם – אבל אין יותר מדינה. מדינת ישראל שעליה חלמתם ועל הקמתה חתמתם, איננה עוד עימנו
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אפשר לבחור ימים שונים ומדויקים יותר או פחות, כדי לציין את המועד שבו נגמרה המדינה. המועד בו ישראל הפסיקה למעשה להיות מדינה. מתה מוות מוחי, רעיוני, פיזי ממש.
אולי זה היום בו בג"צ הנכבד החליט לאפשר לנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. אולי זה היום בו הוגשו כתבי האישום לאותו אדם. אולי זה יום אחר בו הוא התייצב בביהמ"ש המחוזי וסביבו שרי הממשלה והרשה לעצמו לתקוף ולבזות את כל מערכות החוק במדינה ללא תגובה. המשטרה לא עצרה אותו, היועמ"ש לא הגיב, השופטים נאלמו דום.
אין לדעת. קשה לנו לסמן את היום המדויק. אולי זה קרה עוד קודם לכן כאשר ראש הממשלה העלים מכל מערכות הביטחון והממשל את האישור שנתן לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים. מעשה המעיד כי האיש בתפקיד הבכיר ביותר במדינת חוק פשוט שם פס על ה"מדינה" כמבנה חוקי, ופעל לבדו כאילו מדובר ברכושו הפרטי. כאילו המדינה וגורלה, צבאה וכספה הם רכושו הפרטי.
כיום כבר אין לדעת. הרבה ימים רעים הביאו את ישראל לאבדן מדינתם. אפילו הכרזה על סופה של המדינה לא ניתן לקיים כיום בפרלמנט המפוצל, מפולג, משוסה, המתנהל לפי הוראותיו של אדם אחד, כשחברי הפרלמנט מבוהלים ואינם מקיימים עוד את שבועתם לציבור.
אולי זה היום בו יו"ר הכנסת סירב לבצע פסיקה והחלטת בג"צ ובאחת דרס את המוסד החשוב ביותר של מדינת חוק דמוקרטית. מאז גם שר המשפטים טען שלא כל חוק חייבים לקיים ואף הציע ליועצים המשפטיים להתמודד לכנסת, אם הם רוצים לחייב אותו לפעול על פי חוק בפרשת התנגדותו לחיסון אסירים בבתי הכלא.
בג"ץ גינה את השר אוחנה שסירב לחסן אסירים: "חסר סמכות ולא חוקי" https://t.co/D8XgHbYwxV
— Haaretz הארץ (@Haaretz) January 31, 2021
תיאודור היקר. זו לא מדינת היהודים שעליה חלמת ואותה חזית. הקצינים כבר לא סגורים בקסרקטינים ואלה מביניהם שהתמודדו להיכנס להנהגת המדינה, פשוט בגדו בבוחריהם ומעלו באמונם.
אפשר לבחור ימים שונים ומדויקים יותר או פחות, לציון המועד שבו נגמרה המדינה. המועד בו ישראל הפסיקה למעשה להיות מדינה. מתה מוות מוחי, רעיוני, פיזי ממש
רמטכ"ל לשעבר – מי שהבטיח להיות אלטרנטיבה לראש הממשלה הנאשם בפלילים – נכנס תחת אותו ראש ממשלה לממשלתו והשאיר את המערכת הפוליטית מול שוקת שבורה ודמוקרטיה המומה ונבגדת.
מיד אחר כך חתמו המפלגות הגדולות על ריסוק חוקי היסוד של המדינה והקימו ממשלה עם שני ראשי ממשלה ו-34 שרים, תוך כדי מאבק במגפת הקורונה הקטלנית.
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים בזאת כי בישראל אין כיום מדינה. לא במובן המשפטי של האורגן הזה ולא במובן האידאולוגי, הציוני והדמוקרטי. שומרי הסף הפכו לשומריו האישיים של נאשם בפלילים ונטשו את משמרתם.
היום בו מונה מבקר מדינה חנפן שהפסיק את הביקורת על השלטון, הוא היום בו הורד דגל הביקורת והשלטון הפך לשלטון פיראטים. חטוף ואכול והעבר כספים למקורבים ולכל סחטן כפי רצונו.
היום בו מונה שר ביטחון פנים סמרטוטי, נאמן לאדם אחד-נאשם אחד והפך את המשטרה למשטרה פוליטית, זה היום בו אין יותר שוטר עברי ברחובות המשרת את אזרחי המדינה. היום בו אין למעשה מדינה.
הוסף על כך את שר האוצר הממונה על אוצר המדינה, שהוא עצמו מונע מהמדינה תקציב כדי שתוכל לממן את רווחת התושבים, בריאותם וחינוכם. הבט בכל חברי הממשלה שהקפידו לציית לכל גחמה וטרלול, כל שקר וזיוף, מרמה ועיוות של הראש הנאשם והנה לך הדרך המשובשת בה הגענו לדאבת ליבנו אל הרגע בו עלינו להכריז על סופה של המדינה.
רק שאין לנו מי שיעשה זאת. בראשה עומד נאשם בפלילים האחראי למותם של אלפים כתוצאה מניהול פוליטי של מגיפה בריאותית ורואה במדינה כלי לשירותו האישי. במערכת הפוליטית הוא רואה פלטפורמה לשחרורו ממשפט השוחד שלו.
עלינו להכריז על סוף המדינה. רק שאין מי שיעשה זאת. בראשה עומד נאשם בפלילים האחראי למות אלפים בשל ניהול פוליטי של מגיפה בריאותית, הרואה במדינה כלי לשירותו האישי ופלטפורמה לשחרור ממשפט שוחד
נכבדיי, חותמי מגילת העצמאות, ראשי ממשלות ישראל בעבר, מר אשכול, מר בגין. גברת גולדה מאיר, הרמטכ"ל רבין, ראש הממשלה רבין, שמיר, פרס, ברק, שרון ואולמרט, נשיאי המדינה לדורותיה, מכובדיי כולם. צר לי להודיע ולקבוע כי המדינה שעמדתם בראשה איננה עוד.
מדינה לא יכולה להתקיים כשמערכות השלטון שלה לא מצייתות לחוק.
מדינה לא יכולה לקיים חיים סבירים לאזרחיה כשראשי השלטון משקרים במצח נחושה בכל עניין מבוקר עד ליל.
הרי כיום איש לא יכול לתכנן את חייו, את עסקיו. את עתידו וגורל ילדיו כשהמידע המועבר אליו הוא רצף של שקרים ואין עובדת חיים אחת שהיא אמת. ואם המדינה משקרת בכל הקשור למאבק במגפת הקורונה – סגר או שחרור מסגר, בדיקות בנמל התעופה או הפקרות בנמל התעופה, ייבוא חולי קורונה מול הדרישה למנוע הבאתם, כפיית תקנות על ציבור אחד ושחרור מאסיבי של ציבור אחר – הרי אפשר לקבוע שפשוט אין כאן מדינה.
מילה אינה מילה. תאריך אינו תאריך. ממצאים רפואיים אינם עובדתיים, וקביעות קבינט אינן מתנהלות לפי קריטריונים מקצועיים אלא פוליטיים. החלטות ממשלה שתקפות לאוכלוסייה אחת אינן תקפות לאוכלוסייה אחרת.
שיקולים פוליטיים גורמים לאלפי מתים ומיליון מובטלים תוך כדי מאבק במגפה ולשרי הממשלה וראשה זה לא מזיז את קצה הבוהן. לא חברים, צר לנו לקבוע את מותה של המדינה. גופתה מונחת לפנינו והניתוח הפתולוגי יוכיח את דברינו.
זו כבר לא מדינה.
יש לה אמנם דגל והימנון וחוקים, אבל אזרחיה החרדים לא מאמינים בדגל, לא בהימנון ולא מצייתים לחוק.
מילה אינה מילה. תאריך אינו תאריך. ממצאים רפואיים אינם עובדתיים, וקביעות קבינט אינן מתנהלות לפי קריטריונים מקצועיים. החלטות ממשלה שתקפות לאוכלוסייה אחת אינן תקפות לאוכלוסייה אחרת
היא חרטה על מגילת העצמאות שלה שוויון, אבל הפרלמנט שלה מחק את המילה שוויון וקבע את חוק הלאום, הצורב למעשה חוסר שוויון. אזרחיה הערבים לא שרים את ההמנון, לא חשים שהדגל הוא דגלם ולא מרגישים שוויון זכויות.
אזרחיה, שהחליטו להתיישב בשטחים ומאמינים בזכותם המקראית על ארץ ישראל, לא מקיימים את חוקיה בשטחים. חלק מהם הפכו את האזור למערב פרוע, אלים וגזעני. ה"מדינה" לכאורה, שולטת על שלושה מיליון פלסטינים חסרי זכויות ומנהלת את חייהם למען אנשי הימין המאמינים בהלכה ובתורה ולא בדמוקרטיה. כלומר למעשה לא מאמינים במדינה.
המדינה שהייתה פה, כבר נפחה את נשמתה. לצערנו. למרבה הכאב. אנחנו אבלים וחפויי ראש, אבל נציגי הציבור ברובם נאמנים כיום לשליט יחיד וטובת הציבור כבר לא נמצאת בראש מעייניהם. שומרי הסף כופפו את ראשם ואת מחויבותם לראש הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים במקום לציבור. בתי המשפט מופתעים יומיום, נאנסים ונסגרים כל שבוע מחדש.
התקשורת עברה השתלטות עוינת, ודפי מסרים תעמולתיים שוטפים את מוחם של תושבי המדינה במקום מידע בדוק ועובדתי שיאפשר להם לנהל חיים נורמליים. בתי החולים קורסים, מערכת החינוך משותקת, מערכות הרווחה מתפוררות, הצבא לוקח לעצמו את מירב התקציבים והממשלה ביטלה את חובתה להעביר חוק תקציב. הכנסת ויתרה על חובתה לפקח על הממשלה.
תיאודור היקר, זו לא אגדה. זו המציאות. כואב לנו לספר לך אבל אין מדינה ליהודים.
רבנים אורתודוקסים מנהלים את המדינה כרצונם, סוחטים את כספי האזרחים העובדים ונהנים מפטור מעבודה, מיסים ושירות צבאי.
המשטרה משתוללת ברחובות. מבצעת פעולות אלימות נגד מפגינים המנסים למחות על מחדלי השלטון. בכל חצי שנה נשלחים אזרחים למערכת בחירות, שאחריה ממשיכים הנבחרים לשקר להם, לעוות חוקים, למחוק חוקי יסוד. שירות הביטחון עוקב באמצעים אלקטרוניים אחרי חיי האזרחים ומערכות הסייבר של "המדינה" כפופות גם הן לשליט הנאשם בשוחד ומרמה.
מדינה שהייתה אמורה לדאוג לתשתיות תחבורה, חשמל, גז ודלק, מזון ומים לשתייה, העבירה את אוצרות הטבע שלה לטייקונים פרטיים אכזריים, מכרה את מרבצי הגז, המלח הנמלים והרכבות לחברות זרות ומיליארדרים אינטרסנטים שהפכו אותם למכרה זהב פרטי על חשבון אזרחי המדינה.
באיזו מדינה ראש הממשלה מוכר וקונה מניות תוך כדי תפקידו, כדי להרוויח מיליונים ללא חשבון וללא דיווח ותשלום מס? באיזו מדינה ראש הממשלה מורה לרכוש צוללות מיותרות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון של המדינה? באיזו מדינה ראש הממשלה מנהל לבדו מדיניות חוץ, מבטיח לספח שטחים ללא דיון בפרלמנט? מוותר על הסיפוח באותו אופן? חותם על הסכמים עם מדינות ללא ידיעת ממשלתו ושריה? מאשר מכירת נשק מתקדם למדינות ערביות והכל תוך כדי היותו נאשם בשלשה תיקי שוחד מרמה והפרת אמונים?
באיזו מדינה רה"מ מוכר וקונה מניות תוך כדי תפקידו, כדי להרוויח מיליונים ללא חשבון וללא דיווח ותשלום מס? באיזו מדינה ראש הממשלה מורה לרכוש צוללות מיותרות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון של המדינה?
לישראל כמדינה אין גבולות, לשלטון בה אין סמכות באזורים מסוימים והוא אינו אחראי למתנהל באזורים אחרים.
המדינה אמורה הייתה להיות ארגון פוליטי בטריטוריה ברורה, עם חוקים מוסכמים וזהות ברורה כדי לנהל את חיי האזרחים. אולם הפוליטיקה בישראל ירדה לשאול תחתיות, לא הצליחה להגן על אזרחי המדינה מפני מנהיג אחד שהוביל את המערכות כולן לכאוס מדינתי, חוקתי, אזרחי ודמוקרטי. כאוס מטורף, נפשע, שחיסל למעשה בפועל את "מדינת היהודים".
לפיכך התכנסנו אנו אזרחי המדינה, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית ביום סיום השלטון הדמוקרטי על ארץ ישראל ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת, מכובדיי, במילותיכם, על פירוקה הסופי של מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם