חדי העין שצפו במהדורת מוצאי השבת של ה-27.2 בחדשות 13 בוודאי נתקלו גם בכתבתו של אריק ווייס, שעסקה במתנגדי החיסונים, תחת הכותרת "הקרב על החיסון: משפחות הנפטרים נפגשות עם המתנגדים". זו ביקשה להציג את אחד הוויכוחים המשמעותיים ביותר עבור הציבור הישראלי בעת האחרונה.

הקרב על החיסון: משפחות הנפטרים נפגשות עם המתנגדים | מיוחד • לכתבה המלאה של @arikweiss מתוך מהדורת השבת עם @HKorach >> https://t.co/K9gWI4VSg7

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

(צילום: רויטרס) pic.twitter.com/7zEqNFaAHt

— חדשות 13 (@newsisrael13) February 27, 2021

הכתבה מתחילה ברצף כרונולוגי המתאר את השתלשלות האירועים מפריצתה של מגפת הקורונה ותמונותיהן של משפחות הנפטרים הכואבות את אובדן יקיריהן, דרך הסבל שעבר על כולנו עד לרגע הגעת החיסון המיוחל. המשכה בתיאור מפגש של אחת ממשפחות הנפטרים עם מתנגדת לחיסון הקורנה, הדר לוין, שהיא גם סטנדאפיסטית ממרכז הארץ.

לוין מוצגת באופן גרוטסקי כסטנדאפיסטית המשמיעה טיעונים קונספירטיביים הזויים ונטולי ביסוס מדעי. את טענותיה מפריך ווייס במפגש זום עם מנהלי מחלקות קורונה בבתי חולים מרחבי הארץ. ממשיכים לאחר מכן עם מפגש בין משפחה שכולה נוספת לעו"ד אורן פסטרנק, ממובילי "מחאת הריבון". אורן מעיד על עצמו שאיננו מדען ועל כן עיקר עיסוקו הוא בנושא זכויות האדם. טענותיו אשר נוגעות לזכויות האדם אולי הושמטו בעריכה או שלא נאמרו כלל. כך או כך נחשף הצופה לעוד טיעונים קונספירטיביים, שעל פיהם נוצר הרושם של עו"ד מיושב אשר גם הוא נמנה עם מתנגדי החיסונים. גם לאחר שיחה זו מראיין ווייס מספר מומחים שמפריכים את אותם טיעונים.

על פניו המסר העיקרי בכתבה הוא שמתנגדי החיסונים חוששים מן החיסון וחוששים למצב הדמוקרטיה. חששם מתבסס על מידע קונספירטיבי ועל מציאות של ממשלה אשר "הרוויחה ביושר את חוסר האמון בה", לפי ווייס. לטענתו:

"הדרך היחידה להילחם בתופעה הזאת היא לספק מידע מהימן ומדויק ובמשימה הזאת, בינתיים, יש כאן כישלון חרוץ. הבעיה היא שכל יום שעובר עולה לנו כאן בחיים".

על פניו המסר העיקרי בכתבה הוא שמתנגדי החיסונים חוששים מן החיסון וחוששים למצב הדמוקרטיה. חששם מתבסס על מידע קונספירטיבי ועל מציאות של ממשלה אשר "הרוויחה ביושר את חוסר האמון בה", לפי ווייס

נקודה זו מהווה הקדמה למסר העיקרי שמגיע במענה לשאלתה של הילה קורח, האם בסופו של דבר מי שלוקחים על עצמם את הסיכון אינם אלא הלא מחוסנים עצמם:

"כי זה לא מספיק", עונה ווייס. "אנחנו מחוסנים, מי שבחר להתחסן, אבל החיסון בסופו של דבר יעיל ב-94%. זה אומר ש-6 מכל 100 אנשים שהלא מחוסן יפגוש יש להם פוטנציאל להידבק. את הולכת להופעה, 300 איש בהופעה שהיו אמורים להיות כולם מחוסנים, התגנבו גם כמה לא מחוסנים, אז יש לך פה כבר מספר של 18 איש שהם יכולים להידבק, חלקם אולי יקבלו את המחלה הזאת קשה, חלקם אולי מעשנים, חלקם אולי יש להם מחלות רקע. האנשים האלה מסכנים אנשים אחרים, והם מסכנים אותם במודע, וזאת בעצם הבעיה הכי מרכזית בסיפור הזה. והאנשים האלה צריכים לדעת את זה, שהם מדביקים את המשפחה שלהם גם אם היא התחסנה, שהם מדביקים את החברים שלהם, וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על הילדים שבכלל לא התחסנו".

ווייס טוען שמתנגדי החיסונים מסכנים במודע אנשים אחרים, מחוסנים ולא מחוסנים. לשיטתו היעד העיקרי הוא ביצירת מרחב טהור, נקי מכל זכר לנגיף, והדרך לשם היא באמצעות הסברה נכונה שתגרום להתנערות מאותן תיאוריות קונספירציה, ולפיכך תביא לכדי התחסנות המונית של כלל האוכלוסייה. הבעיה עם הטיעון הזה היא שאין בכוחו של חמ"ל הסברה משוכלל ועתיר תקציב ככל שיהיה להגדיל את שיעורי ההתחסנות באופן שיביא את ווייס על סיפוקו.

המניפולציה שעולה מתוך הכתבה היא חלק ממגמה לה אנו עדים בחודשים האחרונים ליצירת נרטיב של פחד ושיסוי.  ככל ששיעורי ההתחסנות לא יעלו הלך הרוח הזה יוסיף לחלחל ואנו נמשיך לראות הסלמה ברטוריקה כלפי אותם אלו שבחרו לא להתחסן.

מאחר ואין תסריט לפיו ניתן לחסן אוכלוסייה שלמה ללא נקיטת צעדים שמשמעותם פגיעה בדמוקרטיה, והאפשרות לחיסון כלל האזרחים במדינה דמוקרטית למעשה אינה קיימת, אנו נוסיף לראות כתבות דוגמת כתבתו של ווייס אשר מסייעות ביצירתה של תשתית הפחד והשנאה כלפי אזרחים הבוחרים שלא להתחסן. תשתית זו מהווה את המצע שעל גבו יתפתחו אותם תהליכים אנטי דמוקרטיים כמו התו הירוק, שמשמעותו הפרדה בין שתי אוכלוסיות.

המניפולציה שעולה מהכתבה היא חלק ממגמה לה אנו עדים בחודשים האחרונים ליצירת נרטיב של פחד ושיסוי.  ככל ששיעורי ההתחסנות לא יעלו, הלך הרוח יוסיף לחלחל ואנו נמשיך לראות הסלמה ברטוריקה כלפי אלו שבחרו לא להתחסן

ברקע הליך אנטי דמוקרטי זה צריך לשאול לגבי תפקידה של "הרשות הרביעית", קרי התקשורת הממוסדת, שהיא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אשר הולכת ומצטיירת כצלע מרכזית בהתהוותו של המשטר החדש בישראל. זו מעניקה רוח גבית להיווצרותו של משטר שונה ממה שהכרנו. תחילה בשיווקן של הנחיות והגבלות הקורונה ללא ביטוי הולם לדעת המיעוט המתנגד לכך, המשכה בפיקוח על אכיפת ההגבלות באמצעות סיקור מקרתיסטי ותיעוד הפרת ההנחיות בטענה שהמשטרה אינה אוכפת מספיק, וסיומה בעידודו של הליך משטור האינפורמציה תוך שימוש באמצעים שונים ומגוונים כדי להילחם לכאורה בדיסאינפורמציה אשר מסתובבת ברשת.

במקום לעמוד כמנהגה על משמר הדמוקרטיה, מפעילה התקשורת הממוסדת כל העת לחץ על הממשלה, וזו, שאינה נותרת אדישה, מטילה הגבלות נוספות, מקימה מערך הסברה, מגבירה את האכיפה, ומקדמת חוקים כגון התו הירוק ומתווה נתב"ג.

היעדר המחאה בכנסת נוכח חוקים אלו שמשמעותם פגיעה ביסודות הדמוקרטיה משקף את התהליך המתקיים לאורכם של העשורים האחרונים, לפיו הציבור הישראלי התרגל למציאות של שליטה על עם אחר והגבלת חירותו. שליטה שכוללת, בין היתר, מגבלות על חופש התנועה, מעצרים פוליטיים, מעצרים מנהלתיים, ענישה קולקטיבית, ועוד. למציאות אליה אנו עדים היום קיים למעשה תקדים. כך למשל, כפי שההגבלות אשר חלות על הפלסטינים תמיד נעו בין שיקולי ביטחון לשיקולי שליטה וענישה, גם הקו בין שיקולים אפידמיולוגים לשיקולים של שליטה וענישה הפך למטושטש בכל הנוגע להגבלות הקורונה.

הכנסת והתקשורת הן בעצם מראה של הציבור הישראלי – אדישותו נוכח הפרת זכויות האזרח בשטחים ניבאה את ההכנעה בה יקבל את הגבלות הקורונה. שיח השיסוי והשנאה כלפי שמאלנים וערבים ניבא את השיח המתלהם כלפי מפירי ההנחיות ומתנגדי החיסונים, שאין לו אח ורע בעולם המערבי.

היעדר המחאה בכנסת נוכח חוקים אלו שמשמעותם פגיעה ביסודות הדמוקרטיה משקף את התהליך המתקיים לאורכם של העשורים האחרונים, לפיו הציבור הישראלי התרגל למציאות של שליטה על עם אחר והגבלת חירותו

ישעיהו ליבוביץ', אשר דן רבות בהשחתת הכיבוש את החברה הישראלית, אמר כי מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת תהפוך בהכרח למדינת ש.ב. כעת, ברקע האירועים האחרונים, אנו עדים גם למשטור יתר של הסביבה האזרחית. נוכח התאיידותן של התקשורת והכנסת אל מול תהליכים אפלים אלו, כל שנותר הוא לסמוך ידינו על בג"צ כקו האחרון ולקוות שגם המבצר הזה לא ייפול.

ערן שלו הוא כותב תוכן עצמאי, פעיל חברתי ואקדמאי בתחום ההיסטוריה והחינוך