רבות מדובר לאחרונה על העברת הכוח מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי. הקורונה חידדה את ההבנה ויש בכך הגיון רב: הרשויות מכירות את צרכי התושבים טוב יותר, ניכרת יציבות פוליטית רבה יותר, וברורה גם ההבנה עד כמה הרשות מוגבלת מעצם מהותה כגוף שלטוני.

במקביל מתחזקת הבנת חשיבותו וכוחו של היזם הבודד, הלא מאוגד, שהינו חלק מהקהילה ובעל נגישות לרשות המקומית, כגוף השלטוני הקרוב אליו ביותר בכדי ליזום ולקדם נושאים שונים. זאת למרות ובגלל הרשות והמבנה הכבד והבירוקרטי שלה.

היזם הבודד הוא "האלמנט החמישי" והחיוני במקומות בהם המדינה לא מסוגלת לפעול ברגישות ברמת המיקרו היישובי ולבטח ברגישויות הסקטוריאליות והנקודתיות הדרושות.

היזם הבודד הוא "האלמנט החמישי" והחיוני במקומות בהם המדינה לא מסוגלת לפעול ברגישות ברמת המיקרו היישובי ולבטח ברגישויות הסקטוריאליות והנקודתיות הדרושות

הנה סיפור אחד ממכלול סיפורים שבהם רק קיומו של האלמנט החמישי הניע מהלכים לכלל מעשה:

מעשה בבית ספר, שהקמתו נהגתה בלילה קר בשלהי 2012 במפגש של שישה זוגות הורים, כולם הורים לילדים שעמדו להיכנס למערכת החינוך בישוב, חלקם כבר בעלי ניסיון כהורים לילדים בבתי הספר היישובי. ההורים שהתכנסו, סברו שהישוב חסר יצירתיות, מתוקצב בחסר ומנוהל להישרדות ולא לפיתוח וחשיבה חדשה. הם היו נחושים להקים בית ספר ציבורי נוסף ואיכותי.

מולם עמדו רשות מקומית ורשויות ממשלתיות המשדרות שביעות רצון מהמצב הקיים.

מכירים את הפער הזה? אני בטוח שכן.

בעיקרון, לכל רשות מוניציפלית יש הנהגת רשות, גופי תכנון וביצוע ארגונים אזרחיים המייצגים לכאורה את השטח. אלו  אמורים לעסוק בזיהוי וקידום צרכים, מציאות ולהוביל אותם לכלל מעשה.

תושבות ותושבים הרוצים לפעול למען מטרה, יכולים לפנות להנהגת הרשות ולדרוש מענה. התשובה שתתקבל לא בהכרח תענה על רצונותיהם ותגובה באינספור פרטים על מענה לצרכים בשטח, קשיי מימון, מדיניות משרדי ממשלה, מחוז – כאלו או אחרים המחליטים עבור הרשות, שזורים בבליל של פרטים היוצרים מיסוך תודעה המערפלת את המציאות. כל אלו כדי להרחיק את היוזמה שהיא נטל עבורם, היא לא תוכננה, אינה מתוקצבת בספר התקציב השנתי או בגאנט הפעילות.

בדוגמה הזו התושבים, שהם יזמים חינוכיים, נתקלו בארבעה אלמנטים עיקריים המהווים לכאורה כתובת אולם גם מגבלה קשה. האינטרסים של אותן רשויות והכתובות אליהן פנו, נעים בין גבולות הסמכות והכוח לבין הרצון לא ליצור עומס נוסף על זה הקיים ממילא. עבורן – יוזמות התושבים הן הפרעה ומטרד בריטואל הפעילות של הרשות.

מעשה בביה"ס, שהקמתו נהגתה בשלהי 2012 במפגש של שישה זוגות הורים, שהיו נחושים להקים ביה"ס ציבורי נוסף ואיכותי. מולם עמדו רשות מקומית ורשויות ממשלתיות המשדרות שביעות רצון מהמצב הקיים

האלמנטים שזיהתה הקבוצה במהלך הדרך, היו חלק בלמידה של כל מה שעמד בדרכם:

האלמנט הראשון – הנהלה פורמלית, היא הנהלת בית הספר

זו אחראית על תפעול בית הספר בתוך הגבולות שמוגדרים לה על ידי משרד החינוך והרשות. כמשרתם של הרבה אדונים, עליה להיות כל הזמן מודעת לכוחה המוגבל, מתי ביכולתה ללחוץ ומתי עליה לרצות, היכן הבקרה עליה הדוקה והיכן ניתן לשחרר. ההורים גילו לצערם, שהנהלות בתי הספר רואות בהם איום והפרעה לסדרי עולם כשנשאלות שאלות נוקבות, גם אם באופן מכובד ובחדרים סגורים.

האלמנט השני – הרשות

לרשות אין תפקיד פדגוגי במערכת, אבל יש לה השפעה רבה בעיקר בתוספת התקצוב. מבחינת התושבים, הרשות היא נציגתם של בתי הספר מול משרד החינוך ועליה מוטלת האחריות לבניית מערכת חינוך מיטבית עבור התושבים. גם הרשות נמצאת בין הפטיש לסדן וצריכה להגדיר מתי היא מגבה את המנהלים ומתי היא נותנת דגש רב יותר לכוחה. במקרה הנידון, גם כאן, התאגדות התושבים היוותה איום עבור הרשות, שסירבה אף היא לשתף פעולה בתהליכי הלמידה והשיתוף.

האלמנט השלישי – מפקח רשותי או מנהל מחוז

אופיו יקבע במידה רבה את היצירתיות שיוכלו המנהלים להביא לידי ביטוי. ככל שיהיה מסייע ומנחה למנהלים ולא גורם מפקח – כך תפרחנה היוזמות. במציאות, לרוב, מתחוללים מאבקי כוח בין הרשות לפיקוח, שיתוף פעולה מסרס שעשוי להיות גם שיתוף פעולה בונה, אם כל צד משכיל להביא את הכוחות האיכותיים שלו.

האלמנט הרביעי – תושבים מאוגדים

ובמקרה הזה הנהגת ההורים: תפקיד ההנהגה לקדם את בית הספר אולם לא להוות איום על הצוות. יזמות יתר ואקטיביזם עלולים לפגוע במרקם העדין. במציאות המדוברת, ההנהגה – כגוף, הסתייגה מהמהלך. אולם חברי ההנהגה תמכו בו.

עד כה מניתי את ארבעת האלמנטים הפורמליים והידועים. אולם במהלך התהליך זיהינו את האלמנט החמישי בלעדיו לא יקרו הדברים המניעים מציאות באופן לא שיגרתי. זהו המנוע המחולל והמעיד על איכות אוכלוסיית התושבים במקום, עד כמה איכות חייהם חשובה להם וכמה הם מודעים לזכותם ליצור את המציאות שהם רוצים לעצמם ולילדיהם.

האלמנט החמישי במקרה זה הוא ההורים

הם בעלי האינטרס העליון. הרשות לא התכוונה לפעול במקומם והם יצאו לדרך, מצוידים במידע שרכשו במו ידיהם ורוח גבית של שותפות קהילתית, מתוך ציבור ההורים בישוב.

האלמנט החמישי – הם אלו שלא נמצאים בשום רשות מאלו שמניתי ואינם שייכים לשום גוף פורמלי.

האלמנט החמישי, אלו הם התושבים שרואים את המקומות בהם המלך עירום. אלו שמתאגדים ופועלים לשינוי.

סוף דבר: היום, כמעט עשר שנים מאז אותו ערב קר, ביוזמת ההורים הוקם בית ספר ציבורי נוסף בו לומדים כיום כ-600 תלמידים, בהם בני שעוד לא נולד אז. ילדי החינוך המיוחד כבר לא נשלחים למסגרות מחוץ לישוב אלא משולבים בתוכו, בוטלה חטיבת הביניים תוך הוספת שכבות ז-ח כשכבות בוגרות בבתי הספר היסודיים. בבית הספר נלמדות גם תכניות לימוד יישוביות שהיו חלק מהחזון שנכתב אי-אז בשנת 2012.

האלמנט החמישי הוא זה שמסיט את הספינה ממסלולה הקבוע ומנווט אותה ליעדים חדשים.

סוף דבר: היום, כמעט עשר שנים מאז אותו ערב קר, ביוזמת ההורים הוקם ביה"ס ציבורי נוסף בו לומדים כיום כ-600 תלמידים, בהם בני שעוד לא נולד אז. האלמנט החמישי הוא זה שמסיט את הספינה ממסלולה הקבוע

זה תפקידו של האלמנט החמישי: תושבים, הורים, קהילה, וכל קבוצה אשר מחליטה לקדם מציאות בהתאמה לצרכיה.

אין טעם לחכות לרשות עד שתתעורר לעשייה, בשום תחום.
רוצים שינוי לטובה?
אנחנו האנשים להם חיכינו.

דני עבודי הוא מנהל מרכז ק.מ.ה באורנים. הוא בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית במסגרתה חקר את נושא המצויינות כערך ופיתוח אישי כמנוף לשינוי חברתי. הקים וניהל את חברת ההייטק "שארפ מינד סולושנס" לפיתוח יכולות חשיבה. בהמשך פנה לחינוך, והקים מיזמים חינוכיים וטכנולוגיים לקידום החינוך הציבורי על בסיס מקומי. עבודי בוגר הפקולטה להנדסה, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר באבן יהודה, נשוי ואב לשניים.