גם ביידן מתכוון למכור למצרים הרבה נשק
עוד לפני שג'ו ביידן ניצח בבחירות לנשיאות ארה"ב, גורמים מצריים רבים שסירבו להכיר באפשרות שדונלד טראמפ יחדל לשמש נשיא, האשימו את ביידן בכך שהוא ימנע מכירות נשק למצרים, ילחץ על ההנהגה המצרית בעניין שחרורם של האסירים הפוליטיים וישחק לידיים של האחים המוסלמים.
אלא שעכשיו מתברר שגם הנשיא ביידן נחוש למכור למצרים הרבה מאוד נשק אמריקאי מתקדם. הסיפתח – עסקה חדשה בשווי 197 מיליון דולר, שכוללת אספקה של טילים טקטיים וציוד נלווה.
אין ספק שהממשל החדש יהיה הרבה יותר קולני ביחס להפרות זכויות אדם על ידי המשטר המצרי ומשטרים ערביים אחרים, ושר החוץ אנתוני בלינקן כבר התבטא על כך במהלך השבועות האחרונים.
אך במקביל, מצרים מתחזקת צבא ענק, הגדול ביותר במזרח התיכון ונחשבת לשוק יוקרתי שכל יצרניות הנשק הגדולות מכוונות אליו. אז גם אם העסקה הנ"ל הינה חלק משיתוף פעולה בטחוני אמריקאי-מצרי שוטף, הרי שביידן מעביר באמצעותה גם רמז למעצמות האחרות שלוטשות עיניים לקהיר: רוסיה וסין.
בשנים האחרונות מצרים נוהגת לגוון ברכישות הנשק שלה, וקונה יותר ויותר נשק מתקדם מתוצרת רוסיה. טראמפ לרוב הבליג על כך, ורק הידיעות על כך שקהיר מתכוונת לרכוש את מטוסי הקרב הרוסים המתקדמים Su-35 הקפיצו את המערכת והביאו את שר החוץ דאז מייק פומפאו לאיים בסנקציות על בת הברית הקרובה של ארה"ב במזרח התיכון.
נראה שגם הנשיא ביידן מתכוון לפעול באופן נמרץ על מנת למנוע את הרחבת ההשפעה הרוסית באזור, וקודם כל – במצרים.
בלוב מציינים עשור לאביב הערבי
ההפגנות הראשונות נגד מועמר קדאפי פרצו ב-15 בפברואר 2011, אך בלוב נוהגים לציין את העשור לאביב הערבי ב-17 בפברואר. אז, במהלך המחאות בבנגאזי, נשפך הדם הראשון.
לפני עשר שנים שלט בלוב ביד רמה הקולונל קדאפי שכבר החל להכין את העברת שלטון לבנו, סיף אל-אסלאם. לכאורה המדינה נראתה שקטה, אך בתוכה געשו זרמים תת-קרקעיים שדרשו שינויים, רפורמות וחירות. זה נגמר בדם – של המפגינים, של קדאפי עצמו ולאחר מכן של אין-ספור אזרחים תמימים שכפרם או עירם פתאום הפכו לזירת קרב.
כעבור עשור, לוב כבר איננה מדינה מאוחדת. יש שיאמרו שהיא מעולם לא הייתה כזאת ורק השלטון האוטוריטרי של קדאפי החזיק ביחד את הקירנאיקה העשירה בנפט ואת טריפוליטניה הענייה – בדיוק כמו שסדאם חוסיין החזיק יחדיו את הפאזל המורכב של עיראק.
רבים מסכימים שהפיצוץ הזה היה בלתי נמנע והוכתב קודם כל על ידי האוטוריטריזם הנוקשה ואגרוף הברזל של קדאפי. השאלה הגדולה היא, האם החלקים השונים בלוב יוכלו שוב פעם לחבור יחדיו על מנת לסיים את מלחמת האזרחים הבלתי-פוסקת, את ההתערבות הזרה ואת פעילות של ארגוני האסלאם הקיצוני.
כרגע התסריט הזה נראה דמיוני למדי, ויש בלוב גם אלה שמתגעגעים לקדאפי ולשנים שבדיעבד נראות כשנים של שקט – גם אם השקט הזה היה נטול חרות.
תעברו לריאד או ג'דה – או תפסידו
ערב הסעודית בונה ערים עתידניות ונתיבים בהם לא ייעשה כל שימוש באנרגיות מזהמות, עורכת פסטיבלים ותחרויות ספורט. אך בשביל החברות הזרות ועובדיהן זה עדיין לא מספיק.
חברות רבות שפועלות בממלכה מעדיפות להקים את המשרדים האזוריים שלהן בדובאי הסמוכה או בבחריין, שם החוקים יותר נוקשים ובילויים יותר זמינים. לערב הסעודית הנציגים שלהם מגיעים לכמה שעות, ואז מנפנפים ביד ושוב עוזבים.
לסעודים נמאס להיות תחנת ביניים: על פי ההחלטה שהתקבלה על ידי ההנהגה הסעודית השבוע, חברה זרה שמשרדיה לא נמצאים בסעודיה – לא תוכל לפעול במדינה והחל מ-2024 לא ייחתמו עמה חוזים חדשים.
לא מדובר בהחלטה ספונטנית לחלוטין, כיוון שידוע כי יורש העצר מוחמד בן-סלמאן מנסה בכל כוחו למשוך השקעות זרות על מנת לממן את חזונו VISION 2030 וליצור כמה שיותר מקומות עבודה. ולכאורה לחברות הזרות יש עוד לא מעט זמן על מנת להתכונן למעבר או לפתיחה של משרדים חדשים.
לפני מספר שבועות, קבוצה של 24 חברות בינלאומיות גדולות שהשתתפו בוועידת המשקיעים שהתקיימה בבירה הסעודית התחייבו להעביר את המשרדים האזוריים שלהם לסעודיה. לחלקן כבר יש נציגויות בריאד, והצפי הוא שעל מנת לא לאבד את החוזים הסעודיים היוקרתיים, החברות הללו ישימו שלט חדש על המשרדים הקיימים, אך ישמרו על נוכחות גם בדובאי ובמנאמה.
הריקוד הסוער עם השייח'
הזמרת התוניסאית מרים בן-מועלם התארסה, וכמובן שדאגה לתעד את כל הרגעים היפים של האירוע המשמח ברשתות החברתיות. אחת התמונות אותה שיתפה בעמוד האינסטרגם שלה משכה אליה לא רק לייקים ותשומת לב, אלא גם תגובות נזעמות ודיון סוער.
בתמונה המדוברת הזמרת, שהייתה לבושה בשמלה בעלת מחשוף נדיב, רוקד עם איש דת – שייח' עבד אל-פתאח מורו. בעוד שגולשים רבים שיבחו את הפתיחות של השייח' ששמח בשמחתה של הזמרת ולא ראה שום דבר מגונה בריקוד קטן שתועד, היו גם כאלה שתקפו גם את השייח' וגם את הזמרת והאשימו אותם "בפריצות".
מה שמעניין בסיפור הקטן הזה, זה כמובן הדיון המרתק שהתפתח בעקבות התמונה באינסטגרם בו נטלו חלק ידוענים תוניסאים רבים, זמרים, שחקניות, עיתונאיות ומפורסמים אחרים במקביל לאנשי דת וגולשים מהשורה.
תוניסיה נאבקת בימים אלה על החזון הדמוקרטי שלה, ודיון סוער אך עדיין חופשי מהסוג הזה הוא העדות הטובה ביותר לכך שהמדינה הצפון-אפריקאית הקטנה הזאת ממשיכה לצעוד בנתיב הדמוקרטי ורואה בחופש הביטוי ערך בסיסי וחשוב מאוד.
היום הזה במזרח התיכון
לאחר שנים ארוכות של מרדפים, ב-16 בפברואר 1999 בקניה נתפס ונעצר עבדוללה אג'לאן, המנהיג של המחתרת הכורדים PKK. הוא נלכד בידי סוכנות הביון הטורקית והועמד למשפט בטורקיה.
בעקבות תפיסתו נפוצו בקרב הכורדים בטורקיה, סוריה ואיראן שמועות על כך שהמוסד הישראלי היה מעורב בפרשה והביא למעצרו של אג'לאן.
במהלך ההפגנות שהתקיימו למען שחרורו בברלין, כמאה כורדים חמושים וזועמים הסתערו על הנציגות הישראלית. אזרחית ישראלית הוחזקה שעה קלה בתור בת ערובה ושלושה מהפורצים נהרגו מהאש של כוחות הביטחון הישראלים.
מאז מעצרו, אג'לאן מוחזק בבידוד באי אימרלי הטורקי בעוד שהאסירים האחרים הועברו מהאי לבתי סוהר אחרים. אג'לאן נידון לעונש מוות אך לאחר מכן עונשו הומר במאסר עולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם