כמה מהר אנחנו מוכנים לוותר על הכסות הדמוקרטית – דקה למדי, חייבים להודות – העוטפת את מבנה המשטר הישראלי. כל החוקים, העקרונות והכללים שתפקידם להגן עלינו דווקא בתקופת חירום מתבררים כפריכים, ניתנים לכיפוף או להתעלמות. מהומות הדמים בערי ישראל בשבוע האחרון מאתגרים לפיכך את הטענה שהמדינה אכן קיימת, ושמנגנוני השלטון שלה מתפקדים ופועלים.
קשה למצוא בימים האלה רעיונות המוסכמים על כלל חלקי החברה הישראלית, המשוסעת והמפוצלת לחלקיה. אבל ננסה בכל זאת: מדינה יהודית ודמוקרטית יש רק אחת, זו מדינת ישראל, עם כל מעלותיה וקלקוליה. אין לנו מדינה חליפית בתא המטען, מוכנה לשליפה ברגע שהנוכחית תצא מכלל שימוש. אין ברירה, אם כך, אלא לפעול לתיקון הקלקולים. לא קיימת שום אופציה אחרת.
ישראל אינה יכולה להתקיים אלא כמדינת חוק, וזאת הן מטעמים ערכיים והן מטעמים פרקטיים. היא לא תשרוד – לא כדמוקרטיה ולא כמדינת היהודים ולא בכלל – אם לא יתקיים כאן שלטון החוק, לא רק בספרים, בפסקי דין ובנאומי פוליטיקאים, אלא הלכה למעשה במציאות. לשם כך המדינה צריכה לשמר את המערכות המפעילות את שלטון החוק – החל מהמשטרה והפרקליטות, בתי המשפט, הכנסת והממשלה.
העקרונות האלה נכונים תמיד, גם בימי שגרה, אבל הם עומדים למבחן בזמני חירום. אנחנו מצויים כעת בתקופת חירום רב-שכבתית: מבחינת האיום הביטחוני החיצוני אנחנו מצויים בעיצומו של מבצע צבאי מול שלטון חמאס בעזה; בתוככי המדינה פנימה קיימות התפרצויות אלימות והרסניות בין כנופיות ערבים ויהודים בערים המעורבות; ומבחינה שלטונית אנחנו פועלים תחת ממשלה שאינה מכהנת מכוח אמון הכנסת, וכל יום שחולף מעמיק את הדפיציט הדמוקרטי.
על הנקודה האחרונה כדאי להתעכב: התרגלנו כבר למראות של פוליטיקאים הבוזזים את הקופה הציבורית, מתוך הנחה שהקופה יכולה לעמוד בזה. ובאמת, היא יכולה.
עוד חצי מיליון שקל לשיפוץ לשכת השר, עוד כמה עשרות מיליוני שקלים ככספים קואליציוניים לטובת מגזר זה או אחר. תקציב המדינה יכול לבלוע זאת, הוא מספיק גדול כדי להכיל את העיוותים, ולעתים את השחיתויות הללו. רק שעוד מיליון ועוד מיליון, בסופו של דבר זה מצטבר לסכומים רציניים.
זה החלק הקל, כסף קל לספור. עכשיו בואו נדבר רגע על התשתית הדמוקרטית. בקופה הציבורית המשותפת מוטמעים גם כל העקרונות – האתוס, החזון והמורשת – שעל ברכיהן גובש הפרויקט הציוני והוקמה המדינה.
את ההון הרעיוני הזה קל לאבד: די בכך שלא חוזרים ומדגישים את עצם קיומו במשך פרק זמן ארוך מדי, כדי שתיווצר מסה קריטית של אנשים שאינם מודעים לקיומו. ומדי פעם פוליטיקאים מחליטים לפעול באופן הפוגע בעקרונות היסוד הללו, לטובת שיקולים רגעיים, קצרי טווח – בין אם לטובתם האישית או משום שמצב חירום כלשהו מחייב זאת לדעתם.
בכל פעם שפוליטיקאי פועל כך, הוא מכניס את המדינה למעין משיכת-יתר דמוקרטית, הלוואה על חשבון העתיד. אבל גם הלוואות צריך לפרוע. כך ניתן להבין את ההתפרצויות הפנימיות של השבוע האחרון. הבסיס התערער יתר על המידה.
יש מפתח אחד שעשוי לשמש נייר לקמוס לניתוח מטח ההצהרות, ההצעות והטענות המועלות מכל עבר בימים אלה: המפתח הוא, האם הפעולה המוצעת מחזקת את מוסדות המדינה או מחלישה אותם.
אלה המציעים לנקוט שלל מהלכים שבסופו של דבר יש בהם כדי להחליש את היותה של ישראל מדינת חוק, הם או רשעים או שוטים. או שכלל אינם שותפים לרעיון שצריך לפעול לטובת המדינה.
הנה כמה דוגמאות להמחשה: מי שמבקש להכניס צבא לערים על מנת שהשוטרים יעשו פעולות שיטור כלפי אזרחים – מחליש את הבסיס הדמוקרטי של המדינה. חיילים יודעים להסתכל דרך כוונות. מי שמולם הוא אויב. הם אינם אמורים לפעול מול אזרחים, לא משנה כמה גרוע מתנהגים אותם אזרחים.
הצהרתו של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה כי נשק המוחזק בידי אזרחים "שומרי חוק" הוא "מכפיל כוח" – מחלישה את היותה של ישראל מדינת חוק. רעיונית – כי באיזו דמוקרטיה השלטון שש להפריט את השימוש בכוח דורסני אל ידיים אזרחיות? ומעשית – כי מתי בדיוק הפצת נשק בקרב אוכלוסייה אזרחית סייעה להשכין שקט ושלווה?
הדרישה לאפשר למשטרה "לירות כדי להרוג" או הטענה שכנופיות הפורעים צריכות "לספור את מתיהם" – כמוה כדרישה לאפשר למשטרה לפעול לא רק כגוף המשליט סדר ציבורי ואוכף עבירות פליליות, אלא גם כשופט ותליין.
הדה-הומניזציה הכרוכה ברעיון שצריך לפעול כדי לערום גופות של אזרחים – מזעזעת. המחשבה שישראל תשוב להשליט שלטון חוק היאה לדמוקרטיה בדרך של הפעלת כוח קיצונית כלפי אזרחים, ללא הליכי חקירה ומשפט, מאפיינת חמומי-מוח או ילדים בני שלוש.
כך גם הצעת החוק המבקשת לשלול אזרחות מאזרחים שיימצאו מתפרעים בעת אירוע ביטחוני. בין רעיונות העוועים הללו לבין חיזוק כוחה של הדמוקרטיה הישראלית אין ולא כלום.
העלמתה, הנראית מכוונת, של המשטרה ממוקדי חיכוך בין כנופיות יהודים וערבים בלוד, ברמלה, בעכו, ביפו ובמקומות נוספים, מייצרת ואקום שלטוני, כי במקום שבו אין משטרה אין מי שיפעל לשמירת החוק הלכה למעשה.
העלמתה, הנראית מכוונת, של המשטרה ממוקדי חיכוך בין כנופיות יהודים וערבים בלוד, ברמלה, בעכו, ביפו ובמקומות נוספים, מייצרת ואקום שלטוני, כי במקום שבו אין משטרה אין מי שיפעל לשמירת החוק
ביקורת, הנשמעת מפי חברי כנסת ושרים, על פעולתם של בתי המשפט – למשל במעצר אזרחים החשודים בשימוש בנשק חם שלא למטרות הגנה עצמית – מחלישה את מוסדות המשפט והחוק שלנו, בין אם זו מטרתה ובין אם לא.
מה שנדרש כעת הוא קור רוח, ופעולות לחיזוק שלטון החוק והדמוקרטיה. העוצמה הגדולה ביותר הנתונה בידי המדינה והציבור, היא עוצמת השגרה. גם תחת מטחי רקטות, גם תחת ממשלה שאיבדה כיוון ורסן ומשטרה מוחלשת ובלתי מתפקדת.
המשך קיום מנגנוניה של המדינה – לרבות מהלכים להרכבת ממשלה חדשה, גביית מיסים, תקצוב מערכות החינוך והבריאות ופעולתן, מיצוי הדין עם עבריינים. לאט-לאט, ללא קיצורי דרך, נחזור למלא את הבור הדמוקרטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כשיש פרעות חבלניות בהיקף נרחב המשטרה איננה יכולה, כפי שאנו רואים, להשליט סדר. כרגע יש אנרכיה בערים המעורבות. אנחנו במלחמה, בתוך הערים. אם לא נציב כוח שמסוגל לבלום את הפרעות אני מרסקים את הדמוקרטיה. אני לא מבין את הטיעון שלך שחייל רואה דרך כוונות, יורים עלינו אדוני!!!!!
חייבים לחשוב מחוץ למסגרת. הבעיה שהשלטון מחבל בעצמו בשלטון