ירושלים בוערת. בשבוע שעבר, מדי ערב התרחשו במרכז העיר ובעיר העתיקה מהומות אלימות בין פעילי ימין יהודים ללאומנים ערבים-פלסטינים ממזרח ירושלים.

יהודים וערבים הפגינו, יידו אבנים, השחיתו רכוש, ניהלו תגרות אלימות, ומספר אירועים כמעט הסתיימו בלינץ' בעוברי אורח. 157 יהודים וערבים נעצרו ויותר מ-150 מפגינים, מתפרעים ושוטרים נפצעו.

על הרקע הזה, מפתיע לקרוא מחקרים חדשים של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, המשקפים תמונת עומק של הנעשה במזרח ירושלים בשנים האחרונות, ומהם נשקפת מגמה של התקרבות בין התושבים הערבים במזרח העיר לבין הרשויות של מדינת ישראל והשתלבות בחברה הישראלית.

לפי המחקרים, התמורות שחלות על תושבי מזרח ירושלים מתרחשות בזכות פעולות עומק שביצעו הרשויות, בעיקר עיריית ירושלים, שהגדילו את ההשקעה בשירותים במזרח העיר, בעיקר בחינוך; ותמכו בשנה האחרונה בתושבים שנפגעו ממגפת הקורונה.

ערבים ממזרח ירושלים נאספים ברחבת שער שכם, 26 באפריל2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

הקורונה קירבה את הערבים לרשויות בישראל

אחד המחקרים של המכון, שהכינו מריק שטרן וחני וייזר, עוסק בהשפעת מגפת הקורונה על היחסים בין האוכלוסייה הערבית והחרדית בירושלים לבין האוכלוסייה הישראלית ה"רגילה" ורשויות המדינה. המחקר מצא שהמגפה דווקא קירבה את הפלסטינים-הירושלמים לרשויות הישראליות.

"ככלל, החיים בצל הקורונה גורמים להיבדלות בין קבוצות אוכלוסייה שונות", נכתב במחקר. זאת, בשל סגירת מקומות עבודה, חנויות ועסקים, וכן פעילות תרבותית שמשותפת למגזרים השונים, במהלך הסגרים. "התוצאה היא צמצום המפגש הבין-קבוצתי", נכתב במחקר – כלומר, צמצום במפגשים, המוגבלים בלאו הכי, בין ערבים, חרדים ויהודים לא-חרדים.

עם זאת, מהמחקר עולה כי "המשבר האיץ את השילוב של תושבי מזרח ירושלים ו'נִירמל' זמנית את הנוכחות האזרחית של השלטון הישראלי במזרח העיר".

המחקר מהווה המשך למחקרים קודמים של שטרן, שהראו כי האוכלוסייה הפלסטינית במזרח הבירה עברה תהליכי "ישראליזציה", שבאו לידי ביטוי בעלייה בשיעור הבקשות לאזרחות ישראלית, גידול במספר הסטודנטים הפלסטינים שלומדים במערב ירושלים והשתלבות של ערבים ירושלמים בשוק העבודה הישראלי, בקניות ובבילויים במערב העיר.

עובדים פלסטינים מגיעים למרכז רפואי שהוקם לטובת חיסון פלסטינים שעובדים בישראל, 8 במרץ 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

לפי המחקרים, "המצב הכלכלי-חברתי הקשה במזרח העיר וכפיית הניתוק מהגדה המערבית יצרו מצב שבו לצעירים ממזרח ירושלים נותרה אפשרות אחת: השתלבות אינדיבידואלית פרקטית במרחב הישראלי".

"המצב הכלכלי-חברתי הקשה במזרח העיר וכפיית הניתוק מהגדה המערבית יצרו מצב שבו לצעירים ממזרח ירושלים נותרה אפשרות אחת: השתלבות אינדיבידואלית פרקטית במרחב הישראלי"

לפי המחקר, "המגפה יצרה שינוי בהתייחסות התקשורתית והציבורית למיעוט הערבי בישראל. העובדה שבצוותים הרפואיים יש ייצוג גבוה לעובדי סיעוד, טכנאים ורופאים ערבים, הביאו לשיפור בתדמית שלו".

בזמן המגפה, חוסר האמון ברשויות הישראליות, והיעדר הסברה על המגפה בשפה הערבית, היווה כר פורה להתפשטות של שמועות שגויות ולחרדה עמוקה, שהביאה להקפדה יתרה על כללי הריחוק החברתי והסגר.

לכן, כנראה, שיעורי התחלואה באוכלוסייה המזרח ירושלמית הצפופה היו נמוכים מהמצופה. עם זאת, בגל השני נרשמה עלייה חדה בתחלואה במזרח ירושלים, כמו בשאר המגזר הערבי, בין השאר בשל ריבוי חתונות לא חוקיות.

תושבי מזרח ירושלים במהלך הקורונה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

האוכלוסייה הערבית, שרובה עובדת בענפי השירותים וחלקה בענף התיירות, סבלה משיעורי אבטלה גבוהים במיוחד, שהגיעו בסגר הראשון ל-35% – וזאת, באוכלוסייה שגם כך היא מהעניות בישראל.

למרות זאת, המגפה הביאה, לפי המחקר, ל"נורמליזציה חלקית וזמנית של הקשרים עם זרועות השלטון הישראלי, והידוק קשרים חוצי מגזרים עם החברה האזרחית היהודית".

המגפה הביאה, לפי המחקר, ל"נורמליזציה חלקית וזמנית של הקשרים עם זרועות השלטון הישראלי, והידוק קשרים חוצי מגזרים עם החברה האזרחית היהודית"

לתוך ואקום ההתמודדות עם הקורונה נכנסו מנהיגים וארגונים חברתיים מקומיים שפעלו למניעת ההידבקות וסיוע למשפחות ולתושבים במצוקה. ביניהם נמנים "מרכז עטאא למיצוי זכויות", שסייע בהפצת מידע בערבית על ההתמודדות עם המגפה ועם האבטלה; "האספה הירושלמית למלחמה בקורונה" (תג'מוע אל מקדסי) שיזמה פרויקטים כמו הקמת מלוניות בידוד וקישרה בין התושבים למשרד הבריאות; ועמותת "כולנא", המחלקת מזון לנזקקים.

המחקר ציטט את מליחה זגייר, מתכננת אורבנית מבית חנינא, שאמרה: "התאגדות החברה האזרחית הייתה מרשימה. תג'מוע אל מקדסי עשה עבודה מדהימה בהפצת מידע. היה אמון בקרב תושבי מזרח ירושלים כלפי הארגון הזה".

נקודת התחסנות שפתח מד"א במזרח ירושלים, 9 במרץ 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

המחקר מציין כי "ההתמודדות עם המגפה חייבה את ארגוני הסיוע המקומיים לשתף פעולה עם זרועות שלטון שנחשבים בימים כסדרם כלא לגיטימיים ואשר שיתוף פעולה עימם מבטא נורמליזציה (כמילת גנאי) והעניקו להן לגיטימציה. זאת, בשל אופיו האזרחי־הומניטרי של המשבר, שאינו לאומי, הניתוק שיצרו הסגרים בין ישראל והרשות, ושיתופי פעולה פורמליים ובלתי פורמליים של תושבים וארגונים במזרח העיר עם משרד הבריאות ועיריית ירושלים".

"ההתמודדות עם המגפה חייבה את ארגוני הסיוע המקומיים לשתף פעולה עם זרועות שלטון שנחשבים בימים כסדרם כלא לגיטימיים ואשר שיתוף פעולה עימם מבטא נורמליזציה (כמילת גנאי) והעניקו להן לגיטימציה"

המחקר מציין לשבח את אגף חברה במזרח ירושלים של העירייה. לפי המחקר:

"המשבר הגביר בצורה ניכרת את פעילות האגף, ואת ההיענות של הציבור לפעילותו. האגף הפעיל צוותי חירום במנהלים הקהילתיים במזרח העיר, ואליהם גויסו כ-2,000 מתנדבים מקומיים שמרביתם לא התנדבו בעבר במסגרות של העירייה, וחלקם אף התנגדו לכך בעבר. המתנדבים תמכו בקשישים ובמבודדים וסיפקו סלי מזון. גורם בולט בקרב המתנדבים הם בוגרי תנועות הנוער שהקימה העירייה".

גם עמוד הפייסבוק של ראש העירייה משה ליאון, בערבית, זכה לפופולריות וסייע לתושבים בהעברת מסרים בנוגע למגפה.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"הרבה מאלה שעבדו ביחד, הרגישו שבתקופות כאלה אין פוליטיקה, אין מלחמות, רק מה שמגיע לנזקק או לתושב עצמו", צוטט במחקר אוסאמה גנאים, מנהל אגף חברה-מזרח ירושלים בעירייה.

לפי המחקר, אף נוצר שיתוף פעולה בין התושבים לפיקוד העורף של צה"ל, שהיה אחראי על המלוניות. השת"פ הזה "יצר דילמות משמעותיות ביותר עבור התושבים, אך התחייב מן המציאות". פיקוד העורף אף חילק מזון באופן ישיר בשכונות הפלסטיניות. "בניגוד לציפיות של פיקוד העורף עצמו, פעילותו התקבלה ללא מחאה".

המחקר מצטט סקר שערכה עיריית ירושלים במאי-יוני 2020, שהראה כי 53% מהמשיבים הערבים היו מרוצים מתפקוד העירייה, לעומת 63% בקרב היהודים (כולל חרדים).

בנוסף, נוצר גם שת"פ בין ארגוני חברה אזרחית יהודיים וערביים בבירה. ארגון סח"י העוסק בשגרה בחלוקת מזון לנזקקים יהודים, חבר בזמן המגפה לארגון כולנא הערבי בהעברת סלי מזון לערבים. בין המתנדבים בסח"י היו צעירים יהודים שבעבר היו פעילים בארגונים קיצוניים כמו להב"ה, אך לפי המחקר, "בני הנוער הפתיעו ונרתמו, והתרגשו מאוד מהמפגשים במזרח ירושלים".

מריק שטרן (צילום: חיה גלבוע)

"אין סתירה בין השתלבות להמשך הסכסוך"

בשיחה עם זמן ישראל, מעמעם שטרן מעט את הרושם האופטימי וההרמוני שעשוי לעלות מהמחקר שלו.

"שיתוף הפעולה שמתואר במחקר היה בעיקר ברובד המוסדי, בין ארגוני חברה אזרחית לבין העירייה", הוא אומר, "רוב האנשים ישבו בזמן הסגרים בבית וטיפסו על הקירות, הם לא היו חלק ממנו".

לא היו שותפים פעילים, אבל היו חלק ממנו. ואתם מציינים במחקר שזה חלק ממגמה גוברת של השתלבות וישראליזציה שהתחילה הרבה קודם.  איך זה מתיישב עם המהומות שמתרחשות כעת?
"זה לא סותר. השתלבות בתנאי סכסוך זה לא אומר בהכרח דו-קיום והרמוניה, השילוב יוצר תמיד גם מתיחות.

"מהצד הערבי, דווקא החשיפה הגוברת למערב ירושלים, הנורמליזציה של הרשויות, השילוב בשוק התעסוקה וההשכלה – מייצר מודעות גדולה יותר לפערים העצומים בין האוכלוסיות שמגדיל את המרמור.

"מהצד הערבי, דווקא החשיפה הגוברת למערב ירושלים, הנורמליזציה של הרשויות, השילוב בשוק התעסוקה וההשכלה – מייצר מודעות גדולה יותר לפערים העצומים בין האוכלוסיות שמגדיל את המרמור"

"מהצד היהודי – השילוב של הפלסטינים מחזק את הכוח של ארגונים כמו להב"ה, כי הם מפרשים את ההשתלבות כהשתלטות, היא מאיימת עליהם".

"המגמות האלה, של השתלבות תוך כדי הסלמה בסכסוך, התחילו כבר בתקופת פיגועי הסכינאות וההפגנות ב-2014-2016. כדי שהשילוב יביא לחיים משותפים טובים צריך לתחזק אותו. צריך תמיכה מוסדית בבניית אמון. צריך ליצור מרחבים משותפים חיוביים, חינוך לסובלנות ונגד גזענות".