בזמן שסקר את עמק האלה ב-2007, הביט הארכאולוג סער גנור סביב וראה משהו מוזר מציץ מהקרקע. אחרי בחינה נוספת, תהה האם יכול להיות שהדבר הזה הוא חלק מעיר עתיקה. הניחוש שלו התברר כנכון, והוביל לחפירות ארכאולוגיות שביצעו יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית בירושלים וגנור עצמו, ארכאולוג מחוז אשקלון ברשות העתיקות. החפירות חשפו את מה שנראה כמו עיר ביהודה.
על הגבול הדרומי של יהודה, עם שני שארים מרשימים, האתר, שמוכר כיום בשם חורבת קייאפה (או מבצר האלה), היה, כנראה, שעריים שהוזכרה בתנ"ך – עיר שפעלה במאה העשירית לפני הספירה, כשדוד היה מלך ישראל.
במשך שנים אחר כך קיווה גנור שיום אחד ייתקל ביישוב נוסף מתקופת דוד. ב-2013, בעודו הולך על גבעה במהלך ביצוע סקירה רחבה של חמשת הקילומטרים המפרידים בין קריית גת לבין בית גוברין – פיסת חמר משכה את עיניו. הוא הראה אותה בהתרגשות לגרפינקל. לשמחתם, החרס הגיע בדיוק מאותה תקופה של קייאפה. ובונוס נוסף: הגבעה, כשנחפרה, חשפה ממצאים מעיר פלשתית שמוזכרת בתנ"ך.
כשסקר את עמק האלה ב-2007, הביט הארכאולוג סער גנור סביב וראה משהו מוזר מציץ מהקרקע. אחרי בחינה נוספת, תהה האם יכול להיות שהדבר הזה הוא חלק מעיר עתיקה. הניחוש שלו התברר כנכון
גנור וגרפינקל חפרו את הגבעה ב-2015, ביחד עם נציגים מאוניברסיטת מקקווארי מסידני שבאוסטרליה. בגלל ההבדלים בעונות בין שני חצאי כדור הארץ, החפירות התקיימו בחורף הישראלי. הן הסתיימו, לפחות בינתיים, עם פרוץ משבר הקורונה.
ברוכים הבאים לצקלג
בספר שמואל א' מסופר שכשדוד שמע ששאול המלך רוצה במותו, הוא ברח לעיר הפלשתית גת (שמואל א', כ"א, פסוק י'). דוד ביקש מאכיש בן מעוך, מלך גת הפלשתי, למצוא לו, לאנשיו ולבני משפחותיהם מקום מסתור לחיות בו. "וייתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג, לכן הייתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה", נכתב בפרק כ"ז פסוק ו'.
מומחים שונים כבר זיהו למעלה מתריסר מיקומים אפשריים לעיר צקלג. ובכל זאת, גנור וגרפינקל משוכנעים שהאתר החדש, על גבעה שגובהה 200 מטרים מעל גובה פני הים, היא-היא צקלג המקראית – בגלל הקרבה שלה לגבולות גת העתיקה. השניים מצאו שלל עדויות ארכאולוגיות מהעיר הפלשתית מהמאה ה-12, שהולכות אחורה עד המאה ה-10 לפני הספירה – זמן דוד. המיקום מתאים גם לסיפור התנ"כי שבו בני עמלק תוקפים ושורפים את צקלג.
דוד לא היה בביתו באותו הזמן. כשחזר, הוא מצא שצקלג הושמדה באש. החפירות הארכאולוגיות באתר חשפו עדויות לשריפה ההרסנית. גנור העניק לנו סיור באתר המקראי. כשעומדים איתו בראש צקלג, במקום שבו בנו הפלשתים את בתיהם, ברור לגמרי מדוע הם בחרו דווקא פה.
בספר שמואל מסופר שכשדוד שמע ששאול רוצה במותו, הוא ברח לעיר הפלשתית גת. דוד ביקש ממלך גת הפלשתי, למצוא לו, לאנשיו ולבני משפחותיהם מקום מסתור לחיות בו. "וייתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג"
למטה-למטה משתרע עמק לכיש, מלא באדמה פורייה ובשקדיות מלבלבות. ניתן לראות מפה גם את הדרך מאשקלון לחברון ולירושלים, שדומה בצורה משונה לדרך שבה הלכו אבות אבותינו בין הערים. ועל אף שלא ניתן לראות אותו מכאן, יש בסביבה מקור מים מצוין.
איך הם הגיעו לפה – ולמה? משהו מוזר קרה במאה ה-12 לפני הספירה שגרם להגירה המונית, מסביר גנור, ובמסגרתה התקדמו הפלשתים לכנען. למרבה הצער, למעט התנ"ך, אין כמעט מקורות כתובים מהימים ההם. לכן לא ידוע האם בצורת, צונאמי, מגפה או אסון אחר מסבירים את קריסת כל האימפריות הגדולות במזרח העתיק, והתנועה של עמים שונים אל כנען ומחוצה לה. אבל מה שכן יודעים זה שהייתה תנועה.
בערך בתקופה שבה היגרו הפלשתים לכנען, עשתה זאת גם קבוצה של נוודים, שעל פי ההערכות, היו הקבוצה שנקראה ישראל והוזכרה במצבת ישראל (אסטלת ישראל). המצבה, שנכתבה אחרי שהמצרים כבשו את כנען ב-1208 לפני הספירה, מציינת: "נבוזה כנען בכל רע./ לוקחה אשקלון/ נלכדה גזר, ינועם הייתה כלא הייתה./ ישראל הושם אין זרע לו". יחד עם זאת, הכנענים והפלשתים המשיכו לאכלס כפרים באזור זה, וישראל המשיכה לשגשג.
התפריט של דוד
השם צקלג, שמופיע יותר מתריסר פעמים בתורה, אינו עברי או כנעני, אלא הודו-אירופאי – השפה שבה השתמשו הפלשתים באותה התקופה. ומכיוון שהפלשתים שימרו את השמות הכנעניים של הערים שבהן התיישבו (כמו אשדוד, אשקלון ועזה), צקלג הייתה כנראה אזור לא ממופה כשהם התיישבו בה.
הם בנו ישוב, שיחזיק מעמד, השתמשו בסלעים עצומים ששקלו עד שני טון. וכשהם המשיכו הלאה, כנענים אחרים שהיו נתונים לשלטון הפלשתים הגיעו במקומם ובנו את בתיהם, ממש על גבי היישוב המקורי.
צקלג, כמעט בוודאות, עמדה בסמיכות ליהודה, מה שהפך אותה למקום מפלט הגיוני לאדם נמלט כמו דוד בסוף המאה ה-11 לפני הספירה. אף אחד לא יודע, כמובן, אם צקלג הייתה עיירת רפאים כשאכיש הציע אותה לדוד, או שמא גרו פה פלשתים.
משהו מוזר קרה במאה ה-12 לפני הספירה שגרם להגירה המונית, מסביר גנור, ובמסגרתה התקדמו הפלשתים לכנען. לא ידוע האם בצורת, צונאמי או אסון אחר מסבירים את קריסת האימפריות הגדולות במזרח העתיק
אחרי הריסת צקלג נותר דוד באתר למשך יומיים נוספים – עד שהגיעו שליחים לספר לו ששאול המלך נהרג בקרב עם הפלשתים. אז, לפי התנ"ך, המתין דוד את תקופת האבל המתבקשת (שהולידה שירה נפלאה), עזב את צקלג ויצא לחברון, להכתרתו. לכן טוען גנור שבצקלג נולדה מלכות דוד.
למרות חצי מטר של הרס, שנגרם על ידי השריפה, החפירות העלו שלל ממצאים מרגשים. או שאולי דווקא בגלל השריפה שרדו כל כך הרבה חפצים, אחרי שנקברו תחת ההריסות. כך גם הלבנים ששימשו לבנייה, מכיוון שהיו עשויות בוץ מיובש וקש, והפכו לאבן בעקבות השריפה. גנור הנחה אותנו לגעת בכמה מהלבנים השרופות האלה, כדי לסייע לנו להבין כמה חזקות היו הלהבות.
החפירות, שהתבצעו בפסגת הגבעה, בקצה האתר, חשפו שורה של ארבעה בתים מהמאה ה-11 לפני הספירה, שלחלקם רצפות אבן. הם נבנו בסמיכות זה לזה, כשהקירות החיצוניים שלהם יוצרים סוג של חגורה.
המתיישבים חתכו קש וחיטה באמצעות מגלים עשויים צור, עם שיניים באחד מצדי הלהב, שמחוברים לחתיכות עץ. למעלה מאלף חלקי להבי מגל התגלו בערימה במהלך החפירות. נראה שתושבי צקלג היו עשירים מאוד או עבדו עבור מעסיק עשיר. נראה שהם ירדו מהגבעה במהלך הקיץ, קצרו את החיטה והחזירו את הכלים ואת הקציר לבעלי הנכס.
במורד הגבעה, שבה ממוקמות החורבות מהמאה ה-10 לפני הספירה, ארכאולוגים מצאו 70 פריטי חרס מתקופת דוד. חלקם התגלו בשלמותם, אבל גם אלו שהתגלו כשברים הורכבו לגמרי. כלי חרס מתקופת הפלשתים מגיעים בדרך כלל עם עיטורי ציפורים וקישוטים ספירליים, קערות בצורת פעמון וכוסות עם ידיות אנכיות. לחפצים מיהודה לרוב לא היו עיטורים, והממצאים בצקלג לא יוצאי דופן בעניין זה.
אחרי הריסת צקלג נותר דוד באתר למשך יומיים נוספים – עד שהגיעו שליחים לספר לו ששאול המלך נהרג בקרב. אז, לפי התנ"ך, המתין דוד את תקופת האבל המתבקשת, עזב את צקלג ויצא לחברון, להכתרתו
באזור הזה של הגבעה נחשפו גם מגוון של גלעינים ושאריות אורגניות נוספות בתוך צנצנות בשטח שנועד לאחסון. במעבדה הניידת של האתר, הגרעינים וחומרים נוספים שנמצאו במקום תוארכו לתקופת דוד. אז אנחנו יודעים איזה סוג של תזונה הייתה לדוד ואנשיו: הם אכלו קטניות ומאכלים עשויים מחיטה. כמונו, שחיים היום במזרח התיכון, בני ישראל במאה ה-10 לפני הספירה בישלו עם שמן ונהנו מקנקני יין.
גנור מספר שהיו הבדלים משמעותיים בין צקלג לקייאפה/ שעריים. שתיהן ערים ביהודה, אבל במרחק 20 ק"מ זו מזו. קייאפה, הוא אומר, היא הדוגמה הוותיקה ביותר המוכרת לתכנון עירוני. נראה כאילו אדריכל בחן את השטח ובנה שני שערים גדולים וחומה כפולה שמחולקת לחדרים. מסתמן שכל משפחה מורחבת קיבלה שטח אדמה לבנות את ביתה בסמוך לחומה. תוכניות עיר כאלה, מסביר גנור, ייחודיות לממלכת יהודה.
צקלג לעומתה הייתה עיר בלי חומה, שהתפרשה על פני כל הגבעה, עם מבנים גדולים מאוד במרכזה וקטנים יותר בשוליה. כאן, בניגוד לקייאפה, נדמה שאין תוכנית אב ברורה. יחד עם זאת, שתי הערים ניצלו את המצרך היקר ביותר בחלק הזה של הארץ: הקרקע הפורייה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו