הסקרים של הימים האחרונים מנבאים מחזה סוריאליסטי: מפלגת כחול לבן עשויה להגיע לשישה מנדטים בבחירות. קשה לתפוס את הנתון הזה: הרי כחול לבן גם אכלה את הדגים המסריחים, וגם גורשה מן העיר.

המפלגה לא מייצגת שום דבר, אחראית להפרת הבטחת הבחירות הבוטה בהיסטוריה, ונכשלה בכל מהלך פוליטי אפשרי ששאפה אליו. קשה להבין איפה ישנם מאות אלפי אנשים שרוצים שכחול לבן תמשיך במשימתה.

הסקרים של הימים האחרונים מנבאים מחזה סוריאליסטי: מפלגת כחול לבן עשויה להגיע לשישה מנדטים בבחירות. קשה לתפוס את הנתון הזה: הרי כחול לבן גם אכלה את הדגים המסריחים, וגם גורשה מן העיר

מצד שני, מפלגת מרצ, מפלגת השמאל-ציוני האמיתית היחידה בישראל, שקיימת עשרות שנים, שיש לה מתפקדים והיסטוריה ומסורת, לא עוברת את אחוז החסימה.

מרצ היא המפלגה הבולטת בשטח מבחינת מאבקה לטובת סיום הכיבוש, זכויות פרט ליברליות, ושותפות יהודית-ערבית אמיתית. אלו מסרים שגם היום יכולים להיות שווים גם 30-40 מנדטים.

אז איך בכל זאת מרצ כנראה לא תעבור את אחוז החסימה, וכחול לבן אולי כן? דעתי היא שמרצ לא מסוגלת לסחוף אחריה מצביעים, ולעולם לא תוכל כבר לעשות זאת. לא בגלל הערכים שלה, אלא בגלל המבנה המיושן שלה, והיעדר המעוף שלה. 

נתחיל מן המבנה: בינואר, יו"ר מרצ ניצן הורוביץ ביטל את הפריימריז למפלגה. על שום מה? חוסר כבוד למתפקדים שלהם כמובן. בנוסף, במקום לחבק את הכוח המעניין של הליברלים במרצ, ניצן הורוביץ פשוט איים עליהם בבריונות כך שיחדלו משימוש בלוגו של מרצ, כדי למנוע ממרצ לאבד את הגוון האדום הארכאי שלה.

בתכלס, יש במרצ יותר מדי גורמים שלא אוהבים שמזיזים את הגבינה שלהם, אולם ברגע שאין אמונה בערכים דמוקרטיים של המפלגה, היא דומה יותר למפלגת אווירה כמו כחול לבן, שבה אין פריימריז ואין כלום, ותיעלם תוך כנסת אחד או שתיים לכל היותר. למרצ נותר רק להתקנא במפלגה מעבר לכביש, מפלגת העבודה, שכן עשתה פריימריז, במהלך שהצליח להחזיר את המפלגה מן המתים. 

בעיה נוספת היא היעדר האמונה של מרצ במסרים שלה עצמה. דוגמה? בבקשה: בישיבת הנהלה בנובמבר, מזכ"ל מרצ תומר רזניק אמר כי "לדבר על הנושא היהודי ערבי זה עיוורון מעמדי לאור המשבר הכלכלי בישראל". הרי מה יש למרצ להציע, אם לא את זה בדיוק?

בנוסף, מרצ מנסה משום מה לקרוץ כביכול למצביעי מרכז, עם שריונו של יאיר גולן, שסבור ש"השמאל לא יכול להתנתק מן היהדות", או שישראל לא מבצעת פשעי מלחמה בשטחים (אם הכיבוש בשטחים לא פשע מלחמה, אז מה כן?). השמאל דוכא כל כך הרבה שנים על ידי המסרים של ביבי, שהם התחילו להאמין להם בעצמם, במקום לומר באומץ כמה הכול מעוות כאן. 

היו למרצ כל כך הרבה הזדמנויות להתבלט ציבורית, לעשות מהלכים פומביים שיקרבו את השלום, להקים עליה אמנם שונאים מן המרכז-ימין מחד, אבל להרוויח תומכים נלהבים מהשמאל מצד שני. במקום להביא לשיח את הפינוי הגזעני של משפחות בסילוואן, את המשבר ההומניטרי בעזה, את הגדה שאוטוטו קורסת מקורונה, מרצ לא מביאה לחדשות שום דבר חוץ מהרבה גוועלד.

הבעיה היא שבמרצ נותנים תחושה שזה כל מה שהשמאל יהיה לעולם: נישה לא רלוונטית. מפלגה שכל בחירות תילחם נגד אחוז החסימה, עד שבסוף לא תעבור אותו.

הבעיה היא שבמרצ נותנים תחושה שזה כל מה שהשמאל יהיה לעולם: נישה לא רלוונטית. מפלגה שכל בחירות תילחם נגד אחוז החסימה, עד שבסוף לא תעבור אותו

אלו מסרים מרצ כן בוחרת להבליט? רעיונות מנותקים מהמציאות כמו מס מיליארדרים, מס ירושה (שהוא קצת כמו הקומוניזם עצמו: רעיון שלא משנה כמה פעמים ייכשל, תמיד יהיו אלה שיטענו שצריך לנסות שוב), העלאת מס חברות ל-30% (מה שיפגע בעיקר במעמד הביניים), העלאת מס הכנסה שולי ל-55% (לא מספיק שיש לנו את המס השולי אולי הכי גבוה בעולם, תמיד אפשר יותר גרוע) ועוד הפתעות לא נעימות. 

בואו נדבר בכנות. ברור שגם אם מרצ תעבור בבחירות הקרובות, בבחירות שלאחריהן הכל יהיה אותו דבר: אין בן אדם בעולם הזה שחושב שניצן הורוביץ, פוליטיקאי עם כריזמה של מגבת מטבח, יצליח להביא איזשהו הישג בולט ואמיתי בכנסת ה-24, שיתכן שגם היא תהיה רק חודשים ספורים.

ואם זה המצב, עדיף לשמאל שמרצ לא תתמודד, ותפנה את מקומה למפלגת שמאל אמיתית, שלא פוחדת מה יחשבו עליה במרכז מחד, ושלא מנוהלת על ידי קומוניסטים מאידך. אם השמאלנים הליברלים רוצים לראות מדינה אחרת בעתיד, צריך להבין שמרצ לא תביא אותנו לשם.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.