לפני שבועיים השתוללה שריפה גדולה באחד הבניינים בקצה הדרומי של רחוב מסדה בחיפה, פחות או יותר מול תחנת הכרמלית. התושבים שהתגודדו שם באותו לילה ראו את המכולת בקומת הקרקע עולה באש ויחד איתה גם את שתי הקומות שמעליה. בחרדה גדולה הם צפו מהצד בתקווה שהדיירים יחולצו בשלום.

זה נגמר ללא נפגעים: בעלי המכולת לא היו בתוכה, הדיירת בקומה מעל לא שהתה בבית ודיירת נוספת הצליחה להימלט בזמן. שכנים נוספים מסביב נפגעו קל משאיפת עשן.

כמה שעות מאוחר יותר, בצהרי יום שני, התרחש אירוע חריג קילומטר אחד משם, בשכונת ואדי ניסנאס. שוטרים הרגו את מוניר ענבתאווי, פגוע נפש בן 33. אמו הזעיקה אותם כדי שירגיעו אותו, והם ירו בו מספר פעמים מחוץ לבית.

בביקור במקום אפשר לראות את סימני הקליעים על הרצפה, שמעידים על כך שהירי בוצע על פני כ-15 מטר בסמטה שיורדת מהבית מערבה, עד העיקול. כך גם אפשר לראות בסרטונים שתיעדו ממצלמות אבטחה. מח"ש פתח בחקירה.

הסמטה שבה הרגו את מוניר ענבתאווי

למחרת, בצהרי היום, כקילומטר וחצי מערבה משם בשכונת קריית אליעזר, התרחש אירוע פלילי נוסף. גבר כבן 40 נורה על ידי מתנקש ונפצע קשה בעת שהיה ברכבו. נסיבות המקרה בבדיקה.

האירועים האלה לא קשורים אחד לשני, אבל כולם ממחישים את מה שנראה כאוזלת יד מערכתית מול גל פשיעה ואלימות בעיר.

במקרה של השריפה במסדה, מדובר בפעם השנייה שהמכולת עולה באש בתוך חודש וחצי. כך גם לגבי ניסיון החיסול, שמצטרף לשורה ארוכה של מקרי ירי ומטעני חבלה שהונחו בעיר בחודשים האחרונים. בשבוע שעבר נשרף בניין נטוש ברחוב החלוץ, והתגלתה גופת גבר כבן 40 במצב של ריקבון. זו הגופה השלישית שמתגלה בחודשים האחרונים.

במקרה של ענבתאווי, החשש הוא שיד השוטר הייתה קלה מדי על ההדק. בתחנת המשטרה הכירו את ההרוג ממקרים דומים בעבר, והיו אמורים להפעיל פרוטוקול אחר כדי לפתור את האירוע בתוצאה פחות קטלנית.

בני משפחתו האבלים של מוניר ענבאתווי, 30 במרץ 2021 (צילום: רוני עופר/פלאש90)

משיחות עם תושבים, בעיקר בהדר ובעיר התחתית, עולה תמונה מטרידה של חיים בצל סכסוכי עבריינים וגורמי אכיפה שאיבדו שליטה על המצב. חוסר הביטחון האישי שהם מעידים עליו, מגובה בריבוי אירועי הירי שנרשמו בעיר בחודשים האחרונים ומצטברים למשהו שדומה יותר לפרק בסדרת הטלוויזיה "הסמויה", שעלילתה מתרחשת בבולטימור הבעייתית, ולא לפסטורליה שלכאורה מאפיינת את בירת הצפון.

רוצים שינוי

רחוב מסדה במרכז הדר מזכיר את רחוב שינקין התל אביבי של פעם. בתי קפה וחנויות וינטג', תקליטים וספרים פרוסים לאורכו והיפסטרים ערבים ויהודים רובצים שם מהבוקר עד אחרי חצות. אפשר לזהות כמה פרצופים מוכרים שנדדו לשם מתל אביב.

בניגוד לשלווה היחסית ברחובות שמסביב, מסדה שוקק כאילו לא הייתה קורונה עד לפני שנייה. גם בקפה "טיפול", שבעליו מת בנסיבות טראגיות בקיץ שעבר, כבר חידשו את מסורת ההופעות בערבים.

ברחוב יש גם חמש מכולות. החדשה שבהן היא זו שנשרפה. ביום שלאחר הדליקה, מפעילי המכולת, זוג ערבי מאורס, ואביה של הכלה לעתיד, צפו בפועלים שפינו את ההריסות מהחנות. הלך להם טוב יחסית, ובשלב מסויים הרחיבו את מעגל המוצרים גם לפירות וירקות, בהתאם לביקוש.

המכולת הוצתה לראשונה באמצע פברואר, כאות אזהרה. בעליה לא הגישו תלונה במשטרה, והסיבוב השני והקיצוני יותר לא איחר להגיע. הפעם, הם בטוחים שהמשטרה כבר תיקח את העניין ברצינות.

"בשנה וחצי האחרונות הפשיעה הולכת ומתגברת", אומרת גילה זמיר, שהגיעה למקום יום אחרי השריפה. "המשטרה בפרופיל נמוך וגם את הנקודה הקהילתית שהייתה פה סגרו. הם ירו באדם פגוע נפש ועוצרים פה חבר'ה צעירים שמעשנים ג'וינט, אבל לא עושים את מה שבאמת צריך". במקרה, גם המכונית של בנה חנתה שם ליד באותו לילה ועלתה באש.

"בשנה וחצי האחרונות הפשיעה הולכת ומתגברת. המשטרה בפרופיל נמוך וגם את הנקודה הקהילתית שהייתה פה סגרו. הם עוצרים פה חבר'ה צעירים שמעשנים ג'וינט, אבל לא עושים את מה שבאמת צריך"

היא חיפאית מלידה ואחת היוזמות של "מועצת הדר" – התארגנות תושבים שמנסה לקדם את השכונה מאז 2015. לאביה היה עסק ברחוב החלוץ, בתה הגדולה הייתה כאן אצל מטפלת ונכדתה רשומה פה לגן דו-לשוני, אך היא חוששת שהשכונה הזו פחות ופחות אטרקטיבית לציבור החילוני.

חברתה, לימור בוטנרו, מסכימה. "אין פה עוגנים חזקים. התחילה פה ג'נטריפיקציה ונכנסו משקיעים, אבל הם השכירו את הדירות למשת"פים והן הפכו למאורות סמים. לא מה שהיה אמור לקרות. צריך מדיניות עירונית שתתמוך".

מימין לשמאל: גילה זמיר ולימור בוטנרו

היא גדלה ברחוב בן יהודה הסמוך ולמדה בריאלי. גם לה יש סיפור על תקרית לא נעימה שמעידה על מתחים מול חלק מהתושבים שהגיעו לאזור. "שרפו לי את האוטו באחד הרחובות פה למטה. כל פעם שהגעתי למקום היו פחים שסגרו את החנייה. הזזתי אותם, מי שרוצה שיקנה חנייה, בינתיים זו חנייה ציבורית.

"בעבר היו פה משפחות מבוססות והיום אין מה להשוות, זה משהו אחר לגמרי. משקיעים חשבו שיבואו להדר, יקנו נכס, יפצלו אותו וישכירו כמו בתל אביב. אבל אין קהל גדול מספיק. הסצינה הצעירה שנותנת את הרוח הגבית נודדת ממקום למקום. היא הייתה במסדה, עברה לעיר התחתית ולשוק תלפיות".

"משקיעים חשבו שיבואו להדר, יקנו נכס, יפצלו אותו וישכירו כמו בתל אביב. אבל אין קהל גדול מספיק. הסצינה הצעירה שנותנת את הרוח הגבית נודדת ממקום למקום. היא הייתה במסדה, עברה לתחתית ולשוק תלפיות"

הן מזכירות את עמרם מצנע, ראש העיר בשנות ה-90, "שזרע את זרעי הפורענות, והביא לכאן את המשת"פים". האזכור של משתפי הפעולה עולה שוב ושוב בשיחות עם התושבים. "אין לי בעיה עם אף אחד, יש לי בעיה עם אנשים שאין להם כוונות טובות, שלא שומרים על החוק ושמים פס על כולם", מנמקת זמיר.

"השכונה הזו התאפיינה פעם באכפתיות, אנשים חנו בחנייה כפולה ודיברו יפה אחד לשני. עדיין אין לי בעיה ללכת פה בלילה, אבל זה הולך ומתכרסם. הקורונה מעצימה את זה, והשוטרים נותנים דוחות על מסכות במקום לטפל בבעיות האמיתיות".

שכונת הדר בחיפה (צילום: שיר רותם/פלאש90)

שתיהן דורשות מהעירייה ומגורמי האכיפה לקיים שולחן עגול עם התושבים כדי לעצור את שקיעת מרכז העיר. "צריך כאן תכנית לטווח הקצר והארוך", אומרת בוטנרו, "להכריח בעלי בתים לשפץ את חזיתות הבתים ולהפסיק לייבש את החינוך החילוני. סגרו כאן גנים ציבוריים ממלכתיים ולא פתחו בית ספר חילוני אחד".

זהירות, תחנת סמים בדרך

לפני כשבועיים, ביום שלישי בערב, התאספו כמה מאות אנשים ליד רחוב אל סלט בוואדי ניסנאס. חלקם הניפו דגלי פלסטין. במגרש החנייה שמול הבית הוקם מתחם אבלות, שנראה כאילו היה מוכן לרגע הזה. באותו ערב הובאה גופתו של ענבתאווי לבית המשפחה ולאחר מכן הוסעה לקבורה מחוץ לעיר, שכן המשפחה במקור מכפר כנא.

אמו של הצעיר אלמנה וגידלה אותו, את אחיו ואת חמש אחיותיו לבדה. אחד השכנים תיאר את ההרוג כאדם מתוק שלא באמת יכול היה לפגוע באף אחד. לדבריו, אפשר היה להניח לו לרוץ ולא היה קורה כלום, כפי שקרה פעמים רבות בעבר. שכנים אחרים טענו שהשוטרים ירו בו גם כשהיה כבר על הרצפה.

כמה מאות מטרים מהוואדי, לכיוון מזרח, כוחות משטרה רבים עומדים בחוסר מעש. "אנחנו מחכים פה, לא רוצים להפריע", אומר אחד הקצינים. השוטרים לא רצו להתעמת עם האבלים והמפגינים בשעתם הקשה, ורק היו בהיכון למקרה שהאווירה תתלקח.

גופת מוניר ענבאתווי מובאת לביתו כמה שעות לפני ההלווייה

באותו זמן, מרחק 5 דקות הליכה משם מזרחה, בשוק תלפיות, החיים התנהלו כאילו ביקום מקביל. המסעדות השוות של רחוב סירקין הגישו את סרוויס הערב.

חנות גולדמונד ספרים התמלאה בעשרות אנשים שהגיעו להופעת ג'אז שנמשכה כמה שעות. הבעלים, אייל לבקוביץ', גר בקומה מעל ופועל במקום הזה בשנתיים האחרונות אחרי שקודם כבר חי כעשור במסדה. לא מזמן הוא התוודה ברשת החברתית שחטף קנס של 5,000 שקל בגין מסיבת קורונה שנערכה בחנות בניגוד להנחיות. עשרות תגובות הציעו לסייע לו בתשלום או להישפט, אבל הוא העדיף לשלם.

במהלך ההופעה הוא לוקח כמה דקות הפסקה כדי לתאר מקרה אחד שמעיד על החיים באזור הזה וגם קצת עליו.

"יש פה הצתות רכבים, ואירועי ירי הם לא דבר נדיר. לילה אחד גנבו לי עציצים וכמה חפצים שהיו כאן. הסתכלתי במצלמות וראיתי את הגנב יוצא עם עגלת סופר. הסתובבתי בשכונה עם התמונה שלו וביררתי איפה הוא גר. הבאתי אלת בייסבול וחבר והגענו אליו הביתה.

הופעה בגולדמונד ספרים

"דפקנו בדלת ולא ענה, אז חזרתי לשם עם סולם, טיפסתי לחצר שהייתה מלאה בג'אנק שהוא גנב. גנבתי לו פי ארבע ממה שהוא גנב לי. לקחתי לו מגש כלים יפה, עגלת סופר ואת הכלי שאיתו חתך שרשראות. כשאתה בעל עסק כאן הם צריכים לדעת שאתה מטורף".

אחר כך הוא עושה לי סיבוב בחצרות הבניינים הסמוכים אליו, שנראים נטושים ומארחים בעיקר יונים ונרקומנים מזדמנים.

במרחק חמש דקות משם, בלב השוק, יובל כתף (בן ארי) בדיוק מכין קארי לארוחת ערב. בן 38, עוסק בחינוך, ואת הדירה הזו קנה לא מזמן בכמה מאות אלפי שקלים. אפשר לראות שמאז הוא משפץ אותה בהדרגה. הוא מתאר את החיים בצל ועם סוחרי הסמים והפשיעה שמשתוללת מתחת לבית שלו.

"הייתה פה מתחתיי תחנת סמים פעילה עד נובמבר והיא התפנתה. כרגע יש תחנה פעילה בברזילי, לא רחוק מכאן. יש אלימות וסחר בסמים, פשיעה ובתי זונות שנדדו לכאן מאזור הים, והמשטרה לא מצליחה להשתלט על זה.

"הייתה פה תחנת סמים פעילה עד נובמבר והיא התפנתה. כרגע יש תחנה פעילה בברזילי, לא רחוק מכאן. יש אלימות וסחר בסמים, פשיעה ובתי זונות שנדדו לכאן מאזור הים, והמשטרה לא מצליחה להשתלט על זה"

"התפוצץ פה מטען בחודש שעבר. יש פה יריות. במקרה שהיה לפני כמה חודשים, שני חבר'ה הגיעו מלוד, רוקנו מחסנית, והשותפים שלהם העלו את הסרטון לטיקטוק.

יובל כתף ויפעת אמיר בשוק תלפיות

"הדר זו שכונת עוני ורווחה והכול מתרכז פה. יש גם את הסיפור של המשת"פים, זה הסיפור הגדול, כל מיני אנשים שעבדו עם ישראל מלבנון, מעזה ומהגדה וכשהם נשרפו משרד הביטחון ריכז אותם כאן. לא מעניין אותם מה שקורה פה והם עושים מה שרוצים. אחת השכנות כאן התלוננה על אחד מהם, ואיש שב"כ אמר לה שהם יותר חשובים מאיתנו בגלל מה שעשו עבור המדינה.

"זה תהליך שמזין את עצמו: אלימות מרחיקה אנשים שרצו להגיע ומשפחות שרצו להשתקע עוזבות כי אין להן מענה, סגרו את בית הספר היסודי האחרון שהיה כאן לפני שנתיים ולתוך הוואקום הזה מגיעים גורמים עבריינים והאלימות מתגברת. המשטרה לא מצליחה להשתלט וזה תהליך של התדרדרות".

"אלימות מרחיקה אנשים שרצו להגיע ומשפחות שרצו להשתקע עוזבות כי אין להן מענה, סגרו את בית הספר היסודי האחרון שהיה כאן לפני שנתיים ולתוך הוואקום הזה מגיעים גורמים עבריינים והאלימות מתגברת"

סיבה לדיון דחוף

חובבי אוכל שיגיעו לאזור סירקין יוכלו לבחור בין מרק פו וייטנאמי, אוכל מסורתי בערבסקה, פיין דיינינג בתלפיות, מבשלת בירה או הפאב המאולתר שנפתח בימי שני בחלל האמנות הקרן.

ברחוב הזה ממוקמת גם מסעדת המטבח של פריאל. "אני גרה פה עשר שנים ופעילה במועצת הדר", אומרת הבעלים, פריאל ח'טאב, שגם גרה לא רחוק מהמסעדה. "יש קשיים שמתגברים עליהם, אבל על האלימות אף אחד לא מתגבר, גם לא המשטרה.

הפגנה ליד ביתו של מוניר ענבתאווי ז"ל ביום שלאחר מותו

"יש פה תחנת סמים שהילדים שלנו משחקים לידה. השכונה לא מטופלת. ראשת העיר הייתה פה בסיור לפני כשבועיים ואמרה שהשכונה במצב מזעזע. היא בעצמה לא האמינה למה שראתה. היו פה יריות בשבע בבוקר לפני חודשים ספורים, כמה מטרים מהבית שלי. גם לפני כמה ימים היו פה יריות".

היא מתארת מקרים של צעירים שנדרסו או שנורו רק כי במקרה היו עוברי אורח בזמן הלא נכון במקום הלא נכון. היא חוששת לתת לבנה הצעיר לצאת מהבית וכועסת על בעלי בתים שהשכירו את נכסיהן לגורמים שמעורבים בפלילים.

עם זאת, היא מתארת גם שותפות גורל בין התושבים בשוק. "זו שכונה חבל על הזמן, יש פה משת"פניקים וביניהם כאלה שהקימו כאן משפחה ורוצים לחיות בשלום. אי אפשר לשפוט את כולם. אנשים טובים וקהילה, אתה מרגיש שאתה בין משפחה, לא זר. אני מהכפר ריינה ליד נצרת, יש פה חיפאים, אפילו חרדים בבניין שלי. עם כל הקשיים שיש, אנחנו מרגישים קרובים אחד לשני, לא זרים זה לזה.

"יש פה גינה שנשרפה לפני שנים ומאז לא תוקנה. צריך לשים פה יותר מצלמות, המשטרה צריכה לתגבר סיורים. זו שכונה טובה אבל צריך לשמור עליה, מי שמעורב באלימות צריך להיענש. בינתיים החפים מפשע משלמים, והפושעים יוצאים בלא כלום".

הבניין השרוף ברחוב מסדה

נוכח המצב, התקיים ביום שלישי שעבר במועצת העיר דיון חירום על האלימות הגואה בעיר. חברי המועצה ותושבים טענו כי בשנה האחרונה המצב רק מתדרדר, ומהרגע שהשמש שוקעת חלקם נאלצים להיכנס להסגר.

עוד נאמר שם כי אין נוכחות של גורמי פיקוח ומשטרה, נרקומנים השתלטו על גינות ציבוריות, דירות נטושות הופכות לתחנות סמים והתושבים חשים שהם תחת טרור. "זה יזלוג גם לשכונות האחרות, הפשע יוצא משליטה כמו שהחזירים יצאו משליטה", אמר חבר המועצה אביהו האן.

האן, מסיעת הירוקים שבאופוזיציה,  הוא אחד מיוזמי הדיון. "יש פה הצטברות של אירועי פשע, בעיקר בעיר התחתית והדר, ולתושבים פשוט קשה לחיות באזורים האלה. הם מתלוננים כבר תקופה על כך שעבריינים השתלטו על אזורים שלמים בהדר תחתית ועלית, וחשש ברחובות. כמעט אין חודש בלי מספר אירועי ירי שמסתיימים בהרוגים או פצועים ואף גורם לא לקח על עצמו לטפל בנושא.

"במשטרת חיפה מורחים אותנו בסיפורים מפה ועד הודעה חדשה וכלום לא נעשה. גם את ראשת העיר שלנו זה לא מעניין, היא לא טרחה להגיע לישיבות ועדת ביטחון ולעשות משהו בנושא.

"במשטרת חיפה מורחים אותנו בסיפורים מפה ועד הודעה חדשה וכלום לא נעשה. גם את ראשת העיר שלנו זה לא מעניין, היא לא טרחה להגיע לישיבות ולעשות משהו בנושא"

"יש פתרונות כמו הרחבת מצלמות אקטיביות עם רמקולים, הרחבת אזורי תאורה בשבילים חשוכים שלא נוקו מזה שנים, סיורים עירוניים משולבים עם המשטרה. באזורים האלה הפשע חוגג והמשטרה טוענת שאין לה תקציב לעשות יותר. חבריי ואני באופוזיציה יזמנו את הדיון כדי להאיר את עיניה של ראשת העיר. היא חיה בכרמל ולא מבינה מה הולך בעיר".

ביחס למשתפי הפעולה הוא אומר: "יש פה אנשים טובים שנתנו הרבה למען המדינה ואנחנו מכירים את המשבר שחוו עם פינוי לבנון. זה לא קשור לעדה או דת מסויימת. אין מערכת אכיפה, לא מכיוון משטרת ישראל ולא עיריית חיפה, הם ויתרו על האזורים האלה אז הפשע חוגג. אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו שליטה על האזורים האלה".

בית קפה בוואדי ניסנאס. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: שיר תורם/פלאש90)

רכוש נטוש

יחד עם הצדדים הפחות נעימים, יש גם יזמות באזור. מחירי הדירות בחיפה ירדו ברבעון האחרון של השנה החולפת בניגוד לזינוק הפתאומי שנרשם ברחבי הארץ. לחלל הזה נכנסים יזמים ואחד מהם הוא אורי בן נעים (ג'ונס), שבשנה האחרונה רכש את הבניין בן חמש הקומות בסירקין 21 יחד עם כמה שותפים.

הבניין, שהיה נטוש במשך עשרות שנים, בולט בנוף אחרי שנצבע בלבן ומעוטר בגרילנדות צבעוניות. כרגע יש שם משתלה, משרדי אדריכלים ובהמשך מתוכננת גם מסעדה וחלל עבודה משותף לאמנים ומעצבים.

ג'ונס דווקא אופטימי ביחס לאזור הזה. "המשטרה תפעל אם יהיו הרבה תלונות. כבר עכשיו יש פה שינוי כי יש יותר מודעות והמשטרה יותר נוכחת, אבל זה תהליך ארוך טווח".

בהדר עלית, הדירות מרווחות ולעתים נראה שרק המרפסות יכולות להיחשב כדירה בפני עצמה. סגנון הבנייה אירופי והבניינים עצמם מוזנחים מאוד, עם בטון שהלך ונחשף במשך השנים. בהדר תחתית יש עדיין לא מעט בתים ערביים שלא נהרסו על ידי העירייה.

גג בניין בסירקין 21

"הערבים המקוריים של הדר עזבו ברובם ב-1948, ובמקומם נכנסו עולים חדשים. אחרי מרד וואדי סאליב ב-59', העירייה הרסה חלק גדול מהבתים האלה והדר התחתונה הפכה ממרכז לאזור קצה. בעשרות השנים האחרונות התושבים הוותיקים עזבו את השכונה ועד היום הם מדברים עליה בלשון עבר, היחס כלפיה מאוד אמוציונלי", אומר ההיסטוריון בועז רפאלי.

"דירות נותרו נטושות ולפעמים בניינים שלמים, כי עשרות היורשים לא רצו לפתוח תיבות פנדורה וכך האזור לא התחדש ושאב אוכלוסייה חלשה של משת"פים ובעלי בתים השכירו להם מבלי לבדוק מי הדייר. הרבה מהם נכנסו לפלונטרים שלא ידעו איך לצאת מהם.

"החלק התחתון נהיה כמו כפר קטן, זנות ומעבדות הידרו, ונמשכו לשם גם סוחרי סמים מרמלה-לוד. המשטרה מודעת להכול אבל לא פועלת למיגור התופעה, כי היא שואבת משם מודיעים וגם כדי לא לדחוק את העבריינים למקום אחר. ברגע שמוציאים משפחת פשע מבניין, היא תגיע למקום אחר, והמשטרה לא רוצה את זה".

"החלק התחתון נהיה כמו כפר קטן ונמשכו לשם גם סוחרי סמים מרמלה-לוד. המשטרה מודעת להכול אבל לא פועלת למיגור התופעה, כי היא שואבת משם מודיעים וגם כדי לא לדחוק את העבריינים למקום אחר"

השכונה הזו, על רבדיה השונים, כאילו חיכתה למישהו כמו רפאלי, בן 44, ש"חוקר את חיפה בשכבות הלא מוכרות שלה. אני חוקר משפחות, בניינים, מגיע לניירת נשכחת או צאצאים שעומדים למות, משחזר ומנתח ארכיטקטורה ומנטליות מאז שהדר הייתה גבעת טרשים ועד היום".

בועז רפאלי (צילום: שי רגב)

את הדיסוננס באזור הוא מתאר כך: "יש ניגוד אדיר בין חיי היום ללילה, בגלל שהמקום עני ומלא פשע ויש את כל הקולינריה והפריחה של סירקין. לפעמים הדברים מתערבבים אחד בשני. באמצע היום והלילה שומעים פיצוצים ויריות וצרחות של נרקומנים. אתה יכול ללכת שם ולחטוף כדור בטעות.

"עם זאת, הפשיעה מתערבבת באוכלוסייה הנורמטיבית ונוצרת סימביוזה או הבנת הפשע מול האנשים שנכנסו ומנהלים עסקים חדשים, מכירים אותם ומדברים איתם. בשוק נרקמת אווירה חדשה שמתערבבת בקודמת".

תגובות

משטרה חיפה מסרה בתגובה: "בחודשים האחרונים המשטרה הגבירה את פעילותה בשכונת הדר במטרה לחזק את תחושת הבטחון של תושבי האזור, כאשר חלה ירידה של כ-20% בעבירות רכוש. בנוסף, המשטרה חשפה מספר אתרי סמים בשכונת הדר והביאה את החשודים לדין. בימים אלה נערך המחוז לשינויים ארגוניים במסגרתם ימוקד הקשב לעיר חיפה על שכונותיה".

מעיריית חיפה נמסר: "עיריית חיפה פועלת בשיתוף משטרת ישראל להגברת תחושת הביטחון של התושבים בשכונת הדר. פעילות העירייה כללה הצבת מצלמות אבטחה בתיאום המשטרה ברחבי השכונה, ובכלל זה במתחם שוק תלפיות וסביבתו. במקביל הקימה העירייה קו חירום, ותגברה את כוחות הפיקוח העירוניים שנותנים מענה לתושבים בכל שעות היום והלילה.

"לצורך כך, ביצעה העירייה ארגון מחדש שהביא לייעול משמעותי בפעילות כוחות הפיקוח העירוניים המאפשר מתן תגובה מהירה במטרה להגביר את תחושת הביטחון של תושבי העיר. כמו כן, העירייה הביעה נכונות לתקצב הקמת יחידת שיטור עירוני והיא ממתינה לאישור תקצוב חלקו של המשרד לביטחון פנים.

"לצד כל אלה פעלה העירייה לשדרוג תאורת הרחוב במתחם השוק וברחובות הסמוכים לו. עיריית חיפה תמשיך ותפעל בשיתוף המשטרה, ובמסגרת זו אף הקצתה מתחם מרכזי בסמוך לשוק תלפיות שיפעל כנקודת שיטור חדשה בהדר".