"מה לנו כי נלין אם בהם נוהגים ככה?"

ראיון נעמי מורביה עוקבת בייאוש אחר מחאת נכי צה"ל ● כמי שמובילה את מאבק הנכים להעלאת קבצת הנכות בביטוח לאומי מזה שנים, היא מאמינה שהעוול שנעשה לנכי צה"ל אף גדול מזה שנעשה לנכים שהיא מייצגת ("בגלל האחריות השילוחית של המדינה"), חושפת כי גם בנה הוא הלום קרב ומזהירה את נכי צה"ל מפני הבטחות השווא של נתניהו: "מצבם נעשה יותר גרוע בגללו. אז למה שנאמין לו?"

נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים בהסתדרות (צילום: באדיבות המצולמת)
באדיבות המצולמת
נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים בהסתדרות

נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים, עוקבת אחר המחאה הסוערת של נכי צה"ל – לאחר שנכה צה"ל, איציק סעידיאן, הצית את עצמו מול אגף השיקום של משרד הביטחון – ונמלאת ייאוש.

"אני מזדהה איתם ב-100%", היא אומרת בראיון לזמן ישראל. "ובאיזשהו מקום, המראה של ההפגנות שלהם עושה לי רע עוד יותר מההפגנות שלנו.

"אני שואלת את עצמי – מה לנו כי נלין, אם האנשים האלה, מיטב בנינו, שאנחנו שלחנו אותם לשירות צבאי, לאימונים, לפעילות מבצעית ולקרב – שהמדינה עצמה היא זאת ששולחת אותם למשימות שמהם הם חוזרים נכים – אם בהם נוהגים ככה?"

"מה לנו כי נלין, אם האנשים האלה, מיטב בנינו, שאנחנו שלחנו אותם לשירות צבאי, לאימונים, לפעילות מבצעית ולקרב – שהמדינה עצמה היא זאת ששולחת אותם למשימות שמהם הם חוזרים נכים – אם בהם נוהגים ככה?"

הפגנות נכי צה"ל מחזירות את מורביה שני עשורים אחורה, לזמן שבו היא ובן זוגה נסים הפכו שניהם לנכים. נסים שימש כרכז מודיעין במשטרה ועבר אירוע לבבי אחרי סדרת אירועים בתפקיד שטלטלו אותו.

נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים בהסתדרות
נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים בהסתדרות

בסופו של דבר, במהלך הטיפולים הרפואיים, הרופאים נאלצו לכרות את רגלו של נסים והוא הפך לנכה. למרות שהאירוע הרפואי התרחש בזמן משמרת, המשטרה ומשרד הביטחון לא הכירו בו כנכה צה"ל, גם אחרי מאבק משפטי יקר ומתיש.

כמה שנים לאחר מכן, נעמי חלתה בסרטן, ולאחר מכן עברה תאונה שהותירה אותה נכה בכיסא גלגלים. היא איבדה את משרתה כמנהלת המכללה למנהל בערד, ושני בני הזוג, עם שלושת ילדיהם, התקיימו מאז מקצבאות הנכות של הביטוח הלאומי.

נעמי מובילה מאז מאבק ציבורי במטרה להעלות את גובה הקצבה ולשפר את היחס ותנאי החיים של הנכים, בהפגנות ובמאבקים מתישים מול הוועדות בכנסת.

האירוע של נסים התרחש ב-1995, נעמי חלתה ב-1998 והתאונה שלה התרחשה ב-2005. בין לבין, קרה להם אירוע קשה נוסף שנעמי מעולם לא חשפה בראיונות הרבים שלה בתקשורת: בנם האמצעי הפך להלום קרב. הוא שירת בשריון בזמן האינתיפאדה הראשונה, בגזרת בית לחם.

מחאה מחוץ למשרד הביטחון בתל אביב, בעקבות הארוע שבו איציק סעידיאן הצית את עצמוף 14 באפריל 2021 (צילום: פלאש90)
מחאה מחוץ למשרד הביטחון בתל אביב, בעקבות הארוע שבו איציק סעידיאן הצית את עצמוף 14 באפריל 2021 (צילום: פלאש90)

"הוא היה בגזרה 14 חודשים רצוף, ובזמן חומת מגן הוא היה תקוע שבועיים בתוך הטנק בלי יכולת להוציא את הראש", היא מספרת. "כבר לא זוכרים, אבל זאת הייתה חתיכת טראומה. הוא נפצע כמה פעמים פציעות פיזיות קלות, וכל זה בזמן שהחיים של ההורים שלו מתמוטטים כמו מגדל קלפים.

"הוא הלום קרב. אבל הוא לא הלך מעולם למשרד הביטחון ולשום מקום לבקש הכרה. הוא לא רוצה. הוא ראה מה שעושים לנו. הוא אמר לי, 'אמא, אין טעם, יטרטרו אותי ולא ייצא לי מזה כלום'.

"בני הלום קרב. אבל הוא לא הלך מעולם למשרד הביטחון ולשום מקום לבקש הכרה. הוא לא רוצה. הוא ראה מה שעושים לנו. הוא אמר לי, 'אמא, אין טעם, יטרטרו אותי ולא ייצא לי מזה כלום'"

"כך הפכנו ממשפחה רגילה שחיה את חייה ועובדת למשפחה שכל חייה מסתובבים סביב הפגיעה וסביב המאבק מול הרשויות על הפירורים שנותנים לנו. אז בוודאי שאני מזדהה עם נכי צה"ל, בכל לבי אני מזדהה.

"איך ממשלה יכולה לשלוח אנשים לשירות צבאי של שנים, ואחר כך כשבן אדם בא ואומר 'נפגעתי', להתייחס אליו כאילו הוא מתחזה, כאילו הוא איזה רמאי שבא להוציא ממנה כסף? זה עושה לי רע מאוד-מאוד לראות את זה".

נעמי מורביה, מימין, בהפגנות הנכים ב-2017 (צילום: באדיבות המצולמת)
נעמי מורביה, מימין, בהפגנות הנכים ב-2017 (צילום: באדיבות המצולמת)

את מרגישה ככה למרות שהזכויות הקונקרטיות של נכי צה"ל, הקצבאות והזכויות מבחינת שיקום, הם טובות בהרבה מהזכויות שלכם, שאת נמצאת במאבק תמידי כדי לשפר אותן?
"כן. בגלל האחריות השילוחית של המדינה. תראה, אני לא בעד האפליה נגדנו, והצעתי כבר מזמן, לפני שנים, שישוו את התנאים של כל הנכים – נכי צה"ל, נפגעי תאונות עבודה ואנחנו, כל השאר.

"קיבלתי תשובה משכנעת: לא רק שלממשלה יש אחריות כבדה יותר על פגיעה בחיילי צה"ל, ולמקומות עבודה יש אחריות כבדה יותר על מי שנפגע בעבודתו ושילם ביטוח לאומי, אלא שמבחינה כלכלית יותר קל לטפל בהם. יש הבדל גדול בין קצבאות וטיפולים ב-2,000 או 20,000 אנשים מאשר בחצי מיליון.

"כמובן שגם את התנאים שלנו צריך לשפר, אבל אני יכולה להבין את האפליה, או, לפחות, לכאוב את כאבם של נכי צה"ל ולהבין שנעשה להם עוול במנותק מהעוול שנעשה לנו.

"כמובן שגם את התנאים שלנו צריך לשפר, אבל אני יכולה להבין את האפליה, או, לפחות, לכאוב את כאבם של נכי צה"ל ולהבין שנעשה להם עוול במנותק מהעוול שנעשה לנו"

"וזה לא שמתעשרים מלהיות נכה צה"ל, בוא. ברגע שמשלמים 49 שקל לאחוז נכות, אז בן אדם כמו איציק סעידיאן שהורידו לו פתאום ל-21%, מה הוא מקבל? 1,000 שקל? הם לא שואלים את עצמם שם בוועדות, האם הוא יכול בכלל לפרנס את עצמו? איך הוא חי? מה עם שכירות? מה עם אוכל?

איציק סעידיאן (צילום: צילום מסך, חדשות 12)
איציק סעידיאן (צילום: צילום מסך, חדשות 12)

"אני לא חושבת שזה מקור הזעם שלהם. אני חושבת שאם אנחנו נלחמים על הדברים הבסיסיים והקיומיים ביותר, נכי צה"ל יותר כואבים על היחס, על העלבון וההשפלה והאטימות. אבל גם תנאי הפיצוי והמחיה הכלכליים שלהם הם די חרא".

"הבעיה העיקרית של הלומי הקרב, שהם חלק ניכר מנכי צה"ל, זה שהם שקופים לחלוטין. אדם שנמצא במצוקה נפשית חריפה קשה לו לעמוד מול הוועדות האלה שרק יושבות ומשקיעות את מלוא האנרגיה שלהם באיך לנפנף אותך.

"הבעיה העיקרית של הלומי הקרב זה שהם שקופים לחלוטין. אדם שנמצא במצוקה נפשית חריפה קשה לו לעמוד מול הוועדות האלה שרק יושבות ומשקיעות את מלוא האנרגיה שלהם באיך לנפנף אותך"

"מי שנמצא בסערת רגשות תמידית, בטראומה מתמדת, בחשיכה, מתקשה לעמוד מול בירוקרטים שמנסים להפיל אותו ולדבר באופן קוהרנטי ומשכנע, ולכן קל להצמיד להם את תווית המתחזים. וזאת גם סטיגמה, והוועדות מנצלות את הסטיגמה.

"לכל הנכים של אמצע החיים, כמוני, קשה יותר לקבל את מה שמגיע, כי תמיד יש מי שיבוא ויעשה ממך מתחזה. אז אם זה אירוע חד משמעי, אדם שנפגע בקרב, נפצע פיזית והתאשפז, אז הם מתייחסים, אבל ברגע שזה לא חד משמעי, מתחילים הסיפורים. אני אף פעם לא מבינה איך הפקידים האלה לא שואלים את עצמם, אם זה יקרה גם להם, אם גם הם יהפכו לנכים, מה יהיה?"

הפגנות הנכים בינואר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הפגנות הנכים בינואר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המאבק שעומד במרכז חייה של מורביה, להעלאת גובה קצבת הנכות של ביטוח לאומי, תקוע בשל הפלונטר הפוליטי.

בספטמבר 2017, לאחר הפגנות סוערות, חסימות כבישים ושביתות רעב, נחתם הסכם בין ארגוני הנכים, ההסתדרות והממשלה, שבו נקבע כי הקצבה תעלה מ-2,342 שקל ל-4,050 שקל בחודש. ההסכם לא כובד על ידי ממשלת נתניהו הקודמת. אמנם הממשלה העבירה ב-2018 חוק להעלאת קצבאות הנכים, אבל ל-2,812 שקל בלבד.

בהמשך היו אמורות לקום ועדות שיקבעו "פעימות" נוספות להגדלת הקצבה עד ליעד של 3,700 שקל לחודש, אך בסופו של דבר, יצאה לפועל רק פעימה אחת, ב-2019, שהעלתה את הקצבה לסכום של 3,131 שקל לחודש.

הפעימה השנייה, שאמורה להעלות את הקצבה לסכום של 3,321 שקל לחודש, נדחה עד שייקבע תקציב קבוע למדינה, והפעימות הבאות נדחו עד להודעה חדשה. לא פלא שמורביה אינה סומכת, בלשון המעטה, על הבטחותיו של בנימין נתניהו ללכת לקראת נכי צה"ל.

נכים חוסמים את הכניסה למשרד ראש הממשלה במחאה, 19 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נכים חוסמים את הכניסה למשרד ראש הממשלה במחאה, 19 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אותו נתניהו שעכשיו מתייפייף ומפזר הבטחות כהרגלו, כינס רק לפני שלוש שנים את ועדת גורן שעשתה לנכי צה"ל עוול נוראי", היא מזכירה. "הוועדה בעצם קבעה שמי שלא נפגע בפעילות מבצעית, לא יהיה נכה צה"ל.

"אז נכון, מי שנפגע בתאונת דרכים בדרך לבילוי, אולי לא צריך שמשרד הביטחון ייקח עליו אחריות. אבל מי שנופל במדרגות כשהוא מוקפץ בצו 8 וצריך להגיע לבסיס מהר-מהר? וחייל בטירונות שקפץ ושבר את המפרקת? ומקרה כמו של בעלי, שלפני 25 שנה לא הוכר, אבל לפני 4 שנים היה מקבל הכרה ותנאים הרבה יותר טובים?

"כל אלה, מצבם נעשה יותר גרוע בגלל נתניהו והוועדות קיבלו משנה כוח להתעמר בהם. אז למה שנאמין לו?"

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח בעל פה ובכתב כבר ב 2010, ב 2013, ב 2016, ב 2017 להעלות את קצבאות הנכות לגובה שכר מינימום,…

Posted by Nomi Moravia on Tuesday, September 17, 2019

עוד 1,111 מילים
סגירה