מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.
למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.
הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.
אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.
וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".
כולם ניזונים מרסיסי מידע
אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.
גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.
אז מה מיוחד כאן?
הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.
ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.
פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.
בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.
זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.
זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.
הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.
לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?
קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.
אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.
אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.
אין ראיות פורנזיות, צריך?
הקודקודים נתפסו במערומיהם
אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!
כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.
ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.
אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.
הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".
נטחנים דק דק עד שנשברים
אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.
מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?
מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?
מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?
אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.
בית משפט השלום דחה את בקשת הפרקליטות לתקן את גזן הדין
הפרקליטות ביקשה לכתוב בגזר הדין שמדובר בארוחות פרטיות בלבד ● השופט מתח ביקורת מרומזת על הפרקליטות, והסביר שבכתב האישום המתוקן מדובר על ארוחות שכוללות אורחים חיצוניים, כך שהוא בסך הכל אישר את הנוסח הזה
בית משפט השלום בירושלים דחה את בקשת הפרקליטות לתיקון גזר הדין של שרה נתניהו ומותח ביקורת מרומזת על הפרקליטות.
הפרקליטות ביקשה מנשיא בית המשפט השלום, אביטל חן, לתקן "טעות שנפלה בגזר הדין בעניינה של הגברת שרה נתניהו", ולכתוב בו כי הארוחות שהזמינה רעיית ראש הממשלה בניגוד לחוק נועדו למשפחתה בלבד.
זאת ככל הנראה בעקבות טענות שהעלו אתמול תומכי נתניהו, ולפיהן הארוחות הוזמנו בחלק ואולי אף ברוב מהמקרים לטובת אורחים רשמיים במעון ראש הממשלה.
אלא שהשופט כאמור דחה את הבקשה, והסביר כי הפרקליטות עצמה כתבה בכתב האישום המתוקן שמדובר בארוחות שבהן התארחו אורחים. זאת, בניגוד לכתב האישום המקורי, שבו מדובר על אירוח פרטי 6 פעמים, כלומר ארוחות משפחתיות. השופט הסיק שהפער הוא מכוון ואינו מקרי, וגזר הדין שלו בסך הכל מאשר את מה שכתוב בנוסח המתוקן.
בפרקליטות הדגישו היום בפני השופט חן כי כתב האישום המקורי, כמו גם הסדר הטיעון שהושג בהליך גישור בפני השופט מרדכי כדורי, התייחסו "רק לארוחות פרטיות וכלל לא לאירוחים רשמיים או מדיניים".
למרות זאת, הנשיא חן כתב בגזר הדין כי "החל מחודש ספטמבר 2010 ועד לחודש מרץ 2013 קיבלה הנאשמת, עבורה ועבור בני משפחתה ואורחיהם, ארוחות מוכנות ושירותי שפים בשווי של כ-175 אלף שקל, בניצול מכוון של טעות הזולת". בטיעונים לקולה הלך חן צעד נוסף לקראת נתניהו, וכתב כי "הארוחות שנצרכו הוזמנו גם, אולי בעיקר, לאורחיהם של ראש הממשלה ורעייתו".
"תמיד הנשים עומדות למשפט, כאילו לבעלים שלהן אין אחריות"
אביה אלף, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה: בפרליקטות שאפו לצמצם ככל הניתן את החומרה של ההאשמות נגד שרה נתניהו
בכירה לשעבר בפרקליטות המדינה מותחת ביקורת על הסכם הפשרה שנחתם עם שרה נתניהו בתיק המעונות, שכלל האשמות לפיהן אשת ראש הממשלה רכשה שירותי ארוחות למשכן הרשמי של ראש הממשלה באופן בלתי חוקי .
עורכת הדין אביה אלף טוענת כי בעוד ששרה נתניהו אינה ראש הממשלה אלא רק אשתו, היא עדיין דמות ציבורית וכי היא צריכה להישפט על פי הסטנדרט הגבוה ביותר, אך עסקת הטיעון עליה חתמה היום הייתה "רחמנית למדי".
אלף, שעמדה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות בין 2004 ל-2012, הדגישה כי קיים "פער משמעותי" בין ההאשמה הראשונית נגד שרה נתניהו לבין כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט במסגרת עסקת הטיעון, כפי שבא לידי ביטוי בגזר הדין המלא של נתניהו.
כתב האישום מיולי 2018 האשים את שרה נתניהו ואת עזרא סיידוף, לשעבר סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בהונאה והפרת אמונים באשר להוצאה של 350 אלף ₪ על ארוחות בזמן שהועסק במעון ראש הממשלה שף במשרה מלאה.
נטען כי השניים ייצגו באופן שגוי את נוכחות השף בין ספטמבר 2010 למארס 2013, כדי לבקש באופן כספי מדינה לכיסוי עלויות הארוחות בלתי חוקי.
אך כתב האישום המעודכן שהוגש ביום שלישי שעבר האשים את נתניהו בהוצאה בהיקף של 175 שקל כספי מדינה, והוא לא כלל סעיפים של הונאה.
במקום זאת, כחלק מעסקת הטיעון אשת ראש הממשלה הודתה בסעיף פחות חמור של ניצול מכוון של טעות הזולת, תשלם קנס של 10 אלף שקלים ותחזיר לקופת המדינה 45 אלף שקלים.
לאן נעלמה השחיתות המוסרית?
אלף אומרת כי היעדר שחיתות מוסרית בכתב האישום מעורר אצלה תהיות, בהינתן כי סיווג כזה הוא נפוץ באשר לפשעים בהם הואשמה נתניהו.
היא סבורה כי בפרקליטות המדינה הכירו ב"סטיגמה" שהרשעת אשת ראש הממשלה תגרור, ולכן שאפו למזער את החומרה של ההאשמות ככל הניתן.
אלף, שהייתה אחראית על חקירת השחיתות הכוללת את יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לפני יותר מעשור, אומרת שחלק ממטרת התביעה הייתה להגיע להסדרים הכוללים הודאה בפשע – התקדמות משמעותית עבור התובעים בפרקליטות, בהתחשב בכך שעד עתה נתניהו סירבה להודות בכל מעשה לא ראוי.
"עם זאת, במהלך כל התיק, התביעה אמרה כי התנאי שלה לסגירת התיק יהיה החזר של כל הסכום", אמרה אלף, וציינה כי אשת ראש הממשלה תחזיר רק חלק קטן מהכספים שהמדינה האשימה אותה בתחילה על כך שלקחה בניגוד לחוק.
יתרה מכך, היא תהתה מדוע ראש הממשלה לא נקשר למעשים הבלתי חוקיים שהתרחשו. "בכל המקרים האלו, תמיד הנשים עומדות למשפט, כאילו לבעלים שלהן איך אחריות למה שמתרחש בבית", אמרה אלף.
פרקליטות המדינה פרסמה הצהרה המביעה שביעות רצון מהסדר הטיעון, בה נאמר כי "הפרקליטות עמדה על כך שעניינם של הגברת נתניהו ומר סיידוף יסתיים בהרשעה פלילית".
מבחן שרה בוזגלו
שלטון החוק משפטנים מותחים ביקורת קשה על החלטת בית המשפט בעניינה של אשת ראש הממשלה ● תומר נאור, התנועה לאיכות השלטון: "נתניהו הורשעה בעבירה שכמעט לא משתמשים בה ושממש נתפרה בשבילה, ועכשיו כל עובד ציבור ומי שגנב כספי ציבור יוכל לבוא ולשאול למה לי לא מגיע הסדר כזה?"
"הסדר הטיעון עם שרה נתניהו יעלה למדינה ביוקר". כך אמר ל״זמן ישראל״ עו״ד תומר נאור, מנהל המחלקה המשפטית בתנועה לאיכות השלטון. לדברי נאור: "מעבר לעלות הגבוהה של ניהול המשפט על ידי הפרקליטות, והעובדה שנתניהו לא מחזירה אפילו רבע מהכסף שגזלה, העלות העיקרית תהיה בעתיד, מול העבריינים הבאים שישתמשו בהסדר הזה כתקדים".
![עו"ד תומר נאור, ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון (צילום: נועה גלאי)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/06/tttt-280x360.jpg "עו"ד תומר נאור, ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון (צילום: נועה גלאי)")
לדברי נאור: "זה תקדים מסוכן ביותר שפותח את שערי הגיהנום. כל עובד ציבור וכל מי שגנב או גזל כספי ציבור ידע מעתה ששמורה לו הזכות לדרוש את אותו סעיף שבו הורשעה נתניהו ואותו עונש.
"כתב האישום וההרשעה האלה הם חריגים בכל רמה אפשרית. גם המעמד של שרה נתניהו, כמי שמשתמשת בכספי ציבור, הוא מלכתחילה חריג ונדיר ביותר, כי היא לא נבחרת ציבור ולא עובדת ציבור, ובכל זאת היא משתמשת בכספי ציבור. מילא אם הייתה משתמשת בהם כיאות, אבל היא פעם אחרי פעם מועדת בשימוש בכספים האלה. וכמובן, פעם אחרי פעם לא נענשת על המעידות שלה".
בכתב האישום המקורי סך הכספים שנלקחו היו 397 אלף שקל. אחר כך, באופן בלתי מוסבר, זה ירד ל-170 אלף שקל, ולבסוף בהודאה שלה זה רק 45 אלף שקל. אין שום הסבר להפחתה"
"הסעיף שבו הורשעה נתניהו – קבלת דבר תוך ניצול טעות הזולת בלא מרמה, הוא סעיף שלא משתמשים בו, אות מתה, הוא ממש נתפר בשבילה. אני לא זוכר פעם אחת שהשתמשו בו, ודיברתי עם מומחים רבים בדין הפלילי שבכלל לא מכירים אותו. וזה נראה שהפלורוסנטים במשרדי הפרקליטות דלקו שעות רבות עד שמישהו מצא את הסעיף הזה.
"נעשה כאן מהלך בלא חשיבה קדימה. חשבו איך לחלץ את שרה נתניהו ולא חשבו על ההשלכות", מסכם נאור, "ואם כן חשבו – זה עוד יותר גרוע".
"אין הסבר להפחתת סכומי הכסף שנלקחו"
התנועה למען טוהר המידות עתרה לבית משפט השלום וביקשה שלא יאשר את הסדר הטיעון של נתניהו – אך בקשתה נדחתה.
עו״ד יובל יועז, ממייסדי התנועה לטוהר המידות, אומר: "אני לא מכיר שום מקרה שבו הפרקליטות בהסדר טיעון מפחיתה את הסכומים שהיא עצמה כבר קבעה שנלקחו על ידי מבצע העבירה. בכתב האישום המקורי סך הכספים שנלקחו היו 397 אלף שקל. אחר כך, באופן בלתי מוסבר, זה ירד ל-170 אלף שקל, ולבסוף בהודאה שלה זה רק 45 אלף שקל. אין שום הסבר להפחתה הזאת".
הסדרי טיעון הם עסקה שבה הצדדים מתפשרים על האמת העובדתית, צד אחד מודה בעבירה והצד השני מסכים להוריד את חומרתה, מה חריג בהסדר הזה?
"אכן, אין שום דבר חריג בעצם הפחתת חומרת העבירות בהסדר טיעון. מה שחריג בהסדר הטיעון עם שרה נתניהו זאת מידת ההפחתה בחומרתן. כ-80% מההרשעות בישראל נעשות במסגרת הסדר טיעון, ואני לא מכיר שום מקרה שבו הפרקליטות מפחיתה את חומרת העבירה פעמיים, פעם אחת במסגרת ההודאה ופעם אחת הפחתה חדה נוספת בלי שום הסבר".
אתה מכיר הסדרים שבהם מעשה כזה הוגדר כעבירה כל כך קלה והביא עמו עונש כל כך קל? ובכלל הסדרים שבהם גניבה לא הסתיימה בלא ענישה של ממש?
"זה הסדר נדיר מאוד. ברוב המקרים שבהם כספי ציבור נגזלים ויש ראיות מספיקות לכך, כמו במקרה הזה, מי שגוזל אותם מורשע לפחות בקבלת דבר במרמה וברוב המקרים נגזר עליהם מאסר בפועל או מאסר על תנאי או לפחות קנסות בסכומים גדולים.
"הסעיף של 'לקיחת כספים ללא מרמה' הוא אות מתה ונדיר מאוד שמשתמשים בו. המקרה היחיד שאני זוכר הוא המקרה של ארקדי גאידמק כשהיה חשוד מהלבנת הון וזוכה ממנה בשל היעדר ראיות. ושם הנסיבות היו שונות, הראיון היו אחרות, וגם העונש שהוא קיבל, שנת מאסר על תנאי ו'תרומה' של כשלושה מיליון שקלים שהוא חוייב לתרום".
"חלק מהמטרה של ענישה על פשיעה כלכלית הוא להפוך אותה לבלתי משתלמת. לוקחים מהעבריין גם את הכסף שגזל וגם קנס הרבה יותר גדול ממנו. כאן נעשה בדיוק להיפך".
היו מקרים שבהם עבריינים עניים, חלשים ובעלי נסיבות אישיות קשות זוכו מגניבות קטנות או קיבלו עונשים קלים בגלל מצבם. הייתכן שגם לשרה נתניהו היו נסיבות מקלות?
"אם היו לה נסיבות כאלה, הפרקליטות לא ציינה אותן בהסדר הטיעון. חלק מהבעיה עם הסדרי טיעון בכלל וההסדר הזה בפרט זה שהם פוגעים בפומביות של הדיון המשפטי. במקרה הזה חוסר הפומביות היה גדול במיוחד ומעלה שאלות קשות. בגלל כל הסיבות הללו אנחנו עתרנו וביקשנו מבית המשפט שלא לקבל את ההסדר ואנחנו מצטערים שהוא התקבל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
והיא מבקשת שהעוזרת תנקה את זה
ערב אחד השבוע פגשתי זוג תיירים מתורבתים. יהודים אירופיים בגיל העמידה, הם היו מקושרים מאד וחוו פגישות רמות-דרג כאן, אבל לא עשו מזה עניין. היה לנו נעים מאוד על הבר המצוחצח, עד שהשיחה עברה לפוליטיקה.
ציינתי שבמסגרת תפקידי הקודם כעיתונאי זר הכרתי מקרוב את דיכוי הפלסטינים בגדה המערבית. הם נראו מופתעים. "זה לא רמאללה? "שאלה האשה. "כן", אישר האיש. "היינו שם. כל כך נחמד! הם מדוכאים? "
ניסיתי להסביר להם מה באמת קורה שם.
נראה היה שהאישה הבינה, אבל זה גם לא ממש היה אכפת לה, והיא לפתע נעשתה עוינת. "אם הם לא אוהבים את זה, יש להם הרבה מדינות לעבור אליהם ועדיף שיסתלקו". האיש נראה מהסס, אבל נצר את לשונו בחוכמה.
"כולם צריכים ללכת?" שאלתי. "לעזוב את הבית היחיד שהכירו? מיליונים?" היא היססה לרגע ואז אמרה: "כן!" היא אמרה זאת בפסקנות פתאומית ששידרה סיפוק מסויים.
שתינו את השאבלי. אכלנו עוגת גבינה. המוסיקה הצרפתית הייתה בווליום מתורבת, המאפשר שיחה.
מוקדם יותר באותו ערב חוויתי תחושה דומה בעת ראיון הטלוויזיה עם שר המשפטים הנכנס אמיר אוחנה, שהכריז כי אין צורך לציית לכל פסקי הדין של בית המשפט העליון. (מאז הבהיר את דבריו בצורה לא ברורה, וראש הממשלה, שאותו אוחנה משרת במסירות, מלמל משהו גם כן).
אבל למחרת היום גם שר אחר, יואב גלנט, תקף את מערכת המשפט. אין מנוס מהמסקנה: זאת עמדה מרכזית של הימין הישראלי. זה קשור בוודאות לתיקי ראש הממשלה, אבל זה עניין עמוק יותר גם כן.
טיעונו של הליכוד, בדומה לימין הפופוליסטי ברחבי העולם, הוא שבניגוד לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, מערכת המשפט אינה נבחרת על ידי הציבור; לכן אין לתת לה עליונות כלשהי על אלה שמייצגים ישירות יותר את רצון העם. הם גם אומרים שבית המשפט העליון בישראל שתלטן ומפריע; אנשים רבים זוכרים שאהרן ברק אמר פעם ש"הכל שפיט", וזה אכן נשמע יהיר. יש גם יותר מרמז שבית המשפט הוא שמאלן, אכן רוב השופטים אנשים משכילים, וההנחה, במצב והנוכחי, לא מופרכת מיסודה.
אבל ישנן גם עובדות.
ראשית, בית המשפט העליון ב-30 השנים האחרונות פסל פחות מ-20 חוקים, הרבה פחות מאשר בארה"ב ובבריטניה; הוא לא כזה אקטיביסטי. שנית, הוא לא כל-כך ליברלי: בית המשפט אכן מתערב כאשר אפשר להוכיח בוודאות דיכוי מרושע, אבל בדרך כלל הוא נתן לגיטימציה לכיבוש. שלישית, בית המשפט הוא הערובה העיקרית לקדמה בארץ: אוחנה, הומו עם בעל וילד, חייב את זכויותיו השוות לעובדה זו. אבל הוא חייב את התפקיד לפריץ החשוד בפלילים. אם הוא מרגיש בושה, הוא מסתיר את זה במיומנות רבה.
ההתקפה על בתי המשפט היא רק חלק ממסע המכוון גם לעמודי תווך אחרים של דמוקרטיה ליברלית: עמותות התומכות בזכויות מיעוטים, התקשורת החופשית, הקולנוע, התיאטרון והאמנויות, ואפילו המשטרה. כל מי שלא הולך בתלם, בקיצור.
למי אכפת? בעיקר לאליטה אינטלקטואלית קטנה למדי, העוסקת כיום בהעמדת פנים שהיא אינה אליטה, משום שאופנתי להלחם באליטות. התיירים ואוחנה, כל אחד בדרכו, הביעו עמדות שפעם היו נחשבות שערורייתיות, אבל כיום נהנות מתמיכה לא מבוטלת וגוברת.
יש להם תמיכה לא מבוטלת וגוברת, כי המוני אנשים כועסים מדי וחדלו מלשתף פעולה עם רצון האליטות בקידמה. הם כועסים על המינוס בבנק, על העדר קביעות ופנסיה, ועל המאיון העליון. במקומות מסוימים הם כועסים על הגירה המטשטשת את השפות והחברות שלהם. הם כועסים כי הם מעולם לא רצו את הליברליזם כל כך. הפרויקט הליברלי אכן הונדס על ידי האליטות כשיכלו לעשות את זה, בתקופת השפל הגדול שנות ה-20 של המאה שעברה ולאחר ההלם הטוטאלי של מלחמת העולם השנייה. תקשורת מודרנית ומדיה חברתית היו מקשים על זה כיום.
עד לא מזמן, בישראל ובמקומות רבים בעולם, היו כללים של חברה מנומסת, שהונהגו כאמור על-ידי האליטות ונתמכו במידה מסויימת על-ידי החברה השמרנית והדת. אבל בימינו מנהיגים רבים משקרים בתדירות כזאת שזה נהיה שגרתי ומשפיע על הכל. הדת לרוב הפכה לכוח ריאקציוני. תעמולה דיגיטאלית משכנעת את ההמונים ש"כולם משקרים ", כאילו אין בעולם שאלה של מידה.
בשלב מסוים השקרים והטירוף הופכים למקובלים ונורמליים. ומה שנורמלי עכשיו הוא מלחמה נגד הדמוקרטיה הליברלית, בישראל ובמקומות אחרים. אנחנו חייבים להתרגל להשתמש בשתי המילים האלה, לא רק במושג הפשוט יותר של "דמוקרטיה". המושג הזה נחטף, ונהיה משהו אחר: עריצות הרוב.
הדמוקרטיה הליברלית שנהנו ממנה ברוב המערב במשך רוב המאה האחרונה היא משהו אחר: דמוקרטיה אמיתית היא גם זכויות המיעוט. זוהי מערכת של בלימות ואיזונים שבהם עקרונות פרוגרסיביים המוגנים מפני דעת הרוב. חייבים להיות כנים: דמוקרטיה ליברלית עשויה להזדקק לעיתים לדיכוי עמדה של הרוב. הרוב, למשל, עשוי לא להסכים לממן חינוך לילדים, או לרצות לסקול אישה נואפת.
הדמוקרטיה הליברלית אינה גזרת שמים ואין בטחון שהיא תשרוד. בישראל לא היתה סיבה שהיא תקום בקרב ציבור אנשים שבאו בעיקר ממזרח אירופה ומהעולם הערבי, עם מיעוט ערבי גדול ואוכלוסייה חרדית הנראית כלא דמוקרטית בעליל. זה סוג של נס, שביר, מופלא, כמעט נשגב מהבינה.
תומכי הדמוקרטיה הליברלית יכולים לוותר, ולאפשר לעולם להיראות כמו הליכוד, פוטין, טראמפ, ארדואן ודומיהם. או שהם יכולים להילחם, גם אם זה נראה כמלחמה נגד האינסטינקט של הרוב. זהו פרדוקס, אבל לא הפרדוקס היחיד בעולם. הליברלים באירופה מתמודדים עם הצורך להיות לא ליברליים כלפי אלה – מהגרים שמרנים מצד אחד, שונאי זרים מצד שני – שיהרסו את הליברליזם האירופי.
לפני שנים ראיינתי את בונו, סולן להקת U2. אמרתי לו שהבחנתי באהבת הפרדוקס שמשתקפת ברבים משיריו, דוגמת RUNNING TO STAND STILL. זה נשמע אולי כליקוק המזכיר את אוחנה, אבל זה היה גם נכון. בונו אישר את זה וגם אמר לי שאני ZEN. הייתי ללעג בקרב עמיתי, לתקופה.
אני באמת טיפוס רגוע למדי. אבל זה לא הזמן לזה. זה הזמן לזהות את מה שקורה, ולהלחם על העיקר.
חיות נגד אוחנה: "השקפתו חסרת-אחריות, קרובה לאנארכיה"
נשיאת בית המשפט העליון במתקפה יוצאת דופן על שר המשפטים הנכנס: "רואה בחומרה את דבריו"
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, התבטאה הבוקר (ה') באופן חריג בחריפותו נגד שר המשפטים הנכנס, אמיר אוחנה.
"בעקבות ראיון ששודר אתמול עם שר המשפטים, חשוב לי לומר לכם כי בעיניי יש לראות בחומרה את העובדה ששר משפטים במדינת ישראל, ביום השבעתו לתפקיד, בוחר לשתף אותנו בהשקפת עולם משפטית חסרת-תקדים וחסרת-אחריות", אמרה חיות בהשתלמות לנשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט במעלה החמישה.
"לפי השקפתו (של אוחנה) לא חייבים לכבד את כל פסקי-הדין הניתנים על ידי בית-משפט", אמרה חיות, "במלים אחרות, כל בעל דין יוכל מעתה בברכת שר המשפטים לבחור איזה פסק דין צריך לקיים ואיזה לא. ואני רוצה לומר על כך רק דבר אחד – בין תפיסת העולם הזו ובין אנרכיה של 'איש הישר בעיניו יעשה' – הדרך קצרה".
אוחנה בראיון אתמול: "התנהלו עם נתניהו באופן לא הוגן"
אוחנה אמר אתמול בריאיון לערוץ 12: "אני נערך לאפשרות שבפרקליטות 'יתפרו לי תיק'. קיבלי אזהרות בנושא מאנשים ומקורבים. אני מאמין שזה לא סביר (אבל) לוקח את זה כאפשרות. לא תמיד צריך לצאת מנקודת הנחה שבמערכת יושבים מלאכים צחורים שמקבלים החלטות משיקולים מקצועיים בלבד". עם זאת, אוחנה הדגיש שאינו מדבר על בעלי תפקידים בהווה בפרקליטות.
אוחנה התייחס בראיון לטענות שנשמעו לפיהן קיבל את התפקיד כדי לחלץ את רה"מ נתניהו ממצבו המשפטי, וענה "אני תומך נלהב של פסקת ההתגברות, הרבה לפני חקירות נתניהו. את דעותיי באשר לחקירות נתניהו והאופן שבו התנהלו עם כל ההדלפות אמרתי בצורה ברורה". כשנשאל אם הוא עומד מאחורי עמדתו לפיה היועץ המשפטי לממשלה ניהל את תיקי נתניהו בדרך לא הוגנת השיב בחיוב.
אוחנה נשאל בראיון על אמירתו השנויה במחלוקת, לפיה לא כל פסיקה של בית המשפט ובג"צ צריך לקיים, והשיב "השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים, כן. טלי חתואל גרה בגוש קטיף ונורתה על ידי מחבלים שהגיעו לציר כיסופים. מסתבר שהמחבלים הגיעו לשם בחסות מבנים שהצבא כסכנה ביטחונית, אבל בג"צ למרות שאין לו מומחיות החליט למנוע את ההריסה".
הוגש כתב האישום נגד שרה נתניהו: "מימון ארוחות שלא כדין"
כתב האישום נגד אשת רה"מ שהוגש במסגרת הסדר הטיעון עמה מייחס לה "ניצול מכוון של טעות הזולת ללא מרמה" ● "גרמה לכך שהארוחות סופקו על חשבון המדינה שלא כדין", נכתב בכתב האישום המתוקן ● הסדר הטיעון קובע שנתניהו תשלם למדינה החזר של 45 אלף שקלים על הכסף ש"לקחה" וקנס של 10,000 שקלים
הונג-קונג: רבבות מפגינים צרים על הפרלמנט, המשטרה יורה כדורי גומי
כשני מיליון מכ-7 מיליון תושבי הונג-קונג משתתפים בהפגנות נגד החוק שיאפשר להסגיר חשודים מהטריטוריה האוטונומית למשפט בסין ● המחאה הצליחה בינתיים לעכב את העברת החוק
עשרות אלפי מפגינים בהונג-קונג מקיפים הבוקר (ד') את בניין הפרלמנט ומרכז העסקים בהונג-קונג במחאה על "חוק ההסגרה" שהממשל הסיני והממשלה המקומית מנסים להעביר בטריטוריה האוטונומית, שאמור לאפשר הסגרה של חשודים בפלילים ובפעילות פוליטית אנטי-סינית למעצר ולמשפט בתוך סין.
משטרת הונג-קונג נערכה מול המפגינים בכוחות גדולים ובהתחלה לא הגיבה להפגנות, אך בשלב מאוחר יותר הודיעה להם "אם לא תתפזרו תצטערו על כך" והחלה בירי של גז מדמיע וכדורי גומי.
ההפגנות הצליחו לעכב את הליך חקיקת חוק ההסגרה והפרלמנט ביטל את הדיון בחוק שהיה אמור להתקיים היום והקפיא אותו עד להודעה חדשה. ממשלת הונג קונג הודיעה הבוקר כי הדיון בחוק בפרלמנט "ייידחה למועד חלופי".
מרבית המפגינים הם צעירים שלבושים בשחור. רבים מהם מצויידים במזון ובציוד רפואי במטרה להתבצר באזור. המפגינים הקימו מחסומים וחסמו את התנועה ברחובות שמסביב לפרלמנט ולמרכז העסקים. עסקים מקומיים מחלקים למפגינים מזון ומסייעים בטיפול בעובדים שנפגעו מהירי.
מפגינים רבים אמרו לכתבים של סוכנויות הידיעות ובסרטונים שהפיצו ברשת שהם מתכננים להישאר בכיכרות זמן רב, כפי שעשו בזמן המחאה הגדולה הקודמת נגד השלטון הסיני בהונג-קונג, "מחאת המטריות" ב-2014. "לא נלך מכאן עד שיזרקו את החוק", אומרים המפגינים.
מדיווחים של ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם עולה כי סין נוקטת בצעדים קשים מאוד נגד פעילים פוליטיים המתנגדים לשלטון, כולל עונשי מוות, כליאה במחנות לחינוך מחדש ו"העלמה" של מתנגדים פוליטיים.
בהונג-קונג מאשימים את הסינים בהיעלמותם של פעילים פוליטיים שמתנגדים לשליטה הסינית בעיר, טענה שהשלטונות הסיניים מכחישים.
.
פרשת המעונות: נתניהו חתמה על הסדר טיעון
אשת ראש הממשלה תשלם למדינה 55 אלף שקל - החזר של 45 אלף שקל וקנס של 10,000 שקל ● הסדר הטיעון מחק את האישום על מרמה והפרת אמונים והרשיע את נתניהו בעבירת "ניצול מכוון של טעות הזולת שאין בו מרמה" ● כתב האישום נגדה צפוי להיות מוגש היום
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם