אחרי המדגמים וחלק מתוצאות האמת שהתפרסמו לאורך הלילה, ישראל הפכה רשמית לאיטליה בתקופות השפל הפוליטיות שלה.
כל ממשלה שתקום כאן בזמן הקרוב – עם תומכיו של בנימין נתניהו או עם מתנגדיו – לא תחזיק מעמד ותהיה נתונה למריבות אינסופיות, סחיטות ומאבקים יומיומיים, ורק תספור את ימיה עד לבחירות הבאות.
ממשלת 61 של נתניהו שתישען על איתמר בן-גביר ואבי מעוז היא מתכון לחוסר יציבות ואי שקט מתמיד, מעבר לכך שהיא חרפה לאומית ובושה למדינה שמעמידה בחלון הראווה שלה גזענים והומופובים בהגדרה. נתניהו יודע את זה היטב.
ממשלת 61 של נתניהו שתישען על איתמר בן-גביר ואבי מעוז היא מתכון לחוסר יציבות, מעבר לכך שהיא חרפה לאומית ובושה למדינה שמעמידה בחלון הראווה שלה גזענים והומופובים בהגדרה. נתניהו יודע זאת היטב
מצד שני, ממשלה שתקום עם נפתלי בנט, יאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן, גדעון סער ומרב מיכאלי, בתמיכת רע"מ (שמתקרבת לאחוז החסימה בתוצאות האמת) והרשימה המשותפת, היא בעצם מבנה מעורער אחד גדול. אין כאן חיבור פוליטי טבעי, ואין כאן שיתוף אידיאולוגי מינימלי שמתחייב.
בנט וסער יחד עם העבודה ואבתיסאם מראענה, ועם מרצ של ניצן הורוביץ והתמיכה שלו בבית המשפט בהאג, זה בעיקר חומר גלם למערכונים עצובים בארץ נהדרת. קואליציה זה לא.
וקיימת גם האפשרות השלישית, לפני שהולכים לבחירות חמישיות, וגם היא מייצגת ביזיון פוליטי: נתניהו מרכיב את הממשלה שלו בעזרת עריקים מהגוש השני. מי שהאזין לנאום שלו לפנות בוקר בבנייני האומה לא שמע תרועת ניצחון אלא קריאה נואשת לעזרה.
נתניהו אמר שהוא לא פוסל איש ומושיט יד לכולם, רק שיבואו ויצילו אותו ממפלגת הציונות הדתית שרק לפני שנייה הוא הפך עולמות כדי שתעבור את אחוז החסימה.
נתניהו אמר שהוא לא פוסל איש ומושיט יד לכולם, רק שיבואו ויצילו אותו ממפלגת הציונות הדתית שרק לפני שנייה הוא הפך עולמות כדי שתעבור את אחוז החסימה
תקווה חדשה היא הזמינה ביותר לפירוק כללי אחרי ההשפלה שספגה אמש בקלפי. גדעון סער הוא אבי גבאי של בחירות 2021, מי שהכריז על עצמו כראש ממשלה, נסק בתחילת הדרך ל-22 מנדטים בסקרים אחרי שפרש מהליכוד – אבל סיים עם שישה מנדטים בלבד, בדיוק כמו יו"ר העבודה לשעבר.
סער הודיע אתמול שלא יצטרף לממשלת נתניהו, אבל האפשרות לפילוג של שליש מהרשימה הזעירה וחבירה לקואליציה של נתניהו נראית סבירה, אם לוקחים בחשבון את ההיסטוריה התזזיתית של הנפשות הפועלות שם.
וכמובן שאפשר לחשוד גם בבני גנץ, שעשה בשעתו את המעבר לנתניהו "לטובת המדינה", ועכשיו עלול לבעוט שוב בפרצופם של מצביעיו "למען עתיד הדמוקרטיה הישראלית". הפעם גנץ עשוי להציג את עצמו שמי שבא להציל אותנו מהכהניזם והשוביניזם של הממשלה ולהציל את הדימוי החשוך של המדינה.
וכמובן שאפשר לחשוד גם בבני גנץ, שעשה בשעתו את המעבר לנתניהו "לטובת המדינה", ועכשיו עלול לבעוט שוב בפרצופם של מצביעיו "למען עתיד הדמוקרטיה הישראלית"
גנץ זכה למנה הגונה של סימפטיה ורחמים בימים האחרונים, גרף שבעה או שמונה מנדטים והפך להפתעת הבחירות, לפחות על פי המדגמים. האם הוא ייקח את כל האמפתיה הזו ויבגוד שוב בבוחרים?
בשעות הלילה החל כבר הלחץ על גנץ מצד שרי הליכוד, שהציעו לו הרים וגבעות. לפי הנאום של גנץ הוא דווקא נוטה לבחירות חמישיות, שיחזיקו אותו בממשלת מעבר ואולי יגלגלו אותו לראשות הממשלה בנובמבר הקרוב. וגם זו אופציה שלילית ובלתי נסבלת.
הבחירות הללו, מעבר לחישובי הרכבת הקואליציה והאפשרות לבחירות החמישיות, סימנו גם כמה תופעות חדשות, עמוקות ראויות לציון.
הליכוד בראשות נתניהו איבד כמעט שישית מכוחו, וירד מ-36 ל-31 מנדטים לפי המדגמים וחלק מתוצאות האמת. וזה למרות מבצע החיסונים המפואר שנתניהו כה התהדר בו.
ציבור הציונות הדתית התפלג לשניים, אבל הצליח להכפיל פלוס את כוחו הפוליטי (ימינה קיבלה שישה מנדטים בבחירות האחרונות; ימינה והציונות הדתית מקבלים היום 13 מנדטים ביחד). אפשר לומר שהתוכנית שבנט רקם בבחירות באפריל 2019 נכשלה אז – וצולחת היום.
בצלאל סמוטריץ' עצמו הצליח להיכנס לתוך התפר שבין הציבור החרדי ומנהיגיו המאכזבים ולקחת אלפי קולות. זוהי מהפכה של ממש – הצבעה גורפת של חרדים לחובשי כיפה סרוגה בניגוד לדעת הרבנים (בערים החרדיות בית"ר, אלעד ומודיעין עלית הצביעו קרוב ל-6,000 איש לסמוטריץ').
יאיר לפיד מתגלה גם בבחירות האלה כאבן פוליטית יציבה. זו מפלגת המרכז האמיתית, שכמוה לא היתה מאז ימי הציונים הכלליים של שנות החמישים. מפלגות כמו ד"ש, שינוי, מפלגת המרכז וקדימה באו ונעלמו, ולפיד מחזיק מעמד כבר שש מערכות בחירות, ואפילו מחזק את כוחו.
לפיד הצליח לשמור על הגוש של מתנגדי נתניהו, ולא נגרר למאבקי חיסול פנימיים. בני גנץ צריך להודות לו, וגם בעבודה ובמרצ כדאי שישלחו לו פרחים.
הפרדוקס הוא שאין ללפיד יכולת לתרגם את הכוח הפוליטי שהוא צובר. הוא חסום בידי רוב המפלגות האחרות, שלא רואות בו מנהיג. בממשלת נתניהו אם תקום הוא לא יישב, כמובן. בקונסטלציה אחרת הוא לא יהיה ראש הממשלה, למרות שהוא המרכיב הגדול בגוש. הרבה סבלנות ואיפוק הוא צריך לדרוש מעצמו עד שיגיע לטופ. ויש לו.
הפרדוקס הוא שאין ללפיד יכולת לתרגם את הכוח הפוליטי שהוא צובר. הוא חסום בידי רוב המפלגות האחרות, שלא רואות בו מנהיג. הרבה סבלנות ואיפוק הוא צריך לדרוש מעצמו עד שיגיע לטופ. ויש לו
הציבור הערבי מתפלג ומסתכל אחרת על שיתוף הפעולה עם המדינה הציונית. גם זה שינוי דרמטי. רע"ם, שמייצגת את התנועה האסלאמית, לא שוללת תמיכה בממשלת ימין, בתמורה לשוויון בכוח ובהזדמנויות. משחק פוליטי שכמוהו לא ראינו עד היום.
ומילה אחרונה על מפלגת העבודה. המפלגה ההיסטורית עמדה לרדת מן הבמה אבל הצליחה ברגע האחרון לחזור לחיים בגלגול שונה לגמרי, עם מנהיגות חדשה ודמויות שלא היה להן מקום במפא"י של פעם. זוהי המהפכה של מרב מיכאלי שהבטיחה אתמול ש"זו רק ההתחלה". עכשיו חובת ההוכחה היא עליה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם