מה יותר סביר שיקרה בכנסת ה-24?

משה מירון עם השלט "שמאלנים בוגדים" (צילום: צילום מסך מסרטון של ציפי מנשה)
צילום מסך מסרטון של ציפי מנשה
משה מירון עם השלט "שמאלנים בוגדים"

הרשת והתקשורת המסחרית געשו בשבוע שעבר בעקבות "חשיפת" פרסומים ישנים ברשתות החברתיות של הגברת אבתיסאם מרעאנה, מי שהגיעה למקום 7 בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה.

לדעתי הצנועה, מקום 7 בעבודה אינו מקום ריאלי, והגברת מרעאנה בכלל לא תהיה חברת כנסת. כל זה לא אומר שאי אפשר להפוך אותה לדמון התורן. לסכנה המיידית החמורה ביותר למדינת ישראל, אליה אפשר לכוון את חיצי הרעל והשנאה שמאחדים את המחנה. כפי שאמר בשעתו ראש הזרוע הסוטה של בלפור, הצלם החובב מר נתן אשל. המחנה שתומך בנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, במישרין או בעקיפין.

לדעתי הצנועה, מקום 7 בעבודה אינו מקום ריאלי, והגברת מרעאנה בכלל לא תהיה חברת כנסת. כל זה לא אומר שאי אפשר להפוך אותה לדמון התורן. לסכנה המיידית החמורה ביותר למדינת ישראל

לפני כמה ימים, לפני שיצאתי חזרה לאשדוד אחרי ההפגנה בירושלים, הלכתי לאכול. אכלתי המבורגר בעסק קטן ברחוב עזה, יחד עם עוד כמה חברים להפגנות. מעניין מתי חבר הכנסת ניסים ואטורי יגיע לפרסם אותו (זה חוקי בכלל מה שהוא עושה בטוויטר?) אחרי שטען שהוא "מסייע לעסקים הקטנים". מעניינת הדואליות הזו, אגב. חבר הכנסת ואטורי תומך נלהב של נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, שהשמיד למעלה מ-50 אלף עסקים על מזבח הבריחה ממשפטו.

אבל סליחה, סטיתי קצת מהנושא, כבר חוזר.

בדרכנו אל ההמבורגר, עברנו דרך התקבצות של מר משה מירון ופמלייתו. מר מירון התפרסם כמי שאוחז בשלט "שמאלנים בוגדים". אינני יודע אם נכונות השמועות לגבי זה שהוא לכאורה סוג של מושתל בהפגנות כדי לייצר כאוס ופרובוקציות, אך מדובר בדעה מאוד רווחת בקרב חלק ניכר מן המפגינים. בכל אופן, מה שנצעק לעברי ולעבר חבריי היה:

"שמאלנים בוגדים".
"שמאלנים בוגדים סכנה לישראל".
"מפיצי קורונה".
"מי רוצה את הסכמי אוסלו".
"מי רוצה פיגועים וטרור".

אני כמובן לא היססתי ומיד השבתי להם, כאשר אני עושה שימוש במגפון:
"מי שיחרר 1000 מחבלים עם דם על הידיים?"
"מי העביר את השליטה בחברון ויריחו לרב המרצחים ערפאת?"
"מי מקיים גם היום ואף הרחיב את הסכם אוסלו?"
"מי שילם 20 מיליון דולר פיצויים למחבלי המרמרה והתנצל פומבית בפני ארדואן?"
"מי הצביע בעד ההתנתקות?"
"מי פינה את עמונה?"
"מי לא פינה את חאן אל אחמר?"
"מי מעביר כל חודש 50 מיליון דולר לארגון הטרור חמאס?"
"מי רקם תוכנית מדינית הכוללת חילופי שטחים והכרזה על מזרח ירושלים כבירת פלסטין?"

את כל הדברים הללו לא עשתה חברת הכנסת יזבק, ולא עשה אותם חבר הכנסת טיבי. את כל הדברים האלו לא עשתה הגברת מרעאנה, ולא עשה אותם חבר הכנסת עודה. את כל הדברים האלה, ועוד הרבה כמותם, עשה נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, בו תומכים כל אותם "ימנים" שנמצאים יחד עם מר מירון ומכנים את המפגינים "שמאלנים בוגדים".

אני אישית לא מגדיר את עצמי "שמאלני" ויש עוד רבים מהחברים למחאה שלא מגדירים עצמם "שמאלנים". אבל אנחנו כבר יודעים, שאפילו אם אתה חבר הכנסת אבידר או מר גדעון סער – מספיק שאתה יוצא נגד הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים כדי להיות "חלק מגוש השמאל".

אני אישית ורבים מחבריי למלחמה לא מגדירים את עצמנו "שמאלנים", אבל אנחנו כבר יודעים, שאפילו אם אתה ח"כ אבידר או מר גדעון סער – מספיק שאתה יוצא נגד הנאשם בפלילים כדי להיות "חלק מגוש השמאל"

אני אישית יוצא להפגין, כי לתחושתי זו הדרך היחידה שלי כרגע להרגיש שאני עדיין אדון לעצמי. אחרי כמעט שנה של משבר בריאותי, שהביא חקיקה מסוכנת ופוגעת בזכויות אדם בסיסיות, ההפגנה היא המקום היחיד שנשאר לי בו אני מרגיש שאני עדין חי בדמוקרטיה.

מה עוד יש לי חוץ מזה? הקלפי. בבחירות האחרונות האדם שקיבל למעלה ממיליון קולות כי הבטיח שלא ישב עם נתניהו, השתמש במצפון החליפי שלו כדי לבגוד בבוחריו. אז גם הקלפי כבר איבדה את היכולת לגרום לי להרגיש שאני חי בדמוקרטיה. הרי גם בסוריה יש קלפי, גם ברצועת עזה.

רשימת הטרנדים בטוויטר ביום ראשון השבוע
רשימת הטרנדים בטוויטר ביום ראשון השבוע

במוצאי שבת קיבלנו עוד דוגמה לכמה קל ליצור "עובדות" אלטרנטיביות. מר עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12, מפרסם צילום מסך, שלכאורה נלקח מקבוצה של מפלגת העבודה, שם לכאורה מר נחמן שי מגיב על ראיון של הגברת איבתיסאם מראענה בערוץ 12. בלי בדיקה כמובן. מר שי מיהר להבהיר כי מדובר בפרסום כזב.

שימו לב לטרנדינג בגוגל ביום ראשון השבוע. הפייק של עמית סגל עשה את העבודה, בלפור הרוויחו ואף אחד לא שילם על הפייק ניוז.

וזה לא הפייק היחיד של מר סגל. הדוגמה הכי בולטת היא ההמצאה שמפגינים ניסו לפרוץ לבית ראש הממשלה, שאפילו עקיבא נוביק התנער ממנה למחרת בטוויטר.

מר מירון ופמלייתו, מר סגל, ועוד שלל שופרים, "עיתונאים" וסוקרים מטעם, מייצרים לנו דה-פקטו מציאות אלטרנטיבית, בה אדם שהורשע בבית המשפט בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, הוא יותר לגיטימי מכאלה שכתבו פוסט שערורייתי בפייסבוק.

הרי ברור לכל שאין שום סיכוי שחברת הכנסת יזבק תצליח לבטל את הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי,

ההפגנה היא המקום היחיד שנשאר לי בו אני מרגיש, שאני עדין חי בדמוקרטיה. מה עוד יש לי חוץ מזה? גם הקלפי כבר איבדה את היכולת לגרום לי להרגיש שאני חי בדמוקרטיה. הרי גם בסוריה יש קלפי. גם ברצועת עזה

אין שום סיכוי שחבר הכנסת טיבי יצליח להביא לחקיקת חוק השבות לפליטים פלסטיניים, ואין שום סיכוי שהגברת מרעאנה תצליח לבטל את יום השואה. בואו, אם הסיעות החרדיות שיש להן כוח פוליטי עצום ומתנגדות לעמידה בצפירה ביום השואה וביום הזיכרון לא שינו את הסטטוס קוו בנושא, אז בטח שכמה חברי כנסת משוללי כוח פוליטי לא יצליחו להביא לכזה שינוי.

עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – מה יותר סביר שיקרה בכנסת ה-24?

ערכתי סקר קצר אצלי בפרופיל בטוויטר (לטעמי הרבה יותר אמין מסקרים של עד מדינה) כדי לברר מה דעתם של העוקבים והעוקבות שלי. התוצאות הן חד משמעיות. רוב מוחלט של העונים והעונות קובע כי ממשלת נתניהו עם בן-גביר וסמוטריץ, שתעביר חוק צרפתי ופסקת התגברות – מסוכנת לישראל הרבה יותר מאשר פרסום של התבטאות שערורייתית ופופוליסטית כזו או אחרת של מי מחברי וחברות הכנסת הערבים, ש"זוכים וזוכות" להסתה רק בגלל מוצאם האתני.

גיל סולומון הוא עצמאי בן 31. צלם, יועץ פוליטי, יזם, ערכיסט ואקטיביסט. מתעניין בפוליטיקה, ותקשורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 884 מילים
כל הזמן // יום שישי, 16 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

מצעד הפרעונים המצרי

שאלת הזהות מלווה את מצרים מראשית קיומה. לאורך השנים זהויות שונות סיפקו את הדבק שליכד את התושבים מסביב לטריטוריה הקרויה מצרים: פרעונית, אסלאמית, ערבית, אפריקנית וים תיכונית.

בתקופות מסוימות זהות אחת הייתה דומיננטית יותר מהשאר, אולם בתקופות אחרות היו הזהויות משולבות זו בזו. מאז עלייתו של סיסי לשלטון ב-2013, ניכר כי הפרעוניות הפכה לרכיב חשוב – אם כי לא בלעדי – של הזהות המצרית, כפי שגם הוכיח הטקס לחנוכת התעלה השנייה של סואץ שנערך באוגוסט 2015.

שאלת הזהות מלווה את מצרים מראשית קיומה. לאורך השנים זהויות שונות סיפקו את הדבק שליכד את התושבים מסביב לטריטוריה הקרויה מצרים: פרעונית, אסלאמית, ערבית, אפריקנית וים תיכונית

הזהות הפרעונית באה גם לידי ביטוי בטקס פתיחת המוזיאון הלאומי החדש לתרבות המצרית בקהיר שנערך ב-3 באפריל. המשטר בחר לציין את האירוע ברוב פאר והדר בפסטיבל מרשים ומתוקשר. הייתה זו הזדמנות מחודשת עבור המשטר להדגיש את זהותה הפרעונית של מצרים ולשווק דימוי של עוצמה.

האירוע, שנקרא בערבית "שיירת המומיות המלכותיות" ובאנגלית "מצעד הפרעונים המוזהב", נערך לכבוד העברתן של 22 מומיות מלכותיות מהמוזיאון המצרי שבכיכר תחריר אל משכנן החדש.

העברת המומיות למוזיאון החדש היא חלק מתכנית ממשלתית רחבה, הכוללת שיפוץ וחידוש המוזיאון המצרי בכיכר תחריר, הקמת מוזיאון חדש וגדול ממדים בקרבת הפירמידות אשר יציג את אוצרות קברו של תות ענח אמון, הקמת מוזיאון "בירות מצרים" בבירה המנהלית החדשה, ואת המוזיאון הלאומי לתרבות המצרית. הקמת הבירה המנהלית החדשה, כמו גם העברת פרטי המוזיאון החשובים, הם גם עדות לירידה בחשיבותה ובמרכזיותה של כיכר תחריר, שהייתה "הלב הפועם" של מצרים במהלך מחאות האביב הערבי שהובילו להפלת משטרי מובארכ ומורסי.

הטקס המפואר והמושקע כלל אלפי ניצבים בלבוש פרעוני, שסיפקו תפאורה לשיירת הרכבים שהובילו את המומיות ועוצבו כסירות פרעוניות השטות על הנילוס. הוא שם דגש על הקשר בין מצרים המודרנית למצרים הקדומה ועל מעמדה של מצרים כערש התרבות. כדברי אחת השדרניות:

"מצרים וההיסטוריה הם תאומים זהים. מצרים היא ערש התרבויות כולם. במצרים נולדה ההיסטוריה והציוויליזציה האנושית לפני אלפי שנים. זוהי תרבות מהקדומות והאדירות שידעה האנושות. אך היא התפתחה והתקדמה ושרדה את תהפוכות הזמן".

האירוע, שנקרא בערבית "שיירת המומיות המלכותיות" ובאנגלית "מצעד הפרעונים המוזהב", נערך לכבוד העברתן של 22 מומיות מלכותיות מהמוזיאון המצרי שבכיכר תחריר אל משכנן החדש

אין ספק כי תכנית המוזיאונים החדשה נועדה למשוך תיירות חוץ ולשפר את מצבו הרעוע של ענף התיירות המצרי שעדיין לא התאושש מאז המהפכה ב-2011 וספג מכה אנושה על רקע מגפת הקורונה.

סרט תדמית שהוצג במהלך האירוע הראה גם את ההשקעה העצומה של מצרים בחשיפה, שימור ושיקום אתרים היסטוריים במדינה – לא רק פרעוניים כי אם גם כנסיות ובתי כנסת עתיקים, דוגמת בית הכנסת "אליהו הנביא" שנבנה באלכסנדריה במאה ה-14 ונחנך לפני כשנה לאחר שיפוץ ממושך. המסר המובהק של הסרט הוא שבמצרים של ימינו שוררים חופש דת וחופש פולחן עבור כלל הדתות המונותאיסטיות.

המסר הזה מתכתב עם מסר נוסף שבלט מתוך הטקס והוא שהתרבות המצרית אינה רק מוסלמית או פרעונית, אלא היא מגוונת ומורכבת מרבדים שונים ותרבויות שונות – פרעונית, יוונית, קופטית, ביזנטית, אסלאמית, נוצרית, יהודית ועוד. שר התיירות והעתיקות המצרי, ד"ר ח'אלד אל-ענאני, שערך לנשיא אל-סיסי סיור במוזיאון התרבות המצרית החדש כחלק מהאירוע, טרח להדגיש את המסר הזה כמה פעמים ולהראות כי כל התרבויות הללו מרכיבות את התרבות המצרית ודרות בכפיפה אחת זו לצד זו במוזיאון החדש.

מעבר לשיקולים הכלכליים ומעל לקולות האסלאמיסטים שמחו נגד "העברת גופות" ונגד הענקת תשומת לב וכבוד למלכים ומלכות "כופרים", ניכר כי המשטר המצרי רצה לשדר מסר של עוצמה. זאת מתוך רצון להאדיר את מעמדה של מצרים, הנשענת על הציוויליזציה הפרעונית העתיקה והמפוארת.

בשני העשורים האחרונים הלך ונשחק מעמדה של מצרים בכלל ובעולם הערבי בפרט, כאשר מדינות המפרץ – במיוחד האמירויות וקטאר – צמחו כמדינות עשירות העושות שימוש בנכסים הקשים והרכים שלהן על מנת לקדם את מעמדן. עלייתן של מדינות אלה לגדולה הינה לצנינים בעיני מצרים, הממשיכים להסתכל מלמעלה על "בני המדבר" הנעדרים, לטענתם, עומק תרבותי.

ניכר כי המשטר המצרי רצה לשדר מסר של עוצמה, שיאדיר את מעמד מצרים, הנשענת על הציוויליזציה הפרעונית העתיקה והמפוארת. בשני העשורים האחרונים הלך ונשחק מעמדה של מצרים בכלל ובעולם הערבי בפרט

אולם חיזוק מעמדה של מצרים לא יכול להיעשות על בסיס העבר בלבד, ואפילו לא על בסיס צבא חזק, אלא על כלכלה איתנה והקטנת הגידול הדמוגרפי. אמרה ידועה (שמקורה אינו ברור) אומרת שמי שאין לו עבר, אין לו עתיד; אולם במקרה של מצרים, גם מי שיש לו עבר, לא בטוח שיש לו עתיד.

פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".

ד"ר אלעד גלעדי הוא חוקר היסטוריה תרבותית וחברתית בסעודיה וכן ספרות סעודית מודרנית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 670 מילים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות

דיווח: עמיר פרץ נפגש עם חברי כנסת בניסיון לשכנעם לתמוך במועמדותו לנשיאות

שר הכלכלה והתעשייה אומר שהמטרה העיקרית שלו כנשיא תהיה לפעול למען אחדות בעם ● דיווח: על רקע האפשרות שישתפו פעולה, אנשי רע"ם העבירו דרישות לליכוד, רובן - תביעות תקציביות; ברשימה הערבית המאוחדת לא דורשים את ביטול חוק הלאום וחוק קמיניץ

קבוצת "מבצר הדמוקרטיה" עתרה לבג"ץ בדרישה לקבוע שנבצר מבנימין נתניהו לכהן כראש הממשלה – כך דיווח הבוקר אביעד גליקמן מחדשות 13. בעתירה, שהוגשה על ידי עורכת הדין דפנה הולץ לכנר, נקבע שכשנתניהו מנע מינוי שר משפטים הוא הפר את הסדר ניגוד העניינים הנוגע אליו, והדבר מחייב הכרזה על נבצרותו.

יושב ראש הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', מוסיף להתנגד לממשלה שתוקם תוך שיתוף פעולה עם רע"ם.

השר עמיר פרץ נפגש עם חברי כנסת במטרה לשכנע אותם לתמוך במועמדותו לתפקיד נשיא המדינה – כך מדווח הבוקר יובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "המטרה העיקרית שלי כנשיא תהיה אחדות העם ומניעת הסלמה בין האוכלוסיות השונות, שיכולה להגיע לידי מלחמת אחים", אומר פרץ לחברי הכנסת שעימם הוא נפגש. "פרשתי מהחיים המפלגתיים, אבל לא מהחיים הפוליטיים", הסביר פרץ לשומעיו.

המועד האחרון לקיום הבחירות לנשיאות – לא יאוחר מ-9 ביוני.

השרה מירי רגב דרשה שהסרטון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ישובץ במהלך הדלקת המשואות – כך דיווח הבוקר יוסי ורטר ב"הארץ". אולם, בניגוד לתביעתה, הסרטון הוקרן לפני שהוחל בהדלקת המשואות. הסרטון – כך מצוין בדיווח – אושר קודם שידורו על ידי גורמי הייעוץ המשפטי.

מחרתיים – ביום ראשון – תופסק החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים. החובה לשים מסכות במרחבים סגורים נותרת על כנה.

ביום זה גם תופסק החלוקה לקפסולות במערכת החינוך, והתלמידים ישובו ללמוד במתכונת מלאה של שישה ימים בשבוע. כמו כן התלמידים לא יידרשו עוד למסור הצהרות בריאות על בסיס יומי.

עוד 6 עדכונים

למקרה שפיספסת

פרויקט מיוחד ישראל שלנו

לכבוד יום העצמאות, מערכת זמן ישראל נכנסת למנהרת הזמן במסע אל הרגעים הפרטיים שמאחורי הזיכרונות הקולקטיביים ● שירת החיילים בששת הימים ● הריצה למקלט במלחמת יום הכיפורים ● האבא שמפרפר בין חיים למוות בשלום הגליל ● אולפן ההקלטות של פורטיס וסחרוף ● שברון הלב כשהרסו את אוסישקין ● הרצון להיות חלק מכולם אחרי רצח רבין ● ואפילו: ישראל כמעט שורפת את צרפת בכדורגל

מדינת סוד מוחלט בהחלט

שבעים ושלושה אביבים חוגגת ישראל היום. כבר לא המדינה הקטנה והצעירה שגדלנו על ברכיה (רוב מדינות העולם כיום צעירות ומעוטות אוכלוסין ממנה). כבר לא מדינה מוקפת אויבים, רוב גבולהּ עם מדינות שחיות איתה בשלום. אם להאמין לראש הממשלה, מדינה שכלכלתה משגשגת ועתידה מזהיר.

בגיל מתקדם שכזה ולאחר שהתרחקה מרחק עשורים ממצב של מאבק הישרדותי ומצוקות קיומיות, היה אפשר לצפות שמדינת ישראל תרשה לעצמה ולאזרחיה להסתכל אל עברה בעיניים פקוחות ותתמודד עם כתמים המחייבים התמודדות. אלא שמדינת ישראל והחברה הישראלית ממשיכות בעקשנות לברוח מבשורת עברן.

בגיל מתקדם שכזה ולאחר שהתרחקה עשורים ממאבק הישרדותי ומצוקות קיומיות, היה אפשר לצפות שמדינת ישראל תרשה לעצמה ולאזרחיה להביט בעברה בעיניים פקוחות ולהתמודד עם כתמים המחייבים התמודדות

שופטי בית המשפט העליון דחו בשבוע שעבר את עתירתם של ההיסטוריון שי חזקני והאגודה לזכויות האזרח, בה נדרש שירות הבטחון הכללי להסיר את החיסיון על מסמכים, ובהם מידע היסטורי על אירועי ואדי סליב משנת 1959.

פסיקתם מצטרפת לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מן החודש שעבר, בה דחה השופט ברנר עתירה של עו"ד איתי מק, שביקשה לחשוף מידע על שיתוף פעולה בטחוני בין מדינת ישראל לשלטון הרודן דובליה בהאיטי לפני כארבעים שנים ויותר. עתירה נוספת של ההיסטוריון נדב קפלן, בה נדרש השב"כ להסיר את החסיון ממסמכים הנוגעים לרצח קסטנר, עדיין תלויה ועומדת.

בעניין חזקני, השופטים קבעו קביעות נאות על תרומתו של הדיון ההיסטורי ונסמכו על תקדימים בדבר חשיבות השקיפות וזכות הציבור לדעת, אולם בפועל נמנעו מלקבוע חובה משפטית ולוחות זמנים ברורים אפילו לחשיפת אותם מסמכים שהשב"כ מודה שאין בפרסומם חשש לביטחון המדינה. לפי פסק-דינם השופטים השתכנעו שפרסום המסמכים המבוקשים עלול "לגלות שיטות ודרכי פעולה של השירות ובעיקר לפגוע בביטחונם ובשמם הטוב של מקורות אנושיים".

הציבור הישראלי הרחב, ממנו מוסתר המידע, חייב לתמוה האם פרסום פרטים על אירוע ישראלי פנימי מלפני מעל ששים שנים הוא כזה שלא ניתן בהשמטות סבירות לנטרל את הסיכון שלו למקורות אנושיים (למשל בהשחרת שמותיהם). האם בכל מצב בו ניתן ללמוד משהו מן העבר שעלול ליצור קושי מסוים בימינו אלה, נדונו שלא לקבל מידע מקורי ומהימן על עוולות שביצעה המדינה?

פרשיות היסטוריות כמו אירועי ואדי סליב ורצח קסטנר או השיתוף הפעולה הבטחוני שלנו עם משטרים רודניים אכזריים, הן לא רק פצעים חברתיים פתוחים. הן גם אבני בניין של ההווה והעתיד הישראלי.

פרשיות היסטוריות כמו אירועי ואדי סליב ורצח קסטנר או השיתוף הפעולה הבטחוני שלנו עם משטרים רודניים אכזריים, הן לא רק פצעים חברתיים פתוחים. הן גם אבני בניין של ההווה והעתיד הישראלי

מתחים בין-עדתיים, יחס המשטר לעולים, אלימות פוליטית, הגנה על זכויות אדם ונושאים רבים אחרים שבאים לידי ביטוי באירועים היסטוריים, מלווים את עברה של כל מדינה דמוקרטית. היכולת להתקדם יחד ולהגיע להסכמות לגביהם תלויה גם ביכולת להסתכל יחד אל ההיסטוריה, ללמד אותה וללמוד ממנה.

מעל מכלול הפרשיות ההיסטוריות הטמונות בארכיונים בישראל מרחפת רוח הנכבה. כאשר עמד לפוג החסיון על המסמכים הרלוונטיים לחקר אירועי מלחמת העצמאות, האריכה מועצת הארכיונים את החסיון עליהם מחמישים לשבעים שנה.

עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח שישב לצידי באותה ישיבה שאל מה יקרה כשנגיע לשנת השבעים. "אז נשוב וניפגש" אמר גנז המדינה דאז, יהושע פרוינדליך. ואכן כשהתקרבו סכנות הפרסום והשקיפות חזרה המועצה והאריכה את החיסיון על חומרים ביטחוניים מסווגים לתשעים שנה, תקופת חיסיון שאין לה אח ורע בעולם הדמוקרטי.

דחיית הקץ הבלתי נמנע, בו נצטרך להישיר מבט גם אל פרקים קשים בעברנו, היא הונאה עצמית מצערת וילדותית משהו. המחשבה ששביעות רצון קולקטיבית חשובה יותר מן האמת ההיסטורית מעידה בעיקר על חוסר בטחון קולקטיבי. על רצון לחיות בבועה מוגנת, שברור שסופה להתפוצץ בזמן ובמקום הכי פחות נוחים חברתית.

מעל הפרשיות בארכיונים מרחפת רוח הנכבה. כשעמד לפוג החסיון על מסמכי מלחמת העצמאות, האריכה אותו מועצת הארכיונים מ-50 ל-70 שנה. עו"ד מהאגודה לזכויות האזרח שאל מה יקרה כשנגיע לשנת ה-70. "אז נשוב וניפגש"

פרסום החומרים על ואדי סאליב, מהמעט שאפשר לדלות מתוך פסק-הדין (וכך באשר לפרשיות האחרות), צפוי לעורר כעסים ומתחים. היכולת להתגבר עליהם לא טמונה בהסתרת המידע, אלא בלמידה ממנו ובניית עתיד שונה.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 606 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בני גנץ מינה את זיו שילון להוביל רפורמה באגף השיקום

חובת מסכה בשטח פתוח תבוטל החל מיום ראשון ● מיכל בת אדם בטקס פרס ישראל: "אני עצובה כי חסר כאן זוכה אחד" ● בן גביר מאיים לתבוע את יאיר גולן ● הנשיא אירח את הסגל הדיפלומטי בפעם האחרונה ● גבי אשכנזי יוצא למפגש עם שרי החוץ של יוון, קפריסין והאמירויות ● נתניהו, גנץ וכוכבי גינו את שריפת הזרים והדגלים על קברי חללים בהר המנוחות

עוד 21 עדכונים

ראיון המדינה של אבא שלה

כמעט כל פרט בסיפורה האישי של יעל מדיני מתפקע מסמליות לאומית ● בתו של משה שרת - ממייסדי המדינה, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של ישראל - היא אחת מעדות הראייה האחרונות שחוותה מקרוב, בצורה אינטימית ממש, את הדרמה מאחורי הקלעים של הקמת המדינה ● בראיון לאמיר בן-דוד היא מוסרת, בעברית נפלאה, את עדותה - שהיא גם הצעה לנסיעה במכונת זמן אל ימים אחרים

עוד 4,444 מילים ו-1 תגובות

טיול לחג מחווה לזרים שנלחמו למען עצמאות ישראל

יום הזיכרון ויום העצמאות הם הזדמנות טובה לבקר באנדרטת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) ובחורשה סביבה, המוקדשים לאלה שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל ● לטייל ולזכור

עוד 1,194 מילים

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו לאחר שאמר שתוקם ממשלה שתבנה אתר הנצחה; "בלי פוליטיקה״

יאיר נתניהו: הכל תוזמן ותוכנן מראש - מבזים אח שכול ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת; "סתם אדם לא שורף את עצמו״ ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: יש מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה״ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 18 עדכונים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה