כשהלוחמים היהודים בגטאות הנאציים חיפשו השראה להתנגדות לגירוש למחנות המוות, הם פנו לרומן על רצח העם המודרני, שהיה בדיוני אך התבסס על עובדות.
"ארבעים הימים של מוסא דאג", שנכתב על ידי פרנץ ורפל, יליד פראג, התאים בדיוק למצוקתם של הלוחמים השאפתניים. הרומן, שפורסם ב-1933, הציג גרסה בדיונית של המצור על מוסא דאג – הר משה בטורקית – שם התבצרו כ-250 לוחמים ארמנים ועצרו את הכוחות הטורקים-עות'מאנים במשך כמעט חודשיים במהלך 1915.
מאז מכחישה הממשלה הטורקית שטבח עם – ג'נוסייד – התרחש במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשבוע שעבר הכיר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן באופן רשמי ברצח של כמיליון וחצי ארמנים על ידי הכוחות הטורקים-עות'מאנים כרצח עם. ישראל ממשיכה להימנע מההכרה הזאת.
למרות שהלוחמים הארמנים החזיקו במוסא דאג במשך 53 ימים, ורפל הפך את המצור ל-40 ימים, כדי להדהד את סיפורי התנ"ך. הרומן, שנכתב בגרמנית, הביא את טבח העם הארמני למודעות בקרב מיליוני אנשים מסביב לעולם, ואף סייע בגיוס סכומי כסף משמעותיים לטובת הפליטים.
"להיות ארמני זה בלתי אפשרי", קובע פתגם ארמני עתיק שכלול בספרו של ורפל.
שש שנים אחרי פרסום הרומן החלה גרמניה הנאצית לכבוש את אירופה. כמעט מייד התפשטו העותקים של "ארבעים הימים של מוסא דאג" כאש בשדה קוצים בקרב צעירים. חלקם מצאו את עצמם בנסיבות הדומות לאלה שאיתם התמודדו הארמנים במלחמה הקודמת.
אף שהלוחמים הארמנים החזיקו במוסא דאג במשך 53 ימים, ורפל הפך את המצור ל-40 ימים, כדי להדהד את סיפורי התנ"ך. הרומן, שנכתב בגרמנית, הביא את טבח העם הארמני למודעות בקרב מיליוני אנשים מסביב לעולם
תחת חסות מלחמת העולם הראשונה, הצבא העות'מאני ביצע מספר רב של מעשי טבח בארמנים, החל ב-1915. בנוסף לרציחות המוניות שהתקיימו באוויר הפתוח, אלפי ארמנים הושמו על סירות שהוטבעו בים השחור.
צעדות המוות הראשונות שצולמו והוסרטו היו של הכוחות העות'מאנים מובילים אזרחים ארמנים אל המדבר הסורי, דיר א-זור. המבוגרים והחולים שלא הצליחו לעמוד בקצב נורו. אלפי אנשים נדחפו מצוקים, וילדים נחטפו על ידי שבטים עוינים.
עשרות שנים אחרי הרציחות ההמוניות, הזוועות שבוצעו בארמנים הדהדו בדיווחים שהגיעו מקהילות יהודיות במזרח אירופה, מהיהודים הכלואים בגטאות. הרומן נקרא שוב ושוב בעשרות גטאות, ואלפי יהודים היו נחושים לקחת את העניינים לידיהם כשיגיע הזמן.
"אנחנו משווים את גורלם לגורלנו"
בגטו ורשה, "ארבעים הימים של מוסא דאג" היה הספר הפופולרי ביותר. כשלוחמי מחתרת יהודים החליטו להילחם בחזרה בגטו ביאליסטוק, הם דיברו על "רגע מוסא דאג" של הגטו בפגישת התכנון.
שש שנים אחרי פרסום הרומן החלה גרמניה הנאצית לכבוש את אירופה. כמעט מייד התפשט ספרו של ורפל כאש בשדה קוצים בקרב צעירים. חלקם מצאו עצמם בנסיבות הדומות לאלה שאיתם התמודדו הארמנים
"לא נשאר לנו אפוא אלא דבר אחד, והוא ארגון פעולת התנגדות קולקטיבית בגטו בכל מחיר, לראות בגטו את "מוסא דאג" שלנו ולהוסיף פרק של כבוד לביאליסטוק היהודית ולתנועה שלנו", כתב מרדכי טננבוים, שפיקד על המרידה בגטו ביאליסטוק. "אם קראת את הספר, תזכור אותו לשארית ימיך".
לא היה קשה לטננבוים ולמעריצים נוספים של "מוסא דאג" להזדהות עם החוויה ההיסטורית של הארמנים. במשך דורות, ארמנים נוצרים נרדפו על ידי "המדינה המארחת" שלהם, האימפריה העות'מאנית, ונאסר עליהם ליטול חלק בשירות אזרחי או צבאי.
כשכמה ארמנים ניסו לדרוש זכויות שוות בסוף המאה ה-19, נרצחו בתגובה אלפי אזרחים. לא שונה מחוויותיהם של היהודים באירופה: גם הארמנים היו גיס חמישי במקרה של מלחמה, מה שהצדיק את רצח העם מצד הרשויות.
בגטו וילנה שבליטא, "ארבעים הימים של מוסא דאג" היה הספר הפופולרי ביותר, דיווח הספרן הרמן קרוק. המתנגדים היהודים שניסו לברוח מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים "העבירו את הספר מיד ליד", לפי הדיווחים.
לוחמת המחתרות חייקה גרוסמן כתבה מהגטו שלה על הפופולריות של הרומן, וכתבה שרצח הארמנים "לעיני כל העולם הזכיר לנו את גורלנו".
"הארמנים הורעבו למוות, נורו, הוטבעו, עונו", כתבה גרוסמן. "אנחנו משווים את גורלם לגורלנו, האדישות של העולם למצוקתם, הנטישה המוחלטת של האנשים המסכנים האלה לידיו של משטר ברברי, רודני".
צעדות המוות הראשונות שצולמו היו של הכוחות העות'מאנים מובילים ארמנים למדבר הסורי, דיר א-זור. המבוגרים והחולים שלא הצליחו לעמוד בקצב נורו. אלפי אנשים נדחפו מצוקים, וילדים נחטפו על ידי שבטים עוינים
ברחבי מזרח אירופה, לוחמי מחתרת יהודים השתמשו בביטוי "לארגן מוסא דאג". ההיסטוריון של גטו ורשה, עמנואל רינגלבלום, תהה בכתביו, "מה, ישאל העולם, חשבו אנשים על מוסא דאג?".
רחוק במערב, בהולנד, דיווחים מהמחתרת ההולנדית העידו על הפופולריות האדירה של הרומן בקרב מתנגדים לנאצים באשר הם.
מנהל בית היתומים בגטו ורשה, יאנוש קורצ'אק, דיבר עם הצוות שלו על הספר ב-1941, בין היתר גם על הפרק שבו רופא עוזב את ילדיו כדי להציל את עצמו. "דבר כזה לא יכול לקרות בוורשה", אמר קורצ'אק, כפי שתועד במכתב של מיכאל זילברברג, מחנך שהתגורר בבית היתומים זמן רב, "שכן הוא לא היה נפרד בשום פנים ואופן מילדיו". קורצ'אק מילא את הבטחתו וסירב להסתתר בוורשה הארית. הוא ליווה את ילדיו למחנה המוות טרבלינקה.
בדומה למרד גטו ורשה, מצוקת הארמנים הגיעה לכותרות בעולם כמעט בזמן אמת. הניו יורק טיימס, למשל, פרסם 145 מאמרים על הטבח ב-1915, ונשיא ארצות הברית טדי רוזוולט כינה את הטבח הארמני "הפשע הגדול ביותר של המלחמה".
למרות ששירת כחייל בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה, ורפל למד אפילו יותר על הרדיפה הארמנית בסיור באזור ב-1930. חלק מהתיאורים ששמע ורפל מצאו את דרכם לספרו, ביניהם על ה"בנאליות" של הביורוקרטים שעליהם הוטלה משימת רצח העם.
"מאבקם של 5,000 אנשים במוסא דאג ריתק אותי כל כך, עד שקיוויתי שאוכל לסייע לעם הארמני באמצעות כתיבה על מה שאירע שם – כדי שסיפורם יגיע אל העולם כולו", סיפר ורפל, שהמשיך לשנות את הספר עד פרסומו, בחלקו כדי להזהיר מפני האיום הנאצי המתגבר.
"תוכנית מוסא דאג"
יהודים שנכלאו בגטאות באירופה הנאצית לא היו היחידים שמצאו השראה ב"ארבעים הימים של מוסא דאג".
בישראל של לפני קום המדינה, מנהיגים יהודים התכוננו בצורה אקטיבית למקרה של פלישה גרמנית. תוכנית ההגנה קראה להקמת מבצר דמוי מצדה על הר הכרמל, שאליו יוכלו הלוחמים לסגת במקרה של מבצר אחרון נגד הכוחות הגרמניים.
למרות שהתוכנית מוכרת היום בעיקר בתור "תוכנית מצדה" או "תוכנית כרמל", בזמן אמת התייחסו אליה גם כ"תוכנית מוסא דאג". במשך חודשים נאגר מלאי של נשק ואספקה סביב חיפה, במטרה להחזיק מעמד נגד מצור גרמני, ובמקביל הוקמו ביצורים באזור.
לוחמת המחתרות חייקה גרוסמן כתבה מהגטו שלה על הפופולריות של הרומן. "אנחנו משווים את גורלם לגורלנו, האדישות של העולם למצוקתם, הנטישה המוחלטת של האנשים המסכנים האלה לידיו של משטר ברברי, רודני"
"אנו רוצים להפוך את הכרמל למוסא דאג של יהודי ארץ ישראל", אמר האדריכל יוחנן רטנר, מראשי ההגנה. "אנחנו מאמינים בכוחו של מוסא דאג היהודי ואנחנו נחושים להחזיק מעמד לפחות שלושה או ארבעה חודשים".
אבל ההתקפה הטורקית-עות'מאנית על מוסא דאג לא הסתיימה כמו מצדה: כוחות של חיל הים הצרפתי הצליחו לפנות 4,200 ארמנים למצרים. במהלך המצור, שנמשך 53 ימים על ההר ולמרגלותיו, נהרגו 18 לוחמים ארמנים.
לדברי היסטוריונים, חלקים מהרומן מטרידים ביכולת הניבוי המדויקת שלהם לגבי השואה. לדוגמה, "מחנות ריכוז" מתוארים כשעשן עולה מהיער.
"הקורא של הרומן יוצא הדופן הזה יתקשה להאמין שהספר נכתב לפני השואה", כתב ההיסטוריון יאיר אורון, מחבר הספר "מאה השנים של מוסא דאג", שמבקר את סירובה של ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני. "במבט לאחור, הספר נראה כשרטוט ראשוני, כמעט על טבעי, של הפנים השונים של השואה הנאצית שבה נרצחו יהודי אירופה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו