אם צריך יהיה לבחור את הארוע המשמעותי בבחירות מספר ארבע – בחירות שהיו נטולות אירועים, ענין, דרמה או הצדקה כלשהי – ייתכן שהבחירה תיפול על הראיון עם אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, ליונית לוי בחדשות 12.
הראיון הזה הצליח לאפס את מרבית ההשפעה של אירועים קודמים, שהזיקו לכאורה לראש הממשלה בנימין נתניהו: התשובות המביכות שלו לאודי סגל, הטעות המיזוגנית/גזענית עם "שאשא-שאשא-פאקה-פאקה" בראיון לאריה גולן או הדיווחים על "הבלגן" ששרר בקמפיין של הליכוד בשבועות האחרונים (שאין לדעת אם לא נולד בעצמו מאסטרטגיית געוואלד תקשורתית, שכרגיל העיתונאים נפלו ברשתה).
"התרשמתי מהאובססיביות של ראש הממשלה שלכם", אמר בורלא ללוי. "הוא התקשר אלי 30 פעם, 30 פעם. הוא היה מתקשר ב- 3 בבוקר והיה שואל אותי מה לגבי הווריאנטים".
להגיד על מישהו שהוא אובססיבי דומה למרואיין במקום עבודה שמתבקש לציין תכונה שלילית ושולף "אני פרפקציוניסט". בעבר יוחסו נדודי שינה דומים לראש ממשלה אחר, אהוד ברק, שנהג להתקשר לעורכים אחרי חצות או לקבוע פגישות בשעות שבהן רוב האנשים סופרים כבשים.
אבל אם אצל ברק האובססיה פורשה כאדנות, זלזול בזולת או סתם הזיה, הרי שנתניהו לא ייתן להזדמנות כזאת למסגר אותו כקרצייה, מבלי למצוץ ממנה קורטוב של דם.
אם אצל ברק האובססיה פורשה כאדנות, זלזול בזולת או סתם הזיה, הרי שנתניהו לא ייתן להזדמנות כזאת למסגר אותו כקרצייה, מבלי למצוץ ממנה קורטוב של דם
ואכן, נתניהו עט על הביטוי כמו להקת עורבים על נבלה טרייה: "אני אובססיבי", טפח לעצמו על החזה בראיון לאילה חסון אתמול בערוץ 13, והשתכשך בהנאה מתמשכת בג'קוזי של "הטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר".
מתנה כזאת לא יכול היה לתכנן אפילו הקמפיינר המוכשר ביותר. האם יש משהו שישראלים אוהבים יותר ממנהיג שמתקשר בשלוש לפנות בוקר כדי לטפל בהם? הרי זה מה שנתניהו תמיד טען והתקשורת ניסתה לקחת ממנו: שהוא הביביסיטר של כולנו, המבוגר האחראי שמטפל לנו בילדים בזמן שאנחנו ישנים.
ביביסיטר ומירי פופינס
Posted by ארץ נהדרת on Tuesday, February 3, 2015
ואם הוא עושה זאת בשביל החיסונים, אז הוא ודאי מבלה את לילותיו גם במעקב אחר פעולות חשאיות באיראן, בשיחות עם הבית הלבן (בין אם אלה נענות מעבר לקו או לא), במחשבות על העתיד הכלכלי של מדינת ישראל או בדאגה כנה ואמיתית לרעייתו הסובלת מתוספתן. ואז, מה זה משנה אם בדרך הוא רודף כמה עיתונאים, חומס כמה סיגרים ומצ'פר קצת את אלוביץ'?
הראיון עצמו עם בורלא לא היה מבריק. אני מסכים לגמרי עם עמיתי דוד ורטהיים שתהה מדוע לוי מיאנה לשאול את בורלא על מתנגדי חיסונים, על תופעות לוואי, על עלויות חיסון או על הסחר-מכר בפרטיות שהפך להיות מוצר נלווה לטיפול במגפה.
אבל מה שאלנו ומה נשאל ומה ישאל הפך בלתי רלוונטי בבחירות האלה, יותר מאי פעם. צפיתי אתמול ב"מטה המרכזי" בהנחייתה של חסון מתחילת התוכנית, וניסיתי לעקוב אחרי "השאלות והתשובות". אבל כשהסתיימה התוכנית חשתי בעיקר בחילה עזה כמו מבוגר שנאלץ להצטרף לילדיו לקרוסלת "כוסות התה" המפורסמת של דיסנילנד.
הבדיחות של דני דיין על חשבון יו"ר המפלגה שלו סער התערבבו ב"מטבוחה של הרוטציות" עליה דיבר נתניהו, ביחד עם השמחה המעט מוזרה שהביעה תמר זנדברג מכך ש"רבים רוצים להציל את מרצ" מטביעה. ובאמצע כל אלה ריצד במשך שעה הבאנר המתחלף של "האח הגדול" במהירות אפילפטית ובזלזול מדהים בצופה (ובתוכנית), כמו מזכיר לנו שהכול בסוף קזינו מסחרי חסר כל ערך.
הראיון עם נתניהו ב"מטה המרכזי" בערוץ 13 לא הניב שום כותרת חדשותית, אבל בסיומו ספרתי לפחות שלושה ביטויים שצופה סביר יזכור גם שעה אחרי הצפייה: "מטבוחה של רוטציות", "הלילה הזה כולנו מחוסנים", "מה שאני עושה בשעה אחת – אחרים לא מסוגלים לעשות בעשר שנים". כמו בשיר (הנורא, אגב), בסוף "זה מה שנשאר, נה נה נה נה נה".
צביעות עיתונאית טיפוסית
אם ננסה להבין על מה דיברנו בשבוע האחרון, נגלה שרובו משרת את ראש הממשלה, חוץ מהתחקיר המזעזע ב"הארץ" על מעלליו של יהודה משי זהב.
כך, למשל, הסיפור על ההסכם (שהיה-או-לא-היה) בין נתניהו לרעייתו אשר יצא בעיתוי מוזר, אחרי שהתברר ששורה של עיתונאים נחשבים ישבו על הסיפור ונמנעו מלפרסם אותו, בטענה שאינו אפוי דיו מבחינה עובדתית.
זה נחמד לדבר על אתיקה והצלבה, אבל בינינו גם קצת צבוע. הרי התקשורת הישראלית מפרסמת סיפורי בדים על ימין ועל שמאל, חלקם מתבססים על "גורם בכיר" בלשכה כלשהי בלי הצלבה או אפילו מקור ראוי לשמו.
האם ידענו מה באמת קרה סביב הטלפון של גנץ שנפרץ לאיראנים כאשר פורסם? האם ידענו שמסמך הרפז מזויף כשפורסם? האם העדויות של רוני מאנה על התנהגותה של שרה נתניהו אינם אלא גיבוב של רכילות זולה מצידו של חבר-לשעבר? עם יד על הלב: כמה מהידיעות הפוליטיות שמתפרסמות מדי ערב בחדשות באמת מוצלבות ומגובות כדי הצורך?
אם העדות של דוד ארצי, המגובה גם בבדיקות פוליגרף, אינה מהימנה מספיק לפרסום ב- 2019, היא בהחלט אינה מהימנה דיה להתפרסם במרץ 2021. ולמרות זאת, פתאום כל העיתונאים שדחפו אותה למגירה אז, חוגגים אותה כעת. יכול להיות שהסיבה לכך היא כי החשש לתביעת דיבה מצידו של דוד שימרון פוחת כשמצטטים מישהו אחר?
אם כך הדבר, הרי עסקינן בפחדנות לשמה. מבחינת הציבור, מוטב היה לפרסם את עדותו של ארצי כשהובאה בפני העיתונאים, עם כל ההסתייגויות והתגובות הראויות, מאשר להפוך למקהלה חבוטה של סרטון יוטיוב שבועיים לפני בחירות.
מבחינת הציבור, מוטב היה לפרסם את עדותו של ארצי כשהובאה בפני העיתונאים, עם כל ההסתייגויות והתגובות הראויות, מאשר להפוך למקהלה חבוטה של סרטון יוטיוב שבועיים לפני בחירות
נתניהו, כ-מו-בן, סובב גם פצצת המימן הפוטנציאלית הזאת על ראשה. בראיון עם חסון פנה בלי בושה אל המצלמה ואמר ל"שרה שצופה בנו" ממיטת חוליה בהדסה, לא להקשיב להשמצות האלה כי "אני, או-הב, אותך". עכשיו התוספתן הצטרף לצרבת שקיבלנו מהמטבוחה – ולמרות הכול, עדיין אין לנו מושג אם היה או לא היה הסכם בין בני הזוג. וספק אם אי פעם נגלה.
בסוף, הכול שאלה של אנרגיות, ולא רק בשלוש לפנות בוקר. יועץ התקשורת רונן צור, לשעבר יועצו של גנץ ובבחירות האלה מתבונן מן הצד, צייץ אתמול את מה שכולנו מרגישים כבר שנים: יש בן אדם אחד שרץ במרתון הזה עד הסוף כאילו חייו תלויים בכך, ומולו חבורה של חובבנים שמדדים על המסלול בעצלתיים כמו נידונים למוות. יש אחד שיניף מדליה קורן מאושר בקו הסיום (ויתחיל לחשוב על המרתון הבא), ומולו חבורה שתתעלף שנייה אחרי השריקה.
"הבחירות האלו הן ניסוי מרתק במנהיגות", כתב צור. "צד אחד מדבר, נלחם, יוזם ומסתער. הצד השני בורח, שותק, ממלמל ומתבצר. אם אסטרטגיית הבריחה תיכשל, כל מוביליה יצטרכו לארוז ולעוף הביתה".
זאת כמובן עקיצה לכיוון יאיר לפיד וגדעון סער, המבססים את עיקר הקמפיין שלהם על הרדמה, אבל גם הבנה שחריצות ואובססיביות הן תכונות חשובות בפוליטיקה, לא פחות מתחושות צדק היסטוריות.
האובססיביות הנתניהואית, המודעת לחלוטין לאובססיביותה, הולכת וממסגרת את הבחירות האלה בחלון צר מאד שבו רק ארבע שאלות מעניינות את המראיינים (ואולי גם את הציבור): "מי לא יעבור את אחוז החסימה", "מי יסרב לשבת עם מי", "מי ידרוש רוטציה", ו"האם יהיה לצד כלשהו 61". ובכל השאלות הללו, בינתיים, האובססיבי זוכה אפילו בשלוש לפנות בוקר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם