הנה מה שיש לחוקי היסוד שלנו לומר על הזכות לפרטיות:

"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

(סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו)

הנה מה שיש לבית המשפט העליון לומר על הזכות לפרטיות:

"הזכות לפרטיות היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי, והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו".

החוק שאישרה אתמול הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, המאפשר, כהוראת-שעה למשך שלושה חודשים, מסירת מידע על מתחסנים ולא-מתחסנים לשורת רשויות ציבוריות – רשויות מקומיות, משרד החינוך ומשרד הרווחה – מהווה פגיעה אנושה בזכות לפרטיות. הוא פוגע בפרטיות חייו של אדם, ובסודיות המידע הרפואי השייך לו, באופן המאיין לחלוטין את אותן סודיות ופרטיות.

אלמלא ההיסטריה הציבורית המתמשכת האוחזת בנו נוכח מגפת הקורונה, לא הייתה הכנסת מחוקקת חוק כה פוגעני. ואלמלא אותה היסטריה, היה אפשר לנבא בוודאות שבית המשפט העליון לא היה מותיר את החוק הזה בספר החוקים, והיה מורה על ביטולו. כפי שכתב לפני 10 חודשים השופט יצחק עמית, בימיה הראשונים של המגפה:

"בימים של שגרה אמצעים אלה היו נפסלים על אתר כבלתי חוקיים בעליל, אך הימים אינם ימים רגילים ואין מנוס אלא מלהלקות את הציבור".

הזכות לפרטיות איננה זכות אבסולוטית, כמובן. אין בישראל זכויות אבסולוטיות, ודינה של כל זכות יסוד להיבחן תוך איזון עם זכויות מתנגשות. אך בישראל של 2021 אין לה כל עוד משמעות, בכל הנוגע לסודיות של מידע רפואי.

אם לעירייה, למשרד החינוך ולמשרד הרווחה מותר לדעת אם אדם בחר להתחסן, מחר אפשר יהיה לדרוש ממנו לא לשלוח את ילדיו לחוג או לצהרון. מחרתיים תחליט העירייה על "מס קורונה מיוחד" שיוטל על הלא-מתחסנים. המידע ידלוף מרישומי העירייה אל המרחב הציבורי, ואצבעות יופנו אליו ברחוב, בשכונת מגוריו.

אם לעירייה, למשרד החינוך ולמשרד הרווחה מותר לדעת אם אדם בחר להתחסן, מחר אפשר יהיה לדרוש ממנו לא לשלוח את ילדיו לחוג או לצהרון, ומחרתיים תחליט העירייה על "מס קורונה מיוחד" שיוטל על הלא-מתחסנים

החוק המדובר הוא תיקון לפקודת בריאות העם, ולפיו משרד הבריאות יורשה להעביר מידע על מי שלא התחסן לרשויות מקומיות, למשרד החינוך ולמפעילי מוסדות טיפוליים במשרד הרווחה, וזאת "על מנת לעודד אנשים להתחסן". איך יתבצע אותו עידוד? "במסגרת פנייה אישית לאותו אדם, ופעולות נוספות שיוגדרו ע"י מנכ"ל משרד הבריאות".

ניתן יהיה להעביר מידע גם על מי שקיבל מנת חיסון ראשונה אך לא מנה שנייה, אם המועד לקבלת המנה השנייה חלף. כמו כן, יכלול המידע גם את מועד מתן המנה הראשונה, שמו של האדם וכמובן פרטיו – מספר זהות, כתובת, מספר טלפון וכיוצא בזה.

החוק אמנם קובע כי "בביצוע פעולה לעידוד אדם להתחסן, לא יכרוך העובד המוסמך [שקיבל את המידע] בין ההתחסנות לבין מניעת שירותים לאותו אדם, או הפעלת סמכות בידי מקבל המידע כלפיו, ולא יבצע, על סמך המידע, פעולה הפוגעת במישרין או בעקיפין בזכויותיו של האדם כתושב או כעובד".

ועל זה נאמר – אשרי המאמין. רשמית אי אפשר יהיה לאיים על אדם שזכויותיו ייפגעו. מעשית, המסר יועבר היטב. אם תעמוד בסירובך להתחסן, יכול להיות שאנחנו – הרשות המקומית, הממשלה, רשויות הרווחה, בתי הספר – נהיה בהמשך פחות נחמדים.

רשמית אי אפשר יהיה לאיים על אדם שזכויותיו ייפגעו. מעשית, המסר יועבר היטב. אם תעמוד בסירובך להתחסן, יכול להיות שהרשויות יהיו בהמשך פחות נחמדות

במסגרת האיזונים והסייגים בחוק, נקבע כי אדם שאחד ממקבלי המידע פונה אליו, יוכל לדרוש שפרטיו יימחקו ושלא יפנו אליו שוב. מעניין יהיה לבדוק כמה אנשים אכן יציבו דרישה שכזו מהרשויות, המגלמת עמדה תקיפה, מתוך מודעות לכך שיש להם זכות לדרוש את מחיקתם ממאגר המידע, ומתוך ביטחון עצמי שעמדתם התקיפה לא תשמש בהמשך נגדם.

עד לאן תרחיק המדינה לכת בנכונותה לוותר על זכויות היסוד של האזרחים, תוך הצגת הפגיעה האנושה הזו, המלווה בערעור האיזון שבין האזרחים לבין רשויות השלטון, כצעד במסגרת המאבק במגפה העולמית? מה שהיה נכון לימים ולשבועות הראשונים של הקורונה, כבר אינו נכון עכשיו.

זה כבר כמעט בלתי אפשרי לומר ש"אנחנו בתקופת חירום, תקופה מיוחדת". באיזשהו שלב, המיוחד הופך לשגרתי. אחרי שנה של מאבק במגפה, מן הראוי לבחון מחדש את הנכונות שהראו רשויות השלטון, וגם בתי המשפט, להשהות את ההגנה על זכויות היסוד – ולהגדיר מחדש את האיזון, מתוך הבנה שהמצב המיוחד יישאר עמנו למשך העתיד הנראה לעין.

סביר להניח שהחוק החדש ייבחן בקרוב בבג"ץ, אם כי הסיכוי שבית המשפט יתערב אינו גבוה. מלבד השיח הציבורי האלים המלווה את אלה הבוחרים שלא להתחסן, והרתיעה האוטומטית של בית המשפט מלהצטרף למחנה המושמצים – מדובר בהוראת-שעה לשלושה חודשים, כך שהסיכוי שבית המשפט יספיק להידרש לעניין נמוך.

אם הכנסת תאריך את תוקפה של החקיקה, אולי בית המשפט יבחר להיכנס לעניין בשלב הזה, שבו החקיקה הזמנית הופכת לקבועה, או ליותר מתמשכת, כנקודת איזון.