1
לקושש קולות ברמאללה? למה לא בטהרן?
אין דבר העומד בפני הרצון, אמרו חכמינו, וכרגיל – צדקו בגדול. אין דבר העומד בפני תאוות השלטון של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל הנאשם בפלילים, ואין אימה גדולה יותר מאימת הדין.
אז אחרי שנתניהו עשה סיבוב אצל יושב ראש רע"ם, מנסור עבאס, שמתמודד כעת לכנסת ברשימה עצמאית וצפוי לבזבז כמה עשרות אלפי קולות, שלא יגיעו לרשימה המשותפת – הוא שלח שליחיו אל העבאס האחר, כלומר מחמוד עבאס, שידוע בישראל בכּוּניָה המפלגתית שלו אבו מאזן.
בעוד אלף שנים, כשהיסטוריונים ינסו לפענח את פשר העניין ולחבר את חתיכות הפאזל, הם יקראו בתדהמה את הדיווח החדשותי על מאמציו של סגן השר פטין מולא מהליכוד לקושש קולות בציבור הערבי דרך ההנהגה הפלסטינית ברמאללה, ויחשבו שאולי מדובר במתיחת אחד באפריל, שהגיעה מוקדם מהרגיל.
כלום ייתכן שסגן שר בממשלת ישראל מבקש מגוף זר – הרשות הפלסטינית – להתערב בבחירות בישראל ולהשפיע על אזרחי ישראל הערבים שיצביעו לליכוד או שלא יצביעו לרשימה המשותפת?
הפלסטינים – שהתרגלו לחטוף מנתניהו כאפות – דווקא שמחו על ההצעה להידבר ולהיפגש, ונעלבו כשהפגישה המתוכננת לא יצאה לפועל. מי יודע אילו טובות הנאה נדונו בשיחות הללו ומה היו אמורים לקבל בסופו של דבר אבו מאזן ומקורביו עבור ניסיון כזה של התערבות בבחירות בישראל? אולי חיסונים, אולי טיפולים, אולי הקלות כאלה ואחרות – כל זה, כשהשרים של הליכוד ממשיכים לתקוף מדי יום את אבו מאזן בתור האויב הגדול ביותר של ישראל, יהודי העולם והאנושות.
אם נתניהו נואש עד כדי כך שהוא מקושש קולות ברמאללה, השאלה היא למה לא לקפוץ כמה רמות ולבקש תמיכה מנשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג'ד? על פגישה בטח אין מה לדבר, במיוחד לאור הכישלון האיראני בהתמודדות עם הקורונה (אולי ישראל יכולה לעזור?), אבל פגישה בזום וכמה מילות תמיכה מאחמידינג'ד בעברית לטובת בנימין שלנו?
איזה גשטלט מדהים זה יהיה לסיפור הפורימי על המן הרשע. ובטח לאחר מכן נתניהו יתראיין ל-CNN באנגלית המשובחת שלו ויאמר – על זה אף אחד לא חשב, והבוחרים שלו יצפו בתדהמה ובהערצה במנהיגם הדגול ויאמרו "איזה גאון הוא".
הפנייה של נתניהו לרמאללה מעידה על שני דברים – ייאוש וטירוף. רק מי שיודע שהוא הולך להפסיד בבחירות הרביעיות אליהן הוא גורר את המדינה ינסה לעשות עסקים עם אויביו המרים, במיוחד שידוע שהשפעתה של הרשות על הלכי הרוח של אזרחי ישראל הערבים היא מועטה ביותר. והטירוף של האיש החזק במדינה, שהפך לעבד של תאוותיו הוא מפחיד מאוד, כי מי יודע למי יפנה נתניהו בייאושו וטירופו ואילו עסקאות אפלות ופסולות יִסכמו בדרך לקלפי.
2
איראן שולחת איתותי אזהרה לארה"ב בעיראק
שני טילים נחתו סמוך לבניין השגרירות האמריקאית בעיראק ביום שני האחרון, מתקפה של טילים נורו על מתקן צבאי באירביל מוקדם יותר החודש – נראה שדרך הגברת האלימות בעיראק מנסה איראן בכל הכוח לשגר מסר לארצות הברית.
הפעם המיליציות הפרו-איראניות בעיראק גינו את המתקפות ואף צד לא נטל אחריות עד כה, אך הגורמים הצבאיים בארצות הברית סמוכים ובטוחים שמדובר בידה הארוכה של טהרן.
בוושינגטון רוצים שוב לשאת ולתת עם טהרן. על הפרק – חזרה לעסקת הגרעין משנת 2015 או גיבוש עסקה חדשה, שבמסגרתה תפסיק איראן את העשרת האורניום ותחדל ממאמציה לפתח נשק גרעיני. האמריקאים בינתיים לא ממהרים לבטל את הסנקציות הכואבות נגד טהרן, בעוד שהאיראנים מקשיחים עמדות, גם בנוגע למשא ומתן האפשרי וגם על אדמת עיראק.
בחודש אוקטובר ייערכו בעיראק בחירות לפרלמנט, והכוחות הפרו-איראניים נחושים להגדיל את נוכחותם בבית הנבחרים – כלומר, ההתגרות בכוחות האמריקאים גם יכולה להיחשב לחלק מקמפיין הבחירות.
בתחילת מרץ האפיפיור פרנציסקוס יבקר בעיראק, ייפגש עם אנשי דת מוסלמים ויערוך תפילה מיוחדת למען השלום. ספק אם האלימות שמשתוללת במדינה מזה שנים רבות תיפסק במהלך ימי ביקורו.
3
לבנון: "באפריל לא יהיה לנו חשמל ולא תהיה לנו מדינה"
לבנון, מדינה שהפכה לסמל הבולט ביותר לשחיתות ולהיעדר משילות, מתהלכת על קצה תהום, שנראה עמוק ומפחיד מתמיד. בגלל הבור התקציבי האדיר המדינה איננה מסוגלת לספק חיסון לאזרחיה, והאו"ם העביר לביירות כ-60 אלף מנות חיסון של חברת פייזר.
מייד התברר שחברי הפרלמנט עקפו בתור את הזקנים ואת הנזקקים – ומיהרו להתחסן בעצמם ולחסן את בני משפחתם. כעת מאיימים באו"ם להפסיק את מימון הפרויקט, שעלותו – כ-34 מיליון דולר ושמיועד לספק חיסון לכשני מיליון לבנונים. מעטים בלבנון הופתעו מהתפנית הזאת, כיוון שהשחיתות והנפוטיזם הפכו לקבוע היחיד במדינה בה אין ביטחון בכלום.
אותם חברי פרלמנט ושרים שדאגו לחסן את עצמם, לא ממהרים להשלים את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה, למרות שעל פי הנתונים של משרד האנרגיה, אם המדינה לא תאשר הלוואה דחופה, בעוד כחודש לבנון תשקע בחושך כי לא יהיה תקציב לרכישת הדלקים החיוניים להפעלה של תחנות החשמל.
יושב ראש בית הנבחרים, נביה ברי, מראשי מפלגת אמל, הזהיר את חבריו, שאם הממשלה לא תורכב עד חודש באפריל, לא יהיה חשמל ולא תישאר ללבנונים מדינה.
ראש הממשלה המיועד סעד אל-חרירי ממשיך לנהל מגעים עם המפלגות השונות בנוגע למפתח להרכבת הקואליציה. אחת האפשרויות הנבחנות היא הגדלת מספר השרים בממשלה מ-18 ל-22. כך, לאף מפלגה לא יהיה שליש +1. בשלב הזה אין תזוזה במגעים להקמת הממשלה, והמשבר נמשך ומחריף. אולי כשלבנון תשקע בסופו של דבר בחושך, ייפסקו המשחקים הפוליטיים.
4
כווית נגד ביטקוין
בעוד שבדובאי הרשויות מעודדות את השימוש בביטקוין ומאפשרות לבצע תשלומים והשקעות במטבעות הקריפטו, הבנק המרכזי בכווית הורה לבנקים המקומיים ולחברות הכוויתיות להפסיק את המסחר או כל מעורבות בהשקעות בביטקוין או במטבעות מבוזרים אחרים.
בהודעה, שנשלחה על ידי הבנק המרכזי, נכתב כי "אסור לבצע מימון לאדם או מוסד במטרה להשקיע בביטקוין". העניין הזה אינו מעוגן בחקיקה וכנראה מבטא חשש של קובעי המדיניות הפיסקלית בכווית מהתנפצות של בועת הביטקוין.
מדינות אחרות במפרץ, כגון איחוד נסיכויות המפרץ, בחריין וערב הסעודית, לא הצטרפו למדיניות השמרנית של כווית, ורק השבוע ריאד ואבו דאבי השיקו מטבע קריפטו חדש, שהשימוש בו בינתיים מוגבל למספר בנקים השותפים לתכנית החדשה.
5
שנה למותו של חוסני מובארכ
לפני כשנה, ב-25 בפברואר 2020, הלך לעולמו נשיא מצרים לשעבר, מחמד חוסני מובארכ. העשור האחרון של חייו היה סוער במיוחד – מהפכה שפרצה בכיכר תחריר, התפטרות בלחץ אנשי צבא ונשיא ארצות הברית, המאסר והמשפט, ולאחר מכן זיכוי מאשמה וחיים בחיק המשפחה, הרחק מאור הזרקורים.
לפני עשור היה קשה להאמין שמצרים תערוך הלוויה רשמית וממלכתית לזכרו. אז, ב-2011, דרשו מיליונים לעשות בו שפטים ולהוציאו להורג בעוון שחיתות והתעללות בבני עמו. אך ככל שעבר הזמן, כך גם התגברו הגעגועים למובארכ.
התופעה הזאת נבעה משתי סיבות: המשטר המצרי החדש בראשו של עבד אל-פתאח א-סיסי לא יכול היה להתכחש לו, כיוון שהוא היה בשר מבשרו. במהלך השנים הנרטיב המהפכני עוצב מחדש, כך שהאירוע החשוב ביותר שמציינים במצרים היום איננו 25 בינואר, אלא 30 ביוני – כאשר הודח הנשיא האיסלמיסט, איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי.
הסיבה השנייה הייתה הנוסטלגיה לשנים יותר שקטות ויציבות (ביחס למה שהגיע לאחר מכן). מעטים במצרים מדברים היום על כך שמובארכ בעצם היה הכוח שעיצב את המדינה המצרית המודרנית במשך שלושים שנים, ושכל הבעיות הרבות של מצרים – החל מההיערכות הכושלת למשבר בתחום המים וכלה בתשתיות הקורסות במערכות הבריאות והחינוך – קשורות בו ובמשטרו.
בתקופתו של מובארכ התחזקה המדיניות הנאו-ליברלית, כשהעשירים הפכו לעשירים יותר, העניים הפכו ליותר עניים, ומעמד הביניים גלש לעוני. כ-3,500 מחאות ושביתות במקומות העבודה התרחשו במצרים בשנים 2011-2005.
מאז רמת החיים ירדה עוד, והמגפה גרמה לפגיעה אנושה בתיירות, אחד הענפים החשובים שעליהם מושתתת הכלכלה המצרית. שנה לאחר שמובארכ הלך לעולמו, הגעגוע אליו גובר, אך הסיבות שהביאו להתקוממות בשלהי כהונות עדיין שם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם